בעל הצימר, אאוגניו, שאל אותנו מבעוד מועד איזו ארוחת בוקר אנחנו מעדיפים.
בשעת הערב המאוחרת בה הגענו, ניתן היה לבחור רק קונטיננטלית רגילה (כלולה במחיר החדר) שכללה קרואסון, צנימים (טוסטים, למי ששכח מה זה צנימים), שתייה חמה ושתייה קרה או נאפוליטנית - במקום הקרואסון מקבלים Sfogliatella
מאפה מקומי טעים מבצק עלים ומילוי מתוק.
ברור שזה מה שהעדפנו, עם קפוצ'ינו (אוח הקפה של איטליה!) ומיץ תפוזים סחוט טרי.
הוא גם הציע צנימים אבל ויתרנו. אנחנו לא מאלה שאוכלים הרבה בבוקר (בבית לא אוכלים בכלל, רק שותים קפה).
חדר האוכל שלו היה ממוקם בדיוק בין חדרי הצימר (ארבע במספר) לבין דירתו הפרטית.
לאורך כל הקירות של המטבח היו מדפים מלאים במשחקי קופסא וספרים.
כשסיפרנו לו שאנחנו משחקים "קטאן" ו"הרמז" עם הנכדים, הוא סיפר שבין היתר הוא מנחה של משחקי "קטאן" בנאפולי.
במקצועו הוא בכלל אדריכל. באמת איש מעניין.
כיון שהיינו מתוכננים לשהות אצלו שוב, בלילה האחרון שלנו בנאפולי לפני חזרתנו ארצה, הוא השאיל לנו ספר תיירות על אזור חוף אמלפי (לשם היו מיועדות פנינו), ולמרבה הבושה T שכח אותו באחד מהמלונות.
ברור שקנינו לו ספר חדש.........והוא שמח בו מאד.
אחרי ארוחת הבוקר יצאנו ברגל לשוטט ברחובותיה של נאפולי - רק באזור העיר העתיקה.
זה היה יום ראשון וחלק מהחנויות והמסעדות היו סגורות - הם קתולים די אדוקים הנאפוליטנים - אבל בכל זאת היו הרבה תיירים ברחובות, גם איטלקים וגם זרים כמונו.
 |
| Piazza del Gesù Nuovo |
וכמובן הסמטאות הצרות, הבניינים הצפופים, המרפסות עם הכביסה הנצחית
בצהריים עצרנו לגלידה מעולה
ועוד לפני כן לקפה ומאפה בבית קפה מעולה מרשת "ליאופולדו"
העוגה הצהובה נקראת Delizia al Limone. היא אופיינית לדרום איטליה.
בין הסמטאות יכולנו למצוא כל מיני דברים מעניינים...
ואת כל הקירות והדלתות והשערים כמעט כיסה גראפיטי עשיר ומגוון
במהלך שיטוטינו הגענו גם לסיור תת קרקעי, חפירות ארכיאולוגיות שמבוצעות מתחת לעיר.
החפירות התחילו במקרה כאשר החל שיפוץ של אחת הכנסיות, והתגלה עולם שלם מתחת לפני הקרקע, חלקו עוד מהתקופה שבה שלטו היוונים באזור.
באמצעות החפירות התגלה אורח החיים העתיק של התושבים, מבנה העיר והעיסוקים השונים שלהם.....זה סיור מרתק ומומלץ מאד.
התהלכנו שעות בזיג זג במרחבי ה-centro storico di napoli - העיר העתיקה.
בשלוש וחצי חיכתה לנו מונית, שהזמין לנו מבעוד מועד בעל הצימר, שלקחה אותנו להשכרת הרכב בשדה התעופה (לא מצאנו השכרת רכב בעיר עצמה.........).
את הרכב שכרנו כמובן מראש דרך האינטרנט, כמו תמיד, ו-T התפלא לגלות שלמרות שהוא שילם גם על ביטוח מקיף, חברת ההשכרה לא יודעת מזה, לא מכירה בזה, ומבחינתה הרכב לא מבוטח.
לא קיבלנו פוליסה, והפירוט ב-VOUCHER של השכרת הרכב התברר כעמום ולא מספק.
סתם שילמנו מראש על ביטוח, לכאורה, כתוספת למחיר ההשכרה.
בסוכנות ההשכרה התברר שעל כל שריטה שהם ימצאו ברכב כשנחזיר אותו הם ידרשו 750 אירו, ואם הרכב ייגנב הם ידרשו 1500 אירו. למרות שלכאורה ביטחנו.
חשיבה מהירה וזכרונות של הסמטאות הצרות של איטליה והכבישים המסוכנים (וגם ההרפתקה שקרתה לנו עם הרכב בשווייץ לפני שנתיים) הביאה לכך שהודעתי ל-T חד משמעית: לא משנה כמה שילמנו, אני לא יוצאת מכאן בלי בטוח מקיף מלא. בלי השתתפות עצמית ובלי כלום. אני רוצה להיות במצב שבו לא אכפת לי לדרדר את הרכב מצוק ושזה לא יעלה לי שום דבר.
T לא התלבט עם זה הרבה והסכים, כמובן שבסוף זה עלה יותר מהשכרת הרכב עצמה. חצופים.
קיבלנו מאזדה 3 עם מנוע דיזל (לא היינו צריכים למלא דלק במהלך כל השבוע, וביום האחרון מלאנו רק כי היה צריך להחזיר מיכל מלא). מאד נוח. מעט גדול באמת עבור חלק מהכבישים והסמטאות של דרום איטליה - אבל בעל עוצמה ונוח ונוסע מאד מאד חלק.
בדיעבד אנחנו יכולים לומר די בוודאות שמיותר לשכור רכב באזור הזה.
בין הכבישים הצרים שהרבה פעמים לא מאפשרים מעבר של שני רכבים זה מול זה (ואם מגיע אוטובוס ממול אז בכלל........) לבין החניה היקרה (או בלתי קיימת), עדיף להתנייד במעבורות הנוחות והזמינות, באוטובוסים, במוניות. בסדר, למדנו לקח.
יצאנו מנאפולי לכיוון סורנטו, שם הזמנו שני לילות במלון בוטיק קטן (ששה חדרים) על צלע ההר מעל לעיר.
כל עוד היינו על האוטוסטראדה הכל עבר חלק. התנועה זרמה וגם ה-WAZE וה-GOOGLE MAPS (נעזרנו בשתיהן, וגם הורדנו לגוגל מאפס מפה בלתי מקוונת לקטעים שבהם לא היתה קליטה) זרמו היטב.
כשירדנו מהכביש המהיר נתקלנו בתופעה שתלווה אותנו לאורך כל הטיול: פקקי תנועה, כבישים צרים ומפותלים, בקיצור: חמישה קילומטרים אורכים יותר מחצי שעת נסיעה.
הקליטה באמת נעלמה באיזשהו שלב, והסתמכנו על הגוגל מאפס - שנראה היה שמוביל אותנו בכיוון הנכון, אלא שממש לקראת ההגעה (לטענת האפליקציה) הוא הנחה אותנו לרדת מהדרך הראשית לכביש צר במעלה ההר שהלך ונהיה יותר ויותר צר ככל שהתקרבנו (לכאורה) ליעד......עד שהגענו לקטע בכביש שפשוט לא ניתן היה לעבור. חומות גבוהות סגרו עלינו משני הכיוונים ולא ניתן היה להתקדם. וגם לא ניתן היה להסתובב.
T קיבל החלטה להתחיל לנסוע אחורנית, לאט ובזהירות תוך הימנעות משפשוף הרכב בחומות שמשני הצדדים.......זה היה מלחיץ. ומתסכל. לא היה לנו מושג איך להגיע למלון, ואיפה הוא בכלל.
חזרנו לדרך הראשית, וברגע שקבלנו מעט קליטה (סלולרית, אבל לא קליטת נתונים) התקשרתי למלון. ענה לי בחור נחמד (שאחר כך התברר ששמו מנואל), שאמר שיש בעייה עם תוכנות ניווט והמלון שלהם, וניסה להבין היכן אנחנו. האמת? לא היינו בטוחים. הוא שאל אם אנחנו בעיירה בשם Massa Lubrense, ואמרנו שייתכן. המלון בעצם בעייה הזאת, הוא אמר, ויש דרך להגיע אליהם משם, אבל זו באמת דרך צרה ואין משם מעבר רחב מספיק לכלי רכב. נו, יופי.
הוא ביקש שאשלח לו בוואטסאפ קישור של המיקום שלנו. אבל הוא ביקש משהו מוזר - הוא ביקש שאעשה זאת באמצעות סימן ה"פלוס" בוואטאסאפ.
וואלה - אין לי "פלוס" בוואטסאפ. אצלי האפליקציה נראית ככה:
הסברתי למנואל שאין לי מושג מה הוא רוצה. אם הייתי מעט פחות מתוסכלת ולחוצה (ובינתיים T נוהג ואין לו מושג לאן), הייתי נזכרת שכאשר לוחצים על סמל הצירוף (נראה כמו מהדק משרדי) יש אופציה לשלוח את המיקום שלי. לא שהיתה לי קליטה....אז לא בטוח שזה היה עובד. כך או אחרת שלחתי לו את המיקום שלנו דרך הגוגל מאפס.
עם הרבה סבלנות, מנואל לא התייאש ושלח לי קישור ליעד שקרוב אליהם - מלון אחר - ב-WAZE. וילה אליאנה.
ואז ראיתי את סימן ה"פלוס" בצילום המסך שלו. מוזר - אצלי אין כזה. אולי גרסא איטלקית של ווייז?
כך או אחרת הפעלתי את ה-WAZE, שלמרות שלא מצא רשת נתונים, הצליח להסתדר רק עם GPS, ובעמל רב (וחזרה לכיוון סורנטו) טיפסנו על צלע ההר, והגענו ליעד החלופי.
בשלב זה כבר לא ראינו בעיניים ולא שמנו לב לאוסף שלטים שכיוונו לבתי מלון שונים, בין השאר למלון שלנו.
התקשרתי למנואל.
"הגענו לוילה אליאנה" אמרתי לו, מה עושים עכשיו?
"אני מגיע אליכם, אל תזוזו" אמר עובד המלון החביב - ובא לקראתנו ברגל, מתוך איזו סימטא שגם היא היתה די צרה וגם בה היו חומות גבוהות משני הצדדים, אבל כן היה מקום למעבר רכב.
נסענו אחריו לאט והוא הוביל אותנו בבטחה לחניה של המלון. מפאת צרותו של הכביש T היה צריך לתמרן קדימה ואחורה לא מעט כדי להסתובב מהסימטא אל תוך החניה. כן כן, בדיעבד ממש לא כדאי להסתובב באזור הזה עם רכב.
כל הסיפור הזה היה מתיש ולקח כשעה, והמארחים החביבים שלנו הושיבו אותנו בסלון (המלון הזה היה פעם בניין אחד בחווה חקלאית), הביאו לנו שתייה קרה וחמה ונשנושים.
אחר כך הציעו להזמין לנו מקומות במסעדה, שאחד היתרונות שלה הוא שהם שולחים נהג לקחת אותנו מהמלון, ומחזירים אותנו אחר כך.
ברור שהסידור הזה קרץ לנו, למרות שהיו לנו המלצות למסעדה טובה שאחי וגיסתי מאד נהנו ממנה כשביקרו בסורנטו.
T היה מותש ולשנינו לא התחשק להוציא שוב את הרכב, ועוד בחשכה, להסתובב באזור לא מוכר.
הסכמנו בשמחה, ועלינו לחדר להתקלח.
המלון הזה היה באמת מיוחד והחדרים היו נוחים ומפנקים. לנו שם שני לילות, ואהבנו אותו מאד.
לא היה לנו זמן לנצל את כל מה שהיה להם להציע, היתה שם בריכה ונערכו שם גם שיעורי בישול (גם לאורחי המלון אבל גם הגיעו אנשים מבחוץ). היתה גינת ירק קטנה שסיפקה חלק לא מבוטל של הירקות הטריים, והמון עצי זית. והנוף.....
הנהג אסף אותנו - לאחר שאסף ארבעה אנשים אחרים ממלונות אחרים - הצטופפנו ברכב מאחור - והוא נסע כמו שהמקומיים נוסעים - כמו מטורף, כמו רכבת הרים - בכל הפיתולים במורד ההר עד לעיירה קטנה בשם סנטה אגתה, שם היתה המסעדה.
האוכל היה טעים, בסדר - לא משהו יוצא דופן - אבל השירות היה מתחת לכל ביקורת. עד כדי כך, שבשלב כלשהו נפל החשמל באזור שלם של המסעדה (ישבנו בחוץ) ואף אחד מהעובדים לא שם לב בכלל. רק כשהזמנו את תפריט הקינוחים שאלה המלצרית "מה קרה כאן?" וראתה ששורה שלמה של שולחנות יושבים בעלטה.
בסוף לא הזמנו אף קינוח, הזמנו חשבון וביקשנו שהנהג יחזיר אותנו למלון. שוב נהיגה פרועה שכמעט גרמה לארוחת הערב להיזרק החוצה מהגוף שלי...........אבל סוף טוב הכל טוב חזרנו בשלום למלון ולמיטה הנוחה.
תם היום השני שלנו בדרום איטליה.....................המשך יבוא.
