טוביה החולב והרבה בצקים

 באופן מאד לא אופייני יצא לנו לאכול במסעדות פעמיים רצוף השבוע. 

בחמישי היו לנו כרטיסים להצגה "כנר על הגג" בהיכל התרבות, ובהיותי שונאת-לנסוע-לתל-אביב ועוד יותר שונאת-לחפש-חניה-בתל-אביב הפצרתי ב-T שנסע שעתיים מוקדם יותר ונאכל משהו קרוב לתיאטרון, וכך נגיע להצגה בנחת בלי לחץ וגם לא נרעב. 

כמובן שזכיתי בהמון לגלוגי חיבה מ-T על שאני רוצה לצאת לשם מוקדם, והוא שאל למה שלא נסע כבר בבוקר לתל אביב ונאכל גם ארוחות בוקר וצהריים שם....אבל בסוף הוא לא התווכח וזה יצא ממש מוצלח.

לשם שינוי הווייז לקח אותנו ליעד בזריזות ועקף את כל מכשולי העומסים בדרך, חניון הבימה היה די פנוי עדיין, שעתיים לפני תחילת ההצגה, ובאופן מפתיע מזג האוויר חייך אלינו. בריזה נעימה נשבה לה בעיר הגדולה ופתאום נזכרתי איך פעם היה נחמד לשוטט ברחובות תל אביב ולהתבונן סביב בבנייני הבאו האוס (חלקם משוחזרים ממש יפה) ובטיפוסים השונים  שמסתובבים שם. 

לא הזמנו מקומות מראש בשום מקום, ואחרי שניסינו כמה מסעדות על שדרות רוטשילד, נכנסו אל גזטה (GAZZETA) על מרמורק - מן בר יין חמוד וידידותי - עם תפריט מזמין ושירות טוב. הבנו מייד שמדובר על מנות קטנות שמיועדות לשיתוף, ונהנינו מכל ביס. הצלחנו לשלב בין סלט קיסר לדגים סיציליאנים, בין בורטה וניוקי אלוהי  - ו-T גם הזמין פוקצ'ה - היה טעים  וזריז, ואפילו הספקנו לשבת בהיכל התרבות עם כוס תה לפני ההצגה. 

את "כנר על הגג" ראיתי כבר בגרסאות שונות כך שלא ציפיתי שיחדשו לי אבל אני אוהבת את השירים ובא לי על הנוסטלגיה. נתן דטנר הפתיע בקול ערב מהרגיל (יצא לי לשמוע אותו שר לאורך השנים וגם לאחרונה, אבל הפעם הוא נתן את הופעת חייו לדעתי), וגם השחקנית ששיחקה את חווה - הבת השלישית של טוביה - היתה זמרת מעולה. חיפשתי ברשת ומצאתי רשימת שחקנים אבל ללא שיוך לתפקידים כך שאין לי מושג מי מהשחקניות הצעירות שיחקה אותה. 

הבעייה העיקרית - וזו שקלקלה מאד את חוויית הצפייה - היתה שבחלק הראשון (והארוך יותר) של ההצגה היתה בעיית סאונד קשה. המוסיקה צרמה, לא ניתן היה להבין את המילים שהשחקנים אמרו ושרו, זה היה די זוועה. זה כל כך חבל, היתה תזמורת חיה מאחורי הקלעים והשחקנים נתנו הופעה, והסאונד קלקל את הכל. לא ציפיתי לפאשלה כזאת בהיכל התרבות. 

אחרי ההפסקה הם תיקנו את זה אבל רוב השירים השווים הם בהתחלה. מבאס. 

גם מזל שאכלנו לפני ההצגה כי היא הסתיימה ממש מאוחר והיינו מתים מרעב אם היינו מחכים לאכול אחרי. 

למרות בעיות הסאונד נהניתי מאד - T פחות כמובן. מראש הוא לא אוהב מחזות זמר (אבל הסכים ללכת בשבילי, בכל זאת היה לנו יום נישואים השבוע), וראיתי שגם קשה לו לשבת במקום אחד כל כך הרבה זמן. טוב שהיתה הפסקה, שיכולנו לחלץ קצת עצמות. 

בששי הגיעה הטלוויזיה החדשה, אחרי ש-T פשוט התקשר לכמה מקומות והתנה את הרכישה באספקה מיידית. זו שהוא הזמין ממנה בסוף היתה ממש בסדר - אמרה שתבדוק ותחזור אליו, ואכן חזרה תוך כמה דקות עם הבטחה לאספקה בששי. מייד אחרי כן התקשרו המובילים לאשר הגעה, והבחורה התקשרה גם בששי לוודא שהטלוויזיה הגיעה בשלום. 

המוביל גם לקח איתו את הטלוויזיה התקולה - מקווה שירוויח מזה - ואנחנו מאד מרוצים. 

כיון שלא היתה ארוחת ששי, בתי והמשפחה היו בקמפינג בצפון, הזמנו את הורי למסעדה. חיפשנו מסעדה לשעה שבע בערב - מספיק מאוחר בשבילנו, מספיק מוקדם בשביל הורי. מצאנו מקום ברעננה שהתברר כמסעדת פיצות חביבה בשם פאצו (pazzo pizza) - כל מה שיש להם בתפריט זה פיצות שונות ומנות ראשונות איטלקיות. אז שוב יצא לנו לאכול בצקים. T ואני שיתפנו בינינו פיצה (המנות היו ממש גדולות) וכולנו שיתפנו סלט רומאי ובורטה (שוב!). הורי הזמינו פיצה כל אחד, ובסוף כמובן לקחו שאריות הביתה. 

השירות היה מצוין והכל היה מאד טעים - בהחלט נדיר ליהנות מארוחה במסעדה ועוד יומיים ברציפות. 

כמובן שמערכת העיכול שלי לא אהבה את ריבוי הבצקים (למרות הסלט שהקפדתי לצרף להם) וייקח כמה ימים עד שהיא תתאושש ותחזור לתפקד, אבל היי - טוב מידי פעם לשבור שיגרה. 

היום יצאנו להליכה/ריצה ממש מוקדם (השמש בקושי הספיקה לזרוח) כך שהיה קריר יותר ונעים. מאז לא יצאנו מהבית. קראנו, צפינו בטלוויזיה החדשה, נחנו צהריים...ובטח עוד מעט נצא שוב להליכה. שבת שלווה.

מחר יום כיף לנכדים / נינים באחוזה.....ובסוף אני אהיה איתם לבד (ועם הורי) כי דחפו ל-T איזו פגישה עם לקוחות בלי לתאם איתו את היום והשעה. זה ממש לא מצא חן בעיני אבל אין מה לעשות. מדובר בלקוח חדש ומשתתף צד שלישי שפחות יכול להתגמש. מקווה שאסתדר. 

בתי כבר בדרך הביתה ואני מקווה שהיא תצליח להביא אלי את הילדים מספיק מוקדם כדי ליהנות מכל הפעילויות ביום הכיף זה, אבל אני חושדת שיהיה קשה להעיר את שרי בבוקר. וגם את נשמותק. 

סיימתי לקרוא את "נמר מעופף" של יעל טבת קלגסבלד, שאפליקציית "עברית" נתנה לי במתנה. אהבתי אותו יותר מאשר את הספר הקודם שלה שקראתי - חתן הפרס. עכשיו מתחילה לקרוא את "סודו של המרקיז" (אבל באנגלית) בהמלצתה של שריתה. חלק מן הספרים האחרונים שהיא המליצה לי פחות אהבתי אז אני מקווה שלא אתאכזב גם הפעם.........

לא השתנה הרבה

לא השתנה הרבה מאז כתבתי את הפוסט האחרון, אבל לא ישבתי מדוכדכת בבית והתנהלתי כרגיל - נפגשתי עם מחברת, נפגשתי עם שותפנו ושריתה (חגגנו יום נישואים - 43 שנים), ביליתי עם הנכדים. 

באחד הימים השבוע T יצא לשוט עם מועדון השייט ואני נסעתי אל בתי, לבלות קצת איתה ועם שרי ואז לקחתי את נשמותק וחכמוד אלינו הביתה לישון. 

שרי היתה מתוקה מאד ושיחקתי איתה בכיף. 

כשהגעתי הביתה עם הגדולים בדיוק T חזר מהשייט והכין לכולנו ארוחת ערב, שאחריה פשוט ישבנו כולנו יחד וצפינו ב"כוכב הבא" - משהו שאנחנו בדרך כלל לא עושים כשאנחנו לבד אבל היה כיף לעשות את זה איתם. 

הם ישנו מצוין בלילה ובבוקר (אחרי ארוחת בוקר של פרנץ' טוסט לחכמוד וואפל אמריקאי לנשמותק) נסענו לחוף בית ינאי - כי בא לי לגוון איתם בחוף שהם לא מכירים. 

זה חוף נחמד אבל משום מה זכרתי אותו יותר מטופח. כנראה זה היה בשנים שלקחו תשלום בכניסה. כעת הכניסה חופשית. 

בנוסף הים היה ממש סוער עם גלים חזקים וסחף חזק דרומה. בקיצור, נכנסנו - רק אני והילדים - אבל בזהירות רבה, כמובן רק ממש מול סוכת המציל, ודי קרוב לחוף, ובכל פעם הותשנו על ידי הגלים ויצאנו לנוח. על החוף שיחקנו קצת במטקות וזה היה בסך הכל נחמד. 

הבעייה היתה שבדרך - תוך כדי נהיגה, איך לא? - T חטף התקף כאבים - מה שכבר לא קרה שלושה שבועות. זה היה התקף "קל" יחסית (איך הוא אמר? "הצלחתי לנשום") אבל בעצם מהבוקר הוא לא הרגיש כל כך טוב והיתה לי הרגשה שמשהו כזה מגיע, ואחר כך הוא היה קצת מותש. אבל הוא לא הסכים לוותר והמשכנו לנסוע לים (הוא עצר בצד כמובן כשהתחיל ההתקף) ואחרי כן גם לקחנו אותם לארוחת צהריים.

לפני שהחזרנו אותם הביתה חזרנו אלינו, התקלחנו כולנו ו-T ואני הלכנו לנוח סייסטה והילדים צפו בטלוויזיה. אחר כך היה לנו כוח להסיע אותם הביתה. 

ואז הגיעה הודעה ממכבי שיש פענוח ל-CT. נכנסנו לקרוא ובסך הכל נראה תקין לגמרי. היה שם משפט אחד שצד את עינינו: "יש לציין נוכחות של צינורית דקה מאוד בפיתול בבטן הימנית העליונה" ושנינו חשבנו שאולי אולי הנוכחות הזאת של הצינורית הדקה מאד הזאת היא זו שגורמת להתקפי הכאב האלה....

T שלח את הפענוח לפרופסור שענה תוך דקה, שלא - שה-CT תקין לגמרי. 

ובכן, חדשות טובות כמובן שה-CT תקין לגמרי, אבל היי ד"ר, יש כאבים. ויש הרגשה לא טובה. אז מה עושים עכשיו? 

בכל מקרה בששי בערב אנחנו לא מארחים וחשבנו לקחת את הורי למסעדה. 

בתי ומשפחתה נוסעים לקמפינג בצפון, מהיום עד שבת. כנראה זו הגירסא דלת התקציב של חופשת אוגוסט השנתית שלהם, כעת משחסכונותיהם "עפו" על המקדמה לדירה החדשה. סבבה, מה רע? כמה קמפינג עשינו איתם כשהיא ובני היו קטנים? מקווה שייהנו המון. 

בתחום החדשות הפחות טובות, אבא של כלתי חטף התקף לב רציני, עבר צינתור חרום ומתוכנן לו צינתור נוסף בעוד כשבועיים. נאמר להם שממש הצילו את חייו ברגע האחרון. כלתי כמובן נסערת ודואגת מאד, ולא עוזרת העובדה,  שגם לו היתה רוצה לבוא לתמוך בו ובאמא שלה היא ללא ויזה מסוג כלשהו כרגע ואם תצא מארה"ב לא תוכל לחזור. 

אז למרות שענייני ויזת העבודה שלה מקרטעים בעצלתיים, היא מנסה כרגע לחדש את ויזת ה"dependent" (זו שתלויה בכך שהיא נשואה לבני ושיש לו ויזה בתוקף). היתה לה כזאת בשנה שעברה, אבל בינתיים הויזה ההיא של בני פגה והוא חידש אותה (די בקלות, אגב, בניגוד לקשיים שכלתי נתקלת בהם) - וויזת ה"תלות" שמוטבעת בדרכונה כבר לא רלוונטית. 

כרגע היא בודקת את האפשרות לקבוע תור בשגרירות בארץ עבור ויזת תלותית כזאת מעודכנת במקביל להליך בקשת ויזת העבודה, ויש הרבה מאד סימני שאלה. האם ניתן לקבל תור בשגרירות בכלל? האם מותר להגיש בקשה לויזה מסוג X כאשר את באמצע תהליך בקשת ויזה מסוג T? ולכך מתלווים עוד מכשולים. לא ניתן עדיין להוציא לקיקה דרכון ישראלי, כי משום מה אין אפשרות כרגע להוציא דרכונים ישראלים בחו"ל, וזאת למרות שמייד כשהיא נולדה הם רשמו אותה בקונסוליה. הם מוציאים לה עכשיו דרכון אמריקאי, וכרגע הבנתי שעדיין מאפשרים לישראלים בעלי דרכון זר להיכנס ולצאת מהארץ עם הדרכונים הזרים שלהם - אבל האם ההיתר הזה יישאר בתוקף עד שהם יגיעו לביקור? אין לדעת. בקיצור - רבות השאלות ורבים המכשולים. 

אם זה יצליח, התכנית היא שהיא ובני והילדים יגיעו בחורף, ובסיעתא דשמיא אבא שלה יהיה בסדר עד אז, וכולנו נזכה למפגש משפחתי משמח. אבל זה אם כל כך גדול שמוקדם מדי לשמוח. 

בתחום הרבה פחות קריטי ובכל זאת מעצבן - הלכה לנו הטלוויזיה בסלון. כן כן זאת שעשתה לנו בעיות כמה וכמה פעמים, ושלפני שנה וחצי הגיע טכנאי שהחזיר אותה לחיים וטען שהיא תחזיק עוד 4-5 שנים לפחות. אז הפעם לא נעשה את השטות של לנסות לתקן אותה שוב, והזמנו טלוויזיה חדשה. כי אנחנו צופים הרבה בטלוויזיה, T ואני. סרטים וסדרות וכמובן חדשות, וכמובן הנכדים..... ונקווה לטוב.

בין לבין אנחנו ממשיכים עם שיגרת יומנו. ספורט כל בוקר ובדרך כלל גם אחר הצהריים. 

הערב יש לנו הצגה: "כנר על הגג". אין לי מושג איך T הסכים שארכוש כרטיסים. הוא שונא מחזות זמר. אבל הוא הסכים ואני מקווה שזו הפקה טובה. כשהייתי קטנה ראיתי אותה עם הורי בכיכובו של בומבה צור האגדי, ובארה"ב ראיתי אותה בברודווי - אין לי מושג מי היו השחקים. וכמובן ראיתי כמה וכמה פעמים את סרטו של טופול. 

יאללה, שוב יצא לי פוסט באורך הגלות. שבת שלום.