דווקא הייתי מרוצה מעצמי שכולם סביבי היו חולים ואני הייתי בסדר - והנה ברביעי בערב התחלתי להרגיש את הכחכוח הזה בגרון ואת העננות הזאת בדרכי הנשימה העליונים.....
היה לי קשה להרדם, והחתולה הקשתה עלי עוד יותר, כי פתאום התחילה עם היללות שלה - דבר שכמעט לא קורה, וכשקורה בדרך כלל יש סיבה טובה - אז זה מלחיץ אותי.
בפעמים היחידות שזה קרה זה היה כשפעם אחת החדר של בני היה מוצף מים בגלל סתימה בצנרת, ובכל הפעמים שהשירותים של החתולים לא היו תקינים והיא היתה לחוצה לעשות את צרכיה והרגישה שאין לה איפה.
T כבר ישן עמוק - עבר עליו יום ארוך וקשה, שכלל גם ביקור בכלא צבאי אצל החייל שהוא מתחיל לעשות לו מנטורינג - ואני קמתי לבדוק מה לעזאזל החתלתולונת הזאת רוצה ממני.
מצד אחד היא יללה, מצד שני גרגרה - כאילו רוצה פינוקים (בשתיים עשרה וחצי בלילה!). ניסיתי לפתוח לה ברז ולתת לה לשתות, אבל זה לא ממש עניין אותה.
יצאתי מחדר השינה שלנו כדי לראות אם היא מנסה לומר לי משהו והיא יצאה אחרי.
בדקתי את ארגזי החול שלהם - והם נראו לי תקינים.
ירדתי לסלון ובדקתי שהחתול בסדר - הוא ישן שנת ישרים שלווה על אחת הכורסאות האהובות עליו. פתחתי לה שוב את הברז לשתות בכיור של האי של המטבח.....והשארתי טפטוף קטן (אוי לבזבוז) כדי שלא תנג'ס לי.
באותה הזדמנות שכבר הייתי במטבח לקחתי ויטמין C ודקסמול קולד לילה וחזרתי למיטה.
זה לקח עוד כשעה אבל בסוף נרדמתי, והיא הפסיקה לילל.
התעוררתי ממש על הפנים.
שאלתי את T אם הוא יכול לאסוף את הנכדים בלעדי והוא נענה ברצון.
התארגנתי למנוחת מחלה בבית. זהו, הגוף החליט לחלות, הגוף יקבל את מה שהוא צריך.
הנכדים אמנם שאלו איפה אני ומה יש לי, אבל היו בסך הכל מרוצים מהבילוי עם סבא.
אני השלמתי חוסרים ב"כיפת ברזל" (כבר הדבקתי את הקצב והגעתי לעונה השניה), המשכתי לקרוא את "מצרפי המקרים", ישנתי בצהריים, קראתי והגבתי על בלוגים, אימנתי בהתכתבות.....זה משהו שאפשר לעשות גם כשחולים. גם כשנוסעים לחו"ל. יש הרבה יתרונות באימון בהתכתבות. יש לי כבר כמה מתאמנים כאלה - שמעדיפים את ההתכתבות על פני פגישות שבועיות בקליניקה שלי - ואני ממש מרגישה שזה מתאים להם ולי.
זה התחיל מכל מיני סיבות אובייקטיביות - מרחק גיאוגרפי, לו"ז בלתי ניתן לתיאום, בעיות אמצעי תחבורה......אבל אני ממש מרגישה שמצאתי את הקול שלי שם באימון הזה בהתכתבות, ושהמתאמנים שלי מקבלים ממני את החלק הכי טוב שלי שם.
אז T ביקר בכלא הצבאי אצל החייל שסיפור חייו באמת, אבל באמת קשה - ומצא בחור חייכן ואופטימי שאין לו כל מרמור כלפי הצבא או החיים - לפחות כך T התרשם מפגישתם הראשונה.
בדיעבד התברר שהסניגוריה הצבאית תכננה להשתמש ב-T לטובת הטיעונים במשפט שצפוי לחייל על עריקות ארוכה. את כל זה לא הוסבר ל-T לפני הביקור. בכלל העמותה שהפנתה אותו לחייל הזה לא נתנה לו יותר מדי אינפורמציה, לא על הבחור ולא על מה בכלל מצופה ממנו בתור מנטור.
אחרי הביקור T התבקש לכתוב חוות דעת, ששוב - רק בדיעבד - התברר שהיא מיועדת להגשה במשפט מהצד של הפרקליטות.
לאחר שהתקבלה חוות הדעת, ביקשה הסניגורית לערוך אותה, למחוק דברים שלדעתה "עלולים להזיק במשפט" ולהוסיף כמה פרטים על T עצמו, הרקע שלו, מה עשה בחיים וכדומה.
נו, טוב. T מה שנקרה "ילמד תוך כדי תנועה" את הסיפור הזה.
החייל הזה הוא לדעתנו עוד דוגמא מובהקת לטעויות שצה"ל עושה - למה הוא בכלל מגייס בחורים כאלה, שמתברר שהם מפרנסים יחידים של בני משפחתם. ברור שהוא נאלץ לערוק, הוא חייב לעבוד, והצבא נותן לו גרושים, מעסיק אותו בתוך "עובד כללי" שזה שם אחר ל"עובד רס"ר" או משהו דומה, ולא בודק בכלל מה מצבו המשפחתי ומה הצרכים שלו.
כמו כל כך הרבה דברים אחרים במדינה הזאת, שמסתמכת על "עמותות" ו"תרומות" שיעשו את העבודה שהיא היתה צריכה לעשות בעצמה.
נראה איך העניין הזה יתפתח.
הלילה ישנתי לא רע, אפילו בלי דקסמול קולד - אני צרודה ומרגישה את בית החזה וקצת את האף, והראש כואב - אבל נחכה ונראה איך הצינון הזה יתפתח....מקווה שיעבור מהר.
החתול נראה יותר טוב, אוכל ומתפקד כרגיל, רק נזהר יותר כשהוא צריך לקפוץ....
הוא בא להתפנק עלינו במיטה בבוקר, שאת זה הוא לא עשה בימים שממש כאבה לו הרגל....
מקווה שאכן משתפר בעצמו. בינתיים לא נתנו לו את התרופה.........
היום הילדים לא באים לארוחה - הם מוזמנים לחברים - וממילא כנראה שהייתי מבטלת בגלל איך שאני מרגישה. אז אנוח...........ואוכל ג'ינג'ר.....ואשתה תה. ואחכה שיעבור. שבת שלום.
היה לי קשה להרדם, והחתולה הקשתה עלי עוד יותר, כי פתאום התחילה עם היללות שלה - דבר שכמעט לא קורה, וכשקורה בדרך כלל יש סיבה טובה - אז זה מלחיץ אותי.
בפעמים היחידות שזה קרה זה היה כשפעם אחת החדר של בני היה מוצף מים בגלל סתימה בצנרת, ובכל הפעמים שהשירותים של החתולים לא היו תקינים והיא היתה לחוצה לעשות את צרכיה והרגישה שאין לה איפה.
T כבר ישן עמוק - עבר עליו יום ארוך וקשה, שכלל גם ביקור בכלא צבאי אצל החייל שהוא מתחיל לעשות לו מנטורינג - ואני קמתי לבדוק מה לעזאזל החתלתולונת הזאת רוצה ממני.
מצד אחד היא יללה, מצד שני גרגרה - כאילו רוצה פינוקים (בשתיים עשרה וחצי בלילה!). ניסיתי לפתוח לה ברז ולתת לה לשתות, אבל זה לא ממש עניין אותה.
יצאתי מחדר השינה שלנו כדי לראות אם היא מנסה לומר לי משהו והיא יצאה אחרי.
בדקתי את ארגזי החול שלהם - והם נראו לי תקינים.
ירדתי לסלון ובדקתי שהחתול בסדר - הוא ישן שנת ישרים שלווה על אחת הכורסאות האהובות עליו. פתחתי לה שוב את הברז לשתות בכיור של האי של המטבח.....והשארתי טפטוף קטן (אוי לבזבוז) כדי שלא תנג'ס לי.
באותה הזדמנות שכבר הייתי במטבח לקחתי ויטמין C ודקסמול קולד לילה וחזרתי למיטה.
זה לקח עוד כשעה אבל בסוף נרדמתי, והיא הפסיקה לילל.
התעוררתי ממש על הפנים.
שאלתי את T אם הוא יכול לאסוף את הנכדים בלעדי והוא נענה ברצון.
התארגנתי למנוחת מחלה בבית. זהו, הגוף החליט לחלות, הגוף יקבל את מה שהוא צריך.
הנכדים אמנם שאלו איפה אני ומה יש לי, אבל היו בסך הכל מרוצים מהבילוי עם סבא.
אני השלמתי חוסרים ב"כיפת ברזל" (כבר הדבקתי את הקצב והגעתי לעונה השניה), המשכתי לקרוא את "מצרפי המקרים", ישנתי בצהריים, קראתי והגבתי על בלוגים, אימנתי בהתכתבות.....זה משהו שאפשר לעשות גם כשחולים. גם כשנוסעים לחו"ל. יש הרבה יתרונות באימון בהתכתבות. יש לי כבר כמה מתאמנים כאלה - שמעדיפים את ההתכתבות על פני פגישות שבועיות בקליניקה שלי - ואני ממש מרגישה שזה מתאים להם ולי.
זה התחיל מכל מיני סיבות אובייקטיביות - מרחק גיאוגרפי, לו"ז בלתי ניתן לתיאום, בעיות אמצעי תחבורה......אבל אני ממש מרגישה שמצאתי את הקול שלי שם באימון הזה בהתכתבות, ושהמתאמנים שלי מקבלים ממני את החלק הכי טוב שלי שם.
אז T ביקר בכלא הצבאי אצל החייל שסיפור חייו באמת, אבל באמת קשה - ומצא בחור חייכן ואופטימי שאין לו כל מרמור כלפי הצבא או החיים - לפחות כך T התרשם מפגישתם הראשונה.
בדיעבד התברר שהסניגוריה הצבאית תכננה להשתמש ב-T לטובת הטיעונים במשפט שצפוי לחייל על עריקות ארוכה. את כל זה לא הוסבר ל-T לפני הביקור. בכלל העמותה שהפנתה אותו לחייל הזה לא נתנה לו יותר מדי אינפורמציה, לא על הבחור ולא על מה בכלל מצופה ממנו בתור מנטור.
אחרי הביקור T התבקש לכתוב חוות דעת, ששוב - רק בדיעבד - התברר שהיא מיועדת להגשה במשפט מהצד של הפרקליטות.
לאחר שהתקבלה חוות הדעת, ביקשה הסניגורית לערוך אותה, למחוק דברים שלדעתה "עלולים להזיק במשפט" ולהוסיף כמה פרטים על T עצמו, הרקע שלו, מה עשה בחיים וכדומה.
נו, טוב. T מה שנקרה "ילמד תוך כדי תנועה" את הסיפור הזה.
החייל הזה הוא לדעתנו עוד דוגמא מובהקת לטעויות שצה"ל עושה - למה הוא בכלל מגייס בחורים כאלה, שמתברר שהם מפרנסים יחידים של בני משפחתם. ברור שהוא נאלץ לערוק, הוא חייב לעבוד, והצבא נותן לו גרושים, מעסיק אותו בתוך "עובד כללי" שזה שם אחר ל"עובד רס"ר" או משהו דומה, ולא בודק בכלל מה מצבו המשפחתי ומה הצרכים שלו.
כמו כל כך הרבה דברים אחרים במדינה הזאת, שמסתמכת על "עמותות" ו"תרומות" שיעשו את העבודה שהיא היתה צריכה לעשות בעצמה.
נראה איך העניין הזה יתפתח.
הלילה ישנתי לא רע, אפילו בלי דקסמול קולד - אני צרודה ומרגישה את בית החזה וקצת את האף, והראש כואב - אבל נחכה ונראה איך הצינון הזה יתפתח....מקווה שיעבור מהר.
החתול נראה יותר טוב, אוכל ומתפקד כרגיל, רק נזהר יותר כשהוא צריך לקפוץ....
הוא בא להתפנק עלינו במיטה בבוקר, שאת זה הוא לא עשה בימים שממש כאבה לו הרגל....
מקווה שאכן משתפר בעצמו. בינתיים לא נתנו לו את התרופה.........
היום הילדים לא באים לארוחה - הם מוזמנים לחברים - וממילא כנראה שהייתי מבטלת בגלל איך שאני מרגישה. אז אנוח...........ואוכל ג'ינג'ר.....ואשתה תה. ואחכה שיעבור. שבת שלום.
