סדר בארון, אופנועים ועוד

כבר מזמן הבנתי שאי אפשר לגרום ל-T לעשות משהו כשלא בא לו, ולכן הפסקתי מזמן לנדנד לו לעשות סדר בארון הבגדים שלו. מה זה סדר? סדר אני יכולה לעשות בעצמי, זו לא הבעייה. הבעייה היא שהוא מאד אוהב לקנות בגדים, אבל לא נפטר מבגדים ישנים וגילינו כמה פעמים (כולל עכשיו) שהוא אפילו לא מספיק להשתמש בכל הבגדים החדשים שהוא קונה מרוב בגדים שיש לו. אני צוחקת שאני מגהצת לו חולצות כל שבוע ואז תולה אותן בארון כל כך צפוף שהן ממילא מתקמטות שוב. 

אבל השבוע באורח פלא כשהוא ראה אותי מתחיל להוריד בגדים שלי ולארגן למסירה בשקיות ניילון גדולות, הוא החליט להצטרף למבצע.

מצד אחד, הכלל שלי הוא שבגד שלא השתמשתי שתיים/שלוש עונות ברצף כנראה כבר לא ישמש אותי ויש להעיף מהארון. מצד שני, אצל T למשל מצאנו הרבה מאד בגדים גדולים שהוא הפסיק ללבוש כשירד במשקל, ועכשיו ששוב עלה לא מעט (לא כפי שהיה אבל משמעותית יותר ממה ששקל מאז ששנינו שינינו אורח חיים) את חלקם הוא יכול ללבוש שוב. 

כאמור, הוא גילה גם הרבה בגדים שהוא קנה ומעולם לא יצא לו ללבוש. 

בסופו של תהליך היו לנו שבע שקיות אשפה גדולות מלאות בבגדים למסירה, בצד שלי של הארון נהיה מאד מרווח, ואצלו...........לא נראה שום הבדל. הכל המשיך להיות צפוף ומלא בגדים כאילו לא הסיר דבר!😂 זה היה כל כך מצחיק. אז אי אפשר לומר שזה סופו של תהליך, כי הוא פשוט הפסיק באמצע - כאב לו הגב. אבל מי יודעת מתי שוב יתגייס למשימה? 

עוד השבוע היינו שנינו בניקוי שיניים - כבר לא יכולה לומר "שיננית" כי זה רופא השיניים עצמו שעושה לנו את הניקוי. קבלתי מחמאות על רמת התחזוקה של הפה שלי......ונראה שאכן שאני יכולה בשקט לעבור לניקוי פעם בחצי שנה במקום שלוש פעמים בשנה כמו עד עכשיו. 

הייתי גם אצל רופאת הנשים החדשה, ובניגוד לכל חששותי היא היתה ממש בסדר. היא היתה עדינה וקשובה ויסודית והחוויה היתה ממש טובה. היא אגב סיפרה שהרופא שהיה קודם נמצא בחו"ל. לא שאלתי אם זו התמחות או שעזב את הארץ......

עוד מבצע של T השבוע היה להחליף אופנוע. כבר זמן מה שהוא מנסה למכור את האופנוע שלו, וכמובן שכמעט אף אחד לא מתקשר. מאד מאד קשה למכור אופנועים עכשיו, וזה גם מתבטא במחירים. היו לו כמה פניות מאנשים שביקשו לעשות איתו החלפה - לקחת את האופנוע שלו תמורת האופנוע שלהם, אבל לאחר התלבטות הוא הבין שזה לא משתלם לו. 

בסוף אתמול התקשר מישהו שרצה את האופנוע עבור בנו. איך T תמיד אומר? צריך רק קונה אחד. והוא גם נתן מחיר יחסית בסדר. ואז T התקשר לאחד מאלה שרצו להתחלף באופנועים, כי האופנוע מצא חן בעיני T ולמרות שהוא ישן יותר, הוא עם מעט מאד קילומטרז' ומאד שמור - כמו חדש. וכך, T כמו T מכר וקנה אופנוע באותו היום.......את שלו כבר לקחו היום, ואת החדש יביאו לכאן מחר (כי בששי סוכנות הביטוח של האופנועים לא מתפקדת, אז הוא יוכל לבטח אותו רק ביום ראשון). 

זה מה שהוא מכר

וכך אמור להיראות מה שהוא קנה

לי כמובן אין מושג בשניהם, אבל לפחות הקודם היה לי נוח, יחסית, לשבת מאחור - בפעמים המעטות שאני מצטרפת אליו לנסיעה, והוא טוען שהחדש יהיה לא פחות נוח. 

אתמול הצלחתי להיפגש עם 'מחברת' וזה היה ממש כיף. מאד לא פשוטה התקופה שהיא עוברת - עם המחלה של הבת שלה וגם העובדה שהיא סיימה את הקשר עם החבר ולא קל לה עם ה'לבד'. אבל הבת שלה גיבורה ממש, מדהימה ועוברת את כל התהליך הרפואי והטיפולים כמו גדולה, ומחברת עוזרת לה מאד ותומכת בה באופן מעורר הערכה. 

וכך גם שאר הילדים של מחברת, מגויסים לעזור. רק שתעבור את זה בשלום.

השבוע צפינו בסרט בנטפליקס בשם LET HIM GO. המשחק של קווין קוסטנר ודיאן ליין מצוין, והסרט היה טוב אבל קשה לצפייה. יש הבדל - בהרגשה שלי - בין סרטים אלימים מהסוג שאני קוראת לו "בום בום טראח טראח", בין אם זה צבא או משטרה, פשע וכדומה, לבין אלימות שמתרחשת בין אנשים לכאורה נורמטיבים. משום מה הסוג השני קשה לי נפשית לצפייה הרבה יותר..................

הערב ארוחת ששי אצלנו, הילדים באים וכך גם הורי......

ועל המצב ממש לא בא לי לדבר. 

מגבירה פעילות

לא מזדרזת לשחרר הגבלות, אבל בכל זאת יצא לי לצאת יותר מהרגיל לאחרונה.

בחמישי יצאנו לסופר, זו פעילות שגרתית גם בזמן קורונה.
עם הכפפות והמסיכה והאלכוג'ל באוטו, זה אפילו לא מרגיש מסובך.
רק בעמדת הדגים T היה צריך להעיר לעובד שניקה לנו את הסלמון לשים את המסיכה שלו על האף והפה, וכשעזבנו את העמדה ראינו שהוא שוב הסיר אותה.

אחר כך הסעתי את T לתל אביב כי משום מה הוא החליט שעכשיו זה ה-זמן להחליף את האופנוע שלו.
ירדתי עליו, על איך שניבא שחורות על המצב הכלכלי (שלנו ובכלל) בגלל הקורונה ועשה לי חור בבטן מרוב דאגות, ועוד לפני שהמשבר בכלל עומד להסתיים פתאום החליט שבא לו להחליף אופנוע.
זה הזוי. אבל זה בדיוק השיגעון של T - יש דברים שלא קשורים אצלו להיגיון.

נכון שעכשיו הוא הצליח להשיג דיל מצוין - העלה מאד את ערך הטרייד אין ושילם מעט יחסית על ההשלמה לאופנוע החדש, אבל עדיין - אני מחכה שיעבור לו כבר הקטע הזה של אופנוע, ובאמת לא נראה לי אחראי להוציא את הסכום הזה, גם אם הוא לא ממש גדול. אבל בנושא הזה כנראה אין עם מי לדבר.

בכל מקרה הסעתי אותו לתל אביב לאסוף את האופנוע החדש (את הישן כבר לקחו מכאן כמה ימים קודם לכן) - לקח לי 35 דקות להגיע מהיישוב שלנו בשרון לרחוב שוקן. שיא עולמי. מניחה שעכשיו שההגבלות מוסרות והכל חוזר לקדמותו, גם הפקקים יחזרו. ובגדול.

בהמשך היום נסעתי להביא סוף סוף את העוזרת מהיישוב הסמוך - החלטנו שכל עוד אנחנו לא באותו החדר בזמן שהיא עובדת, והיא יושבת עם מסיכה במושב האחורי של הרכב כשאני מסיעה אותה - זה כנראה בסדר. הספיק לי לנקות את הבית לבד במשך השבועות האחרונים.

ואז החזרתי אותה הביתה.

היום יצאתי (ברגל) למסור כמה בגדים שדרשו תיקון לתופרת.

בקיצור - מרגיש לי שאני ממש פעילה לאחרונה, יחסית כמובן.

אפילו קבעתי סוף סוף תור לחיסון וניקוי שיניים לחתולים (באיחור של יותר מחודש).

בשאר הזמן אין לי שום בעייה להמשיך להיות בבית, לעשות הליכות (אנחנו משתדלים לעשות זאת כל יום בין חצי שעה לשעה), לקרוא ולכתוב ולצפות בסדרות - ולהמשיך את הקשרים המשפחתיים והחברתיים בטלפון. בינתיים.

לא בוער לי להסתער על חנויות, קניונים, מקומות בילוי. הכל יכול לחכות.

מתלבטת לגבי מספרה - האם לצבוע שוב את השיער בעצמי כמו בפעם הקודמת או להסתכן ולקבוע עם הספר שלי. נראה לי שאחכה עם זה עדיין ואצבע בעצמי.

מחכה לשמוע מה קורה עם הקורונה עם כל החזרה לשיגרה הזאת............ומקווה לטוב.

יום הולדת ל-T

אתמול היה יום הולדת 61 ל-T ויצאנו בערב למסעדה לחגוג.
אנחנו, בתי חתני והנכדים, אחי, גיסתי והאחייניות. the usual suspects כמו שאנחנו קוראים להרכב הזה.
בעוד חודשים ספורים ההרכב הקבוע הזה יגדל בשניים: הורי כבר הזמינו כרטיסי טיסה והם ינחתו כאן ב-21/8.

האמת שלפי החישובים שלנו עדיף היה שיגיעו חודש לפני כן - אבל אמא שלי לא רצתה לשמוע.
אז יש סיכוי שהמכולה שלהם תגיע לפניהם (אלא אם הנמלים ימשיכו לשבות עד אז....🤔) ותיאלץ להמתין להם בנמל כי רק הם עצמם, בהצגת תעודת תושב חוזר, יוכלו לשחרר אותה עם פטור ממכס.

את הבית הם עוד לא מכרו אבל עכשיו אבא שלי כבר מבין שייתכן שעדיף להפקיד אותו בידי סוכן (כן, הוא רצה קודם לחסוך את העמלה....לא ממש הולך) שאולי בכל זאת ישפץ אותו קצת (עוד כמה אלפי דולרים) ויעמיד אותו למכירה "כמו שצריך".....ובכל מקרה יש זמן.

את הכסף לחתימת ההסכם ולכניסה לדיור המוגן יש להם בהישג יד - זה בסך הכל עשרה אחוז מהפיקדון. פחות אפילו.
ויש להם שנה שלמה למכור.

אמא שלי לוחצת למכור לסיטונאי נדל"ן, שמוכנים לקחת את הבית כמות שהוא, לשים כסף מזומן על השולחן.....ולקנות הרבה יותר בזול....
לאבא שלי זה כמובן עושה חום (וגם T מנסה לשכנע אותה שהם עבדו קשה מאד כדי להרוויח את הדולרים האלה, ואולי באמת חבל לוותר ככה סתם על עשרות אלפי ואולי מאה אלף דולר רק כדי "להיפטר" מהבית).

בחום הגדול של חמישי אספנו את הנכדים מהגן ומבית הספר (חוג הכדורגל של חכמוד התנהל במגרש בחוץ - בחום - במקום באולם ההתעמלות הממוזג, כי היה שם חוג של בנות.....).
חכמוד היה במצב רוח ירוד ושום דבר שעשיתי או שאמרתי לא הצליח לדובב אותו.
אז הנחתי לו, וכשהגענו הביתה הוא מיד הדליק טלויזיה.
דאגתי שישתו הרבה מים (וגם אנחנו שתינו), וחיכיתי.....ידעתי שבסוף הוא יירגע.

זה לקח קצת זמן אבל גם התחלנו קרבות ביי בלייד (והוא רוב הזמן ניצח) והוא גם גילה שהבאתי להם מעדן "פצפוצים"

ולאט לאט מצב הרוח שלו הלך והשתפר. 

בהתחלה הוא עוד בכה מידי פעם כי קיבל מכה מהכיסא או מנשמותק כאשר שיגר את הביי בלייד שלו....וראיתי שהוא רק מחפש לבכות.....ולא עשיתי מזה עניין.....ועד שחתני הגיע הביתה הוא כבר היה כולו חיוכים.

נפרדנו בחיבוקים חמים ואמרנו שניפגש בששי..............

ואכן נפגשנו כולנו ב"טוטו", שהיתה מוצלחת כפי שזכרנו אותה - כולם נהנו, ולמרות שגם כאן (כמו בכל מקום, כך נדמה) היה קצת רועש, בכל זאת זה היה ברמה שניתן היה לדבר (קצת בקול רם) עם כל מי שישב בשולחן (והיינו עשרה אנשים!). 

חתני הגדיל לעשות וקנה ל-T ז'קט קיצי מאוורר ממוגן לאופנוע (שסיכמנו שאם ימצא כזה, נקנה אותו ל-T כמתנה משותפת). מאחר ולא שמעתי ממנו חשדתי שהוא לא השיג או לא הספיק אבל הוא הופיע במסעדה עם הז'קט כמו גדול! T שמח מאד. אז אולי זה לא משהו שהוא היה קונה לעצמו (ואולי כן) אבל זה בהחלט משהו שהוא צריך.........

כשחזרנו מהמסעדה עוד הספקנו לדבר שוב עם הורי בסקייפ, והיום אימון כרגיל בקאנטרי וסייסטה במזגן........

לא רע בכלל. 

עניינים שוטפים

איך יודעים שקיץ ממש? אני מדליקה את המזגן לפני תשע בבוקר.
והבוקר כבר טעמתי את הליצ'י הראשון שלי לעונה - ונזכרתי בחמי ז"ל, שתמיד היה אומר ברכת "שהחיינו" כשהיה אוכל פרי בפעם הראשונה לעונה.
היתה לו אזכרה השבוע, לחמי היקר. תשע שנים. תשע שנים מאז נכנס לרכב עם גיסו  , פספס יציאה למחלף, החליט - אלוהים רק יודע למה - לנסוע רוורס על כביש מהיר (במקום להמשיך למחלף הבא ולחזור), וכמובן שרכב שנסע במסלול שלו נכנס בו בכל הכוח מאחור....

נכון שהוא לא היה חי עוד הרבה שנים, הוא כבר היה בדיאליזה שלוש פעמים בשבוע וגם לבו עשה לו בעיות (למרות שני ניתוחי המעקפים שעבר), ונכון שאיכות חייו לא היתה משהו בשנים האחרונות....אבל זה לא מונע בעדי להתגעגע אליו. לחשוב איך היה נהנה מהנינים הנהדרים שלו. ולהתגעגע אליו גם כרופא, ולאבחנות המדויקות שלו.
T אמר שכל השבוע הוא חלם על הוריו....אבל לא זוכר בדיוק מה היה בחלום.

סוף השבוע היה מלא בנכדים, שבנוסף לבילוי הרגיל שלי איתם בחמישי אחרי הצהריים, החליטו להישאר לישון אצלנו אחרי שהגיעו עם בתי וחתני לארוחת ששי בערב. וגם אחרי שהחזרנו אותם להוריהם בשבת בבוקר, פגשו אותנו שוב בצהריים להמבורגר. ואז בשני בבוקר הם שלחו לי הודעת וואטסאפ מוקלטת מלאת אהבה מהטלפון של בתי. אני ממש לא לוקחת כמובנת מאליה את העובדה שהנכדים (ובעיקר הוריהם) רוצים להיפגש איתנו, יוזמים את זה בעצמם.....

עשיתי את הממוגרפיה בשבוע שעבר וכבר קיבלתי את תוצאותיה, והכל בסדר. הייתי גם אצל כירורג לבדיקה הקלינית, ובכך סימנתי V על הנושא הזה עד השנה הבאה.

אבל התחיל לי איזשהו כאב מוזר בחניכיים בצמוד לשתל שעשו לי לפני שנה וחצי, וכיון שזה לא עבר תוך כמה ימים קבעתי לי היום תור לרופא שיניים. ממש, אבל ממש לא מתאים לי עכשיו סיפור שיניים!

אצל מ' עדיין יש זיהום ברגל הפצועה, אז למרות שהקרע בשריר הולך ומחלים באופן מעודד, היא עדיין ממש סובלת והרגל נפוחה. כאילו לא נראה שאנטיביוטיקה שהיא לוקחת בטונות עושה שום רושם על החיידק.
חברתי ל' חזרה בינתיים לשגרה, התברר שהחום הגבוה היה פשוט וירוס. כשיש לך סרטן השד, כל וירוס מכניס לפאניקה.....
עדיין לא יודעת מתי הניתוח השני שלה.

בסוגיית האופנוע: התברר שכאשר T "עשה נסיעת מבחן" על האופנוע החדש, הוא כבר הזמין אותו. כך ששיחת ה"הגיע הזמן שתתחשב בי, נמאס לי לדאוג לך כל הזמן וגם לדאוג לעצמי, שחלילה לא אשאר אלמנה או אצטרך שוב לסעוד אותך כמו בפציעות האחרונות ובניתוחים האחרונים" היתה בזבוז של אוויר.
כששאלתי אותו למה הוא הסתיר מפני את העובדה שכבר הזמין אופנוע חדש, הוא אמר שהוא...... פחד 😱

ממש בוגר מצידו. וכן, כל מי שמכיר אותי יודע כמה אני מפחידה (לא!).
הוא פחד לומר אבל לא פחד להציב אותי בפני עובדה.
נו יופי.

בתחום הדיאטה אין חדש. עדיין לא בחרתי לי מטפל/מאמן כדי להיכנס לנושא המשקל / דימוי גוף. ובינתיים עולים לי עוד נושאים שהייתי רוצה להתאמן עליהם....
זה אף פעם לא נגמר, כנראה. פשוט צריך להחליט אם חשוב לי לעבוד על משהו, אם יש לי כוחות להיכנס לזה, להתבונן, להתמודד....או עד כמה זה דחוף בכל רגע נתון.

בסוף אתמול קיבלתי את העיסוי שדחיתי משבוע שעבר, והיה מדהים. הבחורה הזאת, מעבר לכך שהיא מעסה מופלאה, גם עומדת לסיים תואר באוסתיאופתיה, והיא משלבת את זה בעיסוי. סוף הדרך.

בכוונה לא כותבת על ענייני היום, פוליטיקה או מחאות למיניהן. זה עושה לי רע, וממילא אחרים כותבים טוב ממני.
שולחת אור ואהבה לכל הכיוונים, אם לא יעזור לשום דבר, לפחות לא יזיק.

וגם כאן

מה שקורה ומה שמתוכנן

נ*גה הציעה שאצלם את פרחי המטפס המרהיבים שלי מקרוב

עם העדשה של T הייתי יכולה להראות את הדבורים שעסוקות במלאכתן.....אבל מצלמת הטלפון, טובה ככל שתהיה, לא מספקת את הסחורה.

בכלל אני מרגישה שאני אישית תורמת לאוכלוסיית הדבורים בעולם, הגינה שלי מלאה בהן. הן עוברות מפרח לפרח לפי עונת פריחתו וחוגגות עליהם. איזה כיף!
על הדרך כבר צילמתי תקריב של הליצ'י ההולכים ומבשילים להם....

בוקר רגוע. סיימתי לאמן להיום, והלכנו לסופר אתמול (בדרך כלל זה בימי חמישי) כי T עסוק הבוקר....אז יש לי זמן לקצת עבודות בית, קריאה (בלוגים, ספר) ואפילו מעט בישולים.

בשלישי בסוף כן עשיתי את הממוגרפיה אבל את המסאז' נאלצתי לדחות לשבוע הבא. T נסע לתל אביב עם האופנוע, ונתקע. כן, כן, "רכב האספנות" המהודר שלו מקרטע. בשבוע שעבר הלך המצבר, ואז הוא החליט שהברקס גם לא משהו....קבע תור להיום בבוקר לטיפול, אבל נאלץ לגרור את האופנוע המסכן למוסך כבר שלשום. שעתיים חיכה לגרר. בחום. ושוב לא ניתן להניע, כלומר - יש בעייה בטעינה, זה לא המצבר עצמו. והוא טוען שהלך לו צילינדר אחד באמצע הנסיעה. אז עכשיו נותר לגלות אם זו בעייה קטנה של פלאג, או שהלך המנוע.................

הוא חשב שיהיה לו כיף עם אופנוע ישן ו"רגוע", אבל.....

אז בינתיים הוא קבע לעצמו נסיעת מבחן על אופנוע חדש..... אוף. אמנם לא מהסוג המהיר אלא דווקא דומה יותר לנוכחי (רק חדש). היה לי ברור שההבטחות "לנסוע רק מעט, בשבתות, בסביבה, בשביל הכיף" לא שוות את האוויר שלתוכו הן נאמרו. יש פקקים ויש בעיות חניה ואין כמו אופנוע מהבחינה הזאת. אני מבינה אותו. אבל זה לא מונע בעדי לדאוג. ממש לא.

ביום שהוא נתקע כמובן נסעתי לתל אביב לאסוף אותו. בגלל זה דחיתי את העיסוי. על הדרך לקחנו את הטלפונים התקולים שלנו (גם אצלו היתה בעייה) לתיקון. יש מעבדה מצוינת בגבעתיים של סוני. הם מבינים במכשירים ויש להם גם חלקים. אז עכשיו כל הטלפונים שלנו תקינים, אני כבר נשארתי עם הישן של T (עד שסידרתי את כל ההגדרות - ובאמת הצלחתי לפתור את הבעייה שהזכרתי בפוסט הקודם, בעזרת הפורום של סוני בגוגל), והטלפון שלי עכשיו הפך לרזרבה תקין.

את החתולים אנחנו מדירים מכל החדרים (כשאנחנו לא בתוכם), ובינתיים זה בסדר. הבוקר היה קצת קשה להוציא את החתולה מחדר השינה שלנו - הממזרה התחבאה מתחת למיטה....

היום כרגיל אאסוף את הנכדים מהגן. איזה כיף לי.

בגזרת החברות: מ' והרגל שלה משתפרות בהדרגה, ואתמול אפילו ישבנו יחד בבית קפה. ואילו אצל ל' העניינים מסתבכים.  עכשיו היא בבית עם חום גבוה כמה ימים, לא ברור למה. אמנם הגוש החדש שמצאו לה התברר כשפיר, אבל....לא יודעת מה קורה איתה. תיכף אתקשר שוב. דואגת.

צפויות לנו שתי חופשות בחודשים הקרובים, ואנחנו כבר מתכננים את שתיהן במקביל.
הראשונה מתוכננת ליולי. הבן שלנו הוזמן שוב למלון היוקרה בשווייץ, שם ניגן עם הטריו שלו במהלך חג המולד וסילבסטר האחרון, וכיון שלא יהיה לו זמן גם לקפוץ הנה לפני או אחרי, החלטנו שאנחנו נסע לפגוש אותו שם.
לקחנו דירת AIRBNB ליד המלון לשבוע, ולגמרי במקרה התברר שגם כלתי תהיה איתנו שם באותו שבוע בדיוק. אפילו לא תיאמנו בינינו, זה יצא "בפוקס" כמו שאומרים. היא נוסעת לפגוש את אחייניתה החדשה, שנולדה במרץ האחרון לאחותה שגרה במינכן. משם היא שוכרת רכב ומגיעה לשבוע, לאותו שבוע ממש, להיות עם בעלה. אז במקום שהם יצטרכו להצטופף במגורי העובדים המעפנים שמספק המלון, באותו שבוע הם יגורו איתנו בדירה.

אחרי כן נטייל לבד כמה ימים, לאו דווקא בשוייץ  - שהיא יקרה מאד ושכבר היינו בה כמה פעמים. אולי נעשה מסלול ביער השחור או באלזס. עובדים על זה כרגע.

באוגוסט הורי מגיעים לביקור בן שלושה שבועות, ואז בספטמבר אנחנו טסים ליפן.
בינתיים יש לנו את כרטיסי הטיסה (עם קוריאן אייר) ואת ה-jr pass,  (אחרי שעשינו כמה וכמה חישובים אם זה ישתלם) שאמור להקל מאד על הנסיעות בתוך יפן. התחלנו לעשות שיעורי בית וקיבלנו גם מסלול נהדר מחבר ילדות של T שממש מומחה לטיולים בכלל וליפן בפרט.

אז זה מה שקורה כרגע ומה שמתוכנן להמשך.....הקיץ הגיע אבל פה ושם עדיין חס עלינו ואתמול וגם הבוקר היה ממש נעים. לא לעוד הרבה זמן, אני מניחה.........

וגם כאן

אז מה חדש...

חברתי הטובה מ' החליקה בסופר ומתחה או בעצם אפילו קרעה שריר בירך...
מעבר לכאבי התופת ולשטפי הדם, לדעתי היא צריכה לתבוע את הסופר.
הפניתי אותה לשני עורכי דין שאני יודעת שמתעסקים עם תביעות כאלה.
בנוסף בעלה עובד בחו"ל בחודשי הקיץ, אז היא לגמרי לבד עם מטלות הבית, הכלבים, הכל.
לפחות הבינה שהיא לא יכולה להתרוצץ לעזור לטפל גם בנכדים...
והיא גם הסכימה לבקש עזרה מילדיה.
הם כל כך רגילים שרק היא עוזרת ותומכת כל הזמן. לא יזיק להם להתגייס לעזור גם לה לפעמים, וזו הזדמנות!
אני כמובן גם עוזרת כמה שאפשר אבל היא נמנעת מלהעזר בי, לא נעים לה, ועד שלא אפורר את ה"לא נעים" הזה, אני מצליחה רק בפינצטה לעזור.
בכל מקרה היא יודעת שאני לרשותה.
אוף, מסכנה.

מסכנה גם חברתי ל' (לא בת הדודה, ל' אחרת, אני באמת חייבת להמציא כינויים כמו שפועה עושה!), שגילו לה סרטן בשד, וכבר ניתחו והוציאו את הגידול, ואז אמנם הבלוטות שהוציאו נקיות לחלוטין (ברוך השם) אבל השוליים של הגידול שהוצא לא נקיים, ולכן עשו שוב MRI, ואז גילו עוד גוש, וצריך לעשות לו ביופסיה.....וגילו עוד משהו חשוד בשד השני...וממליצים לעשות עוד MRI שם בעוד חצי שנה....אוף.

שאלתי אותה בעדינות המירבית אם לא בא לה להוריד את שני השדיים וזהו! נראה לי (למרות שלעולם אי אפשר לדעת מה ארגיש במצב כזה, ואין לי דרך לדעת איך היא מרגישה וחושבת) שאני הייתי מראש מורידה את שניהם. אוף. כואב לי עליה. ממש כואב. והיא כל כך פעילה וחיובית כל הזמן, מנסה להמשיך את חייה במקביל לעניין הזה, כאילו כלום. ממש אמיצה.

לגבי חתוליי המתוקים: אני ממשיכה לבדוק את השירותים האוטומטיים (cat genie קוראים להם), שממשיכים להתנקות פעמיים ביום למרות שהחתולים עושים את צרכיהם בינתיים בארגז החלופי.
ולמרות, שלפעמים נראה לי שהכל תקין באוטומטיים, מידי פעם אני כן שמה לב שהקרקעית עדיין לחה, ולפעמים גם החול.
הבוקר התקשרתי שוב לטכנאי (ושיבחתי אותו על שהוא ממשיך לענות לי לטלפון.....כי לאחרונה אני מה זה מנג'סת), ויחד איתו (בטלפון) שוב עשינו בדיקות שונות למכשיר.

המסקנה כרגע היא שהמים נשאבים החוצה בלי בעייה ובלי סתימות, אבל שהאוויר החם שאמור לייבש את הקערה ואת הגרגרים, לא מספיק חם. לא מייבש מספיק.
טוב, נמאס לי. כמה אפשר להתעסק עם זה????

החלטתי (עוד לפני שהתקשרתי אליו, האמת) שאני רוצה להחליף את המכשיר במכשיר חדש.

עשיתי חשבון מעמיק (עם טבלאות EXCEL והכל) מה העלות הכוללת לאורך 3 שנים (כולל עלות רכישה ראשונית וכל העלויות הנלוות) של ה-cat genie והשוויתי לעלות כוללת לאורך 3 שנים (כולל רכישה) של ארגז פשוט + החול שנדרש לרכוש ולהחליף, ושל ארגזים חצי אוטומטיים שונים כולל עלויות החלפות החול שלהם.....והגעתי למסקנה שה-genie הוא הכי זול!!!!!

לקחתי את החישוב הזה והוספתי אליו את כמות ההתעסקות וההשקעה שנדרשת ממני (או מכל חתול-סיטר ששומר עליהם כשאנחנו נוסעים), אפילו כולל ניקויים יסודיים שאני מבינה כבר שכדאי לי לבצע פעם בכמה חודשים, וה-cat genie פשוט מנצח!!!
ואם אני מבינה שהחתולים שלי לא סתם "נמאס" להם מהמכשיר אלא הוא באמת לא יבש לגמרי כמו שהם צריכים שהוא יהיה......אז זה הפתרון ההגיוני ביותר עבורי.

אז הערב הוא יביא לי מכשיר חדש....ואולי סוף סוף יהיה סוף לסאגה המתמשכת הזאת!!!

זו תקופה של תקלות, כנראה. ל-T הלך מצבר גם ברכב וגם באופנוע!
ברכב הוא כבר החליף שלשום, ועכשיו נסע להחליף את האופנוע.

מקווה שהכל יסתדר בסוף, ושהשיגרה הנעימה תחזור.

לפחות אתמול היה מעולה בחדר כושר, ובסוף האימון אפילו פגשנו במקרה בלובי של הקאנטרי את המהנדס וביוכימיה, אז במקום ללכת יש להתקלח והביתה, עוד ישבנו איתם בדשא על כוס קפה וקשקשנו. היה נחמד מאד.
כבר יום רביעי.....והשבוע טס לקראת סיומו.
לא יודעת אם בתי והמשפחה יבואו בששי.

יודעת שבקרוב היא צריכה להתחיל להתארגן למבחן ההסמכה שלה בפסיכולוגיה קלינית, וזה אומר שבעלה וגם אנחנו נצטרך להתגייס לעניין - לתת לה זמן לשבת וללמוד, ולדאוג לילדים בזמן הזה. כשהיא תסיים את ההתמחות בסוף ספטמבר, יהיה לה זמן בבקרים לשבת וללמוד, אבל עד אז זה כנראה יהיה בשבתות....

בקיצור - אין רגע דל במקומותינו. ושרק יהיה הכל טוב!

וגם כאן

רק עם אופנוע

לרכיבה על אופנוע יש כמה היבטים.
לאוהבי הז'אנר יש שניים בעיקר:
הראשון והמעשי שביניהם הוא חוסר התלות במצב התנועה ובחניה. ונראה לי שגם עלויות הדלק נמוכות יחסית.
השני הוא נפשי יותר, וכרוך באהבה גדולה לכלי הדו גלגלי הזה, שיושב בין הרגליים (עם כל המשתמע מכך) ומסיע אותך במהירות אדירה (תלוי בסוג הדו-גלגלי כמובן) לאן שאתה רוצה להגיע.

למתנגדים יש כמובן את הנושא הבטיחותי, בראש ובראשונה, וגם את ה(אי)-נוחות: קר בחורף, חם בקיץ, אין משענת, רדיו, דיבורית וכדומה.

בשנים האחרונות נוסף עוד מרכיב - בגלל כל התאונות - עלות הביטוח. הרבה אנשים שאני מכירה ירדו מהאופנוע, למרות עלות הדלק הנמוכה, בגלל עלות הביטוח הגבוהה להחריד. אגב משעברת את גיל 50 יורדת עלות הביטוח באופן משמעותי....

כשהיה סטודנט עבד T יחד עם עוד כמה חברים מהלימודים לעבוד במשטרת התנועה. שם קיבל רשיון על אופנוע, לצורך עבודתו, נדבק ב"חיידק", בשלב ההוא עדיין בגירסא מתונה שלו, ואז הוא רכש את הטוסטוס הראשון שלו - ממישהו שהיה איתי ביחידה בצבא (הייתי אז בקבע).

לאחר זמן קצר החליט T שהטוסטוס ישן מדי ומצ'וקמק מדי, מכר אותו וקנה PIAGGIO BOXER 2.

הרומן עם הטוסטוסים נגמר כאשר T החליק על כתם שמן בסיבוב בכניסה לרעננה (צומת בית לוינשטיין). למזלו לא נשבר כלום ולא קרה לו כלום אבל נלחצתי, והטוסטוס נמכר.

שני דברים חשוב לי להבהיר:
האחד:  T נהג מצוין (על כל כלי תחבורה).
השני: T לא נוסע בתחבורה ציבורית. אפשר לספור על כף יד אחת את מספר הפעמים ש-T נסע באוטובוס (או ברכבת). זה פשוט לא ב-DNA שלו.

מצד שני, לא משנה כמה אתה נהג מצוין, נהיגה על רכב דו גלגלי מושפעת בהכרח מתנאי השטח ובעיקר מהנהגים שסביבך.
T חווה למזלנו תאונות בודדות עם האופנועים השונים שלו, וכולן היו בגלל כתם שמן על הכביש (פעמיים) או התנהגותם של נהגים אחרים. אבל אגיע לזה.
בינתיים, לאחר הפסקה של שנים בודדות, חזר יום אחד T הבית עם הקטנוע הזה.

VESPA PIAGGIO 

אם איני טועה, הוא ריסק אותו בעת החלקה על כתם שמן, ושוב היו לי כמה שנות שקט.

הבעייה עם חיידק האופנועים, שהוא הולך ומתפתח, גם כשהוא רדום.
נדמה לי שהילדים היו כבר בבית הספר היסודי כאשר הוא חזר יום אחד הביתה עם הקטנוע הזה של SANYANG

חשבתי שכבר גמרנו עם הקטע הזה, והפעם הזאת התקוממתי - נגד עצם הרכישה בלי לספר לי ובלי להתייעץ איתי (וזה הפך להיות הנוהל גם בשנים הבאות, הוא פשוט מופיע בבית עם הכלי החדש). באותה פעם לא דיברתי איתו במשך כמה ימים. זה לא עזר ואני התקפלתי.

את הקטנוע הזה (ואת עצמו) הוא כיסח כאשר בעת נסיעה לעבודה בוקר אחד, איזה רכב שנסע לפניו בלם לפתע, T נכנס בו, עף קדימה והתרסק בעצמו. T פונה למיון - תחת הוראות מפורשות לא להודיע לי ולהתחמק במקרה שאני מתקשרת (זה היה טרום עידן הפלאפונים) - וכשחזרתי מהעבודה הביתה באותו היום מצאתי אותו חבוש ומגובס בסלון...........
הקטנוע נמכר לגריטה, ושוב היו לי כמה שנות שקט.....

זה היה כבר במאה הנוכחית, כשהעסק של T ו-ע' כבר התחיל לנסוק, התחילה תקופת שפע, ומצד שני נמאסה על T העמידה האינסופית בפקקים בדרך למקומות האירועים שלו (האחד במרכז תל אביב והשני בקיבוץ, דרומית לראשון) - כשהחלו להופיע אצלו בזה אחר זה אופנועים מסוג אחר לגמרי.
כאן השתלבו להם שני הגורמים גם יחד - הפקקים/חניה והכיף. המהירות. האופנועים שאפיינו את השנים האלה היו יותר ויותר גדולים בנפח המנוע, ובהדרגה יותר ויותר קלים, "עירומים" מאבזור....ובקיצור: מהירים.

פצח את הסידרה  ה-650 V STAR של יאמהה

ואיתו החלו גם נסיעות שבת בבוקר לירושלים וחזרה, לנצרת ובחזרה....תחביב חדש.

אחריו הופיע ה-GPZ של KAWASAKI (שלדעתי גם הוא "זכה" להחליק להנאתו על כתם שמן)

אחריו הגיע ה"בולדוג", גם כן של יאמאהה

ואז הגענו לנפחי המנוע הגדולים באמת
ה-FAZER 1000 של יאמהה

ושני ZZR של של KAWASAKI בזה אחר זה, תחילה נפח 1200 סמ"ק

ואז 1400 סמ"ק

נדמה לי (אבל אני לא בטוחה) שהיה זה על האופנוע הזה ש-T הובהל באמבולנס שוב למיון, הפעם לאחר שנסע על מסלול פנייה ימינה (לכיוון הקיבוץ וגן האירועים) ורכב שעמד ברמזור אדום לכיוון ישר, החליט באופן פתאומי שהוא רוצה ימינה, וחתך בלי להסתכל ובלי לאותת ופשוט נכנס בו והעיף אותו הצידה.
שוב למזלנו הפגיעות לא היו חמורות, והפעם לא רק אני אלא גם ע' השותף נכנס לפאניקה - אבל לא עזר לשנינו כלום.
מצעד האופנועים המשיך לו כרגיל.

עוד תאונה שקרתה עם אחד מאלה (לא זוכרת אפילו איזה מהם), היתה בכיכר. כן, מעגל תנועה. הפעם באופן חריג ויוצא דופן גם אני רכבתי איתו (דבר שכמעט ולא קרה). היינו בתוך הכיכר כאשר נהגת שהגיעה מימין, פשוט לא ראתה אותנו. זו אחת הבעיות עם אופנועים. לא באמת רואים אותם, אולי בגלל דו-מימדיותם. היינו מול העיניים שלה ובכל זאת היא לא נתנה זכות קדימה, נכנסה בהאצה לכיכר, T ראה אותה ברגע האחרון, התחמק מפגיעת הרכב אבל נפלנו ונגררנו קצת על הכביש, חטפנו פציעות קלות בלבד אבל זה כאב..........

אגב תבענו אותה בבית משפט לתביעות קטנות, והשופט החליט להכריח אותנו להגיע לפשרה. גלגלי הצדק בבתי המשפט בארץ מוזרים קמעה....
הדבר הטוב שקרה אחרי התאונה הזאת היה, ש-T הלך לקורס נהיגה מתקדמת על אופנועים, קיבל שם טיפים מעולים לגבי רכיבה בטיחותית ומונעת, בלימות פתע ופניות חדות, וכל חוויית הרכיבה הפכה הרבה יותר טובה (ובטוחה) אחרי כן.

האופנוע הבא היה KAWASAKI NINJA 1000, מנוע קטן יותר אבל גוף "עירום" יותר, אחד האופנועים המהירים בעולם (אם לא ה...)

כאשר האופנוע האחרון בסידרה היה שוב יאמהה FAZER 

שגם איתו T התרסק כאשר רכב בלם לפתע לפניו על כביש 4 בדרך הביתה. אמנם הוא הצליח הפעם לבלום, אבל חטף קרע בשריר הירך ונאלץ להשבית זמנית את האופנוע. מה שהוא לא ידע אז היה שחודש אחרי כן, כשנטייל בארגנטינה, הוא יחליק באמבטיה וישבור שתי חוליות בגב. הוא אמנם התאושש מהפציעה אחרי כמה חודשי מנוחה, פיסיותרפיה והידרותרפיה, וחזר לעצמו, אבל הבין שעל האופנוע כבר לא יוכל לרכב - ובכאב לב (וממש רעידות דמויות גמילה) מכר אותו.

זה היה לפני כשש שנים. חשבתי שזה עבר לו. חשבתי שהוא הבין שזה כבר לא בשבילו.
טעיתי.
השבוע הוא הודיע (לשם שינוי, לפני ביצוע הרכישה) שהוא קונה לעצמו אופנוע "לשבתות", רכב אספנות, משהו בשביל הכיף, בשביל הנשמה, לא ל"יום יום".
"כמה אני כבר נוסע".....היה הטיעון שלו, ואני כמובן נותרתי בשלי. זה לא אתה, זה כל מי שמסביב. זה כל מה שמסביב.
וכרגיל - לא עזר לי.

ובחמישי בבוקר הקפצתי אותו כדי להביא את האופנוע. ועכשיו הוא חונה אחר כבוד ליד האוטו שלי: הונדה GOLDWIN שנת 1980.

ואלוהים יעזור לי

וגם כאן