בסך הכל אפשר להכתיר את התערוכה של T בסוף השבוע האחרון כהצלחה, אפילו קצת הצלחה קופתית.
נמכרו לא מעט פריטים, קטנים בעיקר - לא את השעונים הגדולים או השולחנות - אבל היתה התלהבות אמיתית מהיצירות שלו, ובעיקר - היתה פה תנועה במשך היומיים האלה לאורך כל שעות התערוכה.
ברור שחלק מהמבקרים פשוט עברו כדי לראות, בלי כל כוונה לרכוש משהו, וזה לגמרי בסדר.
כל המבקרים, ללא יוצא מן הכלל, היו נחמדים, ועם חלקם התפתחו שיחות. הרוב המוחלט גם שאל את T אם הוא עושה סדנאות - מה שהוא לא תיכנן כלל לעשות אבל עכשיו שוקל זאת.
בסך הכל זו היתה חוויה נחמדה, ולמרות שבסוף היום היינו גמורים מעייפות (בסוף היום הראשון הלכנו לישון לפני תשע בערב!) בסך הכל נהנינו.
בעיקר היה ל-T חשוב להבין מה אנשים הכי אוהבים ולמה הם פחות נמשכים, כדי לדעת מה - אם בכלל - להמשיך לייצר.
לשמחתי, כאשר קיפלנו את הכל, הוא הסכים לארוז ולאפסן את רוב העבודות ולהשאיר אצלנו בסלון לתצוגה ממש קומץ - כי הסלון שלנו כבר היה ממש עמוס בחודשים האחרונים. בנוסף לכך שזה כבר נראה כגיבוב של דברים, ופחות אסתטי, זה גם מאד הקשה על העוזרת בכל פעם להזיז, לנקות אבק ולסדר בחזרה. צריך גם להתחשב........
היה זוג אחד שהגיע מרחוק, שהאשה סחבה את בעלה לתערוכה כדי שיקבל רעיונות מה בא לו לעשות עם עצמו, כעת משיצא לגמלאות מהעבודה שלו בהייטק. הוא פיתח שיחה מאד מעניינת עם T, שסיפר לו איך, עם הזמן, פיתח את העיסוקים השונים ואת התחביבים השונים שלו, ועודד אותו למצוא דברים שמעניינים אותו ולפתח אותם. השיחה עם T ממש ריגשה את הבחור, והוא יצא מכאן עם דמעות בעיניים ואמר ל-T: אתה המיצג הכי חשוב בתערוכה הזאת, לא רק היצירות שלך.
אבל המיצג הכי מוצלח בהחלט בתערוכה היה מיינקוני, שכולם ללא יוצא מן הכלל התלהבו ממנו. באופן מפתיע הוא לא חמק לאיזה חדר אלא התערבב בקהל ושיתף פעולה, בעיקר עם ילדים.
בנוסף ליצירות הצליח T גם לעניין אנשים בחופשה בבית ביוון, ואפילו אני מכרתי כמה עותקים של ספר ילדים שהוצאתי בזמנו באופן עצמאי.
אז נגמר הסיפור הזה, ואפשר לחזור לשיגרה ולהתכונן לטיסה שלנו - אמן שתתקיים בשבוע הבא.
השבוע חל יום הולדתו השביעי של סביבוני, ובשבת בני וכלתי ערכו לו בבית בבוסטון מסיבה מאד נחמדה - עם מעט חברים והרבה השקעה בהפעלה, כמו שרק בני וכלתי יודעים לעשות. זה היה מאד מוצלח.
למחרת עדיין היה סופ"ש - היתרון של מגורים בארה"ב - והם נחו מכל מאמציהם, וגם חגגו את "יום האם" - שבארה"ב נשאר "יום האם" (יש גם "יום האב" בנפרד) כראוי ולא עשו מזה "יום המשפחה" כמו אצלנו.
בתחילת השבוע הספקתי להיפגש עם 'מחברת' ולחזק את ידיה בתקופה הקשה הזאת בלחימה במחלה של בתה, ובהמשך השלמתי המון ביורוקרטיות קטנות - כך שבסך הכל אני מרוצה מההספק שלי.
את בתי והמשפחה לא ראינו בסופ"ש בגלל התערוכה וגם אצל הורי לא ביקרתי - היום נשמור על שרי בזמן שבתי וחתני פוגשים בדירה החדשה את המעצבת (שהיא אחיינית-T2) ואת הנגר - כדי לבצע מדידות אחרונות - ובששי אולי גם נחגוג ל-T יום הולדת מוקדם.... כי אחר כך אנחנו אמורים לטוס.
נראה כבר.
בחמישי אספתי את שרי מ"חוגקרקע" ויצא לנו לבלות קצת זמן איכות ביחד, ואפילו הצלחתי לפגוש את חכמוד לפני שיצא לאימון ולשבת על כוס קפה עם בתי אחר כך. אז לפחות זה.
וכל מה שקורה מסביב?
זה לא שאני מתעלמת מזה. מהרעל והאלימות והלכלוך והסכנות מבית ומחוץ. ממש לא. להיפך. זה אוכל אותי. אבל כל כך הרבה כותבים על זה ומדברים על זה........באמת מיותר שאעלה את זה גם כאן. רק היה לי חשוב לומר זאת........למקרה שאקרא כאן בעוד כמה שנים, ולא אבין איך אני כותבת רק על עניינים קטנים של עולמי הצר....
