‏הצגת רשומות עם תוויות שוקולד. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שוקולד. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 18 באוגוסט 2026

ועוד עדכונים

בינתיים נפלה עיסקת הזמנת הרכב SMART #5 - בגלל התאונה. התכוונו לעשות טרייד אין ל-ZEEKR והם רצו להוריד הרבה יותר מדי מהמחיר שלו, בטענה שלמרות שהשמאי קבע רק ירידת ערך של אחוז אחד, "פסיכולוגית" הנזק הרבה יותר גדול. בכל מקרה ירדנו מהעיסקה כרגע ונראה אם ננסה למכור בעצמנו או לחכות עם זה בינתיים או מה. 

אבא שלי עייף מאד ולעיתים קשה לו לנשום, בעיקר בשכיבה. הרופא באחוזה בודק אותו כל יומיים שלושה וטוען שאין בעייה בסאטורציה ולכן אין צורך במחולל חמצן. בסוף השבוע הוא לא היה פעיל אבל בימים האחרונים הוא כן יוצא להליכה ומתפקד לא רע. זה ברור שהלב שלו הולך ודועך....לפחות בזכות האנטיביוטיקה מצב האפרכסת שלו השתפר פלאים. 

הלקוח החדש של T ושותפנו עדיין מזגזג בין הרצון למכור את העסק לבין הרצון להישאר איתו ולשדרג אותו, כך שעדיין לא ברור להם מה יהיה עם זה. בינתיים הם בכל מקרה מגישים ללקוח את הדו"ח הסופי שלהם שבו ניתחו את מצב העסק כרגע עם המלצות לעתיד - אם יהיה צורך בכך. 

בתי ביקשה לנהל איתנו שיחה לגבי "דברים שהיא מרגישה שיושבים לה ביננו". האמת שהיא תמיד היתה טובה יותר מאיתנו בלהתעקש לדבר על דברים כאשר היא מרגישה מתח או אי נעימות כלשהי שלא באים לידי ביטוי מילולי. לא סתם היא פסיכולוגית טובה כל כך. בינתיים כשהיא היתה בדרך אלינו לשיחה היה לה פנצ'ר והיא נתקעה בדרך. T נסע אליה ועזר לה להחליף את הצמיג (במקום לחכות שעות לשירות של חברת הביטוח) ועד שזה הסתיים היא נסעה לאסוף את שרי מחברה והשיחה בינתיים נדחתה. 

בעזרתה של אחייניתו של שותפנו מצאנו נוירולוג עבור T והצלחנו לקבוע אליו תור לחודש הבא. ההפנייה הגיעה דרך נוירולוגית חברה של של האחיינית, שאמרה שהתסמינים של T מרמזים אולי על אפילפסיה בטנית, תסמונת מאד מאד נדירה ושמוכרת דווקא בעיקר אצל ילדים. כיון שהנוירולוג התותח הוא מומחה לאפילפסיה אנחנו מקווים שהוא יוכל לשלול/לאשר את החשד הזה, ובעיקר אולי למצוא לו מזור. הכי "מצחיק" יהיה אם בסוף T יצטרך לקחת את אותה התרופה שאנחנו נותנים למיינקוני נגד הפרכוסים שלו..........ואולי החתול בכלל פיתח את האפילפסיה שלו כהזדהות עם בעליו........(סליחה, התכוונתי מְשָׁרְתוֹ כמובן). 

אגב סוף סוף הגיעו לבית המרקחת התרופות של מיינקוני, שמשום מה בכל פעם מחדש חסרות בכל בתי המרקחת וזה סיפור להשיג אותן. הרוקח שלי הבטיח, שעכשיו שהוא יודע שזה עניין קבוע, הוא ידאג למלאי. נחיה ונראה, כמו שאומרים. 

בעקבות כל הבלגנים שהיו גם לחתני עם הצוואה של אבא שלו וגם לשריתה עם זו של אבא שלה, עדכנו כולנו את הצוואות שלנו ואנחנו מתכננים פשוט להפקיד אותן אצל הרשם לענייני ירושה, כך לא יהיה צורך לחפש עותק עדכני מקורי ולא אמור להיות ויכוח כלשהו (לא שצפוי ויכוח, אנחנו מעבירים הכל זה לזה, ובמקרה פטירת שנינו מחלקים את כל הרכוש שלנו שווה בשווה בין ילדינו). 

החלק של הזכאים/היורשים הוא פשוט אצלנו. מה שהיה לי חשוב יותר הוא לפרט את כל הרכוש וחשבונות הבנקים שלנו בארץ ובחו"ל כדי שיהיה לילדים קל להתמצא בכל מה שיש. 

אני מרגישה שהכתף שלי משתפרת - בעיקר בזכות הפיסיותרפיה והתרגילים כנראה וגם העובדה שאני מאד מאד נזהרת איתה. 

בגזרת השוקולד אני עדיין מקרטעת וכמובן כבר עליתי במשקל. יומיים שלושה אני מצליחה לחזור לתפריט הבריא הרגיל שלי ואז יש איזה ערב שבו אני מתפרעת שוב.......וזה מקלקל את הכל. מקווה שזה יעבור לי לפי שבאמת אאבד שליטה על המשקל שלי. 

אני מאד נהנית בינתיים מהספר "המשקיפות" של עדנה מזי"א ז"ל......

היום אני נפגשת בבוקר עם 'מחברת' ואחר הצהריים עם 'קלי' ו'שני'.....איזה כיף!

יום חמישי, 13 באוגוסט 2026

עוד ענייני בריאות, רכבים וספרים

בסוף רק שלושה ימים שבהם T לקח וולטרן גו אקטיב סייעו לו להיפטר מהכאב בגב. מידי פעם בתנועות מסוימות הוא עדיין מרגיש את זה, למשל בכל פעם שהוא נשכב במיטה, אבל שאר הזמן הוא בסדר. 

הכתף שלי גם "מתנהגת יפה" רוב הזמן ורק "מזכירה" לי כאשר אני בטעות עושה תנועה שאני לא אמורה לעשות. הפיסיותרפיסטית שלי בחו"ל אז רק ביום ראשון יהיה לי עוד תור אצלה......אבל בינתיים עושה את התרגילים שנתנה לי. 

'רופאהחדשה' קבעה ל-T תור ביוזמתה השבוע, בו היא הסביר לו שאחרי התייעצויות ומחקרים היא חושדת שהכיוון אצלו הוא נוירולוגי - משהו במערכת העצבים גורם לכל התופעות שלו - ההתקפים ועוד סימפטומים שהוא מדווח עליהם - ונתנה לו הפניה עם פירוט של כל ההיסטוריה הרפואית וכל התסמינים וגם החשדות שלה - והמליצה למצוא נוירולוג "תותח", כדבריה. "אולי הוא יפטור את החשדות שלי כשטויות" היא אמרה,  אבל ששווה לבדוק את הכיוון. אז אנחנו מחפשים נוירולוג "תותח". 

אבא היה אצל המנתח השבוע וראו זה פלא: התברר שאזור הניתוח עם דלקת! כמה מפתיע. לא ייאמן שהוא חשב לחכות עם זה לספטמבר! מייד הוא עשה לו ניקוי באזור הניתוח ונתן לו שני סוגי אנטיביוטיקה ואבא כבר מרגיש הרבה יותר טוב. 

עשינו נסיעת מבחן על ה -ZEEKR 7X - והתאכזבנו מאד. כל מה שהם כביכול שיפרו או תיקנו לעומת ה-ZEEKR X שיש לנו לא רציני ולא מצדיק את המחיר, וגם את הצעת המחיר שהם נתנו לנו עבור ה"טרייד אין" לרכב הנוכחי שלנו. וכן, סיפרנו על התאונה ויש לנו דו"ח שמאי, ירידת הערך היא רק אחוז אחד, ולעומת זאת המחיר (לפי השמאי) הרבה יותר גבוה ממחיר המחירון בגלל הקילומטרז' הנמוך שלנו. 

לכן החלטנו ללכת על ה-SMART #5 (הכי מכוער בעולם) כי הוא פשוט היה ממש נוח ומפנק וגם הצעת המחיר שקיבלנו היתה מעולה. מקווה שלא נתאכזב. 

אגב נכנסנו להלם מעלות תיקון פחחות הרכב שלנו שעבר את התאונה - קצת יותר משליש מחיר של הרכב עצמו. מוגזם לגמרי. אני מאד מקווה שחברת הביטוח תצליח להוציא את העלות מהחברה של הרכב הפוגע - וכך זה לא ייחשב לנו לתביעה (ואולי לא ייפגע לנו בפרמיה בעתיד). 

שותפנו היה עם שפעת השבוע, לא ברור איך הוא חלה אבל זה עבר לו יחסית מהר. 

ביקרנו אצל בתי בשני והיה נחמד. גם בששי זה הם לא יגיעו - היא הולכת עם חברה שלה לאיזו מסיבה, ולא סביר שחתני יגיע אלינו עם הילדים בלעדיה. אבל אולי.........אין לדעת. נחכה לשמוע מהם. 

היו כמה ימים בהם הצלחתי להמנע משוקולד אבל אתמול שוב התפתיתי....ממש סוג של חבלה עצמית כלשהי או אולי איזה צורך בלתי מוסבר......אין לי מושג. אנסה בכל זאת להימנע...הלוואי ויכולתי לאכול קובייה או שתיים וזהו. זה מה שאני מספרת לעצמי....שאני צריכה משהו קטן מתוק...ואז איכשהו הולכת למקרר להביא עוד ואז עוד......אוף. 

לא זוכרת אם סיפרתי כאן של-T ולשותפנו יש לקוח חדש (הם יועצים עסקיים). למשך כמה ימים השבוע היה נדמה שהלקוח מתכוון פשוט למכור את החברה ואז לא תהיה להם עוד עבודה אצלו.........אבל אז עיסקת המכירה התפוצצה, וכרגע נראה שיש להם עבודה מובטחת להרבה זמן........שזה ממש נחמד כי מעניין להם וכמובן - נכנס כסף. 

לא נראה לי שסיפרתי כאן שאחד הלקוחות הכי וותיקים שלהם הפסיק לשלם כבר לפני הרבה זמן (אולי שנתיים) וכל הזמן הזה הם עבדו בשבילו בעצם בחינם. בחודשים האחרונים הם התחילו להתעקש סוף סוף שישלמו להם, גם את חובות העבר וגם מכאן ואילך - וכאשר הם הבינו שאולי יסגרו להם את החוב אבל לא ימשיכו לשלם הלאה - הם החליטו להתפטר. אז כרגע הוא העביר להם חלק לא קטן מהסכום שהוא חייב להם, וטען שאת השאר ישלם "בתשלומים" (לא נראה לי שזה יקרה), אבל הם התפטרו וכבר לא נותנים לו שירות. נראה מה יהיה, כי בפועל הם עשו כל השנים האלה עבודה שהוא עצמו ושותפו לא מסוגלים או לא רוצים לעשות, נראה אם ואיך הם יסתדרו. 

סיימתי ודי אהבתי את הספר "כל האמהות האחרות שונאות אותי" והתחלתי עוד המלצה של רעות אסתר סוקרת: "המשקיפות", שעדנה מזי"א כתבה ממש לפני שנפטרה לפני קצת פחות משנתיים. 

בנוסף, סיימתי סוף סוף לעבוד על אלבום התמונות של משפחתה של בתי ושלחתי אותו להדפסה. העבודה עם LUPA ON LINE היתה לא קלה - היתה לי עקומת למידה לא פשוטה (לעומת התוכנה המותקנת על המחשב שלי, איתה עבדתי עד עכשיו, אבל היא לא מתעדכנת משום מה והחלטתי לנסות שיטה חדשה), אבל עכשיו נדמה לי שהבנתי איך לעבודה עם זה - לפעמים הבאות. מקווה שהם יהיו מרוצים. בכל מקרה נראה לי שזה מקרה של הפרה שרוצה להיניק יותר משהעגל רוצה לינוק - מה שמסביר כמה קשה היה לי לקבל מהם תמונות שהם צילמו במהלך השנה.............

יום ראשון, 9 באוגוסט 2026

על בריאות, רכבים וספרים

בסוף השבוע שעבר אירחנו כאן ארוחת ששי עם בתי והמשפחה וגם הורי והיה נחמד מאד. 

בתי השתלטה על שטיפת הכלים והנכדים עזרו בפינוי וכך יכולתי גם לארח וגם לא להפעיל יותר מדי את הכתף המסכנה שלי, שאני משתדלת לשמור עליה יותר מהרגיל. קשה לי לבקש עזרה, אני כל כך רגילה להיות עצמאית לגמרי ולהסתדר לבד - אבל כרגע נראה שאצטרך להתרגל לזה. 

דווקא בשבת אבא הרגיש חלש יותר, ובדיוק אז אחי ביקר אצלו וחזר מודאג, דיווח לגיסתי שמייד (כרגיל) התחילה להפעיל אותי - אולי צריך מד סטורציה בשביל אבא כמו בשביל אמא שלה ועוד ועוד..........באמת שהכוונות שלה טובות אבל אין לי כל בכל פעם ל"הפעלה" הזאת. את רוצה לקנות לאבא מד סטורציה? תקני. ובכל מקרה מצבו לא כמצבה של אמא של גיסתי. הוא חי בדיור מוגן, צוות המרפאה זמין לו בכל עת, יכולים למדוד לו סטורציה וכל דבר אחר, יש שם רופאים לשירותו רוב הזמן...ונכון שיש דמיון בין מצבו הרפואי למצבה הרפואי אבל זה עדיין לא בדיוק אותו הדבר. 

בכל מקרה בראשון בבוקר אבא התייצב אצל הרופא במרפאת ה'אחוזה' שהזמין עבורו בדיקות דם וגם שלח אותו לצילום רנטגן - גם של הגב (בגלל כאבי הגב)  וגם של החזה - וגם אולטרסאונד של שניהם. בסך הכל לא ראיתי בתוצאות ממצאים יוצאי דופן אבל מחכה לשמוע מה הרופא יגיד. 

בראשון גם T עשה בדיקות גם ובשני היה לו תור אצל 'רופאהחדשה' בניסיון להיעזר בה כדי לחפש כיוונים חדשים לבירורים לגבי ההתקפים שלו. בימים שלפני כן T סבל מהתקף כאב כמעט כל יום, חלקם ממש חזקים. ובנוסף התחיל לכאוב לו הגב. 

הרופאה הבטיחה להתייעץ עם מומחים ועמיתים ולחזור אליו. בינתיים לא עלו (ברוך השם) ממצאים מיוחדים בבדיקות הדם. 

היא קבעה לו תור נוסף באמצע השבוע הבא, כנראה כדי לעבור איתו על תוצאות הבדיקות ולדווח מה העלתה בינתיים בחכתה. 

לי היתה שוב פיסיותרפיה, וגם התחלתי לבצע את שני התרגילים (המאד עדינים) שהיא נתנה לי לעשות, ובינתיים באמת מצבי לא רע בכלל, מבחינת הכתף. 

דווקא למחברת היו כאבים נוראיים בבטן לילה אחד (שהזכירו לה את הכאבים שחוותה כשהיו לה אבנים בכיס המרה ודלקת בלבלב) - אז גם אותה שלחו לאולטרסאונד, שלא הראה ממצאים מיוחדים (פרט לכבד שומני...), שלא מפתיע בכלל עקב עודף המשקל הרציני שלה. היא מנסה לרדת במשקל אבל בינתיים לא ממש הולך לה. מצד שני היא יוצאת לדייטים, ודווקא פגשה מישהו נחמד לשם שינוי.......נראה אם יהיה לזה המשך. 

הבת שלה סיימה את הטיפולים ונראה שאפשר לחגוג את החלמתה, ואז בדיוק הבת הקטנה חטפה שלבקת חוגרת. באמת שאין כוח לכל המחלות האלה. 

השבוע קבלתי את הרכב שלי בחזרה מהמוסך, מתוקן ויפה - וכבר T התחיל לבדוק רכבים חדשים לנסיעות מבחן. עוד לא חלפו שלוש שנים מאז שקנינו את הרכב הזה כך שאני לא לגמרי יודעת מדוע T רוצה להחליף אותו עכשיו, וגם אני לא לגמרי מבינה איך נממן רכב חדש - אמנם יש לנו הכנסה נאה אבל אין לנו כרגע חסכונות, מאז שהוצאנו את הכל בשנה שעבר על ההלוואה לרכישת הבית של בני והרכישה של הבית ביוון, והוצאנו בשוטף לא מעט בחצי השנה הראשונה השנה בסיוע לבתי וחתני.........אבל T טוען שיהיה בסדר, אז אני לא מתווכחת כרגע. 

אז עשינו באמת נסיעת מבחן ראשונה על SMART #5, שנראה לי ממש מכוער אבל האמת שהיה תענוג לנהוג עליו, והמשך קבענו נסיעת מבחן על ZEEKR 7X... ונראה מה עוד נבדוק. 

כששאלנו את בתי וחתני אם הם באים בששי הם ענו שלא, אבל שאולי הם יארחו אותנו.........אם "יספיקו"....ובסוף הם באמת הכינו ארוחה והזמינו גם אותנו וגם את אמא של חתני ואת אחותו הקטנה עם משפחתה. היה נחמד מאד, למרות שחרה לי שאת הורי לא הזמינו. הם טענו שלא יהיה להם נוח - ולאור מספר האנשים שהוזמנו זה גם היה נכון, כי אין לבתי וחתני עדיין שולחן אוכל וגם מקומות ישיבה בסלון מאד מצומצמים. בפועל הם נעזרים בריהוט המרפסת - גם לתוספת לישיבה בסלון וגם לתוספת לאי המטבח שמכיל רק חמישה אנשים. וגם ככה היינו 13 איש והיה מקום ישיבה רק ל-12. בתי וחתני לא ממש ישבו לאכול. אני מניחה שכל זה זמני.........אבל בכל מקרה הגיע הזמן שהורי יוזמנו אל הדירה החדשה שלהם.....ובשעות שבאמת נוח להם. 

בשבת בבוקר רצינו לקפוץ לבקר אצל הורי אבל כששאלנו אם זה בסדר להגיע - בשעה עשר - הם אמרו שהם כבר במיטה. אני לא זוכרת אם יצא לי לספר כאן על סדר היום המוזר של הורי. הם הולכים לישון את שנת הלילה שהם אחר הצהריים (לפעמים אפילו בארבע), ואמא בעצם עושה שנ"צים קצרים לאורך ה"לילה" הזה שלהם וקמה סופית בשלוש בבוקר........שאז היא מתחילה את סבבי ההליכות שלה בחוץ, ובסוף מסיימת בשש בבוקר בחדר כושר. 

גם אבא קם ממש מוקדם ויוצא להליכה. ואז הם אוכלים "צהריים" בסביבות תשע בבוקר כך שבאמת בעשר זה כבר השנ"צ שלהם, ארוחת "ערב" בשתיים או בשלוש..........וחוזר חלילה. אז מאד קשה להשתלב בלו"ז הזה באמת, ועבור ארוחות ששי אצלנו, למשל, הם נשארים במיוחד ערים. לא רק זה, יוצא שהם לא אוכלים כלום מאז תשע - "ארוחת צהריים" שלהם, ועד שבע בערב, אצלנו. אנשים מוזרים. אז בשבת אנחנו בדרך כלל מגיעים אליהם בעשר אבל הפעם אמא היתה כבר עייפה והם הלכו לישון מוקדם. 

לא ויתרנו וקפצנו אליהם בארבע אחרי הצהריים - אחרי שוידאנו שהם לא שוב במיטה כבר - כשאנחנו בעצמנו התעוררנו מהשנ"צ. אחי ואחיינית2 היו אצלם, והיה די נחמד - פרט לעובדה שהם כיבו כל הזמן את המזגן כי אבא סובל מקור. 

בנוסף הוא קיטר כל הזמן שאפרכסת האוזן עדיין מציקה לו (מאז הניתוח ההוא שהסירו לו גידול BCC והוא לא הפסיק לדמם וביליתי איתו לילה במיון) ושהמנתח מתעקש שהוא לא יגיע לביקורת נוספת לפני ספטמבר. זה קצת עצבן אותנו, והכרחנו אותו לכתוב למנתח הודעה שהוא ממש סובל ורוצה להגיע אליו, וסוף סוף קיבל תשובה להגיע איזה בוקר השבוע. אבא שלי יודע להיות נודניק ולחפור ולחפור עד שנכנעים לו, אבל לפעמים דווקא כשצריך - הוא נמנע. טוב, נראה מה המנתח יגיד לו.....באמת האוזן אדומה וכואבת והוא כל הזמן מרגיש "זרמים, באפרכסת..מסכן. 

בערב נפגשנו עם שותפנו ושריתה. גם שם לצערנו יש בלגן עם הירושה. מסתבר שאבא שלה לא השאיר תיעוד הולם וגם לא מוצאים את הצוואה המקורית וגם כל מיני עניינים אחרים שגורמים עכשיו לכעסים בין האחים....למה זה תמיד נגמר ככה??? לא מספיק העצב והכאב על מות האב? 

סיימתי את הספר "המדריך למכשפה מהעבר לדייטים מודרניים" שהיה לא רע. לאחר מכן התחלתי את ככה זה היה  מאת אניטה שפירא - שהוא האוטוביוגרפיה שלה. חייבת להודות - סיימתי קצת יותר מרבע ספר כשהבנתי שבא לי להפסיק לקרוא. אני לא יודעת אם אחזור אליו.... בינתיים אמא שלי קוראת אותו ונראה מה תהיה חוות דעתה. היא סיפרה לי שאניטה שפירא היתה תלמידה שלה לספרדית אי שם בשנות השבעים או השמונים.......כך שבהחלט עניין אותה לקרוא את סיפור חייה. 

אז בחיפוש אחר משהו קליל יותר, התחלתי לקרוא את כל האמהות האחרות שונאות אותי מאת שרה הרמן - שוב המלצה של רעות אסתר סוקרת ובינתיים זה זורם. 

לסיום, אספר בשבוע האחרון די התפרעתי עם שוקולד - היו כמה ימים שבהם אכלתי שוקולד כמעט כל יום - וזאת דווקא כשהתייצבתי על המשקל הרצוי שלי. זה נראה לי ממש כמו חבלה עצמית, ולא ברור לי למה זה קורה ואני מקווה שאצליח להשתלט על עצמי וכמה שיותר מהר, כי ......חבל. חבל מאד.