אני במוד של לשפוך על הנייר הוירטואלי מחשבות אקראיות.
נראה לאן זה ייקח אותי.
הקשבתי השבוע לפרק בפודקאסט המצוין של ג'רמי פוגל think&drink different אודות השורשים האיסלמיים של ישראל, ושוב (כמו בעת קריאת "הספר האדום" של אסף ענברי) התוודעתי לנטייה של ישראל / היהודים לדואליות. להתנדנדות בין תמיכה בצד אחד לבין תמיכה בצד אחר במהלך ההיסטוריה - לפעמים מתוך אידאליזם אמיתי אבל בדרך כלל מתוך יצר ההישרדות, לנסות לתמוך בצד שיש סיכוי שיתמוך בנו.
במהלך ההקשבה לפרק נזכרתי בעצם כיצד החזרה המשמעותית (גם אם עדיין קטנה מבחינה מספרית) של יהודים לארץ ישראל ותחילת ההתיישבות התחילה בעצם תחת השלטון העות'מני, דהיינו: המוסלמי. היישוב ומנהיגיו דאז בעצם תמכו, כתוצאה מכך, גם בתורכים אבל גם בגרמנים לקראת ובמהלך מלחמת העולם הראשונה.... (בדיעבד זה נשמע מגוחך). אם הבנתי נכון, בתקופה ההיא התורכים באמת לא הערימו קשיים על היהודים בכל נושא ההגירה (לכל רחבי האימפריה, לא רק לישראל), רכישת אדמות, לעיתים אפילו התאזרחות והקמת יישובים.
כך ב"ספר האדום" בלטה מאד הדואליות לגבי התמיכה של רבים ממנהיגי היישוב דאז בברית המועצות וסטאלין "שמש העמים" שלכאורה תמך במדינה היהודית הסוציאליסטית לעומת תמיכתו של בן גוריון (בעיקר) בבריטניה ובארצות הברית. ובאמת בתחילת דרכנו ברית המועצות תמכה במדינה שבדרך וגם בשנות המדינה הראשונות. אחר כך כמובן דברים התחילו להתהפך.
איכשהו זה מעורר בי הרבה מחשבה, הרבה תהיות....בטח באקלים השורר בעולם היום. טוב, משאירה את המחשבה הזאת פתוחה לעת עתה.
נראה שהחתולה שלי התאוששה לאחר הבדיקות והטיפול המסור של הוטרינר. הוא הראה לי בצילומים מה שנראה כשני כדורי שיער קטנים במערכת העיכול שלה. הוא נתן לי שמן פרפין והנחה אותי לטפטף לה אותו שלוש פעמים (לא פשוט לתת תרופה כלשהי לחתול....אבל משהו מזה הצלחתי) - כדי לאפשר לכדורי השיער פשוט להחליק החוצה בזמן היציאות שלה. בינתיים לא שמתי לב שזה אכן קרה....מקווה שהיא תהיה בסדר.
בנוסף הוא הראה לי את בדיקות הדם שלה, שמראות שהיא מעט אנמית, מעט ירודה, באופן שהוא טען שהוא תואם גיל - ושהגיע הזמן (כנראה כבר מזמן) להאכיל אותה במזון לקשישים. שאלתי בדאגה מה יקרה אם גם בן השנתיים שלי יאכל מזה (כי אין מצב שהיא תקבל אוכל והוא לא יאכל לה, בטח לא אוכל יבש שפשוט יושב שם בקערה לכל המעוניין) והוא טען שזה לא יזיק לו. אז קניתי.
מקווה שיהיה בסדר. בכל מקרה מאז שהיא חזרה מהוטרינר היא לא חזרה להקיא, היא אוכלת והיא מתפנקת והיא שותה (מאד חשוב! הוא אמר שהיא קצת מיובשת כשהגיעה אליו)....כאמור, נקווה לטוב.
בששי בתי והמשפחה לא הגיעו, נחו להם בבית. היינו אמורים לבוא לבקר אצלם בשני אבל נשמותק לא הרגיש טוב אז הם אמרו לנו לא לבוא. מקווה שיגיעו בששי הקרוב. הזמנתי לששי גם את המשפחה של אחי, אחרי חודשים שהם לא היו אצלנו. אצל גיסתי כרגיל יש כל מיני מחלות וצרות, מקווה שהם יגיעו בהרכב מלא.
אצל אבא דומה היה שהעניינים נרגעו והשתפרו ועכשיו פתאום נפלה עליו צרה חדשה - כאב נוראי בעקב הרגל. משהו כמו דורבן, אבל הבחור בקושי עומד על הרגליים, בקושי הולך, מה דורבן עכשיו? מחכה שהרופא / הפיסיותרפיסט יוכלו לעזור. מסכן, כל פעם משהו. הגוף פשוט בוגד.
במסגרת ההברקות של שרי, בתי סיפרה לי שבשבת היא התעוררה כולה ישנונית ושאלה איזה יום היום? כשגילתה ששבת היא קראה "איזה כיף אני בחופש" ואז נרדמה לעוד שעתיים. הילדה בגן. לא רוצה לדעת איך יהיה כשתצטרך ללכת לבית הספר.
קוריוז קטן: לאחר שעשיתי בדיקת DNA וכזכור התאכזבתי מהתוצאות (99% אשכנזיה יהודיה ממזרח אירופה מכל הצדדים) פתאום קבלתי הודעת דוא"ל דרך האתר ממישהי מניו יורק שגילתה שיש לנו DNA משותף ברמה שאנחנו בנות דוד שניות. אני הרי לא חיפשתי קרובי משפחה אבל רפרוף על הרשימה שקיבלתי בעקבות תוצאות הבדיקה לא הראו לי קירבה משפחתית מעל בני דודים חמישי-ים או משהו כזה, אז זה לא כל כך עניין אותי.
כשקבלתי את הודעתה של האישה הזאת, התייחסתי אליה בהתחלה בקצת חשדנות. אבל אז היא התחילה לשלוח לי תמונות של אמא שלה ודודים שלה וסבים שלה, כולם מארגנטינה, וגם את תעודת הלידה של אמא שלה.
הראיתי לאמא שלי ופתאום אורו עיניה.
התברר שאמא של הניו יורקית הזאת ואמא שלי בנות דודות ממש. האבות שלהם היו אחים. והם היו משפחה מאד קרובה, מהצד של אבא של אמא שלי. אמא שלי היתה במיוחד קרוב לדודה של הניו יורקית, שהיתה בגילה, ואפילו למדו בתיכון ביחד.
בקיצור, היתה התלהבות גדולה מצד אמא שלי, שאף פעם לא מתעניינת בקרובי משפחה קרובים או רחוקים. התגלית הזאת מאד שימחה אותה.
לא שאני מתכוונת לפגוש את האישה הזאת אי פעם, אבל בשלב זה אנחנו מתכתבות וזה נחמד.
לבסוף - בתי וחתני מנסים למכור את הדירה שלהם.
לפני כשנתיים הם קנו (על הנייר) דירת גג בבניין שאמור היה לעבור הריסה ובנייה (מה שנקרא תמ"א 38/2). אני זוכרת ש-T ואני היינו מאד מתוסכלים מהרכישה הזאת. ראשית כי כלל לא התקבלו אז אישורים עבור ביצוע התמ"א. שנית כי הם התחייבו לשלם על הדירה סכום דימיוני (אמא שלי קוראת לזה "סכום פרונוגרפי"). משהו לא הגיוני יחסית למה שהם אמורים לקבל. ושלישית כי התכנית של הדירה לא באמת תאמה את מה שהם חיפשו. לא הבנתי למה בכל זאת הם הלכו על זה. וכמובן שקצת אחרי שהם חתמו על החוזה מכירי הדירות התחילו לרדת.... וכמובן שעכשיו אחרי המלחמה יהיה להם קשה מאד למכור דירה בלי ממ"ד. בקיצור........אנחנו די מודאגים מכל העניין הזה.
בינתיים האישורים כן התקבלו והבניין נהרס והבנייה החלה, אבל עדיין מדובר על לפחות שנתיים עד הכניסה............
ואם הם באורח פלא יצליחו למכור את הדירה עכשיו, זה אומר שהם יצטרכו כנראה לשכור דירה אחרת (כי מי יסכים לתאריך פינוי כל כך רחוק?), עוד הוצאות, עוד טרטור....
חברה שלי אמרה שהם כנראה בונים עלינו שנציל אותם במקרה הצורך, וברור שאנחנו עוזרים להם המון (רק השנה מימנו גם את הבר מצווה של חכמוד, גם את טיול בר המצווה לתאילנד שאמור להתקיים בפסח, וגם העברנו להם - כמו לבני - סכום כסף מכובד במתנה) ותמיד נהיה כאן בשבילם, אבל לא בסכומים האסטרונומיים שהם יצטרכו עבור הדירה ושכר הדירה שבינתיים....ממש לא. אז מה יהיה?
וכמובן המצב מסביב - במדינה, בעולם, במדינה מול העולם - רק ממשיך ללכת ולהתדרדר ולא ארחיב אבל אני מרגישה את המועקה. ממש פיסית.
אז כמו שמוטי חותם את הפוסטים שלו בזמן האחרון - אני לא יודעת מה יהיה.
