בששי חגגנו ל-T טרום יום הולדת. היתה ארוחת ששי מוצלחת באווירה טובה וללא זכר למשקעים של החיכוכים של השבוע. שמחתי מאד. לצערנו נשמותק לא הגיע - הוא היה במסיבה - אבל לגמרי פירגנו לו. רק הצטערנו שלא הספקנו לראות אותו לפני הטיסה. אם תהיה טיסה.
קבלנו המון אהבה משרי וגם מחכמוד. הוא סיפר ביוזמתו בפירוט על טיול קמפינג עם סנפלינג ברמת הגולן שעשה עם משפחה של חבר, והיה יחסית פתוח וחופשי ודברן, יותר מהרגיל. שניהם חיממו לנו את הלב.
בתי עדכנה שלאחר שסיימה את כל בדיקות השמיעה, רופאת הא.א.ג חושדת שיש לה Cochlear Neural Degeneration (אם אני זוכרת נכון) שזו מחלה ניוונים שפוגעת בשבלול שבאוזן. זה יכול להיות גנטי, למרות שלאו דווקא צץ בדורות האחרונים במשפחה (יכול להיות מלפני 100 שנה גם). היא תוכל לדעת בוודאות רק אחרי CT, כי בדיקת ה-MRI שבתי עשתה לא מצליחה להראות משהו כזה. אחרי ביצוע ה-CT יוחלט סופית איך להתקדם, למרות שדי ברור שהדבר היחיד שניתן יהיה לעשות הוא להתחיל להשתמש במכשיר שמיעה ייעודי - כזה שגם מטפל בטנטון שלה. לא ניתן בכל מקרה לדעת מה יהיה קצב המשך הניוון, זה יכול להיות מהיר וזה יכול להימשך הרבה מאד שנים.
אני לא מצליחה להבין מבתי עד כמה היא מבואסת מזה, יש לי הרגשה שהיא בסוג של הכחשה בינתיים. לא פשוט. לא פשוט בכלל לעבור משהו כזה, בגיל הזה, ובמקצוע הזה, שבו כל מה שהיא עושה קשור בהקשבה לאנשים.
בכל מקרה עכשיו היא צריכה לקבוע תור לבדיקת ה-CT ונמשיך משם. T רוצה למצוא רופא א.א.ג פרטי נוסף, לקבלת דעה נוספת - כשיתקבלו כל התוצאות. הלוואי שב-CT תצא תשובה שלילית, ושזו "סתם" ירידה בשמיעה.
עוד לקראת סוף השבוע T קיבל את האופנוע שלו בחזרה לאחר תיקון. הוא שילם הרבה כסף אבל עכשיו הכל בסדר. הוא שאל את המוסכניק אם הוא האידיוט היחיד שמילא סולר במקום בנזין במיכל הדלק, והמוסכניק הראה לו עוד שני אופנעים שהגיעו למוסך בדיוק מהסיבה הזאת. צרת רבים נחמת טפשים...?
בשבת בעיקר נחנו. עשינו הליכת בוקר ואז שוב הליכת ערב, ובאמצע קראנו וצפינו בסדרות, ו-T הכין תכשיטי אפוקסי למתנות לנשים שנפגוש בחו"ל - בת דודי, בתה ואשתו של בן הדוד משיקגו, שגם הם יגיעו (הפעם לא בהפתעה) לוושינגטון לפגוש אותנו.
אז כן, אנחנו ממשיכים להתכונן לנסיעה, בתקווה שהיא אכן תצא לפועל. ומה שיהיה יהיה.
