סוף השבוע של ראש השנה עבר בשקט ובשלווה ברובו.
כפי שכבר סיפרתי, אירחנו את משפחתה של בתי, משפחתו של אחי ואת הורי ביום השני של החג שהיה יום ראשון.
כמובן שבאותו בוקר T חטף התקף כאב חזק מאד, כי חוק מרפי, לא? ההתקף הזה בא לאחר 19 ימים ללא התקף כלשהו, ולאחר שבטיול שלנו באוסטריה רוב הזמן גם מערכת העיכול שלו התנהגה למופת. עדיין אנחנו לא מצליחים למצוא דפוסים או סיבתיות למה שעובר על הגוף שלו.
באופן מפתיע ויוצא דופן הגיעו כל בני המשפחה בזמן, והיה טעים מאד ונעים מאד להיות כולנו יחד.
אמנם שרי לא מצאה בתפריט שום דבר שבא לה לאכול, אבל לא התעקשנו (כרגיל) ונתתי לה לאכול פרוסה עם קוטג'. ואת הקינוח, כמובן.
באמת אפיתי את עוגת השזיפים והיא יצאה ממש נהדר, ואפילו יש לי שני מתכונים נהדרים להמליץ עליהם.
זה המתכון (כנראה המקורי) של אהרוני אבל זה המתכון המצוין שהשתמשתי בו.
שניהם קלים ומצוינים
באופן מאד חד פעמי ויוצא דופן, כאשר חילקתי לכולם שאריות מהארוחה, השארתי לנו כמה פרוסות מהעוגה, כי כל כך נהניתי ממנה. כולם יצאו מאיתנו עם ערימה של קופסאות של שאריות (אפילו גיסתי לקחה כמה פרוסות מהעוגה).
גיסתי, כמו תמיד, לא באה בידיים ריקות - היא גם הביאה תבנית עם פולנטה מאד טעימה שהכינה באותו הבוקר, וגם הביאה לנו מתנה לחג. האמת שכבר שנים שהפסקנו עם המנהג הזה של מתנות לחג, אבל מתנה למארחים בכל זאת תמיד מביאים, אלא שהפעם - גיסתי האלופה בדרך כלל במתנות - הביאה איזה מגש וקערות מעץ שגם לא היו יפים וגם קשה מאד לנקות אותם כראוי לאחר השימוש. היא הקפידה על פתק החלפה אז ביום שני בבוקר יצאנו, T ואני, לחנות להחליף את המתנה. לצערי היא לא קנתה ברשת שיש לה חנויות גם באזור שלנו אלא באיזו חנות כלי בית וחומרי ניקיון ובניין אזוטרית באזור השכונה שלה. מכאן הסקנו, T ואני, שהיא היתה כל כך לחוצה בזמן (היא מורה ורכזת אנגלית בתיכון) בימים שלפני החג, שהיא פשוט קנתה כדי לצאת לידי חובה. וחבל. היינו מוותרים על כל העניין הזה בכיף.
הסתובבנו זמן רב בחנות המוזרה הזאת, שהיתה מן דגם מוקטן מאד של הום סנטר, וחיפשנו מה לקחת במקום המתנה המגושמת, ובסוף ממש אספנו כמה דברים קטנים כדי להשלים את הסכום של המתנה. לא נורא. הכוונות שלה היו טובות.
עוד השבוע פתאום כיריים האינדוקציה שלנו התקלקלו אחרי 13 שנים. יש לנו גם תנור בישול מקצועי עם כיריים של גאז (שש להבות גדולות) אבל גם כיריים אינדוקציה (שני "אזורי בישול") שאנחנו משתמשים בהם המון. מאד קל ונוח להשתמש בזה וזה הרבה יותר מדויק מאשר הגאז. התלבטנו אם לנסות לתקן או להזמין חדש, ובסוף גם הזמנו חדש וגם T אמר שינסה לקחת לתיקון, שיהיה לנו גיבוי. הכיריים החדשים אמורים להגיע אחרי יום כיפור.
עוד בעניינים טכנולוגיים, חשבנו לנסות להחליף את תשתית האינטרנט שלנו לסיבים אופטיים. חלק מהשכנים כתבו בקבוצת הוואטסאפ של השכונה שהם מחוברים כבר לסיבים ושהם מרוצים, אז התחלנו לפנות לכל החברות כדי לברר אם גם אנחנו יכולים ולקבל הצעות מחיר.
בעצם היו לנו שתי סיבות להחליף את תשתית האינטרנט. הראשונה - נפילות חוזרות ונשנות של רשת האינטרנט על התשתית הנוכחית (הוט ברוחב פס 200 מגה). השנייה - חשוב לנו מידי שנה לבדוק את כל הספקים הקבועים שלנו ולנסות להוזיל עלויות.
מכל החברות המציעות תשתית אינטרנט נאמר לנו שרק לחברת בזק יש כבר אפשרות לקשר אותנו לטכנולוגיית הסיבים האופטיים שלהם. אף אחת מהספקיות האחרות עדיין לא הניחה סיבים אופטיים באזור שבו ניתן לחבר את הבית שלנו. מה שכן, כל החברות יכלו להציע לנו חבילת אינטרנט שמשתמשת בתשתית של בזק. בדיקה זריזה גילתה שסלקום הציעה את המחיר האטרקטיבי ביותר, כאשר היא "רוכבת" על התשתית של בזק. הזמנו התקנה.
כיון שהבית שלנו עתיר אינטרנט ומסובך, היה לי חשוב להיות נוכחת בעת ההתקנה, אז קבענו אותה בצהריים, לאחר שאחזור כבר מהמפגש שקבעתי סוף סוף עם 'היידי', שלא רציתי לדחות שוב (הפעם האחרונה שהצלחנו להיפגש היתה לפני כארבעה חודשים). ליתר בטחון הקדמנו מעט את המפגש (ולשמחתי לא היו פקקים בדרך אליה, אז יצא שהקדמתי אפילו עוד יותר).
המפגש היה מאד מהנה אבל נקטע באמצע כי התקשרו מסלקום להקדים גם את הטכנאי. למזלי T היה בבית, ובכל זאת יצאתי מהיידי ונסעתי ישר הבית. אני מאד מקווה שהמפגש הבא שלנו לא יהיה בעוד ארבעה חודשים!
עד שהגעתי הביתה הטכנאי כבר לא היה. התברר שהמידע שהיה לבזק לגבי זמינות הסיבים לבית שלנו היה שגוי. התברר שהחיבור לסיבים בעמוד שסמוך לבית של השכנים ה"דו" שלנו, היה בשרשור בין לקוחות. טלאי על טלאי. או כמו שאומרים ב"עברית" - "פארטאץ'". מהקופסא של בזק (שאין לי מושג היכן היא, פיסית) הם התחברו עם הסיבים ללקוח וממנו לעוד לקוח וממנו לעוד לקוח...לא יודעת כמה היו בדרך. ואז מישהו באמצע ה"שרשרת" הזאת התנתק מבזק, ובזאת נגמר העניין. לא ניתן להגיע אלינו. השכנה ה"דו" סיפרה שהם היו מחוברים ככה, ואז נפל האינטרנט שלהם (כנראה כשהלקוח "באמצע השרשור" התנתק) ואף אחד לא ידע לתקן להם או להסביר מדוע. חודש שלם הם היו ללא אינטרנט (כך היא טוענת). איזו חברה כושלת! בכל מקרה, הטכנאי עזב כלעומת שבא ללא יכולת לחבר אותנו לסיבים.
בצר לנו החלטנו בכל זאת לנסות לפחות להוזיל עלויות. פנינו להוט והתברר לנו שאנחנו יכולים לשדרג את רוחב הפס שלנו ל-500 מגה וכעת זה כבר כולל גם את ספק האינטרנט (שעד היום משום מה שילמנו עליו בנפרד ל'בזק בינלאומי') - וכך להוזיל עלויות באופן משמעותי. לשמחתי הם תיאמו לנו טכנאי למחרת בבוקר, ובסך הכל היה מדובר החלפת מודם מהירה. נקווה שעל התשתית החדשה יותר, של ה-500 מגה, לא נחווה נפילות רשת. נחכה ונראה.
עוד השבוע נערכה סוף סוף בדיקת ה- CT החצי שנתית של T. חייבת לומר - שנינו מודאגים הרבה יותר לגבי תוצאות ה-CT הזה הפעם מאשר בבדיקות הקודמות. יש לשנינו הרגשה שחלה הרעה במצבו....אוף. הפענוח יגיע תוך שבועיים, והתור אצל הפרופסור באיכילוב יתקיים רק כשנחזור מארה"ב בנובמבר. בכל מקרה T הקפיץ לאיכילוב את הדיסק של ה-CT, וכאשר יגיע הפענוח הוא ייצור איתו כרגיל קשר ישירות במייל - בלי לחכות לפגישה בקליניקה.
בינתיים אנחנו ממשיכים בשיגרת יומנו, חדר כושר בבוקר והליכת 4 ק"מ אחר הצהריים (וכשחדר הכושר סגור הליכת 8 ק"מ בבוקר) - ו-T לא רק הולך, הוא גם רץ (אני הפסקתי לרוץ לעת עתה, מאז הבעיות בכף הרגל) - אז מהבחינה הזאת אנחנו בסדר.
השבוע בתי ביקשה להגיע אלינו לארוחת צהריים בשבת במקום בששי בערב, כי נשמותק ביקש לישון בפעם הראשונה אצל חבר בששי בערב. בהתחלה היא חשבה להציע לנשמותק להזיז את החבר למוצאי שבת, אבל הזכרתי לה שהם קבעו לו את הפגישה הראשונה אצל הפסיכולוגית בראשון בבוקר (יש לו חופש בערב יום כיפור) ולכן השארנו את הארוחה בשבת בצהריים. האמת שכולם שמחים להגיע אלינו בשבת בצהריים. בתי נינוחה ומלאת מרץ אחרי שנת לילה טובה (בששי היא מגיעה אחרי יום ארוך בקליניקה, תשושה לגמרי). הורי מעדיפים צהריים על פני ערב (כי באמצע השבוע הם הולכים לישון כבר בשבע/שמונה בערב). אבל ל-T שבת צהריים פחות נוח. ובשבת בצהריים אנחנו מבלים פחות זמן עם הנכדים (שלא נשארים לישון כמו שהם נשארים בששי ערב). לא נורא. העיקר שהם רוצים ואוהבים לבוא.
הפגישה של בתי וחתני עם הפסיכולוגית המיועדת של נשמותק השבוע היתה טובה מאד. יש להם תחושה טובה מאד לגביה והיה להם גם טוב המעמד הזה שבו הם מדברים על הילדים ועל עצמם עם גורם שלישי קשוב וחומל. חתני במיוחד התרגש מהמעמד, וכשהם יצאו משם הוא אמר לבתי שסוף סוף הוא מבין מה היא עושה במקצוע. וכמה זה חשוב. רק בשביל זה היה שווה. אני מקווה שהטיפול יעשה לנשמותק טוב, יחזק לו את הבטחון העצמי ואת האמון בעצמו. הוא ילד כל כך חכם וכל כך מיוחד...
זהו, לקראת סוף השבוע T חווה עוד עוד התקף קל, כלומר כבר שניים בשבוע אחד. כאמור - מדאיג.
ואף מילה הפעם עם מה שקורה בחוץ. אין לי כוח לזה עכשיו. וגם לא לזכרונות הכבדים ממלחמת יום הכיפורים.
גמר חתימה טובה.
