אחרי הגשם העז והרעמים והברקים של שלשום בלילה ואתמול במהלך הבוקר, התבהר ונהיה יום ממש יפה.
בלילה שבין שני לשלישי בקושי יכולנו לישון בגלל זה, זה היה די מטורף. ברקים ורעמים שהרעידו את הבית וגשם שוטף, בבוקר אפילו ברד שהרעיש כאילו זה קורה בתוך הבית.
אכן סיימתי את "הספר האדום", שלמרות שלא היווה איזו יצירה ספרותית מרשימה, השלים לי הרבה מאד מידע אודות המנהיגים הסוציאליסטים (חלק קומוניסטים ממש) הציונים שהיוו חלק מהקמת המדינה.
אחריו חזרתי למדע בדיוני באנגלית: קוראת בסקרנות רבה את DARK MATTER מאת בלייק קראוץ' (שאת RECURSION) שלו קראתי בחודש שעבר ואהבתי. אני מבינה שגם הספר הנוכחי מסתובב סביב תיאוריית הקוונטים ומדע חדשני ופורץ דרך...זה כפי הנראה הקטע שלו.
בתי לא הרגישה טוב לקראת סוף השבוע ולכן לא תכננו ארוחה בששי בערב, אבל אז בששי היא התאוששה והזמינה אותנו לאכול אצלם. נענינו בשמחה. גם בשני אחר הצהריים קפצנו אליהם, שיחקנו עם שרי ועזרתי לחכמוד ללמוד למבחן בלשון (איכשהו זה לא היה דומה ללשון שאני למדתי כשאני הייתי בחטיבה). T החזיר את נשמותק מחוג הטניס, ואחרי מקלחת הוא התחיל לקרוא את "ההוביט" שבתי קנתה לו לפני זמן מה. התברר שהוא כתוב בשפה די גבוהה, ומידי פעם הוא שאל לפשר מילה זו או אחרת....גם דרך מצוינת להגדיל את אוצר המילים (שגם ככה הוא וחתני עובדים על זה, לומדים יחד מילים בעברית ומשלבים אותן בכל הזדמנות בשיחה).
א פרו פו אוצר מילים, הגננת של שרי מלמדת את הילדים כל מיני ביטויים בעברית, והילדה ממש קולטת אותם ומבינה את המשמעות שלהם ומשלבת אותם בצורה מעוררת התפעלות. לדוגמא: שרי הולכת לחוג היפ-הופ יחד עם ילדה מהגן שמאד אוהבת אותה אבל שרי לא רוצה לשחק איתה או להיפגש איתה מחוץ לגן או לחוג. האמא של הילדה כל הזמן מנסה לקבוע עם בתי כדי שהבנות תיפגשנה, ובפעם האחרונה שזה קרה, כדי לא לפגוע ברגשות הילדה, בתי מצאה איזו דרך להתחמק באלגנטיות בעזרת תירוץ כלשהו. אחרי שנפרדו לחשה שרי לבתי: "אחד בפה אחד בלב".
בשבת ביקרנו אצל הורי, ואחר הצהריים ביקרו אצלם גם אחי וגיסתי עם אחיינית1 ובתה התינוקת בת השלושה חודשים. הם באמת רוו הרבה נחת. אצל אבא חל שיפור משמעותי בכאב הגב, אבל הוא לעיתים קרובות עייף וזה כנראה בכלל לא קשור למשככים. ייתכן שזה פשוט הלב. השבוע הוא ביטל את הפיסיותרפיסט פעם אחת כי פשוט לא היו לו כוחות לתרגל. כואב הלב.
השבוע של T עמוס מאד, בתחילתו בהכנות לפתיחת המסעדה של הלקוח החדש, ואתמול היא אכן נפתחה והיה מאד מוצלח. התכנון הוא להמשיך ללוות אותו בחודשים הקרובים אבל להוריד הילוך, לגרום ללקוח לקחת על עצמו יותר ויותר את ניהול המסעדה ולקחת צעד אחורה מבחינת ההשתתפות הפעילה של T ושל שותפנו, לעזור כשצריך, לייעץ היכן שצריך אבל לשחרר אותו לעצמאות. נראה איך יילך. בינתיים T מקבל תודות חמות ומחמאות גם מהלקוח עצמו וגם מצוות העובדים שלו.
אצלי השבוע התחיל חברתי מאד.
בראשון ביקרה אצלי 'אורה', ובשני נפגשתי עם 'ביוכימיה', לאחר שנסעתי ממילא לרעננה לבקש בחנות הקריסטלים שתמיד אהבתי ומזמן לא פקדתי, ובחרתי כמה קריסטלים חדשים לאוסף, כולל שני פילים חדשים לאדן חלון המטבח.
בשלישי הייתי אמורה להיפגש עם 'מחברת', אבל אז התברר שהיא לא פנויה, ונראה אם נצליח להשחיל פגישה בהמשך השבוע או שזה כבר ייחכה לשבוע הבא.
לבסוף - החתולה ל' לא מרגישה כל כך טוב ובימים האחרונים היא מקיאה. חתולים בדרך כלל מתאוששים לבד. "CATS ARE GREAT HEALERS" אמר לי פעם הוטרינר הקודם שלי ברעננה, והתכוון כנראה במובן של הם מתרפאים בעצמם, ולא במובן של לרפא אחרים. אז חיכיתי כמה ימים לראות אם היא מתאוששת, וזה לא קרה, אז הרמתי טלפון לוטרינר המקומי ותיארתי לו את המצב.
כצפוי הוא אמר שלו היתה בת שש או שבע היינו מחכים, אולי מקבלים איזו תרופה ומקווים להתאוששות מהירה, אבל בגילה המתקדם של 14 פלוס, הוא ביקש שאביא אותה ואשאיר אותה לבדיקות. בדיקת דם, או צילום רנטגן....
בקיצור ל' עכשיו "מאושפזת" אצלו ויש לי דז'ה וו מהחתול ד', גם כן בגיל 14...........אני ממש מקווה, שזה לא אותו הסיפור, ושהיא בסך הכל חטפה איזה זיהום קטן שאפשר לרפא בקלות. מתוקה אהובה שלי.
