אני שמה לב שלאחרונה כך נראים הפוסטים שלי.
ממש רשומות ביומן מסוג "קמתי, התלבשתי".
וכן, אני מצחצחת את כל השיניים פרט לאזור המושתל.
ועדיין אוכלת אוכל רך. ומעט מאד ממנו.
הוצאת התפרים רק בעוד שבועיים. למה כל כך הרבה זמן? אין לי מושג.
לא שאני מתלוננת - כי באמת ציפיתי שבשלב זה עוד אסבול מכאבי השתל ומהבחינה הזאת הכל די בסדר - אבל די נמאס לי לאכול אוכל רך ומרוסק. לולא הייתי בשמירה (מבחינת דיאטה) הייתי חוגגת על דייסות וכדומה, אבל אם בתפריט הרגיל שלי אין כמעט פחמימות, אז עכשיו שאני גם מנסה במיוחד להשיל כמה קילוגרמים מיותרים, יש עוד פחות. אז לא שאני רעבה, אבל לא כיף כל עניין האוכל.
בצירוף מקרים מוזר, קיבלתי הודעה מ"מכבי" שהתרופה שהדיאטנית והרופאה רצו לתת לי לסיוע בירידה במשקל יורדת מן המדפים ומפסיק השיווק שלה.
איזה שהוא מחקר בארה"ב קבע שהיא עלולה לגרום ל 0.6 סיכוי לסרטן .... וה-FDA אסר על השימוש בה בארה"ב. על נאמר so that's that. ממשיכה לנסות בכוחות עצמי ......בלי הרבה אופטימיות.
וגם: באופן לגמרי מפתיע (ומבורך) T קיבל אישור ל-MRI וגם תאריך קרוב יחסית - בתחילת מרץ (באחת בלילה כמובן) בבית חולים קרוב אלינו.
אחיינית2 שוחררה מבית החולים אחרי ששללו "דברים רעים" (כך ניסחה זאת גיסתי, ואני מניחה שהיא התכוונה לסרטן, ITP וכדומה). יש חשד למחלת נשיקה חריפה במיוחד (למרות שיש תסמינים שלא תואמים, כגון בחילות בלתי פוסקות וכאבים מוזרים). היום עשתה כמה בדיקות - ונחכה לתוצאות להחכים קצת יותר. דואגת לה.
אתמול עשיתי לי בוקר של כיף עם בתי - ככה סתם בלי שום סיבה מיוחדת מעבר לכך שלשתינו היה זמן פנוי, ורצינו להמשיך את הכיף שעשינו יחד בבוקר יום הולדתי. אכלנו ארוחת בוקר בבית קפה, היא קנתה כמה דברים שהיתה צריכה לבית. העיקר שהסתובבנו ביחד ופטפטנו לנו והיה ממש כיף.
רציתי לעזור לה לקנות בגד לחתונה של אחיינית1 אבל כבר לא היה זמן. ככה זה כשהילדים חוזרים ברבע לאחת מבית הספר.
האמת, שהזמן הזה שיש לבתי עם הגדולים כשהם חוזרים מבית הספר, ולפני שהיא אוספת את נוקת מהגן - הוא זמן איכות יקר מפז.
מחר תורי להיות איתם, לתת להם ארוחת צהריים ולאסוף את נוקת מהגן. מקווה שהיא תהיה במצב רוח טוב ושיהיה לנו כיף ביחד עד שחתני יגיע.
קוראת עדיין את "צבע החלב" (הולך לי לאט)...
והחורף צפוי לחזור בגדול....
ממש רשומות ביומן מסוג "קמתי, התלבשתי".
וכן, אני מצחצחת את כל השיניים פרט לאזור המושתל.
ועדיין אוכלת אוכל רך. ומעט מאד ממנו.
הוצאת התפרים רק בעוד שבועיים. למה כל כך הרבה זמן? אין לי מושג.
לא שאני מתלוננת - כי באמת ציפיתי שבשלב זה עוד אסבול מכאבי השתל ומהבחינה הזאת הכל די בסדר - אבל די נמאס לי לאכול אוכל רך ומרוסק. לולא הייתי בשמירה (מבחינת דיאטה) הייתי חוגגת על דייסות וכדומה, אבל אם בתפריט הרגיל שלי אין כמעט פחמימות, אז עכשיו שאני גם מנסה במיוחד להשיל כמה קילוגרמים מיותרים, יש עוד פחות. אז לא שאני רעבה, אבל לא כיף כל עניין האוכל.
בצירוף מקרים מוזר, קיבלתי הודעה מ"מכבי" שהתרופה שהדיאטנית והרופאה רצו לתת לי לסיוע בירידה במשקל יורדת מן המדפים ומפסיק השיווק שלה.
איזה שהוא מחקר בארה"ב קבע שהיא עלולה לגרום ל 0.6 סיכוי לסרטן .... וה-FDA אסר על השימוש בה בארה"ב. על נאמר so that's that. ממשיכה לנסות בכוחות עצמי ......בלי הרבה אופטימיות.
וגם: באופן לגמרי מפתיע (ומבורך) T קיבל אישור ל-MRI וגם תאריך קרוב יחסית - בתחילת מרץ (באחת בלילה כמובן) בבית חולים קרוב אלינו.
אחיינית2 שוחררה מבית החולים אחרי ששללו "דברים רעים" (כך ניסחה זאת גיסתי, ואני מניחה שהיא התכוונה לסרטן, ITP וכדומה). יש חשד למחלת נשיקה חריפה במיוחד (למרות שיש תסמינים שלא תואמים, כגון בחילות בלתי פוסקות וכאבים מוזרים). היום עשתה כמה בדיקות - ונחכה לתוצאות להחכים קצת יותר. דואגת לה.
אתמול עשיתי לי בוקר של כיף עם בתי - ככה סתם בלי שום סיבה מיוחדת מעבר לכך שלשתינו היה זמן פנוי, ורצינו להמשיך את הכיף שעשינו יחד בבוקר יום הולדתי. אכלנו ארוחת בוקר בבית קפה, היא קנתה כמה דברים שהיתה צריכה לבית. העיקר שהסתובבנו ביחד ופטפטנו לנו והיה ממש כיף.
רציתי לעזור לה לקנות בגד לחתונה של אחיינית1 אבל כבר לא היה זמן. ככה זה כשהילדים חוזרים ברבע לאחת מבית הספר.
האמת, שהזמן הזה שיש לבתי עם הגדולים כשהם חוזרים מבית הספר, ולפני שהיא אוספת את נוקת מהגן - הוא זמן איכות יקר מפז.
מחר תורי להיות איתם, לתת להם ארוחת צהריים ולאסוף את נוקת מהגן. מקווה שהיא תהיה במצב רוח טוב ושיהיה לנו כיף ביחד עד שחתני יגיע.
קוראת עדיין את "צבע החלב" (הולך לי לאט)...
והחורף צפוי לחזור בגדול....
