בששי לפנות בוקר הורי קיבלו שניהם תשובה שבדיקת ה-PCR שלהם יצאה שלילית, ואבא קיבל הודעה רשמית שהוא ייצא מבידוד.
לא בזבזתי רגע והודעתי להם שאנחנו באים לקחת אותם אלינו אחר הצהריים.
בחמישי T הכין גולאש טעים עם תפוחי אדמה ואפונה וגם העמדנו שני סירי מרק עוף מפוארים - זו ארוחת הצהריים הקבועה שלנו, מרק עוף - אז אנחנו מכינים כמה וכמה ליטרים ומקפיאים במנות. גם הורי אוכלים מרק כל יום, רק שהם בדרך כלל אוכלים את זה בערב, עם סלט.
בדרך אליהם עצרנו ב"יונס" וקנינו קצת חומוס, טחינה, ושני סוגי סלט חצילים (אמא שלי מתה על חצילים ובדרך כלל T היה מכין משהו עם חצילים בכל ארוחת ששי).
נתנו להם את הספרים שהזמנתי, את טראפלס השוקולד המריר שקניתי לה במיוחד וכרטיס ברכה שבו כתבתי ברכה קצרה וקולעת - מזל טוב אבל בעיקר תודה שאת כאן ולא מעבר לאוקיינוס. ושאחרי שהאומיקרון ישכך מעט, נחגוג כמו שצריך עם כל המשפחה.
אכלנו ושוחחנו וקינחנו בגלידות של T (טוב, הם קינחו, אנחנו הסתכלנו), וראינו ששימחנו אותם מאד מאד.
כשהם התעייפו (בסביבות שמונה וחצי) הקפצתי אותם בחזרה לאחוזה. שמחתי ש-T ידע לומר לי שהוא מותש ושאקח אותם בלעדיו. לפעמים הוא יודע להקשיב לגוף שלו.
אצל 'שותפנו' ממשיכות המכות להגיע - נשבעת שיש הרגשה כאילו שמישהו עשה עליהם "עין הרע" וצריך למצוא דרך להסיר את זה - והבת שלו עשתה תאונה קלה (בגשם שוטף לא שמה לב ונכנסה מאחור בכיכר ברכב שעצר פתאום). לא קרה לאף אחד כלום אבל הרכב נפגע כמובן.
אמא של חתני עברה צינתור, לאחר שבצינתור וירטואלי הודיעו לה שיש לה עורק אחד שחסום ב-75% ועוד אחד ב-50%. בחמישי בצינתור האמיתי התברר שאין כלל חסימה באף עורק, ושהלב שלה במצב מצוין. אלה אמנם חדשות טובות, אבל החדשות הפחות טובות הן שהיא באמת לא מרגישה טוב, יש לה חולשה ודופק מואץ ועוד תופעות שמפילות אותה ולא מאפשרות לה לתפקד - אז הפנו אותה בחזרה לקרדיולוג לבדוק אם בכלל זו בעייה חשמלית ואולי היא צריכה קוצב לב או שאפשר לטפל בזה עם תרופות. ממש מבאס.
ניסיתי לעודד אותה שבאמת מישהי כמוה, שתמיד אכלה בריא ותמיד התעמלה ושמרה על עצמה, היה מוזר לחשוב שיש לה טרשת עורקים. ועובדה שאין. וכל הכבוד לה. נקווה שימצאו את הבעייה ומהר.
הצינתורים הוירטואלים האלה כנראה די בעייתיים. לפני כמה שנים סוכן הביטוח שלנו עשה צינתור וירטואלי כזה ואמרו לו שהכל בסדר. יומיים אחר כך הוא חטף אירוע לבבי ונכנס לקומה - התברר שהכל היה סתום שם בעורקים - ובנס הצילו אותו. אז מה נסגר עם זה?
בשבת בתי היתה אמורה להגיע עם הנכדים אבל אז התקשרה שנשמותק הקיא וכואבת לו הבטן ומחשש שזה ויראלי הם החליטו לא להגיע (אפילו בלעדיו) כדי לא לחשוף את T למיקרובים מיותרים. זה מבאס אבל נראה לי שזו היתה החלטה נבונה.
ניצלנו הפוגה קלה בגשם כדי לצאת ביחד להליכה, והצלחנו ללכת כמעט ששה קילומטרים לפני שהטיפות תפסו אותנו שוב. הבוקר כבר יצאתי לחדר כושר עם מטריה. T יצטרך לחכות להפוגה, ואם תהיה כזאת אולי שוב נצא להליכה ביחד. כאשר הוא הולך "לאט" זה כמעט מתאים לקצב הנינוח שלי (כשאני לא רצה או הולכת ממש מהר).
בינתיים במוצאי שבת חתני חטף כאבי תופת בבטן שמאל עליונה וגב, ולרגע הוא חשש שקורה לו מה שקרה ל-T (רק שאצל T זה היה בצד ימין למעלה ולא בגב). בתי הבהילה אותו למיון, שם עשו לו CT וקבעו שיש לו אבנים או יותר נכון חול בכליה. הם שחררו אותו עם מירשם לתרופות והפניה להמשך מעקב בטיפול בקופת חולים (או "בקהילה" כמו שהם אוהבים לומר זאת).
בני סבל מזה מאד לפני הרבה שנים (עד שהיו צריכים גם לפוצץ לו כמה אבנים גדולות במיוחד באמצעות אולטרסאונד, והשאר יצאו בסופו של דבר דרך מערכת השתן) ושוב לפני שלוש שנים כאשר כלתי היתה בהריון עם סביבוני.
בקיצור - אין רגע דל.
ולקינוח עוד קצת 'מיינקוני'
