חג השבועות ועוד שיבושים

הימים האחרונים חלפי עלינו עם עוד תקלות ושיבושים גם בבית וגם בגוף.

פתאום דלת הכניסה החדשה שלנו התחילה לעשות בעיות. זה התחיל עם חיווי שגוי כאילו היא פתוחה - וזה הפעיל את האזעקה. ואז T סידר משהו ועכשיו קשה לפתוח ולסגור אותה. ולפעמים ממש בלתי אפשרי לפתוח אותה - לא מבפנים ולא מבחוץ - וזה מלחיץ כי אם הבית סגור ואין אף אחד אז אין דרך אחרת להיכנס. ובכלל, אם במקרה אין חשמל והתריסים סגורים, אז גם אין דרך אחרת לצאת. אותי מאד מלחיצים מצבים כאלה בהם אין חלופה. תמיד מעדיפה מצב שיש גיבוי לכל סיטואציה. ואני חושבת על הבייבי סיטרית של החתולים בתקופה שלא נהיה..... אוף. 

ניסיתי לנטרל פשוט את החיישן של הדלת באזעקה, כדי שלא ייתייחס אליו בכלל, אבל משום מה "ניטרול קבוע" לא עובד. אצטרך לדבר שוב עם איש התקשורת/אזעקה שלנו - ששוב ייקטר שתמיד אנחנו פונים אליו ממש לקראת נסיעה וזה תמיד דחוף בהול. מה אפשר לעשות? 

בנוסף, המדיח שוב קיצר, שבועות ספורים אחרי ש"תוקן". היה לי ברור שהטכנאי לא באמת עשה משהו אמיתי ובמקרה המדיח עבד תקין מאז. בהתחלה שוב הזמנו טכנאי, שהיה אמור להגיע ביום ראשון הקרוב, אבל בינתיים החלטנו פשוט להזמין מדיח חדש. המדיח הזה כבר עשה את שלו.  בינתיים הפעלנו אותו שוב והוא שוב עבד תקין, אז נמשיך לנסות ככה עד הנסיעה. ומקסימום אין לי בעייה לשטוף כלים. הבעייה היחידה שלי היא עם הפלסטיקים - קופסאות הפלסטיק מתנקות כמו שצריך רק במדיח. מילא, זה ייאלץ לחכות. 

בעקבות התקלה החוזרת של האינטרנט, הגיע שוב הטכנאי של הוט, החליף חלק כלשהו בתשתית - שלדעתנו לא ממש היתה לו חשיבות - ואנחנו צופים שהתקלות תחזורנה על עצמם. בינתיים תקין אבל הגיוני שתהיינה תקלות בזמן שלא נהיה בארץ, ואז לא נוכל להתחבר מרחוק למצלמות, לאזעקה, לבית החכם....עוד אוף. 

השבוע גם עשיתי ממוגרפיה - אני מקפידה על כך פעם בשנתיים ומכבי בטובם מתקשרים לתאם לי בלי שאצטרך אפילו לזכור לעשות את זה. אקבע תור לבדיקה קלינית אצל כירורג אחרי שאקבל את התוצאות. 

ל-T היו שני התקפי כאב ביום אחד, בערב החג, וראיתי שזה טלטל אותו יותר מהרגיל. זה היה מפחיד. מעולם זה לא קרה, שניים ביום אחד. עם כל זה הוא התעקש לבשל לערב חג כרגיל.

גם בתי ומשפחתה המתוקה הגיעה וגם הורי. כולנו כל כך שמחנו שהם פה, חודשיים חלפו מאז היו כאן לאחרונה. 

רמזתי לבתי בעדינות שחבל שהם לא קופצים לבקר אצל הורי מידי פעם, והיא היכתה על חטא שבאמת הם היו מרוכזים בעצמם בזמן האחרון. לא הגבתי על "בזמן האחרון". אמרתי לה שיש להם הזדמנות עכשיו שאנחנו נהיה בחו"ל, והיא אמרה שתשתדל. לא תולה בכך הרבה תקוות. 

הבנות של אחי מגיעות אליהם פעם בכמה שבועות, וגם בני וכלתי מתקשרים אליהם בוידאו לעיתים קרובות. בתי וחתני באמת באמת מרוכזים בעצמם, תמיד היו וכנראה תמיד יהיו. גם בנו ובבריאותנו יש תקופות שהם לא מתעניינים יתר על המידה, כבר קיטרתי כאן על זה, ואני מבינה שככה זה. זו המציאות ואין לי סיבה לצפות שהיא תשתנה. אני לא אומרת כלום כי אני מבינה שיש דברים שאין סיכוי שישתנו, ולכן מניחה להם. אני יודעת שזה לא מחוסר אכפתיות או מחוסר אהבה. 

לקראת ערב החג T שאל בקבוצה המשפחתית אם הם מזמינים משהו מיוחד לארוחה, והיחיד שענה היה חכמוד, שביקש חריימה ופסטה ברוטב בולונז. אז זה מה ש-T הכין. בנוסף אפה לחמניות ממולאות בבשר כבש מפורק, והכין "על הדרך" גם גולש טעים, שאנחנו אוכלים ממנו עכשיו כל השבוע. חלבי לא היה כאן. הם לא מתלהבים מחלבי. מה שכן, T אפה עוגת ריקוטה נהדרת, שבסוף הערב חולקה בין הורי לבין משפחתה של בתי. 

אחי היה בכנס בחו"ל בסוף השבוע של החג אבל ניסיתי להזמין גם את גיסתי והאחייניות לערב החג והן היו מוזמנות כבר אל אחותה של גיסתי. לא נורא, היום קבענו להיפגש אצל הורי, כך שנספיק להתראות לפני שאנחנו טסים לבוסטון. 

שיבוש נוסף שקרה לי הוא מן כאב לא ברור בראש - בצד ימין של הגולגולת קרוב לאוזן. זה בא בפולסים, התחיל בערב החג ונמשך כל הלילה וכל היום שלמחרת. מאד מוזר. קצת נבהלתי מזה, ונבהלתי עוד יותר כשחשדתי שאולי זה בכלל מוקרן מהשיניים. ממש לא מתאים לי סיפור שיניים עכשיו לקראת הנסיעה. בינתיים הלילה זה נפסק והיום בינתיים לא חזר, אז מחזיקה אצבעות. 

מהתכתבויות וואטסאפ עם 'מחברת' אני מבינה שלא קל לה הטיול הזה בחו"ל, למרות הנופים המרהיבים והערים המתוקות, בין כאבי הגב וכל מיני עצבים שהיא חוטפת על החבר שלה, אבל היום סוף סוף היא נשמעה קצת יותר מפוייסת. מקווה שבסך הכל הכללי החוויה תהיה טובה. יש לי הרגשה שלא יהיה מנוס מניתוח גב, במקרה שלה, ואני דואגת. גם לזוגיות הזאת המקרטעת אני דואגת.... אבל לא יכולה כמובן לעשות דבר פרט להקשבה ותמיכה. מקווה שהיה תהיה בסדר. 

בינתיים סיימתי בהנאה רבה את "THE SILENT WIFE" ובהמלצתה של תיאו (המקור הכי מהימן שלי עד היום לספרים מכל הסוגים) הורדתי ספר קליל וחמוד נוסף בשם "פי שניים" מאת סופרת שאינני מכירה רביטל ויטלזון־יעקבס. ממש לא "ספרות יפה" אבל כיפי לגמרי. כפי הנראה זה מה שהולם את הלך רוחי ומצבי הרגשי בימים אלה. אז תודה לך, שוב, תיאו יקרה. 

הספקנו לצאת להליכה (אני כבר לא רצה אבל T כן) הבוקר לפני שנהיה יותר מדי חם (נהיה קצת חם לקראת סוף ההליכה, בסביבות שבע וחצי) ועכשיו אנחנו בסבבה במזגן, שבת שקטה ובתקווה גם חסרת אירועים - עד לביקור אצל הורי אחר הצהריים ואולי (כנראה שכן) גם הפגנה שוב הערב. 

אז עוד חג מסתיים לו, ובקרוב אנחנו טסים לבוסטון. שבוע טוב שיהיה. 

אז מה היה לנו?

אז מה היה לנו בימים האחרונים?
המשפחה בסדר, וזה בעצם הכי חשוב.

ביליתי את הבוקר עם בתי ואפילו העזתי ללכת איתה לקניון (עם מסיכות והקפדה על אלכוג'ל בין חנות לחנות ושמירת מרחקים). נשארתי לאכול צהריים איתה ועם הנכדים הגדולים, ששמחו מאד לראות אותי.
היה כיף לבלות איתה ביחד, אחת על אחת.
את נוקת לא ראיתי, למרות שזה יום הולדתה היום. היא עדיין היתה בגן כאשר נסעתי הביתה לנוח.

הצלחתי להתקבל אצל רופא העיניים וזה היה קצת מוזר.
הוא בכלל טוען ששעורה בעין היא נטייה, כמו לפסוריאזיס או סבוריאה, סוג של אלרגיה.
שגם הגולה שנולדה לי בתוך העפעף של עין שמאל היא בעצם אותו הדבר כמו השעורה.
בינתיים השעורה המפלצתית הולכת ונעלמת.
על האדמומיות והגירוד בתוך העין הוא גם טוען שזה בגלל אותו הדבר.
ושבכל מקרה זה משהו שעובר לבד בדרך כלל, אבל עוזר להשתמש במקסיטרול (שמכיל קורטיזון) ולא בסינטומיצין (שזה אנטיביוטי). הוא נתן לי את זה בטיפות, לא במשחה, להקלה על הדלקת והגירוד וביקש להשתמש רק במשך שבוע.

בנוסף הוא אמר שמה שהכי עוזר למנוע (וגם לטפל) זה חימום מקומי - אבל לא בעזרת שקיות תה או צמר גפן טבול בתה כמו שכולם אומרים - אלא בעזרת משהו יבש ששומר על החום למשך 5 דקות (תה מתקרר מהר מאד).
הוא הציע כרית כזאת שמחממים במיקרו.
חמש דקות פעמיים ביום (שלוש, אם יש לי סבלנות) אמורה לעזור מאד וגם למנוע בעתיד.
מוזר.

מה עוד?
באחד הלילות התעוררנו מכך שהאזעקה הופעלה. היינו אפופי שינה ולקח לנו כמה דקות להבין שפשוט יש הפסקת חשמל.
בחיי שאנחנו ביישוב ספר. כל שני וחמישי יש הפסקת חשמל.
החשמל חזר לאחר כמה דקות והפעלנו את האזעקה מחדש, אבל לקח לנו המון זמן להירדם שוב.

מה עוד?
האינטרנט שלנו מקרטע כבר הרבה זמן.
בזמן הסגר התייחסנו בסלחנות כי הבנו שכל העולם ואשתו מעמיסים על הרשת שלא באמת ערוכה לכך, אבל כאשר זה המשיך - נפילות כל הזמן, האטה מוגזמת (יש לנו 200 מגה ולפעמים אנחנו מקבלים 50 מגה ואפילו 10 או 2) - פנינו לתמיכה.
אמרו לנו שקר כלשהו לגבי שדרוג גרסה בממירי המיני (שזה בכלל של הטלוויזיה, לא קשור לאינטרנט) והתעלמו מכך שאמרנו שאנחנו מדברים על האתרנט (כבל בקיר) ולא על הוויי פיי, ושלחו טכנאי (בלי שתיאמו איתנו יום או שעה, שזה היה הכי מוזר).

הטכנאי היה מאד נחמד אבל מתסכל מאד.
הרגשתי כאילו הלכתי לרופא ועל כל תלונה ומכאוב הוא עונה לי שגם הוא סובל מזה.
ממש ככה.
גם הוא מרגיש בהאטה, גם לו יש נפילות (הוא עבר לגור לאחרונה ביישוב שלנו). גם הוא כמה פעמים ביום מנתק את ההוטבוקס מהחשמל ומחזיר. אין מה לעשות.

ובאמת אין מה לעשות, אנחנו לקוחות שבויים.
תשתית הבזק ביישוב שלנו בנויה טלאי על טלאי ובזמנים הטובים ביותר לא הצליחה להחזיק אינטרנט יציב ברוחב פס יותר מ-10 או 15 מגה. הם לא אופציה עבורנו.
ואין מישהו אחר. דואופול, זה מה שיש כאן.

פרטנר סיפרה על פריסת תשתית של 1000 מגה בסיבים אופטיים אבל עוד רחוקה מלהגיע ליישוב שלנו. אפילו אל בתי להרצליה הם טרם הגיעו.

חברת החשמל סיפרה פעם שהיא פוצחת בתשתית אינטרנט מהיר - והתאדתה כנראה עם התכניות האלה.

בבית שכולו מושתת על אינטרנט (לצרכי עבודה של שנינו, התחברות מרחוק למצלמות, לאזעקה, ולבית החכם וכמובן טלוויזיה - נטפליקס, קודי וה-VOD של הוט עצמם) זה ממש מתסכל.

אין לי מושג מה עושים עם זה. פרט מקיטורים בבלוג. 

כמה קצרים

אני קמה מהספה לשירותים בערב וכאב מפלח את הירך/אגן הימני/ת שלי. מה זה? אין לי מושג.
נתפס שריר? נוצרה לה דלקת יש מאין?
אני צולעת לשירותים, חוזרת....ממשיכה לדאוב ולצלוע....מתהפכת במיטה כל הלילה (לא רק בגלל זה ) לא מוצאת תנוחה (כן בגלל זה).
עושה הליכה כדי לנסות לשחרר......בינתיים כלום. מה זה?????


חתני שולח לי (רק לי, לא בקבוצה שלנו) הודעה באותו ערב: "היי, נראה לי שיש סיכוי שהלילה נצטרך להטריד אתכם..אולי...".
ההקשר: בתי בשבוע 39 פלוס. מזה כמה זמן סובלת כאבים פה ושם אבל שום דבר שמבשיל לצירים של ממש.
כותבת לו שברור שאנחנו בכוננות (לבוא להיות עם הנכדים כשהם נוסעים לחדר לידה).
מתהפכת במיטה כל הלילה (לא רק בגלל זה).
שורה תחתונה: אין כלום כי לא היה כלום. ממשיכים להמתין בסבלנות.

באמצע ניקיון הבית (של העוזרת) הפסקת מים. חוק מרפי קלאסי. בירור קצר בוואוסאפ השכונתי מעלה שתאגיד המים הגיע לתקן איזו נזילה בהמשך הרחוב.
מה עושים? חבל להפסיק אותה באמצע....
שולפת את כל בקבוקי המים (לשתייה) שיש לי בבית - מהמקרר, מהמרתף (מקלט).....
אומרת לה:"עד שיחזרו המים תנסי להסתדר עם זה....."
וואלה הצליחה. ואפילו לא גמרה את כל המים לפני שחזרה אספקת המים לברזים.............

פותחת דוא"ל על הבוקר ורואה שמחכה לי הודעה שהגיעה דרך אתר האינטרנט שלי (של האימון).
אבל בהודעה מתברר שלא מדובר במתאמן/ת חדש/ה פוטנציאלי/ת.
זו חברה מן העבר הרחוק - גיל 18 ליתר דיוק - מישהי שהכרתי כשהתגוררתי בבית משפחה בארה"ב במהלך משלחת הנוער של משרד החוץ בי"ב, התידדנו, היא באה לביקור בארץ........ובאיזשהו שלב גם עלתה ארצה.
איכשהו נפרדו דרכינו, השירות הצבאי שלי, החתונה, הילדים....איך בתי אומרת "החיים".
עכשיו היא מצאה אותי באינטרנט. ולמה בכלל חיפשה?

היא ניסתה להוכיח לבתה שיש אנשים שלא נמצאים בפייסבוק אבל יש להם אתר אינטרנט, ושאם היא מחפשת מישהו מן העבר כך היא תמצא אותו.
האמת? לא יודעת עד כמה זה נכון אובייקטיבית ואבסולוטית. לדעתי להרבה יותר אנשים יש פייסבוק, גם אם הם לא פעילים שם, מאשר אתר אינטרנט.
כך או אחרת היא חיפשה שני אנשים מהעברה הרחוק - אחת מהם הייתי אני - ומצאה.
ביום שני אנחנו נפגשות.......אחרי מעל לארבעים שנה. בתנאי, כמובן, שבתי לא תלד עד אז............

עדכונים

אחרי שבוע ופניות חוזרות התקשרו אלי סוף סוף היום מהתמיכה הטכנית של הבנק.
התברר שהשינוי שהם עשו בייצוא של נתונים לאקסל התנגש עם הגדרות של מייקרוספט באקסל בתחום של "מרכז יחסי האמון". בחורה נחמדה וסבלנית הנחתה אותי כיצד להסיר כמה סימונים מכמה check boxes בהגדרות ופתאום הצלחתי לפתוח את טבלאות האקסל. הללויה. אז סיימתי עם מעקב התקציב לחודש יולי 2016.

השבוע החיילת הצליחה לקום בזמן ולצאת בזמן, גם לצבא וגם לעבודה, וגם יחסית השאירה חדר מסודר למרות שלא אמרנו לה על כך יותר דבר. יחסית, אני מדגישה.

מצד שני היא כל הזמן דוחה את האפשרות להתחיל סוף סוף טיפול פסיכולוגי ייעודי לנפגעות מין. יש לה עכשיו שתי אפשרויות מקבילות, אחת אזרחית ב-50 ש"ח למפגש שזה ממש בתרומה (פסיכולוגית שלוקחת 300 ש"ח למפגש ולקחה על עצמה לתרום לקהילה) ואחת צבאית - במסגרת מרכז מהו"ת - אשר מעבר לטיפול ולמרשמי התרופות (שהקב"ן הצה"לי והחר"פ מצליחים להקשות יותר עליה מאשר להקל) גם יכול לסייע לה בתהליך השחרור המוקדם מהצבא.
לשניהם היא אמורה להתקשר ואת שניהם היא דוחה ודוחה.
זו דרכה - כשקשה לה להתמודד עם משהו קודם כל היא מתעלמת ממנו, ואחר כך כמובן היא מתלוננת עליו

אני כבר מזהה את הדפוס וגם אמרתי לה בעדינות שאני מזהה את הדפוס, ועכשיו הכדור אצלה, אני לא אנג'ס.

עוד דבר הזוי שקרה איתה: בששי היא ישנה אצל חברה וכנראה הרגישה ממש לא טוב, גם שתתה משהו שלא עשה לה טוב, ותוך כדי הבחילות והתחושות הקשות היא הבטיחה לעצמה (טוב, לאלוהים) שאם היא יוצאת מזה בשלום היא מתחילה לשמור שבת.
אז עכשיו היא תקועה עם ההבטחה הזאת, ובשלב ראשון היא נוסעת לירושלים לדודה שלה החרדית, לבלות אצלה את השבת.
אני אפילו לא מגיבה על הדבר הזה. נראה איך זה יתפתח.

אתמול היתה כיתת אמן באימושיין והיה מעולה. ממש מעולה.
נטלי העמיקה את הלימוד על רמת הקשב החמישית ועברה שוב על התפקיד של "הילד הפעיל" ו"המבוגר המיטיב" בעת פירוק זיכרון ואנשים שאלו שאלות חשובות שהניבו תשובות מעניינות. היה רק אימון אחד על הבמה, אבל הוא היה מעולה, כל כך טוב שלא רציתי שייגמר.

אחרי זה היה האימון שלי אצל ג'. העליתי את התגובה שלי לתקלה באתר האינטרנט של הבנק. זה לכאורה משהו טריוויאלי ולא באמת התעצבנתי, אבל בכל זאת הצליח לצאת מזה אימון מצוין - שאיכשהו התקשר להמשך דרכי כמאמנת. בכלל אני כבר הבנתי שלא משנה מה מביאים לחדר האימון, כל נושא הוא פתח פנימה - וההתבוננות פנימה תמיד עושה דברים טובים.

לא יודעת אם כבר תיעדתי לעצמי כאן שפניתי למנהלת בית ספר יסודי בהצעה לאמן אותה ואת צוות בית הספר. מאמנת חברה שלי קישרה ביננו, הילדים שלה לומדים בבית הספר הזה ולכן היא עצמה אינה יכולה לאמן אותם. המנהלת הביעה עניין והפיצה את אתר האינטרנט שלי בקרב אנשי הצוות, והתחילו להגיע אלי פניות ממורים ואנשי צוות שונים. ההצעה לא היתה מגובשת - חלק מהאימונים בחינם ואחרי כן מי שירצה להמשיך אז בתשלום....לא אמרתי כמה בחינם, לא אמרתי כמה אנשים אוכל לאמן....הכל היה לא מבושל ולא מאורגן ובפוטנציה יש לי שישה מתאמנים חדשים, בפועל עוד אף אחד לא קבע את המפגש הראשון, ואין לי מושג מה הצעתי להם. ייתכן שאני עומדת לאמן עכשיו 60 מפגשים בחינם....
ולא שיש לי בעייה עם זה מהבחינה הכלכלית, אבל עלתה באימון שלי השאלה איך המתאמנים עצמם יתייחסו לזה, מה זה משדר להם, איזה ערך הם יקבלו. הכל עדיין בסימני שאלה, אבל מה שמצחיק הוא שכל זה עלה מתוך התקלה של האינטרנט של הבנק. מופלאות דרכי הגוף המוח והנשמה.

ומעניין לעניין באותו עניין, הערב מתקיים מפגש של חלק מחברי קורס המאמנים בבית של אחת מאיתנו במודיעין. קבעתי עם אחת החברות שאאסוף אותה בדרך מתחנת הרכבת בראש העין, כך שלפחות מחצית מהדרך לא אסע לבד. לא אכפת לי לנסוע לבד, ואת הדרך למודיעין אני מכירה היטב (יש לנו שם קרובי משפחה), אבל יותר כיף בחברה.

מחר בערב נארח גם את בתי וחתני והנכדים וגם את אחי ומשפחתו - לחתני יש יום הולדת וגם לאחייניתי היה יום הולדת אז יש הרבה מה לחגוג. הנכדים יישארו לישון כי בתי וחתני מארחים מאוחר יותר חברים לרגל יום ההולדת, אז בטח גם נלך איתם לבריכה בבוקר.

במוצ"ש ניפגש עם חברינו א' ו-א' לשבת איתם על תכנון מסלולים לנסיעתנו הבאה: בראש השנה אנחנו טסים איתם לרומניה.
אבל על זה בהמשך....יש עוד זמן
שבת שלום

וגם כאן 

קיטורים קטנוניים על אתר האינטרנט של הבנק

חוזרת ואומרת: אלה באמת קיטורים קטנוניים. אבל אם אתה כבר מציע שירות, למה לא לוודא שהוא עובד?

אני עובדת עם אתר האינטרנט של בנק לאומי וגם עם האפליקציה שלהם בטלפון.
בדרך כלל זה עובד מצוין ואין לי תלונות, במיוחד שזה חוסך ממני ב-98% את הצורך לדבר עם הבנק, שזו סאגה בפני עצמה.
בתחילת כל חודש אני עוברת על כל התנועות בחשבון (של החודש האחרון) ומורידה לטבלאות אקסל לפי תחומים: צ'קים שנפדו, העברות שבוצעו, תשלומים וכו.
אני מוודאה שאני יודעת כל הוצאה (וכל הכנסה) על מה היא שולמה ומתייגת לעצמי אותם לפי תחומים (רפואה, תחזוקת הבית, ביגוד, מתנות, משכנתא, רכב, ביטוחים שונים וכו).
יש לי טבלת אקסל (שקיבלתי עוד כשעשיתי את תכנית "נקודת מפנה" באימושיין, שם למדתי אחר כך גם בקורס מאמנים) שאליה אני מכניסה את הסכומים הסופיים מכל סוג מכל תחום, וכך אני רואה כמה אחוזים מתוך סך ההוצאות אני מוציאה על כל דבר ומה מצב ההכנסות שלי לעומת ההוצאות.
בנוסף יש לי אקסל כזה שנתי בו אני רואה את התמונה הגדולה יותר, כמה ההכנסה הממוצעת שלי בשנה, ההוצאות הממוצעות, וכך אני יכולה לתכנן לי את התקציב גם לשנים הבאות.
מה שמקל טכנית על ביצוע הפעולות האלה הוא כאמור היכולת לייצא את הנתונים מאתר הבנק לטבלאות אקסל.
הפעולה הזאת לא עובדת בימים האחרונים, יש תקלה.
אבל חלילה אין סיכוי שתהא על כך הודעה באתר: משהו בסגנון "לקוחות יקרים, קיימת תקלה זמנית בייצוא נתונים לאקסל". מה פתאום, למה שהם יעשו זאת?
טוב, אז יש להם אופציה של פניה במייל לבנקאי לקבלת שירות.
שלחתי פנייה על התקלה.
חיכיתי.
אחרי כשלוש שעות (אולי פחות) קיבלתי סמס שמחכה לי תשובה מהבנקאי.
באתר חיכתה לי תשובה בזו הלשון: אנא פנה לטלפון .....
טוב, את זה יכולתי לעשות מראש, העדפתי במייל.....
בסדר, אז התקשרתי.
ואז נציגת השירות החביבה נופר, אמרה לי שיש תקלה "לא רק לך" היא הסבירה כאילו הייתי ילדה קטנה.
אוקיי, אז לא יכולתם לכתוב לי את זה בתשובה במייל? הייתי צריכה להתקשר בשביל זה?
שאלתי את נופר החביבה מה הצפי לתיקון התקלה.
אין צפי. "אבל זה לא קורה רק לך" היא הדגישה ואמרה. כאילו שזה אמור לנחם אותי.
טוב, מעקב אחר התקציב המשפחתי יתעכב קצת החודש.......או השנה...או לתמיד

ואגב כשאני כבר באתר הבנק, יש בצד שמאל למעלה כל מיני הודעות אישיות ללקוח.
שמתי לב שאחת ההודעות אומרת שכתובת המייל שלי לא מעודכנת. נכנסתי לעדכן אותה.
לשמחתי ראיתי שהכתובת מעודכנת להפליא, מספר טלפון אחד לא היה מעודכן אז עדכנתי אותו.
ואז לחצתי "שמור".
המערכת עיבדה את הוראתי ואז הוציאה לי הודעה שזמנית השירות הזה לא עובד.
עכשיו נזכרתי שגם בפעם הקודמת שניסיתי לעשות את זה הוא לא עבד. זמנית. איזה צירוף מקרים!

ואז נזכרתי שלפני כמה חודשים הציע לי האתר שירות "ירוק" - קבלת כל דפי הבנק במייל במקום בדואר.
קפצתי בשמחה על המציאה, נרשמתי לשירות.
התחילו להגיע לי למייל הודעות דוא"ל ריקות. ריקות! לא היה בהן שום תוכן.
גם אז פניתי עם תקלה. לא הבינו מה אני רוצה.
ביטלתי את ההרשמה לשירות הירוק. יאללה, לעזאזל כדור הארץ, בזבזו עלי ניירות כל חודש, למה לא?

בקיצור - טוב לא ממש בקיצור - אשת המחשבים שבתוכי עדיין חיה ובועטת מתביישת בשם אנשי המחשבים של הבנק הזה, שככה מוציאים מוצר לא לגמרי מבושל או מדובג (מלשון באגים - debug) בלי להניד עפעף.
והלקוחה שאני מקטרת שפעולות קטנות ולכאורה לא ממש מסובכות, בלתי ניתנות לביצוע, וגם לא בוער לאף אחד לתקנן.

וגם כאן 

משטרות עוצרות מכוניות אדומות

בשבוע האחרון כתבתי בעיקר טיוטות שאין לי מושג אם בסוף אפרסם או לא.
זה היה השבוע שבו היה לי אימון מעולה עם המאמן שלי, בו המשכתי לעבד את הרהורי ההתלבטות שלי - אם להפסיק את האימון.

זה היה גם השבוע שבו החלו כאן נפילות אינטרנט ובילינו יומיים בחוויה שכל אחד עובר מידי פעם, בלית ברירה, של טלפונים אינסופיים עם נציגי ספק תשתית האינטרנט שלא מצליח לאתר ולפתור את התקלה (ובמקרה שלנו גם המתנה אינסופית בתור בתחנת השירות שלו כדי להחליף נתב שבכלל כנראה לא היה זקוק להחלפה).
בסופו של דבר הבנו שהתקלה בכלל לא קשורה לספק ולתשתית, ובעזרת הבחור היקר שהקים לנו את הרשת בבית, ואת מצלמות האבטחה ואת מערכת האזעקה...הבנו שיש רכיב אחד (המחשב של הבית החכם, התברר בסוף) שמפיל את הרשת כל הזמן.
בחצי הכוס המלאה של העניין הזה לפחות למדנו איך בכל זאת לקבל אינטרנט דרך Hot spot בטלפונים הסלולריים שלנו, כך שיכולנו להמשיך לגלוש ואפילו לצפות בטלוויזיה למרות שלא היה לנו אינטרנט, במהלך אותם יומיים.

זה היה גם השבוע של "עיד אל פיטר". זה היה מדהים לראות לא רק איך החג הזה משבש לנו את חיי היום יום, אלא בעיקר את התגובות לכך.
המכון לשטיפת רכבים ליד ביתנו נסגר בכלל. במכון הבא השתרכו תורים ארוכים. בסופר לא התביישו ותלו שלטים שהאשימו את החג גם במחסור בעופות וגם במחסור בקופאים/יות. במענה הקולי בחברות נותנות שירות חיכינו הרבה יותר זמן מהרגיל, שגם הוא תמיד ארוך מהרגיל.
אז כמו שכתבה מישהי חכמה בפייסבוק - אל תאשימו את ה"עיד" בכך שחסרים נהגי אוטובוס עכשיו. בחגים ובשבתות היהודים אין בכלל אוטובוסים ואין דרך להגיע למחוז חפצנו אם אין לנו רכב פרטי.
אם המדינה משותקת כאשר עובדיה הערבים חוגגים משהו, מה זה בדיוק אומר על המדינה? מה זה אומר על שאר העובדים, ובעיקר מה זה אומר על המעסיקים?

זה היה גם השבוע שבו החלטנו שמחליפים לי את הרכב, ואחרי מחקר שוק קטן הזמנתי לי יונדאי i20 cross שאמורה להגיע אלי תוך שבוע...
הייתה אמנם אופציה ל"טרייד אין" אבל המחיר שרצו לתת לנו תמורה המאזדה 3 שנת 2012 (יד שנייה אמנם אבל עם 0 קילומטר שרכשנו ישירות מ"טופ טרייד") מנוע 2000 עם 44,000 ק"מ בלבד... היה מביש. אז פרסמנו מודע ב"יד 2".

למחרת קיבל T טלפון מבחור שנשמע מאד רציני, שהתעניין ברכב וקבע לפגוש את T במכון בדיקה.
במכון השתרך תור ארוך של מכוניות, חלקם לבדיקה וחלק לרישוי...עברה כרבע שעה של המתנה בתור, ובעוד הבחור ו-T מחכים לתורם, בדק הבחור את הרכב מכל הכיוונים, התלהב מהמצב בו הוא שמור, צילם אותו ושלח לאשתו - הנהגת המיועדת של הרכב. אחרי דקה האישה מתקשרת לבעלה. "אוטו אדום?!?!?!?!?!" T יכול היה לשמוע את קולה מבעד לרמקול של הטלפון. "מה פתאום אוטו אדום?!" והבחור הנבוך התנצל (גם בפניה וגם בפני T) שהוא כלל לא ידע שצבע הרכב חשוב בכלל. "המאזדה האפורה שראית הייתה הרבה יותר יפה בעיני" היא אמרה לו, ו-T כבר התחיל לומר שאין בעיה, לא קרה כלום, קורה....אפשר לעזוב הכל ולנסוע הביתה.

אבל הבחור אהב את הרכב, וניסה לשכנע את אשתו שהרכב שלי הרבה יותר טוב מהאפור ההוא, הוא שמור יותר, ולאפור יש 40,000 ק"מ יותר מאשר שלי.... ונראה היה שהיא השתכנעה, והם נשארו וחיכו עוד רבע שעה בתור. ואז כשכמעט הגיע תורם לבדיקה, התקשרה שוב האישה והחליטה סופית שאינה רוצה את הרכב.

"משטרות עוצרות מכוניות אדומות" היא פסקה בביטחון. ובזה זה נגמר. הבעל התנצל בלי סוף, והם יצאו איכשהו מהתור אחרי תמרונים לא פשוטים (במכונים האלה המכוניות ממש חוסמות זו את זו) ונסעו איש איש לדרכו.
ועדיין T ואני תוהים ביננו לבין עצמנו כיצד שפר מזלנו, לשנינו מכוניות אדומות (וגם היונדאי החדשה תהיה אדומה, רחמנא ליצלן) איך עד היום ניצלנו מהמשטרות.....

וגם כאן