בשבת חל שיפור בבריאותי, בראשון לא ממש חלה התקדמות, אבל בשני השינוי כבר ניכר קצת יותר. לא יודעת אם עזר שלקחתי כדור הרגעה לפני השינה, כי ידעתי שאת הלילה שלפני הניתוח של T אין סיכוי שאעבור בשלום אחרת.
בשבת שלחתי את T הלך לבד עם הורי ליום הולדתה של נכדנית1, לא מעט כדי שיפגוש שם את בתי והילדים, לאחר שלא התראנו איתם זמן רב בגלל מחלתי. אכן זה היה מפגש מרגש ומהנה והוא שמח שהלך.
אני נחתי לי בבית וקראתי וצפיתי בטלוויזיה, בין השאר ראיתי את הסרט "רכבת הילדים" בנטפליקס....חמוד ונוגע ללב.
אנקדוטת החתול הסורר: אחרי שהזזנו בהדרגה, בהצלחה, את ארגז החול של מיינקוני עוד קצת ועוד קצת לפאתי המטבח... בסוף כשהארגז הגיע בדיוק למעבר בין המטבח אל פינת האוכל, כמו בפעם שעברה שניסינו זאת, הוא השאיר שלולית של שתן ליד התנור. באמצע המטבח. כאילו מסמן: 'עד כאן, הזזתם מהתנור, הרחקתם והרחקתם....איפשרתי לכם...אבל עד כאן'. אגב את הקקי הוא כן עשה בארגז, במיקומו ההוא בין המטבח לפינת האוכל. לכו תבינו את הראש של החתול.
אז הזזנו את הארגז בחזרה כמה סנטימטר לתוך המטבח, עדיין בקצה שלו, ובינתיים לא היו 'הפתעות'. אז אולי זה הסטטוס קוו. ארגז צרכים של חתול במטבח אבל לא באמצע המטבח. נראה.
עוד אנקדוטה: מאז שחליתי הפסקתי לשתות חלב, מה שאומר שהפסקתי לשתות קפה - כי אני לא מסוגלת לשתות קפה בלי המון חלב. אני בדרך כלל שותה "הפוך על חלב". אז עכשיו אני שותה תה עם לימון, וכשעוד היה ג'ינג'ר הוספתי גם ג'ינג'ר. T אמר שיקנה עוד אבל זה עוד לא קרה. בכל מקרה, אולי זו הזדמנות להפחית את כמויות הקפה שאני שותה בכל יום.
כשהתחלנו את אורח החיים הנוכחי, בשנת 2020, עם הפעילות הגופנית והדיאטה, ירדנו לכוס קפה אחת ביום, על הבוקר. עם הזמן התחלתי להוסיף קפה בהדרגה. מהר מאד זה הפך לשתי כוסות, בבוקר ולפני הצהריים. ואז שלוש כוסות, עוד אחת כשאני מתעוררת מהשנ"צ. לאחרונה זה כבר הפך לארבע כוסות קפה ביום.
T המשיך מאז עם כוס קפה אחת על הבוקר, במיוחד מאז הניתוח הגדול לפני שלוש שנים, כאשר המליצו לו להמעיט בקפה. אז הוא שותה תה עם מעט חלב, הרבה פעמים ביום. אני כרגע לא שותה חלב, אז שותה את התה עם לימון. אגב בתי שותה מים רותחים עם לימון בלי תה בכלל. אחשוב על זה. נראה לי שעדיין אני זקוקה למעט הקפאין (או תאין) שיש בתה.
הספר ALL FOURS מאד מטריד. לא יודעת להגדיר באיזה אופן. בעצם יש כאן אישה בת 45 בסוג של משבר אמצע החיים, טרום גיל המעבר...אבל זה מעבר לכך. הרבה מאד (הרבה מאד!) תיאורי סקס...בעיקר בדימיון.
שני דברים שלי אישית מפריעים, למרות ששוב, אין לי מושג למה בדיוק. הדבר הראשון הוא שהיא מספרת שהיא סוג של סלב', אישיות מפורסמת, אבל לא מפרטת מה היא בדיוק עושה. אחד הפרוייקטים שהיא רוצה להתחיל לעבוד עליהם קשור, למשל, באיזו זמרת מפורסמת שהיא אמורה להיפגש איתה, וכבר דחתה את הפגישה הזאת כמה פעמים.
הדבר השני שמשום מה מפריע לי מאד, הוא שהיא לא מתייחסת לילד/ה שלה כזכר או נקבה. היא אומרת "הם" כמו שמתייחסים לאדם לא-בינארי. זה ילד/ה צעיר/ה מאד יחסית, שבכלל אין לו/לה מודעות לנושא, אבל דווקא האמא מתעקשת מרגע הלידה להתייחס אליהם ככה. אולי אני באמת כבר בדור שלא יצליח לעולם להבין זאת לגמרי. אין לי בעייה כשמישהו מבקש שאתייחס אליו ככה, אבל שההורה עושה זאת מרגע שהם נולדים.......זה מוזר לי מאד.
בכל מקרה, אני בחלק שלישי (לא יודעת כמה יש) ועדיין קוראת.
בימים האחרונים T בתזזיתיות מתקן ומשפר כל מיני דברים בבית. נראה שהוא מקנן, או לפחות מתעל את האנרגיות שלו כך שלא יהיה לו הרבה זמן לחשוב ולחשוש מהניתוח. הלילה הוא ישן רע מאד, התעורר כל הזמן, וכנראה היו לו המון חלומות - שהוא טוען שאינו זוכר. בכל מקרה הבית הולך ומתייפה.......זה לא רע.
אנחנו גם צריכים להיערך לעבור מצריכה גאז דרך צובר, שהתקנו כשבנינו את הבית, לבלוני גאז. הצובר פג תוקף, וחברת הגאז מבקשת להשבית אותו. אגב היא דורשת הרבה כסף כדי לעשות את זה. די חוצפה, כשחושבים על זה. לא נראה לי שנזמין את הבלונים דרכם. יש עוד חברות.
לגבי הניתוח הערב נקווה לטוב. כלומר, ספציפית נקווה שהניתוח יעבור בשלום מכל הבחינות, ושהוא גם יפתור לו את בעיית התקפי הכאב.
