כמובן שבין לבין המשך התיעוד של הטיול לניו זילנד חשוב לי לתעד לעצמי את מה שקורה ביום יום.
נסעתי לתל אביב לקבל את המדרסים החדשים, בתקווה שיעזרו עם הכאבים בכף הרגל, ובאמת במשך יומיים לא הרגשתי כלום, אבל בשבת לפני הצהריים פתאום התחילו זרמי כאב שקצת הלחיצו אותי. בערך כל יומיים הכאבים תוקפים אותי - לפעמים במיטה באמצע הלילה, באמת בלי קשר לכלום - ואין לי מושג מה זה, מאיפה זה בא, ומה עלי לעשות עם זה. T אומר שרק עכשיו התחלתי עם המדרסים החדשים, ולחכות. הוא אלוף בלחכות. אני פחות.
בששי עשינו ארוחה משפחתית גדולה והזמנתי גם את אחי ומשפחתו. היה ממש נחמד ושמח.
T כמובן בישל אבל כאשר הוא אמר שבא לו להכין פאי תפוחים, הצעתי שבמקום זאת אאפה אני את עוגת התפוחים של סבתא שלי שכולם כל כך אוהבים (פרט לחכמוד, שבאופן כללי לא אוהב תפוחים). העוגה יצאה נהדרת.
בסוף הערב הנכדים עלו לחדר שלנו לצפות בטלוויזיה במיטה שלנו, ושרי הכריזה שהיא רוצה להישאר לישון אצלנו עם אחיה הגדולים. אנחנו מזה זמן רב ציפינו שזה יקרה וכמובן הסכמנו, מתוך הבנה שעלול להיות לילה לבן אם היא תתעורר ותתחרט ותרצה את אמא.
בתי וחתני היו די סקפטיים ושאלו אותה מה היא תעשה אם היא תתעורר באמצע הלילה ותרצה לחבק את אמא. היא ענתה "אני אחבק את סבתא". התמוגגתי כמובן.
בסוף מה שהם עשו, זה להיפרד ממנה ולוודא שהיא אכן רוצה להישאר ומודעת לכך שהם הולכים הביתה, אבל בפועל, בזמן שחתני הקפיץ את הורי בחזרה ל'אחוזה', בתי התיישבה בסלון וחיכתה קצת.
ובאמת חתני עוד לא הספיק לחזור לאסוף אותה כאשר חכמוד קרא לי מלמעלה "סבתא, שרי רוצה את אמא והביתה". נו, טוב, לפחות היא הביעה רצון להישאר, ואולי בפעם הבאה.....
ישנו מצוין ובבוקר אחרי ההליכה/ריצה וארוחת הבוקר (כמובן ש-T הכין ופל בלגי לנשמותק ופרנץ' טוסט לחכמוד - כי....למה לא בעצם?) החלטנו ארבעתנו לשחק מונופול. היו הרבה צחוקים ועל הדרך T לימד אותם קצת להיות "כרישי נדל"ן", וגם כשחתני הגיע מאימון הקרוספיט שלו לאסוף אותם, עדיין המשכנו לשחק. הוא הכין לעצמו קפה וזלל את שאריות הופלים שנשמותק לא סיים, ובסוף עצרנו את המשחק באמצע (צילמתי את הלוח ושמרנו את הרכוש של כל אחד בשקית נפרדת) ונמשיך בפעם הבאה.
בנושא אחר, אני קוראת את "אל תכתבי את זה" מאת נופית לוי איתן, כמובן על פי המלצתה של תיאו - שבינתיים מככבת אצלי כאחת הבודדות שאני באמת יכולה לסמוך על ההמלצות שלה. הספר קליל אך כתוב היטב ונקרא מצוין, ומהווה דוגמא ומופת לכך שאפשר לכתוב ספר "מטוסים" (או "חוטר" כמו שביוכימיה קוראת לספר שאינו נמנה עם הספרות היפה) משובח, בשפה עשירה ותקינה ושגם יהיה מרתק.
מה עוד?
נראה לי שלא סיפרתי על טוחן האשפה שלנו שהתקלקל (נתקע והתעקם לגמרי) מתי שהוא בקיץ באחת מארוחות ששי, דווקא כאשר בתי - בצעד נדיר - החליטה לעזור עם שטיפת הכלים. לאחר שהזמנו טכנאי שקבע שהטוחן ז"ל לגמרי ולא ניתן להציל אותו, התקשרנו אז למי שפעם היה מלצר אצל T בעסק וכבר שנים יש לו חנות למוצרי מטבח, אמבטיה, אינסטלציה וכדומה - וביקשנו להזמין טוחן חדש.
אני רציתי טוחן מאותה התוצרת שהיתה לנו ושירתה אותנו הרבה שנים (כמעט 12 שנה ללא תקלות) - אבל הוא טען שזה חסר, והמליץ לנו על טוחן אחר שהוא מצוין, לטענתו ומניסיונו, וגם זול יותר. לא ממש השתכנעתי, אבל בלית ברירה הסכמתי, ואז הגיע הטוחן והותקן ונהיה לי חושך בעיניים ובאוזניים - וכבר כמה חודשים אני מקטרת.
הטוחן מרעיש ברמות אחרות, יש הרבה מאד דברים שהוא לא מצליח לטחון בכלל (וכאשר הוא מתאמץ אז הוא גורם לנזילה בארון הכיור מתחתיו) ובנוסף לכל - מחסום הפלסטיק שמותקן בכיור (לכאורה כדי לחסום חפצים אקראיים מליפול לתוך הטוחן בשגגה) לא חוסם שום דבר, וצריך להיזהר כל הזמן שלא תיפולנה כפיות ודברים אחרים פנימה בלי שנשים לב. בקיצור - סיוט. כן, אני יודעת, אלה "צרות של עשירים" אבל אם כבר קניתי מוצר, לא עדיף שיעבור כמו שצריך?
ל-T לא היה נעים לפנות אל הבחור ולהתלונן, מה גם שההוא אמר מראש שהתוצרת שרצינו לא קיימת במלאי - ואני ניסיתי להשלים עם רוע הגזירה, אבל באמת שזה בלתי נסבל. השבוע סוף סוף גם ל-T נמאס מהעניין הזה, והוא הרים אליו טלפון ואמר שאי אפשר לעבוד עם הטוחן הזה, ותוך יומיים התקשרו אלינו בחזרה מהחנות שהוזמן עבורנו הטוחן המקורי שביקשנו, שהוא יגיע רק בסוף דצמבר, אבל שהוא יסופק ללא עלות מעבר לעלות ההתקנה. יפה מאד באמת. באמת.
מה עוד?
גם מחמם המים בגאז שלנו התחיל לזייף - מידי פעם הוא לא מופעל (הוא מופעל אוטומטית כאשר פותחים ברז של מים חמים) וביום ללא שמש אין לנו ברירה אלא להפעיל קצת את הדוד (שרוב השנים מושבת). אין ברירה, נצטרך להזמין טכנאי - למרות שיהיה מאד קשה לעלות על התקלה כי לפעמים זה קורה ורוב הזמן זה לא קורה.
התלבטתי אם לכתוב על זה, אבל החלטתי שאני מתכוונת להתעלם מראש מהתגובות המצקצקות ומדווחת, שכיון שבטיול עליתי עוד שני קילו מעל לאותם שני קילו מיותרים שכבר יושבים עלי במשך כמעט שנה - כלומר עודף של ארבעה קילו - החלטתי לחזור לפחות לזמן מה לקחת סקסנדה.
מראש ההתוויה של התרופה היתה לשימוש אפשרי לכל החיים, כי בעצם ידוע שמי שיש לו נטייה להשמנה, הנטייה לא באמת נעלמת. חשבתי שאוכל להסתדר בלעדיה, ובאמת שמרתי על התזונה ועל הפעילות הגופנית, ובכל זאת כמו תמיד הגוף שלי עושה את מה שהוא רוצה, והתחלתי לעלות במשקל.
אני מכירה את הגוף שלי ואני יודעת שכאשר הוא מתחיל בשיטת "הפיחות הזוחל" להעלות בכל פעם קילו או שניים, זה מהר מאד מתדרדר ובסוף אני מגיעה למשקלים שגם לא רצויים וגם קשה מאד לרדת מהם אחר כך. אז פניתי אל 'רופאהחדשה' דרך אתר מכבי וביקשתי מירשם.
לא מצאתי לנכון לכתוב הסבר כי יש לי אישור לתרופה ואפשר לראות במערכת גם את 27 הקילוגרמים שירדתי בשנת 2020 וגם את המעקב הקבוע עם הדיאטנית ואת מכתב ההמלצה המקורי שלה לקבלת התרופה. אלא שכל זה קרה לפני שעברתי לטיפול אצל 'רופאהחדשה', והיא לא טרחה להתעדכן במערכת לפני שענתה לי שהמשקל שלי תקין ואין לי צורך בתרופה.
התלבטתי מה לעשות עם התשובה הלקונית הזאת ואז הבנתי - את מה שכתבתי כאן - שהיא לא טרחה להתעדכן בהיסטוריה כשקראה את בקשתי, ואין לי סיבה לצפות ממנה שהיא תזכור את השיחה שלנו כשעברנו אליה וסיפרנו על התהליך שעברנו עם המשקל, גם T וגם אני. אז כתבתי לה שוב (ובזבזתי עוד פנייה מתוך 4 הפניות שמותרות ברבעון.....מה העניין עם ההגבלה הזאת, לא ברור לי?) והפניתי אותה להיסטוריה.
למחרת חיכה לי מירשם לשלושה חודשים לסקסנדה, ובא לציון גואל. עכשיו נותר רק לקוות שהיא תעזור לי. בינתיים אני כבר מרגישה גם את הירידה בתיאבון וגם מתמלאת מהר יותר בארוחות. נקווה לטוב.
מה עוד?
נפגשתי שוב עם 'מחברת' ואני שוב כל כך שמחה שאנחנו חברות ושיש לנו אפשרות להיפגש לעיתים קרובות.
שוחחתי ארוכות עם 'החתולה' בטלפון, שבדיוק חזרה מטיול מוצלח מיפן (דרך העבודה, מקום עבודתי הקודם), ושוב הצטערתי שאנחנו רחוקות והיא עסוקה ולא יוצא לנו להיפגש מספיק. אולי נעשה משהו בששי הבא. ששי בבוקר זה הזמן היחיד שיש לה.
לחתני נולד אחיין חדש (מאחותו הצעירה, בן אחרי שתי בנות) והשבוע תיערך מסיבת הברית בדיוק על היום והשעה של הביקור של אבא שלי בתל השומר במרפאה האונקולוגית, שם ייקבעו לו את תכנית הטיפולים המתוכננת לסרטן הערמונית, ממנו הוא סובל. אחי הודיע שהוא ייקח אותו, כך שיכולתי לאשר הגעתי לברית.
בעוד כמעט שבועיים בני וכלתי וסביבוני וקיקה מגיעים לביקור בן שלושה שבועות וכולנו בהתרגשות שיא.
לקראת הגעתה של קיקה השובבה (ומסתמנת כשובבה ביותר מכל נכדיי עד כה) הצטיידנו ב"תוחם פעילות" - גדר שיכולה לשמש כמחסום (למדרגות למשל) אבל גם כ"לול" אבל על הריצפה, או תוחם אזור שבו סביבוני יוכל למשל לשחק ולבנות בלי שהיא תפרק לו ו/או תכניס חלקים קטנים ומסוכנים לפה.
קנינו גם שתילים חדשים (בעיקר רקפות ואמנון ותמר אבל גם דליות וחבצלות, וקצת טימין וצמחי תבלין נוספים. T כבר שתל אותם והגינה התחדשה יפה ופורחת ומוכנה לקבל את פני האורחים האהובים.
מעניין לעניין באותו עניין (לא של הביקור של בני וכלתי אבל כן קשור לבני וכלתי בסופו של דבר) : לפני יומיים קיבלנו מייל מאל על המבשר לנו ש"שובר הזיכוי שברשותך עומד לפוג בקרוב".
לא היה ידוע לנו על שובר זיכוי שכזה. כן, היה לנו שובר זיכוי של אל על לטיסה המשפחתית להולנד שהיה מתוכנן לאוגוסט 2020 ונדחה עקב הקורונה לאוגוסט 2021.
כזכור, מימשנו את השובר ורכשנו כרטיסי טיסה מחדש לנו ולמשפחתה של בתי, לחופשה של שבוע בפארק CENTER PARK, בתי ומשפחתה טסו ואנחנו ביטלנו את הטיסה עקב אשפוזו של T וכל מצבו הבריאותי באותה התקופה.
עבור ביטול הטיסות שלנו קיבלנו את כספנו בחזרה במלואו. ולכן לא היה לנו מושג שנותרה לנו יתרה באותו שובר.
לא האמנתי שהדבר הזה אמיתי, אבל נכנסתי לאתר של אל על ובדקתי את היתרה במספר השובר שסופק במייל, ואכן נותרה יתרה בת מעל ל-$1300.
"יופי" אמר T שלא התבלבל לרגע. "תזמיני לנו טיסה לבוסטון ביוני, כפי שתכננו, לבקר את הילדים".
לאורך כל תהליך ההזמנה וההקלדה של מספר השובר הייתי בטוחה שמשהו יעצור אותי ויאמר ש...אופס, היתה טעות. אבל זה לא קרה. השובר היה תקין ולגמרי בתוקף, בנוסף היו לנו די הרבה נקודות צבורות שלא מימשנו (מכרטיס אשראי ישן שכל קנייה בו זיכתה אותנו בנקודות במועדון הנוסע המתמיד) - בקיצור זוג כרטיסים לבוסטון ביוני עלו לנו כמאתיים דולר. וזהו, הביקור הבא אצל בני וכלתי כבר מסודר. אני עדיין די בהלם מכל העניין הזה.
טוב, נראה לי זהו, עדכנתי את עצמי לעצמי. אפשר להמשיך עם ניו זילנד.
