מנסה לפחות, להתמקד בטוב.
בשבוע שעבר שותפנו ושריתה הביאו איתם, כשבאו לארוחת הערב, צרור שושנים צחורים.
בהתחלה הם היו עדיין ניצנים סגורים
עדיין מוקדם לקבוע, אבל ייתכן שהטיפות האלה שהתחלתי לקחת באמת קצת משפיעות.
זה לא שאין לי דאגות או חרדות פתאום, אבל נדמה לי שאני מרגישה אותן טיפה יותר עמומות. אבל אולי זה כי בסך הכל הימים האלה די טובים, ואולי כאשר T יתאשפז לבדיקה הקרובה הכל יחזור לעוצמות הקודמות....אז זהירה מאד באמירות שלי. בכל מקרה כרגע מעט יותר טוב.
בגיזרת הבלוגיה - נראה לי שדיסקוס מתאושש קצת והתחיל לשלוח לי מיילים בכל פעם שמישהו מגיב אצלי בבלוג ולפעמים אפילו כאשר עונים לי על תגובה בבלוג שלהם. גם כאן אני אומרת זאת בזהירות עדיין, אבל נראה שהם מנסים למטפל בתקלה.
בכל מקרה בזכות עדה (כרגיל) גיליתי שאם נכנסים להגיב דרך דיסקוס אצלי בבלוג או אצל מישהו אחר, ניתן לראות אם מחכות לי תגובות שטרם קראתי.
לחיצה כפולה על העיגול האדום עם המספר בתוכו שצמוד לכינוי הדיסקוס שלי פותחת לי חלון עם כל התגובות והמענים לתגובות שלי, בסדר כרונולוגי מהמאוחר יותר למוקדם יותר.
בגזרת הרכב - נראה שמצלמת הרברס של האוטו שלי בכל זאת עובדת, לא ברור מה היתה התקלה הרגעית אבל היא חלפה בפעם הבאה שנסעתי איתו. יש לאוטו הזה דברים כאלה לפעמים. חלון שנפתח ומסרב להיסגר. בלותות' שפתאום לא מגיב בשיחות נכנסות. באגים קטנים. אולי בפעם הבאה שאקח אותו לטיפול אבקש שיבדקו חלק מהדברים האלה.
השייט של T עם אחיו ושניים מנכדיו היה מוצלח מאד. אני מקווה שייצא לו בקרוב לעשות זאת גם עם הנכדים שלנו. שמחתי על ההזדמנות שלו לשוט, כאשר בתקופה האחרונה הוא היה צריך לבטל כל כך הרבה פעמים בגלל הבריאות. שמחתי גם על ההזדמנות שלו להכיר קצת את הנכדים של אחיו, אנחנו לא כל כך בקשר עם הענף הזה של המשפחה, בגלל יחסים מורכבים בין T לבין אח שלו. וגם יחסים מורכבים ביני לבין אשתו. חבל לי כי היינו קרובים מאד לאחיינים. ועכשיו לכולם יש גם ילדים משלהם.
השבוע בתי התקשרה בשמחה וצהלות רמות לבשר לי שנשמותק עשה שוב את המבחן של המחוננים והפעם התקבל. היא כל כך שמחה בשבילו, כי חברים שלו התקבלו לשם גם וכך ייצא לו להשתתף איתם בחוגים מחוץ לבית הספר, וגם כי הבטחון העצמי שלו בריצפה, שלא בצדק. הוא שאל אותה אם זה זמני....והיא ניסתה להבין אם הוא מתכוון לחוג עצמו, למסגרת, או לעובדה שהוא הוכרז כמחונן.
היא הסבירה לו דבר ראשון שהוא תמיד היה מחונן, ופשוט כרגע יש עוד אנשים שיודעים את זה. היא הסבירה לו שהוא יהיה מחונן כל החיים. היא סיפרה שהחוג הזה שבית הספר נותן יהיה קיים כל עוד הוא בבית הספר הזה, ושאחר כך אם הוא ירצה יוכלו למצוא לו מסגרות דומות נוספות, בהן הוא יוכל - אם ירצה - ללמוד דברים שמעניינים אותו. בעיקר היא אמרה לו שהוא יכול להשתתף במסגרות המוצעות לו של המחוננים כל עוד הוא עצמו ירצה בכך. אני מקווה שהוא ייהנה ממש שיציעו לו שם, ושיהיה לו שוב משהו שהוא רק שלו - בכוחות עצמו, בכשרון שלו - כמו שהיה לו בזמנו עם הפסנתר.
השבוע גם נפגשתי עם 'מחברת'. סוף סוף מצאנו זמן שבו שתינו פנויות, ואחרי התלבטות קצרה החלטנו שהיא תבוא אלי. בלי בית קפה, בלי חיבוק. כמה שפחות סיכוי להיחשף לקורונה. מחברת כל הזמן מתקשרת אלי ומסמסת לי ותומכת בי, נפשית, בתקופה הזאת שאני עוברת עם T. ודוקא כשהיתה כאן הייתי בסדר, והייתי פנויה להקשיב לצרות שלה. באותו היום היא באה מאוכזבת, כי ביום הולדת שלושים של בתה (זו שהתחתנה) הילדים שלה ייפגשו עם האבא שלהם ולא איתה. אני מבינה את הקושי שהוא חווה בכל פעם מחדש מהמצב הזה, המצב של ארבע השנים האחרונות מאז שהם פירקו את הנישואים האלה. ימי הולדת, חגים - שם זה תמיד מתנגש. הפעם היא גם היתה מאוכזבת מכך, שהאקס לא הציע לה להצטרף למפגש הזה. בכל זאת יום הולדת עגול. מצד שני אולי היא שוכחת שבעבר היא היתה זו שהתעקשה לחגוג ימי הולדת של ילדים ונכדים בנפרד. אני לא יודעת אם האקס שלה בכלל חשב שזו אופציה. בנוסף היא סיפרה שהיא מאוכזבת שהילדים לא ממש מקבלים את החבר שלה. בסך הכל קשה לילדים - גם כשהם גדולים - כאשר ההורים מתגרשים. במיוחד כשזה נעשה עם דרמה כזאת גדולה. גם את החברה של האבא הם לא אוהבים. ככה זה כל כך הרבה פעמים, ילדים מתקשים לבלוע את השינויים שההורים עוברים במצבים כאלה. אני מבינה אותם ואני מבינה אותה. לא פשוט.
בגזרת הבריאות של T - כרגיל בדקה התשעים הגיעה ההתחייבות לאשפוז ממכבי (את הבקשה הגשנו לפני שבועיים), וכמובן שיש טעות בקוד וההתחייבות הזאת בעצם לא שווה כלום. ברגע האחרון T הצליח לתפוס את מתאמת האשפוז מאיכילוב שתדריך אותו מה צריך לומר למכבי כדי שיתקנו את ההתחייבות, וברגע העוד-יותר-אחרון הוא תפס את מכבי וקיבל מהם הבטחה שהם יעבירו את הדרישה לתיקון ההתחייבות באופן מיידי. ברם, עד לרגע זה לא קיבלנו מהם כלום, והם כמובן לא יעבדו שוב עד יום ראשון, והאשפוז כבר במוצאי שבת.....אז נראה מה יהיה.
בחמישי היה יום הולדת לחתן שלנו אז נחגוג לו בארוחת ערב ששי. בקיצור, אנחנו מנסים "עסקים כרגיל" כל עוד אפשר. בחמישי בערב אפילו יצאנו להליכה (אחרי שבבוקר כבר היינו בחדר כושר). היה חם מאד ולח אבל שנינו הרגשנו שחייבים לחלץ קצת עצמות, והיה טוב ללכת ביחד בחוץ.
המשך יבוא.
