‏הצגת רשומות עם תוויות הכתף המסכנה שלי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הכתף המסכנה שלי. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 18 באוגוסט 2026

ועוד עדכונים

בינתיים נפלה עיסקת הזמנת הרכב SMART #5 - בגלל התאונה. התכוונו לעשות טרייד אין ל-ZEEKR והם רצו להוריד הרבה יותר מדי מהמחיר שלו, בטענה שלמרות שהשמאי קבע רק ירידת ערך של אחוז אחד, "פסיכולוגית" הנזק הרבה יותר גדול. בכל מקרה ירדנו מהעיסקה כרגע ונראה אם ננסה למכור בעצמנו או לחכות עם זה בינתיים או מה. 

אבא שלי עייף מאד ולעיתים קשה לו לנשום, בעיקר בשכיבה. הרופא באחוזה בודק אותו כל יומיים שלושה וטוען שאין בעייה בסאטורציה ולכן אין צורך במחולל חמצן. בסוף השבוע הוא לא היה פעיל אבל בימים האחרונים הוא כן יוצא להליכה ומתפקד לא רע. זה ברור שהלב שלו הולך ודועך....לפחות בזכות האנטיביוטיקה מצב האפרכסת שלו השתפר פלאים. 

הלקוח החדש של T ושותפנו עדיין מזגזג בין הרצון למכור את העסק לבין הרצון להישאר איתו ולשדרג אותו, כך שעדיין לא ברור להם מה יהיה עם זה. בינתיים הם בכל מקרה מגישים ללקוח את הדו"ח הסופי שלהם שבו ניתחו את מצב העסק כרגע עם המלצות לעתיד - אם יהיה צורך בכך. 

בתי ביקשה לנהל איתנו שיחה לגבי "דברים שהיא מרגישה שיושבים לה ביננו". האמת שהיא תמיד היתה טובה יותר מאיתנו בלהתעקש לדבר על דברים כאשר היא מרגישה מתח או אי נעימות כלשהי שלא באים לידי ביטוי מילולי. לא סתם היא פסיכולוגית טובה כל כך. בינתיים כשהיא היתה בדרך אלינו לשיחה היה לה פנצ'ר והיא נתקעה בדרך. T נסע אליה ועזר לה להחליף את הצמיג (במקום לחכות שעות לשירות של חברת הביטוח) ועד שזה הסתיים היא נסעה לאסוף את שרי מחברה והשיחה בינתיים נדחתה. 

בעזרתה של אחייניתו של שותפנו מצאנו נוירולוג עבור T והצלחנו לקבוע אליו תור לחודש הבא. ההפנייה הגיעה דרך נוירולוגית חברה של של האחיינית, שאמרה שהתסמינים של T מרמזים אולי על אפילפסיה בטנית, תסמונת מאד מאד נדירה ושמוכרת דווקא בעיקר אצל ילדים. כיון שהנוירולוג התותח הוא מומחה לאפילפסיה אנחנו מקווים שהוא יוכל לשלול/לאשר את החשד הזה, ובעיקר אולי למצוא לו מזור. הכי "מצחיק" יהיה אם בסוף T יצטרך לקחת את אותה התרופה שאנחנו נותנים למיינקוני נגד הפרכוסים שלו..........ואולי החתול בכלל פיתח את האפילפסיה שלו כהזדהות עם בעליו........(סליחה, התכוונתי מְשָׁרְתוֹ כמובן). 

אגב סוף סוף הגיעו לבית המרקחת התרופות של מיינקוני, שמשום מה בכל פעם מחדש חסרות בכל בתי המרקחת וזה סיפור להשיג אותן. הרוקח שלי הבטיח, שעכשיו שהוא יודע שזה עניין קבוע, הוא ידאג למלאי. נחיה ונראה, כמו שאומרים. 

בעקבות כל הבלגנים שהיו גם לחתני עם הצוואה של אבא שלו וגם לשריתה עם זו של אבא שלה, עדכנו כולנו את הצוואות שלנו ואנחנו מתכננים פשוט להפקיד אותן אצל הרשם לענייני ירושה, כך לא יהיה צורך לחפש עותק עדכני מקורי ולא אמור להיות ויכוח כלשהו (לא שצפוי ויכוח, אנחנו מעבירים הכל זה לזה, ובמקרה פטירת שנינו מחלקים את כל הרכוש שלנו שווה בשווה בין ילדינו). 

החלק של הזכאים/היורשים הוא פשוט אצלנו. מה שהיה לי חשוב יותר הוא לפרט את כל הרכוש וחשבונות הבנקים שלנו בארץ ובחו"ל כדי שיהיה לילדים קל להתמצא בכל מה שיש. 

אני מרגישה שהכתף שלי משתפרת - בעיקר בזכות הפיסיותרפיה והתרגילים כנראה וגם העובדה שאני מאד מאד נזהרת איתה. 

בגזרת השוקולד אני עדיין מקרטעת וכמובן כבר עליתי במשקל. יומיים שלושה אני מצליחה לחזור לתפריט הבריא הרגיל שלי ואז יש איזה ערב שבו אני מתפרעת שוב.......וזה מקלקל את הכל. מקווה שזה יעבור לי לפי שבאמת אאבד שליטה על המשקל שלי. 

אני מאד נהנית בינתיים מהספר "המשקיפות" של עדנה מזי"א ז"ל......

היום אני נפגשת בבוקר עם 'מחברת' ואחר הצהריים עם 'קלי' ו'שני'.....איזה כיף!

יום חמישי, 13 באוגוסט 2026

עוד ענייני בריאות, רכבים וספרים

בסוף רק שלושה ימים שבהם T לקח וולטרן גו אקטיב סייעו לו להיפטר מהכאב בגב. מידי פעם בתנועות מסוימות הוא עדיין מרגיש את זה, למשל בכל פעם שהוא נשכב במיטה, אבל שאר הזמן הוא בסדר. 

הכתף שלי גם "מתנהגת יפה" רוב הזמן ורק "מזכירה" לי כאשר אני בטעות עושה תנועה שאני לא אמורה לעשות. הפיסיותרפיסטית שלי בחו"ל אז רק ביום ראשון יהיה לי עוד תור אצלה......אבל בינתיים עושה את התרגילים שנתנה לי. 

'רופאהחדשה' קבעה ל-T תור ביוזמתה השבוע, בו היא הסביר לו שאחרי התייעצויות ומחקרים היא חושדת שהכיוון אצלו הוא נוירולוגי - משהו במערכת העצבים גורם לכל התופעות שלו - ההתקפים ועוד סימפטומים שהוא מדווח עליהם - ונתנה לו הפניה עם פירוט של כל ההיסטוריה הרפואית וכל התסמינים וגם החשדות שלה - והמליצה למצוא נוירולוג "תותח", כדבריה. "אולי הוא יפטור את החשדות שלי כשטויות" היא אמרה,  אבל ששווה לבדוק את הכיוון. אז אנחנו מחפשים נוירולוג "תותח". 

אבא היה אצל המנתח השבוע וראו זה פלא: התברר שאזור הניתוח עם דלקת! כמה מפתיע. לא ייאמן שהוא חשב לחכות עם זה לספטמבר! מייד הוא עשה לו ניקוי באזור הניתוח ונתן לו שני סוגי אנטיביוטיקה ואבא כבר מרגיש הרבה יותר טוב. 

עשינו נסיעת מבחן על ה -ZEEKR 7X - והתאכזבנו מאד. כל מה שהם כביכול שיפרו או תיקנו לעומת ה-ZEEKR X שיש לנו לא רציני ולא מצדיק את המחיר, וגם את הצעת המחיר שהם נתנו לנו עבור ה"טרייד אין" לרכב הנוכחי שלנו. וכן, סיפרנו על התאונה ויש לנו דו"ח שמאי, ירידת הערך היא רק אחוז אחד, ולעומת זאת המחיר (לפי השמאי) הרבה יותר גבוה ממחיר המחירון בגלל הקילומטרז' הנמוך שלנו. 

לכן החלטנו ללכת על ה-SMART #5 (הכי מכוער בעולם) כי הוא פשוט היה ממש נוח ומפנק וגם הצעת המחיר שקיבלנו היתה מעולה. מקווה שלא נתאכזב. 

אגב נכנסנו להלם מעלות תיקון פחחות הרכב שלנו שעבר את התאונה - קצת יותר משליש מחיר של הרכב עצמו. מוגזם לגמרי. אני מאד מקווה שחברת הביטוח תצליח להוציא את העלות מהחברה של הרכב הפוגע - וכך זה לא ייחשב לנו לתביעה (ואולי לא ייפגע לנו בפרמיה בעתיד). 

שותפנו היה עם שפעת השבוע, לא ברור איך הוא חלה אבל זה עבר לו יחסית מהר. 

ביקרנו אצל בתי בשני והיה נחמד. גם בששי זה הם לא יגיעו - היא הולכת עם חברה שלה לאיזו מסיבה, ולא סביר שחתני יגיע אלינו עם הילדים בלעדיה. אבל אולי.........אין לדעת. נחכה לשמוע מהם. 

היו כמה ימים בהם הצלחתי להמנע משוקולד אבל אתמול שוב התפתיתי....ממש סוג של חבלה עצמית כלשהי או אולי איזה צורך בלתי מוסבר......אין לי מושג. אנסה בכל זאת להימנע...הלוואי ויכולתי לאכול קובייה או שתיים וזהו. זה מה שאני מספרת לעצמי....שאני צריכה משהו קטן מתוק...ואז איכשהו הולכת למקרר להביא עוד ואז עוד......אוף. 

לא זוכרת אם סיפרתי כאן של-T ולשותפנו יש לקוח חדש (הם יועצים עסקיים). למשך כמה ימים השבוע היה נדמה שהלקוח מתכוון פשוט למכור את החברה ואז לא תהיה להם עוד עבודה אצלו.........אבל אז עיסקת המכירה התפוצצה, וכרגע נראה שיש להם עבודה מובטחת להרבה זמן........שזה ממש נחמד כי מעניין להם וכמובן - נכנס כסף. 

לא נראה לי שסיפרתי כאן שאחד הלקוחות הכי וותיקים שלהם הפסיק לשלם כבר לפני הרבה זמן (אולי שנתיים) וכל הזמן הזה הם עבדו בשבילו בעצם בחינם. בחודשים האחרונים הם התחילו להתעקש סוף סוף שישלמו להם, גם את חובות העבר וגם מכאן ואילך - וכאשר הם הבינו שאולי יסגרו להם את החוב אבל לא ימשיכו לשלם הלאה - הם החליטו להתפטר. אז כרגע הוא העביר להם חלק לא קטן מהסכום שהוא חייב להם, וטען שאת השאר ישלם "בתשלומים" (לא נראה לי שזה יקרה), אבל הם התפטרו וכבר לא נותנים לו שירות. נראה מה יהיה, כי בפועל הם עשו כל השנים האלה עבודה שהוא עצמו ושותפו לא מסוגלים או לא רוצים לעשות, נראה אם ואיך הם יסתדרו. 

סיימתי ודי אהבתי את הספר "כל האמהות האחרות שונאות אותי" והתחלתי עוד המלצה של רעות אסתר סוקרת: "המשקיפות", שעדנה מזי"א כתבה ממש לפני שנפטרה לפני קצת פחות משנתיים. 

בנוסף, סיימתי סוף סוף לעבוד על אלבום התמונות של משפחתה של בתי ושלחתי אותו להדפסה. העבודה עם LUPA ON LINE היתה לא קלה - היתה לי עקומת למידה לא פשוטה (לעומת התוכנה המותקנת על המחשב שלי, איתה עבדתי עד עכשיו, אבל היא לא מתעדכנת משום מה והחלטתי לנסות שיטה חדשה), אבל עכשיו נדמה לי שהבנתי איך לעבודה עם זה - לפעמים הבאות. מקווה שהם יהיו מרוצים. בכל מקרה נראה לי שזה מקרה של הפרה שרוצה להיניק יותר משהעגל רוצה לינוק - מה שמסביר כמה קשה היה לי לקבל מהם תמונות שהם צילמו במהלך השנה.............

יום שלישי, 28 ביולי 2026

שקט יחסי

הימים האחרונים עברו עלינו בשקט יחסי, בכל החזיתות פרט לשני התקפי כאב שהעירו את T גם בלילה שבין ששי לשבת וגם בלילה שבין שבת לראשון. באמת מתסכל הדבר הזה. אין לנו מושג כרגע מה לעשות עם זה.

אז באמת לא היתה ארוחה בסופ"ש אצלנו ובשבת בבוקר בקרנו אצל הורי, שאגב לא מספיקים להתפעל מהמטפל החדש. 

בששי שעבר בארוחת ששי כאשר הורי סיפרו עליו, חתני דווקא אמר שזה נשמע לו חשוד....כאילו טוב מכדי להיות אמיתי. אבל מה אפשר לעשות עם החשדנות הזאת? כרגע הם חשים כזאת הקלה וכזאת הכרת תודה על השינוי ביחס והשינוי באווירה בבית, ונהנים כל כך מהעזרה שלו ומהנוכחות שלו, שלא נותר לכולנו אלא לברך ולקוות שזה פשוט ימשיך ככה. 

בראשון הייתי שוב אצל הפיסיורפיסטית, ובינתיים הכתף שלי מתנהגת יפה, יחסית. מידי פעם יש איזה כאב עמום שמזכיר לי שהיא לא באמת מאה אחוז, ואני באמת שומרת עליה יותר מהרגיל. קבלתי מהפיסיותרפיסטית שני תרגילים מאד מאד עדינים ואני נזהרת מאד מתנועות אחרות, מאמץ, הרמה וכו. אני נאלצת לבקש יותר דברים מ-T, דבר שאני לא ממש רגילה לעשות ביום יום, אבל כרגע לפחות - אצטרך להתרגל. יש תנועות שפשוט אסור לי לעשות. 

שותפנו ושריתה החליטו להזמין כרטיסי טיסה ליוון והם יישהו ב"ארמון" חמישה ימים, ובזאת סוגרים בעצם כל הימים הפנויים שהיו בקיץ הזה. שאר החודש מלא לגמרי באורחים וגם רוב ספטמבר. אנחנו אמורים להיות שם סביב ראש השנה עם בתי ומשפחתה, ומייד אחרינו גם הם יגיעו שוב עם הילדים ואמא של שריתה 

חתני טס לנסיעת עבודה של יומיים ליוון ולרגע בתי חשבה להצטרף אליו ולעשות גם הם גיחה קצרה ל"ארמון", בין העזיבה של האורחים שנמצאים שם עכשיו לבין ביקורם של שותפנו ושריתה, אבל בסוף הבינה שזה לא מתאים כרגע - לא מבחינה כספית, לא מבחינת הילדים והחופש הגדול (למרות שהיינו שמחים לארח אותם אצלנו בזמן הזה) והאמת שגם לא מבחינת 'לני' - שבכל זאת זקוקה לזמן בין אורחים לנקות ולסדר ולהכין את הבית. למרות שלא היתה שום בעייה שבתי וחתני יישהו בו בזמן שהיא מנקה ומסדרת. לא משנה, זה בסוף לא יקרה. חתני יטוס אבל בתי נשארת בבית. 

באחד הימים השבוע קפצנו לבקר אצלם אחר הצהריים ונשארנו לאכול איתם ארוחת ערב (כולם היו פרט לחכמוד שנסע לראות איזה מופע MMA בתל אביב עם חבר) והיה מאד נחמד לשבת אצלם, לשחק עם שרי, לראות את השקיעה היפהפיה בים - היתה ראות מדהימה באותו ערב - וליהנות מהדירה החדשה שלהם. 

לבסוף קבלתי הודעה משגרירות ארה"ב שהדרכון שלי עם הויזה מוכן לאיסוף, נסעתי לאסוף אותו - ובזאת סוף סוף הסתיימה סאגת הויזה האמריקאית שלי לעשור הקרוב. זה היה די ניג'וס הפעם, אני מודה, אבל נגמר. יש לי מהם שקט לעשר השנים הקרובות. 

היום נפגשתי עם מחברת, שמצב רוחה השתפר מאד לאחרונה מאז שנודע שהטיפולים של הבת שלה נשאו פרי ויסתיימו בקרוב, ובתקווה שתוכל לשים את כל פרק המחלה הנוראית הזאת מאחוריה ולהמשיך בחייה. אלה היו באמת חודשים קשים מאד עבורה, עבור כל המשפחה. 

התחלתי לקרוא ספר חדש בשם המדריך למכשפה מהעבר לדייטים מודרניים מאת ססיליה אדוארד, שגם עליו המליצה רעות אסתר סוקרת. אני לא קוראת כל ספר שעליו היא ממליצה כי היא באמת מגוונת מאד בסקירה, קריאה והמלצות שלה, אבל בינתיים כל מה שקראתי על פי ההמלצות שלה היה טוב. 

אני עדיין עם הרכב החלופי, ולא שמענו דבר מהמוסך שאמור לתקן לי את הרכב, אבל לפחות יש לי איך להגיע ממקום למקום אז אני לא מתלוננת. ובאופן כללי אני משתדלת לא להתלונן, כרגע, אלא להמשיך להתמקד בכל דבר טוב שקורה. 

יום שבת, 25 ביולי 2026

עוד דברים שקרו השבוע

 כאמור, הקדשתי את הפוסט הקודם ליום הנאחס שעבר עלי ועל T השבוע, ודילגתי על ההתרחשויות השיגרתיות. 

 אז מה עוד היה לי השבוע? 

אחד הדברים הכי כיפים היתה הפגישה עם 'קלי', אותה לא יצא לי לראות מאז ינואר, כי הפגישה שקבענו איתה ועם שני במרץ בוטלה עקב המלחמה עם איראן (והעובדה שנתקעתי ביוון). 

בנוסף גם נפגשנו השבוע עם עם שותפנו ושריתה, אותה לא ראיתי בעצם מאז שהלכנו לנחם אותה ב"שבעה" של אביה, בשעות שלפני טיסתנו ליוון. היא עדיין מתאוששת ממותו, מלכתו, אבל עסוקה בהנצחה ובשמירה על אמא שלך, שבינתיים עסוקה כל כך בעשייה ובתנועה שאינה מרשה לעצמה לשבת קצת ולהתאבל. ואולי זו הדרך שלה להתאבל.........ואולי היא תהיה בסדר. 

השבוע היה לי תור שנקבע מזמן למסאז'. הכתף שלי היתה בכי רע והמסאז'יסט השקיע, כך שהיה עיסוי טוב מאד אך גם מכאיב מאד, ועוד המשכתי להרגיש את הכאב למחרת. 

בדיוק למחרת היה לי תוך אצל הפיסיותרפיסטית, שאמנם אמרה שלאור תוצאות האולטרסאונדים שהבאתי לה המצב קשה ולא בטוח עד כמה היא תוכל לעזור - לדעתה אצטרך ניתוח 😡 - אבל שהיא מאד מאד תנסה להקל מעט על המצב. זה ייקח זמן בכל מקרה, זה ברור לי. 

פניתי גם לאורתופד שהציע זריקה נוספת - והיא התחננה שלא אקבל אבל לא עמדתי בפיתוי והלכתי לקבל עוד זריקה (זה היה ביום הנאחס....הכל ביחד). שאלתי את האורתופד לגבי הפניה למומחה כתף והוא טען שרק אם זריקה שנייה (שבדרך כלל פותרת את העניין) או אפילו זריקה שלישית (שנדיר שצריכים) לא יעזרו, הוא יפנה אותי למומחה כתף, ושזה בדרך כלל באמת אומר - ניתוח. אוי לי ואבוי לי. כרגע אני עדיין בימים הראשונים שבעקבות הזריקה והחיים יפים.......נראה כמה זמן זה יחזיק הפעם, ובראשון יש לי שוב תור אצל הפיסיותרפיסטית. 

הצלחתי להיפגש השבוע גם עם 'מחברת' וגם עם 'שלהבת' שכנתי החמודה, כך שבאמת היו גם דברים נחמדים השבוע. 

בתי הודיעה שהם נשארים בבית בסופ"ש הזה, ולאור הכתף המסכנה שלי שצריכה לנוח, הסכמתי בשמחה שלא תהיה ארוחה בששי. 

בטח נקפוץ לבקר אצל הורי.

אחי ומשפחתו חזרו מ"הארמון" ביוון מלאים בנחת ומחמאות. אני שמחה שהיה להם כיף גדול. 

בעיקר אני שמחה שהדבר הזה לא קרה בזמן הביקור שלהם........

כנראה שמתי שהוא אתמול או הלילה היתה רוח חזקה, כפי שכבר הבנו שיכולה להיות שם באזור, העיפה את פלטת הזכוכית של שולחן הגינה שלנו, שברה אותה לרסיסים שחלקם הגדול מצא את עצמו במי הבריכה 🙁

איש הבריכות שהגיע הבוקר כמידי שבוע לנקות אותה, גילה את האסון - וכעת הזעקנו גם את 'לני' שתנקה מסביב ותפנה את השולחן השבור.......מסתבר שזה רעיון מאד לא טוב להניח בחוץ ריהוט גינה בעל פלטת זכוכית (בעיקר כזו שרק מונחת על המסגרת, משום מה, ואינה מחוברת). זה מתווסף לעוד כמה וכמה דברים מאד לא בטיחותיים ביוון.......שלחלקן כבר נדרשנו ותיקנו וחלקם כנראה יהיו חלק מעקומת הלמידה שלנו...........

לבסוף סיימתי את הספר "נתן ועמוס" מאת אסף ענברי - אותו סופר שכתב גם את "הספר האדום" שמאד אהבתי. אני אוהבת את הדרך שבה ענברי מצליח לכתוב רומן על אירועים היסטוריים מזוויות שלא נכתבו עד כה. 

אולי אלך אחורה לספרים הראשונים שלו...לפחות ברשת כתבו שגם הם טובים. 

אז שיהיה שקט ולא תפרוץ מלחמה....והרבה בריאות. 








יום שבת, 18 ביולי 2026

חזרה לשיגרה, צ'לו ואחי ב"ארמון"

חזרנו לשיגרה שלנו, לחדר כושר ולהליכות במושבים הסמוכים, ולארוחות ששי. 

במקום לנסוע לקנות בטירה, כמנהגנו בשנים האחרונות, החלטנו לנסוע לסניף "רמי לוי" הקרוב, כי כאשר T חיכה לי שאקבל זריקה בכתף לפני שבועיים, הוא ביקר בסניף הזה והתלהב מאד. המחירים היו טובים יותר, הפירות והירקות היו באיכות ממש טובה, והיו שם הרבה מוצרים שבסופר בטירה לפעמים חסרים. 

החיסרון שם הוא בקופות. יש אזור של "שירות עצמי" בו, מניסיונו של T בקנייה הקודמת, כל רגע מתרחשת תקלה ויש לקרוא לעזרה מעובד שלא נמצא באופן קבוע באזור. קופות רגילות יש רק ארבע או חמש, מתוכן הפעם רק שתיים פעלו ואחת היתה עד 10 מוצרים או נכים. רמי לוי מנסה להכניס שיטה חדשה של הרשמה ושימוש במסופון שמלווה אותך לאורך כל הקנייה ובסופו של תהליך מעבירים את העגלה על סוג של משקל....ויוצאים בלי להתעכב. 

ניסינו להרשם לדבר הזה ומשום מה לא הצלחנו, אז דילגנו על זה ו"אכלנו אותה" אחר כך בהמתנה אינסופית בקופה. כשהגעתי הביתה כבר נרשמתי כמו שצריך, בתקווה שבפעם הבאה יילך לנו חלק גם בשלב התשלום. ללא ספק היה שם זול יותר, וגם יכולנו לרכז את הקניות הרגילות עם הפירות והירקות (שבטירה אנחנו מפרידים בין הסופר לבין הירקן). מה שכן, בשר אי אפשר ולא כדאי לקנות שם. דווקא עוף ודגים כן היו שם, ובאיכות טובה. 

הכנו ארוחת ששי, אחרי המון זמן שלא אירחנו את המשפחה אצלנו, וגם הורי וגם משפחתה של בתי הגיעו, והיה נחמד מאד.

הכנתי לאמא לוח שנה ב"לופה" כמו בכל שנה, עם תמונות מעודכנות של כל בני המשפחה ותאריכי ימי הולדת וימי נישואים מעודכנים - הפעם זה כבר כלל את תאריך החתונה של אחיינית2, וגם הוספתי תמונה של מיינקוני וציון יום הולדתו - למה לא? גם הוא סוג של "נכד", לא? 

בסוף כתבתי לפיסיותרפיסטית לגבי הכתף שלי וקבעתי איתה תור השבוע. נראה מה היא תגיד ומה נוכל לעשות עם זה. מנסה להיות אופטימית אבל לא לגמרי מצליחה. 

בששי הגיעו שני אנשים לראות את הצ'לו שלי. הראשון לא התלהב, ורצה לקחת אותו לבדיקה אצל בונה צ'לו-ים בחדרה, ואחרי ששמע שעוד מישהו מגיע לראות את הכלי הציע שאם הם לא יקחו אותו, הוא יגיע למחרת וישאיר איזה פקדון וייקח אותו לבדיקה. 

בסוף לא היה צורך בכך, כי הזוג שהגיע מאוחר יותר החליטו שהצ'לו טוב להם, הורידו לנו קצת מהמחיר עבור כמה תיקונים נדרשים, והאישה - שהיא הנגנית - אף התיישבה לנגן לנו. היא ניגנה מאד יפה, והעלתה בי נוסטלגיה (ניגנה את "הברבור" של סיינט סאנס, שגם אני ניגנתי בזמנו) וגעגוע.........אבל לפחות עכשיו ינגנו עליו, והוא כבר לא יישב כאבן ללא הופכין במרתף. 


עוד בששי אחי עם גיסתי, שתי האחייניות פלוס בעליהן והפעוטה של אחיינית1 המריאו ליוון לבלות כמה ימים ב"ארמון". 

ההגעה שלהם היתה ממש סיוט, די דומה לשלנו. 

הטיסה שלהם התעכבה בשעה וחצי, הם אמנם פגשו נציג של חברת השכרת הרכב בשדה התעופה באתונה, אבל משום מה תהליך קבלת הרכבים (הם שכרו שניים) ארך המון זמן. 

עד שהם יצאו לדרך הם גילו שיש משום מה עומס תנועה מטורף (בששי בערב........אולי עבודות בכביש? אולי תאונה?) ובסופו של דבר הגיעו ל"ארמון" באחת בלילה! 

כמובן ששחררנו את "לני" מהצורך לפגוש אותם ולהכניס אותם הביתה, היא הגיעה כדי לשים מפתחות בתיבת הנעילה בפתח הבית, שהתקנו בדיוק בשביל מקרים כאלה, של צורך בצ'ק אין עצמאי, הדליקה מזגנים ואורות...והיא תגיע הבוקר לפגוש אותם ולהדריך אותם בכל מה שצריך (למרות שגם שלחנו להם הוראות מפורטות - אבל מהשאלות שהם שאלו נראה לי שהם לא קראו אותם בכלל). 

הבוקר הם הודו לנו על שהשארנו להם דברים במקרר, כך הם כבר שתו קפה ואכלו ארוחת בוקר ויקפצו מאוחר יותר למיני מרקט בכפר להשלמות. 

מקווה שייהנו וינוחו מתלאות יום האתמול, ושיהיה להם כיף גדול בבית. 

יום חמישי, 2 ביולי 2026

שבוע עמוס וכאוב

הכתף שלי הלכה והחמירה וכבר בקושי חיכיתי למועד לתור לזריקה. 

הלילות כבר לא היו לילות ובימים כבר היה לי ממש קשה לתפקד. 

T הודיע לבתי והמשפחה שאין לו כוח לארח ולא עשינו ארוחה בששי, אבל ממש שנייה לפני שנכנסנו למיטה לישון, בסביבות עשר בששי בערב, התקשר אבא שלי. 

בחמישי הוא עבר ניתוח MOHS באוזן (אני קראתי לזה "תנוך" אבל תיקנו אותי שהתנוך הוא היכן שהעגיל, והאזור למעלה נקרא HELIX. טוב לדעת). הכל היה בסדר, עד שבששי בצהריים האוזן התחילה לדמם, וזה זלג מעבר לחבישה ומילא לו את כל הראש, הבגדים, המיטה..........

הוא התקשר למזכירות של הרופא המנתח, ששאלו אותו למה הוא לא התקשר יותר מוקדם (כי זה לא דימם יותר מוקדם?!) ושעכשיו מאוחר והפנתה אותו למוקד של מכבי. הוא פנה לאחות במרפאת האחוזה שהיתה די חסרת אונים, ובמקום לפתוח את החבישה ולנסות לטפל בדליפה, פשוט הוסיפה עוד חבישה על החבישה - שלא עזרה כמובן במאומה. 

יש הרבה מאד שאלות שצריכות להישאל לגבי ההתנהלות של הורי בשלב זה (כולל כמובן העובדה שהם התעקשו לשחרר את המטפל החדש לשבת כבר על הבוקר והתמודדו עם המצב הזה לבד). 

למשל, למה אבא לא התקשר למנתח עצמו במספר הטלפון הישיר שהוא נתן לו במכתב סיכום הניתוח (לא היה לו נעים להפריע). או למה הם לא התקשרו אלי כבר בשלב זה במקום לחכות לעשר בלילה. עד שהגענו לאחוזה האחות כבר הזמינה אמבולנס, ופשוט נסעתי עם אבא (לאחר ששכנעתי את אמא שתישאר בבית) עם האמבולנס למיון. 

אני מוכרחה לציין שוב, שהמיון בבית חולים מאיר השתדרג בכמה וכמה אופנים - כבר גיליתי את זה כשהגעתי לשם בעצמי באמצע המלחמה - הוא גם חדש לגמרי ובתנאים ממש טוב (בטח יחסית למיון הקודם), וגם היחס והמהירות היחסית שבה קיבלו את אבא שלי, לקחו לו מדדים והזמינו פלסיטקאית חביבה, שהסירה לו את כל התחבושות, הכריזה שדווקא התפירה מצויינת, אבל גילתה באמת שתי נקודות דליפה של דם - ופשוט נעמדה במשך עשרים דקות - בהתחלה, ובהמשך עוד כעשר דקות - והפעילה לחץ על המקום עם פד גאזה. זה בעצם מה שהאחות באחוזה היתה אמורה לעשות (T קרא על זה באינטרנט כשהגענו) - אבל לא ידעה או לא היתה מוכנה לקחת את האחריות על עצמה. תוך כדי קשקשנו עם הרופא, שהתברר שהיא חצי ארגנטינאית וחצי הודית, והעברנו את הזמן בנעימים. לאחר שהיתה מרוצה שהדליפה פסקה, חבשה את אבא מחדש, חיכינו עוד כמה זמן לוודא שזה לא זורם מחדש - ושחררו אותנו. הגעתי הביתה בשלוש וחצי, עם נהג מונית חביב שהוריד קודם את אבא באחוזה ואחר כך לקח אותי הביתה. 

אני לא יודעת אם בגלל ההרפתקאה הזאת או מסיבה אחרת - הרגשתי ממש לא טוב ביומיים שאחרי. היה לי קר ולא היו לי סימפטומים נוספים אבל כל הזמן נרדמתי על הספה...סוג של מחלה. במקביל T חטף התקף חזק מהגיהנום, שהשאיר גם אותו חלש ומותש. בקיצור, את תחילת השבוע העברנו "לא מאה", כמו שאומרים. 

הכי חשוב שהם החליטו שהעובד הזר מתאים להם והוא החליט שהוא נשאר. עכשיו זה רשמי. 

גם בגלל זה וגם בגלל שהם ממש נכנסו להילוך אחרון באריזה ובמעבר הדירה, לא נסענו השבוע לראות את בתי והילדים. ממש היום הם עוברים דירה באופן סופי. 

עוד לא קבלנו מהם תשובה אם הם באים בששי. 

הבוקר העברתי להם את סכום הסיוע המוקטן, עליו סיכמנו מראש לפני חצי שנה: חצי שנה של סיוע מוגבר, בתקווה שהדירה תימכר בינתיים בתקופה הזאת, ואז הורדה לסיוע מוקטן למשך זמן בלתי מוגדר. כששלחתי להם הודעה על כך, חתני התפלא, כי הבין שאנחנו ממשיכים עם הסיוע המוגבר "עד שהדירה תימכר" וביקש שניתן קצת יותר, כך שהסכום ישלים את שכר הדירה שיתחיל להיכנס בחודש הבא ויישאר כמו הסיוע שהעברנו עד עכשיו, אבל מייד הוסיף שגם אם לא, תודה רבה על כל העזרה. האמת שהייתי מוכנה לעשות זאת, אבל זה ממש הרגיז את T, שאמר ש"עד שהדירה תימכר" יכול גם להיות לעולם לא, וזה הסכום שאנחנו מעבירים כרגע וזהו. חתני מייד התעשת והודה שוב, אבל T כבר רגוז וכעוס מאז....כרגיל. 

לא הזכרתי שהורי שוב העבירו להם כסף - סכום גבוה, פי שתיים יותר ממה שהעבירו לבני. הם שוב העבירו לאחיינית1 וגם לאחי וגיסתי.......את אותו הסכום כמו לבתי. לא שאני זקוקה לכסף שלהם, אבל מוזר לי.... לאחיינית2 ראיתי שהם העבירו סכום הרבה יותר קטן לקראת החתונה. אני לא מתערבת בשיקולים שלהם.........אבל זה עדיין מוזר לי. אני זוכרת שכאשר הוריו של T היו מחליטים לתת כסף לאחד מהבנים שלהם, הם אוטומטית היו מעבירים גם לשני, גם אם לא היה זקוק לזה באותו רגע. אבל באמת שכל אחד עושה את השיקולים שלו. 

בסופו של דבר הגיע התור המיוחל לאורתופד, והוא הזריק לי והסביר לי שהמצב שלי לא יכול להשתפר על ידי פיסיותרפיה, בניגוד לבעיות כתף אחרות, ושהדבר היחיד שעוזר זה תרופות ו/או זריקות. הוא אמר שמותר לתת עד 3 זריקות בשנה (הפעם האחרונה שקבלתי היתה בשנת 2021!). הוא גם אמר שאין עלי הגבלות, אני יכולה לחזור מיד לפעילות מלאה. 

אתמול עוד כאב לי והלכתי לישון כאובה, אבל מתי שהוא במהלך הלילה התרחש הנס וישנתי טוב וקמתי הרבה יותר טוב. אני נזהרת, כמובן, ולא מגזימה, אבל היום יש כאן פגישת מחזור של עובדי עסק האירועים שהיה ל-T ול'שותפנו', ואני עוזרת לסדר ולשטוף כלי. שותפנו הגיע מוקדם כדי לעזור בהכנות...

העסק נסגר במסיבת פרידה חגיגית בשנת 2014...ומאז הם למדו והתחילו לעסוק בייעוץ עסקי. העובדים, שהיו אז צעירים, עכשיו כבר אמורים להיות בשנות השלושים ואולי הארבעים לחייהם, עם משפחות וקריירות.....יהיה מעניין. 

יום שישי, 26 ביוני 2026

שבוע שבו גם כמה דברים טובים

 "אני לא רוצה לפתוח פה לשטן" התחילה אמא שלי משפט כאשר שאלתי איך היה יום הניסיון הראשון עם המטפל החדש של אבא....אז עצרתי אותה באמצע המשפט. אם היא לא רוצה לפתוח פה לשטן, סימן שהיה בסדר. ועדיף לדבר כמה שפחות, ולחכות לראות אם זה ממשיך ככה. 

האמת שהוא הפתיע. או שבאמת רף הציפיות שלנו ממנו היה מאד נמוך מלכתחילה, לאחר שהיה אמור להגיע בראשון ודחה לשני, ואז קבענו לשעה 11:00 והוא הגיע קרוב ל-12:30. אבל אז קבענו שיתחיל את הניסיון בחמישי בבוקר, מוקדם, כי לאבא שלי היתה מתוכננת פרוצדורה כירורגית (MOHS בתנוך האוזן) ורצינו שהוא ילווה אותו לשם. 

לא היינו בטוחים שאכן יגיע, וממש לא חשבנו שיגיע בזמן, לאור האיחור שלו ביום הראיון - אבל הוא הפתיע. והוא היה מצוין, לאורך כל אותו יום ולמחרת בבוקר.....כשהורי שחררו אותו לסופ"ש. הם ממשיכים להתעקש שהם לא רוצים שהוא יהיה איתם בסופ"ש, וכל עוד אבא עצמאי יחסית ואמא בריאה וחזקה מספיק לעזור לו במה שהוא זקוק - אני זורמת עם זה. 

הופתעתי גם מההיענות של המטפל לכל בקשה שלי - צילום דרכון, מילוי שאלון רפואי /ויתור על סודיות...וגם כל מה שהוא קובע עם אבא שלי, הוא גם מתאם איתי ליתר ביטחון. וקורא לי madam.....למשל thank you madam, או ok madam. 

אז באופטימיות זהירה נתחיל את ימי הניסיון...בתקווה שהוא יצליח והסידור הזה יעבוד. 

עוד השבוע היתה מסיבת המקווה של אחיינית2, שהיתה מאד נחמדה ומרגשת. והחתונה כמה ימים אחר כך, שהיתה גם היא נהדרת ומרגשת. הם זוג מאד מיוחד אחיינית2 ובעלה. שניהם אמיתיים כאלה, אותנטיים ובלי שטויות. הם ביחד מגיל 13, והיחסים שלהם התבגרו יחד איתם. היה מאד מרגש. אבא שלי כיכב כאשר "רקד" עם ההליכון לצידה של אמא שלי בדרך לחופה לפני הזוג הצעיר, ושרי כיכבה יחד עם בתה של אחיינית1 ונכדתה של אחותה של גיסתי - בתור "נערות פרחים" שהלכו לפני הזוג ופיזרו פרחים בדרך לחופה (הן קראו לעצמן "שושבינות" והיו מאד גאות בעצמן, ונראו כמו כלות קטנות בעצמן). 

למזלנו, למרות הזהרות האימה מפני חסימות הכבישים של החרדים באותו היום, כל עם ישראל כנראה נשאר בבית או חזר מוקדם מהעבודה מאותו היום, הכבישים היו פנויים לחלוטין ולקח לנו רק ארבעים דקות להגיע מאזור השרון ללב תל אביב בשבע בערב, כשבדרך כלל עמוס מאד.  

עוד חדשות טובות השבוע הן ש-T הצליח להשכיר את הדירה של בתי וחתני, כך שהחל מאוגוסט תהיה להם עוד הכנסה שתנגוס כמעט במחצית החובות החודשיים שהם משלמים......גם זו לטובה. הדירה הושכרה לשלוש סטודנטיות אמריקאיות מתוקות ומצחיקות שהתלהבו מהדירה ברמות אחרות. אני מאמינה שהן תהיינה דיירות טובות. מקווה לפחות. 

הן שאלו המון שאלות, חלקן מהסוג של "אם תפרוץ מלחמה בדיוק לפני שנצטרך לפנות את הדירה ולא נהיה בארץ כי נברח לחו"ל ולא נוכל לחזור בזמן" וכל מיני היפותטיות כאלה שבהחלט עשויות להתממש אבל אי אפשר באמת להיערך מראש לכל מצב. נאמר להן שנתמודד עם כל דבר שיעלה כמיטב יכולתנו. 

במקביל לכל זה דווקא היה לנו דווקא שבוע לא קל, ל-T ולי. 

T הרגיש חלש וחסר אנרגיה רוב השבוע, וסבל מכל מיני מכאובים (לא התקף כאב דווקא) - למשל במפשעה באזור ניתוח הבקע השני (המנתח טוען שהכל תקין, ובכל זאת עדיין מידי פעם סובל מכאבים שם). אפילו התלוצצנו ש-T עבר כל מיני הליכים רפואיים מסובכים כדי לפתור בעיות שלכאורה נפתרו - מבחינה רפואית - אבל בפועל הסבל והכאב נשאר.......איש מיסתורי עם גוף מיסתורי, הבעל שלי היקר. 

T טוען שהמצב במדינה מדכדך אותו לאחרונה במיוחד ושהוא חושב שההרגשה הירודה הפיסית שלו נובעת בעצם ממצבו הנפשי. זה בהחלט יכול להיות. אני לגמרי יודעת שאצלו זה בעיקר להיפך - כשהוא לא מרגיש טוב הוא גם במצב רוח מחורבן. כנראה שזה נכון לשני הכיוונים. 

אז בעידודו של שותפנו הוא החליט ששבוע בבית שלנו ביוון עשוי לעזור בתחום הזה, ומצאנו "חלון" פנוי מהשכרות (אין כבר הרבה כאלה הקיץ הזה) והזמנו לנו כרטיסים לחודש הבא לשבוע. בטוח זה יעשה לו טוב. 

השבוע שלי היה מאתגר מכמה סיבות. 

הראשונה כמובן ההתעסקות סביב המטפל של הורי. זה התחיל מקרטע והכניס אותי קצת ללחץ. 

סיבה נוספת היא הכתף המסכנה שלי שמצבה ממש החמיר וגרם לי סבל בכל שעות היום והלילה. התור שלי בשבוע הבא לאורתופד, אז אני מקווה לקבל זריקה שאני לא ממש אופטימית לגבי כמה זמן היא תחזיק...... אז בינתיים התחלתי לקחת וולטרן גו אקטיב לכמה ימים, שבאמת הקל עלי קצת אבל כשלקחנו את הורי לחתונה של אחיינית2 והכנסתי והוצאתי את ההליכון של אבא שלי מתא המטען, זה הכל נדלק מחדש. 

ולבסוף, התבשרתי על ידי שגרירות ארה"ב שעלי להתייצב בכל זאת לראיון בשגרירות (והתור הכי מוקדם שיכולתי לקבל היה לעוד חודש), ושבינתיים הויזה שלי בוטלה. האמת שמאד נבהלתי, כי הם צרפו להודעה הבהרה שהודעה זו נחשבת לסירוב - וממש לא בא לי שיהיה לי רשום שאי פעם סורבתי לויזה אמריקאית. 

אבל אז הם שלחו לי את הדרכון בחזרה, וראיתי שעל הויזה הנוכחית שמו חותמת של cancelled without prejudice - וכאשר ביררתי מה זה אומר, הבנתי שזה לא נחשב "סירוב" כאילו אני לא בסדר במשהו אלא סיבות טכניות, ושאין בעייה לבקש שוב. אז טיפה נרגעתי (למרות שעדיין לא ברור לי מדוע הם בכלל הפנו אותי לעמוד הזה של בקשה לויתור על ראיון מלכתחילה....כבר הייתי יכולה להיות אחרי זה!)...למרות שמעט לחץ עדיין קיים. 

אז זה היה השבוע שהיה......קצת לא טוב וקצת טוב ברמה האישית, וכרגיל לא אדבר על הרמה הכללית...שרק ממשיכה להתדרדר מיום ליום ומשעה לשעה......