בבת אחת פרץ לו הקיץ במלוא הדרו ועוזו.
בשלישי באמת נפגשנו לצהריים עם בתי והנכדים והיה ממש נחמד, פרט למקרה עצירות קשה (תרתי משמע) של נשמותק, שגרם לו סבל רב, והביא אותם אלינו הביתה בתום הארוחה - כאשר הוא יושב על האסלה ושותה מים בסיטונות, אוכל מלפפונים (עם הקליפה) ושותה תה......
"זה עוזר, סבתא" הוא חצי מחייך חצי מעוות את פניו בכאב עם כל לגימה מספל התה שאני מגישה לו וכל מאמץ נוסף שהוא עושה, "זה ממש עוזר". מתוק שלי.
בסוף זה הצליח והוא נהיה עליז ושמח.
ברביעי חתני לקח יום חופש והם התקשרו להזמין אותנו לפיקניק שהם תכננו לעשות בפארק אפק.
אני הייתי עסוקה אבל T החליט להצטרף אליהם - ונסע עם האופנוע כדי לא לעמוד בפקקים. וטוב עשה.
כל עם ישראל ואשתו היו בדרכים ובפארקים.
הם דיווחו שהפארק היה מלא אנשים, אפוף עשן מכל המנגלים, ורועש מהקקפוניה של המוסיקה שכל משפחה השמיעה בקולי קולות.
שמחתי שלא יכולתי להצטרף.
באחד מימי חול המועד הפתיעה בתי את הורי ובאה עם הנינים לבקר אצלם ב'אחוזה'.
הבנתי שהיה ביקור מלבב, גם לקטנים וגם לגדולים. מאד שמחתי שיזמה והגיעה ככה ביוזמתה.
אמא שלי במיטבה כשהיא מארחת בהפתעה - אחרת היא נכנסת ללחץ לקראת הביקור.
הנינים התרוצצו בשבילי האחוזה ושיחקו בגן השעשועים וכל הזמן אמרו "זה ממש כמו בית מלון" לשמחתם הגדולה של הורי.
כששאלתי את בתי אם היא מעדיפה שנעשה ארוחת ערב חג (בחמישי) או ששי רגילה, היא אמרה שהם חשבו להזמין אותנו בערב חג יחד עם המשפחה של חתני, "ואפשר גם לבוא אליכם בששי?" היא הוסיפה.
אז אתמול אספנו את הורי ובאנו אליהם לארוחה נהדרת (שאת רובה בישל חתני, ובתי ערכה את השולחן ועזרה מסביב), ובילינו בנעימים איתם ועם המחותנת שלנו גם עם אחותו הצעירה של חתני ושתי בנותיה המתוקות (בנות ארבע ושנה ורבע).
אהבתי לראות את הדינמיקה בין נכדיי לבין בנות הדודה שלהם, אהבה וסבלנות וגם התפעלות ושיתוף פעולה......נראה שהם לגמרי מוכנים לקבל את אחותם הקטנה בקרוב מאד.........
אז עכשיו במקום לבלות בקאנטרי אנחנו במטבח (כלומר T במטבח ואני לפעמים גם, מקלפת, חותכת, שוטפת כלים).....נלך מחר לקאנטרי. לא נורא.
חג שמח
בשלישי באמת נפגשנו לצהריים עם בתי והנכדים והיה ממש נחמד, פרט למקרה עצירות קשה (תרתי משמע) של נשמותק, שגרם לו סבל רב, והביא אותם אלינו הביתה בתום הארוחה - כאשר הוא יושב על האסלה ושותה מים בסיטונות, אוכל מלפפונים (עם הקליפה) ושותה תה......
"זה עוזר, סבתא" הוא חצי מחייך חצי מעוות את פניו בכאב עם כל לגימה מספל התה שאני מגישה לו וכל מאמץ נוסף שהוא עושה, "זה ממש עוזר". מתוק שלי.
בסוף זה הצליח והוא נהיה עליז ושמח.
ברביעי חתני לקח יום חופש והם התקשרו להזמין אותנו לפיקניק שהם תכננו לעשות בפארק אפק.
אני הייתי עסוקה אבל T החליט להצטרף אליהם - ונסע עם האופנוע כדי לא לעמוד בפקקים. וטוב עשה.
כל עם ישראל ואשתו היו בדרכים ובפארקים.
הם דיווחו שהפארק היה מלא אנשים, אפוף עשן מכל המנגלים, ורועש מהקקפוניה של המוסיקה שכל משפחה השמיעה בקולי קולות.
שמחתי שלא יכולתי להצטרף.
באחד מימי חול המועד הפתיעה בתי את הורי ובאה עם הנינים לבקר אצלם ב'אחוזה'.
הבנתי שהיה ביקור מלבב, גם לקטנים וגם לגדולים. מאד שמחתי שיזמה והגיעה ככה ביוזמתה.
אמא שלי במיטבה כשהיא מארחת בהפתעה - אחרת היא נכנסת ללחץ לקראת הביקור.
הנינים התרוצצו בשבילי האחוזה ושיחקו בגן השעשועים וכל הזמן אמרו "זה ממש כמו בית מלון" לשמחתם הגדולה של הורי.
כששאלתי את בתי אם היא מעדיפה שנעשה ארוחת ערב חג (בחמישי) או ששי רגילה, היא אמרה שהם חשבו להזמין אותנו בערב חג יחד עם המשפחה של חתני, "ואפשר גם לבוא אליכם בששי?" היא הוסיפה.
אז אתמול אספנו את הורי ובאנו אליהם לארוחה נהדרת (שאת רובה בישל חתני, ובתי ערכה את השולחן ועזרה מסביב), ובילינו בנעימים איתם ועם המחותנת שלנו גם עם אחותו הצעירה של חתני ושתי בנותיה המתוקות (בנות ארבע ושנה ורבע).
אהבתי לראות את הדינמיקה בין נכדיי לבין בנות הדודה שלהם, אהבה וסבלנות וגם התפעלות ושיתוף פעולה......נראה שהם לגמרי מוכנים לקבל את אחותם הקטנה בקרוב מאד.........
אז עכשיו במקום לבלות בקאנטרי אנחנו במטבח (כלומר T במטבח ואני לפעמים גם, מקלפת, חותכת, שוטפת כלים).....נלך מחר לקאנטרי. לא נורא.
חג שמח
