היה שבוע מטלטל, עם כל ההכרזות ההזויות של טראמפ והאיומים של החמאס והחשש מהפסקת פעימות שחרור החטופים....
באמת הרגשתי שאני נכנסת עוד יותר לייאוש ולדכאון כללי.
הלילות טרופים, מלאים חלומות - בעיקר על החטופים, אבל גם דאגות כנראה לבריאות של T - שאמנם החלים יפה מהניתוח אבל התקפי הכאב חזרו ביתר שאת, תדירים וחזקים.
בחלום אחד הסתובבתי בין הריסות עזה עם נעה ארגמני בחיפושים אחר אבינתן אור.
בחלום אחר הצד של המיטה של T היה ספוג מים, וכשהבטתי למעלה לתקרה ראיתי חור ענק שדרכו טיפטף גשם. משום מה "שכחתי" לספר לו על זה, וכשחזרתי לחדר השינה שוב, בחלום, המיטה כולה היתה ספוגה והקיר היה מלא עובש. צריכה לספר לבתי, שתנסה לפרש את החלום, אבל הדאגה ל-T די ברורה, נראה לי.
היום הוא סוף סוף חוזר לדיקור, שמאד עזר לו בשלוש השנים האחרונות עם בעיות העיכול, לא בטוחה עד כמה עם ההתקפים, אבל הוא לא קיבל דיקור מאז חודש לפני הניתוח. אני רוצה שהוא יתחיל עוד טיפול, בשם קרניו-סאקרל , שאמנם נחשבת ל"פסאודו מדעית" ואין וודאות שהיא תעזור, אבל כל עוד מדובר בפעולה לא פולשנית, אני בשלב של לנסות הכל.
גיליתי על הטיפול הזה אצל הפיסיותרפיסטית שהתחלתי אצלה טיפול בדלקת בגיד האכילס שלי.
חמותי ז"ל תמיד נהגה לומר, שכאשר יש לך בעייה, ספר עליה לכמה שיותר אנשים, כך יש סיכוי שיהיה מי שיוכל לעזור. היא מאד צדקה בעניין הזה. בכל מקרה אני התחלתי אצלה טיפול, כבר הייתי אצלה פעמיים והיא כמובן גם נתנה לי תרגילים לעשות בבית, ונראה אם זה יעזור. אם לא - אחזור לאורתופד. כשהייתי אצלה היא גם התקשרה לאיש המדרסים שלי ושאלה אותו אם יש גם משהו שהוא יכול לעשות כדי להקל עלי. הוא הכין לי הגבהה קלה של חצי ס"מ לעקב, להניח באופן זמני מתחת למדרסים, כדי לקצר את הגיד ובכך להקל עליו בזמן שמטפלים בדלקת.
קבעתי גם סוף סוף תור לרופאת העור המצוינת שלי, שכבר חששתי שיצאה לפנסיה אבל אז התברר שהיא עדיין מקבלת כ"מומחית" - כלומר בתשלום של 200 ש"ח דרך הקופה. היתרון: קבעתי את התור לפחות משבוע. זה עוד לא קרה לי עם רופא עור.
בחמישי בדיוק הגעתי לקופה בסופר כאשר פרצה תקלת התקשורת באשראי כתוצאה ממתקפת הסייבר. הייתי כבר עם העגלה עמוסה וארוזה - ולא ניתן היה לשלם באף כרטיס אשראי. מה עושים? במזל היה לי מזומן בארנק. ממש במזל.
כששאלנו את בתי וחתני אם הם מגיעים בששי בערב, הם ענו שחשבו להזמין אותנו אליהם. נענינו בשמחה. הם הכינו ארוחה טעימה והיה כיף להיות ביחד אצלם, גדולים כקטנים.
הזמנו להורי תנור אפייה חדש, כי התנור שקנינו להם כשהגיעו ארצה התחיל לקרטע ונמאס להם לתקן אותו כל הזמן. T נסע לעזור להם להתקין אותו, והכניס אותו למקום בעזרתה של המטפלת.
בקרנו אצלם גם בשבת ובמקביל עקבנו במתח אחר החזרת החטופים שגיא, יאיר וסאשה.
היה מזג אוויר מושלם. אבא ישב על הספסל מחוץ לבית והתחרדן לו בשמש... הוא קיטר כרגיל על כאבי הגב, אבל כששאלנו לעומק, התברר שכאשר הוא יושב לא כואב לו, כשהוא שוכב לא כואב לו, כשהוא מתהלך לא כואב לו..........בעצם כואב לו רק במעברים ממצב אחד לאחר. זה באמת מבאס אבל זה לא כאילו שכואב לו כל הזמן. אבל היי, מותר לו לקטר. בגילו ובמצבו מותר גם מותר.
במוצ"ש קפצנו אל שותפנו ושריתה וכרגיל עשה לנו טוב לבלות איתם כמה שעות.
קפצתי אל אבא הבוקר שוב כדי לעזור לו לדווח למס ההכנסה בארה"ב - ה-IRS.
הוא עושה זאת באמצעות תוכנה בשם TURBOTAX. ישבתי איתו על זה כבר בשנה שעברה, כדי ללמוד לעשות זאת למקרה שהוא לא יוכל או כבר לא יהיה בחיים....והאמת שהיום כשעשינו את זה שוב, הבנתי שאם וכאשר הוא כבר לא יוכל לעשות זאת, אני פשוט אאסוף את כל החומר הנדרש ואעביר לרואה החשבון שלנו - שהוא יבצע את הדיווח ל-IRS, כפי שהוא עושה עבורנו.
לכאורה התוכנה פשוטה למילוי, אבל יש כל כך הרבה עיזים בדרך, שלמרות שכל ההוראות היו כתובות לי מהשנה שעברה, רק אבא שלי ידע לענות על כל מיני שאלות שעלו שם ולא ניתן היה לצפות אותן. מילא, העיקר שהשנה גמרנו עם זה.
המטפלת שלו התקשרה אלי הבוקר וביקשה יום חופש. זה היה מוזר שהיא ביקשה ממני ולא מהם, אבל זה דווקא מצא חן בעיני. ידעתי שלהורי לא תהיה עם זה בעייה, במיוחד אם אין לאבא שלי צורך לנסוע לאן שהוא ביום הזה או פעילות שדורשת ליווי. היא אמרה שהיא נוסעת למשרדי "קו לעובד" כדי לנסות להסדיר את עניין הפיצויים שהיא עדיין לא קיבלה מהמעסיק הקודם. הבן של זוג הנפטרים טוען שהוא ישלם לה אחרי שהוא יקבל בחזרה את הכסף מהדיור המוגן - מה שאולי נשמע הגיוני מבחינתו אבל לדעתי זה לא אמור לעניין אותה. זו הלנת שכר לכל דבר. אבל אני לא באמת מבינה בזה. התאגיד שלה המליץ לה לדבר עם "קו לעובד" אז הורי באמת שחררו אותה ליום אחד לשם כך. ושיהיה לה בהצלחה.
חכמוד בטיול שנתי ראשון שכולל לילה מחוץ לבית, ומשום מה אני מאד מתרגשת מזה. דברתי על זה היום עם בתי, וגם היא הגיבה כמוני. אני מאד מקווה שהוא יהנה. כמובן ששתינו הסכמנו שטיולים שנתיים בבית הספר מעולם לא הגיעו לכיף הגדול של הטיולים של התנועה, אבל שני הנכדים שלי לא נוטים ללכת לתנועת נוער, כך שלא תהיה להם החוויה הזאת. לפחות לא בשלב זה.
ושרק יהיו להם חוויות כאלה כמו טיולים.....במציאות ההזויה שאליה אנחנו מגדלים אותם.
