הנה מה שנשמותק אוהב בכריש:
את השיניים החזקות שלו.
את החיישנים שיש לו בגוף שחשים בתנועה של טרף בקרבת מקום.
את חוש הריח המפותח שלו.
את צורת הגוף המושלמת שמאפשרת תנועה מהירה וחלקה.
את סנפיר הגב שעוזר עם היציבות שלו.
אני לומדת הרבה משיחות עם הנכדים כאשר יש לי הרבה שעות איכות איתם.
עוד למדתי מנשמותק ש"כרוב" זו מילה נרדפת למלאך, ו"גבר" זו מילה נרדפת לתרנגול.
"כן, אבא סיפר לי" אמר נשמותק בחשיבות עצמית רבה.
הם דיברו על כרובים ועל מלאכים וזה הזכיר לחכמוד סיפור על השטן, ועל איך שהוא היה פעם מלאך בגן עדן, אהוב מאד על אלוהים.
הוא סיפר שכאשר אלוהים ברא את האדם ואת חווה והם התחילו להתרבות, השטן קינא בבני האדם, שאלוהים אהב אותם יותר מאשר אותו, ירד מגן עדן לאבדון (אני מצטטת את חכמוד) והתחיל לפתות את האנשים לעשות מעשים רעים כדי שיגיעו אליו לאבדון לכשימותו, במקום לגן העדן.
הוא התחיל לספר גם על מלאך המוות, ובשלב זה נשמותק התערב ואמר בפסקנות "אפשר לומר גם 'כרוב המוות' כי כרוב זו מילה נרדפת למלאך".
ככשאלתי את חכמוד איפה הוא שמע את הסיפור על השטן, הוא טען שבתי סיפרה לו, אבל שזה רק סיפור, זה לא אמיתי.
אוקיי.....
בתי וחתני עדיין עובדים, ואילו לנכדים הסתיימו כבר כל הקייטנות, כולל ההכנה לכיתה א' של נשמותק ו....עכשיו נערכת קייטנת "סבא וסבתא" אצלנו.
במוצאי שבת הם הגיעו, ישר מרכיבה על אופניים עם ההורים בפארק.
בתי הכניסה אותם מיד למקלחת, ואני חיממתי ארוחת ערב.
הם נפרדו מהוריהם ב"ביי" אגבי לגמרי, שמוכיח לכולנו כמה כיף להם אצלנו, וכמה הם מרגישים בטוחים ונינוחים.
כרגיל הם נרדמו אצלנו במיטה, צופים בטלוויזיה. כשעלינו לישון בעצמנו, העברנו אותם למיטות שלהם (שגם הן אצלנו בחדר) .
בבוקר הם לא מיהרו לקום, גם אחרי שכבר שהתעוררו. איזה כיף בחופש.
"איפה הַקְרֵפִּים?" שאל נשמותק את T כשירדנו לסלון.
כן, כן, התרגלו לטוב. קיבלו גם קרפים כמובן, עם נוטלה ואבקת שוקוליט. אחחח השחיתות אצל סבא וסבתא!
T יצא לפגישת עבודה קצרה וסוף סוף הצלחתי להקריא להם סיפור, אחרי שבועות רבים שפשוט לא התחשק להם.
במקרה זה היה ספר שבו כל סיפור הוא תעלומה, והם עצמם משתתפים בפעולת הבילוש.
לספר קוראים "תעלומת החטיפה המסתורית" מאת מיכאל אבס.
ממש מוצלח.
מה שעוד היה נחמד, הוא שבני היה איתנו בטלפון בזמן הזה (בעת נסיעה ארוכה בחזרה לבוסטון מהופעה שהיתה לו בניו יורק), הקשיב יחד איתם לסיפור, והשתתף יחד איתם בפתרון התעלומה. סוג של זמן איכות טלפוני עם הדוד באמריקה.
אחרי הסיפור וארוחת הבוקר, הם התיישבו לבנות בלגו - שוב, אחרי המון זמן שלא נגעו בו - ופתאום היה לי זמן לקרוא מיילים ופוסטים - זה כמעט לא קורה כאשר הם כאן. אמרתי כבר שיש לי נכדים גדולים?
כאשר T חזר מפגישתו, נסענו לקולנוע וראינו את הסרט "החברים הסודיים של לואי", שבנוסף להיותו מצחיק מאד, יש בו גם מסר חינוכי חשוב - בקיצור, מומלץ מאד. צחקנו בקול. כולנו.
היו קצת עניינים כשניסינו לבחור מקום לאכול בו ארוחת צהריים.
בהתחלה התיישבנו במסעדת המבורגרים, אבל לא נראה היה שתפריט הילדים שלהם מגוון מספיק, וחכמוד פסק שהוא כבר היה כאן ולא אהב את האוכל.
קמנו ועברנו לבית קפה ששייך לרשת שהם מכירים ואוהבים, ואז נשמותק פתאום נכנס לאנטי - דווקא בגלל חוברת הציור שקיבל מהמלצרית...
אבל תוך דקות ספורות כולם נרגעו, הזמנו את מה שהם רגילים להזמין שם כשהם הולכים עם אמא, והשלווה חזרה על כנה.
בקושי הספקנו לחזור משם הביתה ובתי כבר הגיעה מהעבודה לאסוף אותם.
בהמשך השבוע הם שוב יגיעו לישון אצלנו ולבלות את היום איתנו..........ואז כבר נחשוב על פעילויות חדשות בקייטנה של סבא וסבתא............
את השיניים החזקות שלו.
את החיישנים שיש לו בגוף שחשים בתנועה של טרף בקרבת מקום.
את חוש הריח המפותח שלו.
את צורת הגוף המושלמת שמאפשרת תנועה מהירה וחלקה.
את סנפיר הגב שעוזר עם היציבות שלו.
אני לומדת הרבה משיחות עם הנכדים כאשר יש לי הרבה שעות איכות איתם.
עוד למדתי מנשמותק ש"כרוב" זו מילה נרדפת למלאך, ו"גבר" זו מילה נרדפת לתרנגול.
"כן, אבא סיפר לי" אמר נשמותק בחשיבות עצמית רבה.
הם דיברו על כרובים ועל מלאכים וזה הזכיר לחכמוד סיפור על השטן, ועל איך שהוא היה פעם מלאך בגן עדן, אהוב מאד על אלוהים.
הוא סיפר שכאשר אלוהים ברא את האדם ואת חווה והם התחילו להתרבות, השטן קינא בבני האדם, שאלוהים אהב אותם יותר מאשר אותו, ירד מגן עדן לאבדון (אני מצטטת את חכמוד) והתחיל לפתות את האנשים לעשות מעשים רעים כדי שיגיעו אליו לאבדון לכשימותו, במקום לגן העדן.
הוא התחיל לספר גם על מלאך המוות, ובשלב זה נשמותק התערב ואמר בפסקנות "אפשר לומר גם 'כרוב המוות' כי כרוב זו מילה נרדפת למלאך".
ככשאלתי את חכמוד איפה הוא שמע את הסיפור על השטן, הוא טען שבתי סיפרה לו, אבל שזה רק סיפור, זה לא אמיתי.
אוקיי.....
בתי וחתני עדיין עובדים, ואילו לנכדים הסתיימו כבר כל הקייטנות, כולל ההכנה לכיתה א' של נשמותק ו....עכשיו נערכת קייטנת "סבא וסבתא" אצלנו.
במוצאי שבת הם הגיעו, ישר מרכיבה על אופניים עם ההורים בפארק.
בתי הכניסה אותם מיד למקלחת, ואני חיממתי ארוחת ערב.
הם נפרדו מהוריהם ב"ביי" אגבי לגמרי, שמוכיח לכולנו כמה כיף להם אצלנו, וכמה הם מרגישים בטוחים ונינוחים.
כרגיל הם נרדמו אצלנו במיטה, צופים בטלוויזיה. כשעלינו לישון בעצמנו, העברנו אותם למיטות שלהם (שגם הן אצלנו בחדר) .
בבוקר הם לא מיהרו לקום, גם אחרי שכבר שהתעוררו. איזה כיף בחופש.
"איפה הַקְרֵפִּים?" שאל נשמותק את T כשירדנו לסלון.
כן, כן, התרגלו לטוב. קיבלו גם קרפים כמובן, עם נוטלה ואבקת שוקוליט. אחחח השחיתות אצל סבא וסבתא!
T יצא לפגישת עבודה קצרה וסוף סוף הצלחתי להקריא להם סיפור, אחרי שבועות רבים שפשוט לא התחשק להם.
במקרה זה היה ספר שבו כל סיפור הוא תעלומה, והם עצמם משתתפים בפעולת הבילוש.
לספר קוראים "תעלומת החטיפה המסתורית" מאת מיכאל אבס.
ממש מוצלח.
מה שעוד היה נחמד, הוא שבני היה איתנו בטלפון בזמן הזה (בעת נסיעה ארוכה בחזרה לבוסטון מהופעה שהיתה לו בניו יורק), הקשיב יחד איתם לסיפור, והשתתף יחד איתם בפתרון התעלומה. סוג של זמן איכות טלפוני עם הדוד באמריקה.
אחרי הסיפור וארוחת הבוקר, הם התיישבו לבנות בלגו - שוב, אחרי המון זמן שלא נגעו בו - ופתאום היה לי זמן לקרוא מיילים ופוסטים - זה כמעט לא קורה כאשר הם כאן. אמרתי כבר שיש לי נכדים גדולים?
כאשר T חזר מפגישתו, נסענו לקולנוע וראינו את הסרט "החברים הסודיים של לואי", שבנוסף להיותו מצחיק מאד, יש בו גם מסר חינוכי חשוב - בקיצור, מומלץ מאד. צחקנו בקול. כולנו.
היו קצת עניינים כשניסינו לבחור מקום לאכול בו ארוחת צהריים.
בהתחלה התיישבנו במסעדת המבורגרים, אבל לא נראה היה שתפריט הילדים שלהם מגוון מספיק, וחכמוד פסק שהוא כבר היה כאן ולא אהב את האוכל.
קמנו ועברנו לבית קפה ששייך לרשת שהם מכירים ואוהבים, ואז נשמותק פתאום נכנס לאנטי - דווקא בגלל חוברת הציור שקיבל מהמלצרית...
אבל תוך דקות ספורות כולם נרגעו, הזמנו את מה שהם רגילים להזמין שם כשהם הולכים עם אמא, והשלווה חזרה על כנה.
בקושי הספקנו לחזור משם הביתה ובתי כבר הגיעה מהעבודה לאסוף אותם.
בהמשך השבוע הם שוב יגיעו לישון אצלנו ולבלות את היום איתנו..........ואז כבר נחשוב על פעילויות חדשות בקייטנה של סבא וסבתא............
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה