בשבוע שעבר החלטנו לקפוץ לאיקאה לקנות קולב לחדר ארונות.
אגב לא היתה לי בעייה פשוט לשבת על הבגדים שלו על השרפרף כל עוד הוא לא התחיל להניח שם גם את הג'ינס עם החגורה, ובכל פעם הייתי חוטפת מכה בעצם הזנב מהאבזם של החגורה (או נזכרת רגע לפני הישיבה ומסיטה את כל ערימת הבגדים קצת הצידה). בעזרת קולב גם חשבתי שהבגדים גם יתאוורו להם קצת בין שימוש לשימוש, יהיו נגישים לו יותר (במקום להיות זה מעל זה בערימה).
בקיצור נסענו לאיקאה, קנינו את הקולב וכמובן עוד כמה דברים קטנים, כי תמיד כשמסתובבים שם מוצאים משהו שצריך, כמו לדוגמא עוד קעריות למרק או עוד מקציף או שטיחונים חדשים לאמבטיה.
כך נראה חדר הארונות אחרי הרכבת הקולב
וכך השרפרף נראה רגע אחרי כן
כי ברור לפרינססה שפיניתי את השרפרף במיוחד בשבילה.
מזג האוויר ביום הבחירות ולמחרתו תאם את האווירה ואת התחושה שלי ביחס לבחירות.
מימין אפליקציית מזג האוויר שלי בשלישי, ומשמאל ברביעי.
בשלישי בבוקר עוד היה יפה אצלנו ויצאנו להליכה הרגילה (הארוכה) בבוקר.
ברביעי כבר חיכינו שחדר הכושר ייפתח (זמני פוסט קורונה / תו ירוק) בשמונה.
אמנם ירד גשם זלעפות בבוקר אבל הוא לא ניקה את האוויר.
ברביעי בערב הנכדים (הגדולים) באו לישון אצלנו.
היו להם הרבה מאד תכניות לחופשת הפסח שלפני הפסח (שבוע שלם) - חברים, בני דודים, סבים/סבתות. מכל התכניות נותרו רק הסבים/סבתות. יום אחד אצלנו ולמחרת אצל אמו של חתני. כל השאר הוברז / התמסמס בצורה כזו או אחרת, והם נשארו מאוכזבים בבית.
גם מזג האוויר המגעיל ביום הבחירות, שבו היו כל המשפחה בבית, לא סייע.
וגם העובדה שחתני חולה כבר מיום ראשון (הוא מרגיש יותר טוב, וכבר נסע לעבודה אבל עדיין לא החלים לגמרי).
היה ממש כיף עם הנכדים - כמו תמיד. אחרי ארוחת הערב שיחקתי איתם רביעיות פרחים ואחר כך גם טאקי, ואז הם עלו לצפות קצת בטלוויזיה אצלנו בחדר השינה, עד שגם אנחנו עלינו לישון והם עברו למיטות שלהם.
בבוקר אחרי הליכת הבוקר שלנו T הכין להם קרפים, וכיוון שסיימנו לקרוא את "חוט"ם כלב כמעט מושלם" והם הצטערו ממש שזה נגמר, בהחלטה של רגע החלטתי להוריד את הספר השני - "חוט"ם - כלב כמעט מושלם 2 - אוזן קשבת לכל בעייה". כמה קל ופשוט זה להוריד ספר דיגיטלי (וגם הרבה יותר זול), כמה מהיר ומיידי, וכאשר יש תמונות אין בעייה להראות להם אותן בטלפון. אז פשוט המשכנו את הסיפור בדיוק מהיכן שסיימנו אותו בשבוע שעבר.
א פרו פו ספרים - סיימתי את "אחכה לך במוזיאון", שהיה לי ממש מוזר כשהתחלתי לקרוא. ספר שלם שהוא כולו חליפת מכתבים בין שני אנשים שלכאורה אין להם שום דבר משותף זה עם זה הוא לא ז'אנר שאי פעם חשבתי שאני אתחבר אליו. אבל ככל שהמשכתי לקרוא הספר ושני האנשים האלה - אשת האיכר ממזרח אנגליה והארכיאולוג החוקר הדני ממוזיאון סילקבור - פשוט שאבו אותי פנימה. אהבתי את הספר ואהבתי את האופן שבו אן יאגנסון בחרה לסיים את הספר (יש לי איזה עניין עם סופים של ספרים, מאז ומתמיד). מומלץ.
בחזרה ליום כיף עם הנכדים, אחרי שהתקלחנו (מההליכה) יצאנו איתם לקנות (מראש) את מתנת האפיקומן (הם זכרו בדיוק איזה לגו היה יקר מדי כאשר יצאנו "סתם" לקניות בחודש שעבר, אבל עכשיו עמד בדרישות התקציב)
וקנינו גם כלבלב חמוד עבור 'שרי'.
בנוסף T רצה מאד לקנות להם משחק הרכבה (לא לגו) והם כבר ישבו שלושתם כשהגענו הביתה והתחילו להרכיב את זה לפני שבתי באה לאסוף אותם
בנוסף לחתני, גם אמא חלתה השבוע, ולכן היא ואבא לא הגיעו לארוחת ששי.
כמו אצל חתני, זה התחיל עם כאב גרון, אבל בניגוד לחתני זה התפתח להחמרה בשיעול - הכרוני שיש לה מאז דלקות הריאות של השנה שעברה - וכאשר היא הלכה לרופאה באחוזה, היא קיבלה אנטיביוטיקה.
אני לא יודעת אם אנטיביוטיקה זה מה שהיא היתה צריכה באמת, אבל היא מאד רצתה והרופאה כנראה חשבה שזה נחוץ (או שסתם שיתפה איתה פעולה). הבחירה בסוג האנטיביוטיקה תמוהה בעיני - זינת (בדרך כלל מיועד לבעיות בכליות ובדרכי השתן....עד כמה שאני יודעת) אבל אמא שלי היתה מרוצה, והיא טוענת שהיא כבר מרגישה יותר טוב. חלשה אבל יותר טוב. הרופאה גם הרשתה לה להתעמל. אולי זה פשוט פסיכוסומטי וברגע שהיא קיבלה אנטיביוטיקה אמא הרגישה בטוחה יותר ומוגנת יותר והרשתה לעצמה להרגע ולהחלים בנחת.
הזכרתי לעצמי, שכיון שמדובר באישה בת 89, אז פחות רלוונטי לחפור לה לגבי פיתוח עמידות לאנטיביוטיקה וכדומה - למרות שדווקא לקשישים יש נטייה לפתח דלקות ריאות וזה הרבה פעמים מה שהורג אותם. באופן כללי אני מנסה להזכיר לעצמי פחות לנדנד לה - היא שונאת את זה ובעיקר היא שונאת שדואגים לה, שמדברים עליה, שמתעסקים איתה. כמו ש'שותפנו' כל הזמן אומר - הלוואי עלינו להגיע לגיל הזה ובמצב בריאותי וקוגניטיבי כזה. או שיש להם גנים טובים או שהם פשוט חיים נכון.
מה עוד?
פציינטית של חברתי 'מחברת' חלתה בקורונה, למרות שהיא מחוסנת. התברר שהיא נדבקה מהבן שלה. היא התחילה להרגיש לא טוב אחרי שהיא חזרה הביתה מפגישתה אצל 'מחברת', וכיוון שבנה לא הרגיש טוב כבר יומיים, היא החליטה לעשות לשניהם בדיקת קורונה. ושניהם יצאו חיוביים.
היא מייד התקשרה ל'מחברת' להודיע לה, כמובן, ומסרה גם את שמה בחקירה האפידמיולוגית. התקשרו אל 'מחברת' ממשרד הבריאות, ואמרו לה שאמנם היא מחוסנת ולכן לא מחויבת בבידוד, אבל שכדאי לה להיבדק - ליתר ביטחון.
הפציינטית חווה סימפטומים קלים בלבד, אז מהבחינה הזאת אלה חדשות טובות.
'מחברת' התלבטה אבל החליטה לעשות את הבדיקה. באופן פרדוקסלי בקופת החולים הודיעו לה שהם לא יכולים לזמן אותה לבדיקה כי היא מחוסנת (?!) והפנו אותה למתחמי הבדיקות של פיקוד העורף. היא נבדקה בחמישי (הפגישה עם הפציינטית היתה ביום שני, והמליצו לה לחכות כמה ימים לפני שתיבדק). בינתיים היא לא נפגשה איתי ולא הלכה לנחם חברה שאמה נפטרה, אבל כן המשיכה ללכת לעבודה כרגיל וכן ביקרה אצל הנכדים שלה. בכל מקרה הבדיקה של 'מחברת' יצאה שלילית, וזה כמובן משמח ומרגיע מאד.
בבוסטון בני התחסן בחיסון הראשון (של פפייזר) ברביעי, ופרט לכאב מקומי בזרוע (וכמוני, גם בזרוע השניה 🙄) וכלתי תחוסן בשבת. אמנם במסצ'וסטס עדיין מחסנים רק גילאי 65 ומעלה, אבל יש מבצע חיסון למורים - ולשמחתנו שניהם עונים לקטגוריה הזאת.
בליל הסדר בסוף יהיו כאן רק בתי ומשפחתה והורי (בתקווה שאמא תרגיש מספיק טוב). המחותנת שלי בסוף לא תגיע, לא כי היא לא רצתה - היא מאד רצתה - אבל אחיותיה עשו לה "רגשי" שהיא חייבת להיות איתן ועם אמא שלהן. כמה טוב שאצלנו במשפחה אף אחד לא עושה "רגשי" לאף אחד בחגים!
בחג עצמו, אם גיסתי תרגיש מספיק טוב, אנחנו מוזמנים אל אחי לצהריים יחד עם הורי.
אין לנו תכניות לחול המועד, אנחנו נוהגים להישאר קרוב לבית כאשר כל עם ישראל מסתובב לו בחוץ, אבל אני מניחה שגם אז נבלה חלק מהזמן עם הנכדים. אבל עד השבוע הבא יש זמן.
הגפילטע פיש כבר מוכן (בפריזר), גם החזרת (טעימה מאד וחריפה מאד) וגם המרק הצח.
השנה לא נעשה קניידלעך אלא רק "אטריות" מקמח תפוחי אדמה. T מכין קרפים ופורס רצועות דקות ואין אטריות כשרות לפסח טעימות יותר.
בנוסף הוא יכין בשר סינטה בתנור, וגם תפוחי אדמה ובטטות אבל גם אורז. הנכדים שלנו אוהבים אורז, וכיון שיש לנו את חתני (שהוא לא אשכנזי) אז החלטנו שגם לנו זה בסדר.
אין קינוח מיוחד לפסח אבל יש פירות ויש גלידות - נראה לי שזה מספיק מעל ומעבר.
מאחלת חג שמח, חג של ביחד לשם שינוי, בניגוד לפסח של השנה שעברה.
מאחלת לכולם את מה שאני מנסה לעשות בעצמי: להתמקד במה שטוב וגם לנסות להגדיל את הטוב, לפחות בקטן, לפחות כל אחד בסביבה שלו.
פסח שמח ומהנה
