רגע לפני שהגיעו בני וכלתי (בשעה טובה בשבת, אבל על זה בפוסט נפרד) יצאתי שוב לטיול עם קבוצת הנשים של 'שריתה'.
הפעם, כיאה לעונת החורף, שמנו פעמינו דרומה.
לא יודעת אם יצא לי לדבר על זה כאן, אבל אני אוהבת אוהבת אוהבת את אזור ים המלח.
כשאני מגיעה לשם, מתחילה לרדת כמה מאות מטרים אל מתחת לפני הים, מריחה את הברום ואת האשלג באוויר - אני נרגעת, אני מאושרת. אני בבית.
אולי באיזה גלגול קדום באמת חייתי שם. אוהבת את הנוף, אוהבת את הים (יודעת שרבים לא סובלים אותו), את הנחלים ש(כמעט כבר לא) מזינים אותו.....אוהבת.
במקור נתנה לנו ל' המדריכה אופציה בין שני מסלולים: נחל משאש מורבעאת אותו הגדירה כ"טיול מעגלי ומאתגר במקצת באזור צפון ים המלח, 4 ק"מ כולל אחיזות ברזל בסלע", וערוץ הדגים בהר סדום אותו היא הגדירה כ"מסלול במגמת ירידה מהר סדום לנופו המרהיב של ים המלח, 4 ק"מ".
רוב הבנות רצו את נחל משאש, ול' (בהיותה מדריכה משקיענית ומקצועית) יצאה לסייר במסלול כמה ימים לפני הטיול כדי להתרענן במתווה ולוודא שהכל שם תקין. וטוב עשתה, כי התברר ש"אין מה לומר, הנחל יפה, אך דרגת הקושי גבוהה משחשבתי, חלק מאחיזות הברזל נעלמו ממקומן, מה שיוצר טיפוס מאתגר, ולכן נשנה את המסלול לאופציה ב' ערוץ הדגים."
בתוכי פנימה שמחתי, כי למרות שאני בהחלט בכושר סביר - במיוחד מאז שהתחלתי לעשות הליכות יומיות, פחות סמכתי על הכתפיים שלי (שנוטות לדלקות כרוניות) לשאת את משקלי בטיפוס בכל אחיזות הברזל האלה....
היינו פחות בנות מאשר בפעם הקודמת, והתווספה גם מישהי חדשה - אבל לא השתנה כלום מבחינת האווירה והחביבות של כולן. היה כיף ממש. מזג האוויר היה מושלם - שמים כחולים ולא חם מדי.
המסלול לא היה כולו בירידה (כמו שהיה בכרמל בחודש שעבר) ואהבתי את הגיוון בקושי ובנוף.
כמה תמונות.....
הפעם, כיאה לעונת החורף, שמנו פעמינו דרומה.
לא יודעת אם יצא לי לדבר על זה כאן, אבל אני אוהבת אוהבת אוהבת את אזור ים המלח.
כשאני מגיעה לשם, מתחילה לרדת כמה מאות מטרים אל מתחת לפני הים, מריחה את הברום ואת האשלג באוויר - אני נרגעת, אני מאושרת. אני בבית.
אולי באיזה גלגול קדום באמת חייתי שם. אוהבת את הנוף, אוהבת את הים (יודעת שרבים לא סובלים אותו), את הנחלים ש(כמעט כבר לא) מזינים אותו.....אוהבת.
במקור נתנה לנו ל' המדריכה אופציה בין שני מסלולים: נחל משאש מורבעאת אותו הגדירה כ"טיול מעגלי ומאתגר במקצת באזור צפון ים המלח, 4 ק"מ כולל אחיזות ברזל בסלע", וערוץ הדגים בהר סדום אותו היא הגדירה כ"מסלול במגמת ירידה מהר סדום לנופו המרהיב של ים המלח, 4 ק"מ".
רוב הבנות רצו את נחל משאש, ול' (בהיותה מדריכה משקיענית ומקצועית) יצאה לסייר במסלול כמה ימים לפני הטיול כדי להתרענן במתווה ולוודא שהכל שם תקין. וטוב עשתה, כי התברר ש"אין מה לומר, הנחל יפה, אך דרגת הקושי גבוהה משחשבתי, חלק מאחיזות הברזל נעלמו ממקומן, מה שיוצר טיפוס מאתגר, ולכן נשנה את המסלול לאופציה ב' ערוץ הדגים."
בתוכי פנימה שמחתי, כי למרות שאני בהחלט בכושר סביר - במיוחד מאז שהתחלתי לעשות הליכות יומיות, פחות סמכתי על הכתפיים שלי (שנוטות לדלקות כרוניות) לשאת את משקלי בטיפוס בכל אחיזות הברזל האלה....
היינו פחות בנות מאשר בפעם הקודמת, והתווספה גם מישהי חדשה - אבל לא השתנה כלום מבחינת האווירה והחביבות של כולן. היה כיף ממש. מזג האוויר היה מושלם - שמים כחולים ולא חם מדי.
המסלול לא היה כולו בירידה (כמו שהיה בכרמל בחודש שעבר) ואהבתי את הגיוון בקושי ובנוף.
כמה תמונות.....
כשהגענו לאחת הפסגות, שמענו קול חלילית.
קבוצה קטנה של מטיילים ישבה שם לא רחוק מאיתנו, כשאחד מהם עומד על הצוק המשקיף לים המלח, וניגן שירי ארץ ישראל הישנה והטובה. היה מקסים.
הנוף היה מפעים ממש, הרגשתי שהלב שלי מתרחב רק מלהיות שם, וחברת הנשים היתה נעימה ממש כמו בטיול הקודם.
כשירדנו למטה התיישבנו במיצד זוהר, פרסנו מחצלת ושולחן ופתחנו את הגאזיה....ואכלנו ארוחת צהריים לתפארת, שהכילה (בין היתר) מרק גולש מעולה ש-T הכין.
'שריתה' הבעירה מדורה קטנה - למרות שהיה חם ולא היה בה צורך, אבל היא ידועה כפירומנית לא קטנה, והיה ממש כיף.
הגענו הביתה בששי וחצי, עייפות ומרוצות.
באותו ערב (ששי) לא היתה אצלנו ארוחת ערב, כי למחרת הגיעו בני וכלתי ואירחנו כבר את כל המשפחה לנר חמישי של חנוכה במוצ"ש. על כך, כאמור, בפוסט נפרד
