במדור השרביט החם הציע השבוע מוטי לכתוב על תחפושת החלומות שלנו או חוויית פורים אחרת שלנו שקשורה לתחפושות, ונזכרתי בפוסט שכתבתי בפורים 2013 בישראבלוג לאחר שבתי ואני קנינו תחפושות לנכדים.
בזמן שכתבתי את הפוסט ההוא נזכרתי בשורת תחפושות שסבתי היקרה ז"ל תפרה עבורי כאשר הייתי קטנה...אז אני ממחזרת את הפוסט כאן.
לא אמי ולא אני אחריה לא למדנו מעולם לתפור. אני קצת סרגתי בתקופות שונות אבל כשרוני (הרב בתחומים אחרים) בהחלט לא שרוי בתחום הזה: תפירה, סריגה, ציור או פיסול - פשוט אין לי את זה.
לצערי הרב, כל אלבומי התמונות מילדותי נהרסו בשיטפון גדול שפקד את בית הורי הרבה אחרי שכבר לא גרתי שם, ואין לי תמונות של עצמי מחופשת לצרף כאן - אבל אני זוכרת שסבתי המסורה תפרה לי תחפושת גמד
שהיום בעצם היינו קוראים לה "תחפושת סנטה קלאוס" אבל אז לא הכרתי את זה כמובן.
בעצם הרעיון לתחפושת הגמד (סנטה קלאוס) הגיע ממקום פסיכולוגי תרפויטי: במשך כל שנות ילדותי המוקדמות פחדתי פחד מוות מאנשים עם זקן.
כל אדם שעבר ברחוב או בשכונה או חלילה נכנס אלינו הבית עם סוג כלשהו של זקן - הבריח אותי באימה הביתה, לחדר ואף מתחת למיטתי.
למותר לציין שכיוון שגרנו בירושלים, לא היו חסרים זקנים בסביבה.....והייתי במצב תמידי של אימה.
לא יודעת אם הרעיון להתחפש למשהו עם זקן הגיע מהורי או מסבתי וסבי (שאז עוד היה בחיים), אבל התחפושת העליזה האדומה עם הפעמון בראש המצנפת והזקן הלבן היתה אמורה לרפא את אמפי הקטנה ומהמפוחדת מהפוביה שלה.....
רק אספר, שאמנם הסכמתי ללבוש את התחפושת, אבל סירבתי להביט בעצמי במראה, או בתמונות שצולמו (בנוסף פחדתי ממצלמות ובכיתי בכל פעם שצילמו אותי.....). בקיצור - זה לא עבד להם 😂
היתה שנה שבה היא תפרה לי תחפושת קוזאק
ובגירסא שלי היא כללה אקורדיון, שאבא שלי קנה לי - אלוהים יודע מאיפה היה לו הכסף לאקורדיון אמיתי קטן בשנים ההן.
בהמשך סבתא תפרה לי תחפושת ארנב (קומפלט מכף רגל ועד ראש)
אבל הדובדבן שבקצפת היו זוג תחפושות של בוליביאני ובוליביאנית (אינדיאנים מבוליביה), שהיא תפרה לי מבגדים אותנטיים של בוליביאנים שהורי הביאו איתם ממסעם הארוך בדרום אמריקה בדרכה לעלות ארצה מארגנטינה.
זה היה בכיתה ג', כמעט שנה אחרי תום מלחמת ששת הימים. חברתי הטובה ואני התחפשנו לזוג בוליביאנים, כולל תינוק בתיק שסחבתי על גבי (בובה של תינוקת אינדיאנית שקבלתי מקרובת משפחה מארגנטינה). התחפושת שלנו כללה מופע מוסיקלי קטן שבו אני חיללתי בחליל והיא תופפה בדרבוקה קטנה את "קרנבליטו", רקדנו את הריקוד ושרנו (בספרדית) את המלים...וזכינו במקום שני בתחרות תחפושות בבית הספר. אגב, המקום הראשון הלך לילדה שהתחפשה חצי לישראלית, חצי לערבייה, וסימלה כמובן את השלום.
כמובן שמרגע מסוים כבר רציתי להתחפש כמו רוב הילדות רק לפייה, מלכה, נסיכה...
ובהמשך כבר התחפשתי להיפית "קולית"...
וחבל, כי התחפושות המקוריות שתפרה לי סבתא באמת היו משהו מיוחד.
והלוואי שיהיה פורים שמח
