לאחר שלא טסנו לטיול בר המצווה של חכמוד ובתי "נתקעה" בבית עם שלושת הילדים לכל חופשת פסח, ולאחר שהיא לקחה אותם במשך שלושה ימים ברציפות לים, היא החליטה שהגיע הזמן לקפוץ אלינו, לביקור ספונטני אצל סבא וסבתא. זה היה רעיון ממש נחמד ונראה לי שכולנו נהנינו מאד.
כמובן ש-T פינק אותם בארוחת צהריים (שניצלונים ואורז וסלט) וצפינו בסרט סיפור הברווזים, אמנם באנגלית עם כתוביות באנגלית אבל הנכדים עמדו בזה בכבוד. אפילו שרי, שהסתפקה בהסברים שהיא קיבלה תוך כדי. היה מאד מאד נחמד.
באופן מפתיע באותו הערב חתני התקשר ושאל אם אנחנו רוצים לבוא אליהם לארוחת ששי. שמחנו מאד, כמובן, מאחר שממילא היה לנו ערב פנוי: ארוחת יום ההולדת החגיגית לכבוד יום הולדתו של אבא שלי תוכננה למחרת בצהריים.
אז קפצנו אליהם בששי בערב ונהנינו מאד. גם אצלם אחרי הארוחה ראינו סרט לכל המשפחה "לשיר" (בפעם המיליון ואחת...) מדובב לעברית. סרט מקסים.
את ההכנות ליום הולדתו ה- 90 של אבא פרסנו על גבי יומיים, ורוב האוכל היה מוכן מראש כך שביום עצמו לא נותרה לנו הרבה עבודה.
בנוסף להורי הזמנו את המשפחה של בתי, את המשפחה של אחי על בנותיו ובני זוגן (והתינוקת של אחיינית1 כמובן) ואת אמא של גיסתי.
בעלה של אחיינית1 לא הגיע כי הוא שומר כשר לפסח ולא מגיע גם אל אחי במהלך החג. אבל החבר של אחיינית2 כן הגיע, התינוקת של אחיינית1 היתה עירנית ומתוקה ופיזרה חיוכים לכל עבר והאוכל היה טעים ברמות. הארוחה היתה מאד לא כשרה לפסח, כולל לזניה (שלא כשרה בכלל, בעצם, ומכילה גם בשר וגם גבינה וגם רוטב בשמל חלבי) ולחמניות ש-T אפה בעצמו במקום, וכמובן עוגת שוקולד, לכבוד אבא שלי שמעולם לא שמר כשרות או פסח מאז שעזב את בית הוריו (שכן שמרו) והצטרף ל"שומר הצעיר". בכל זאת מי שלא רצה לאכול ממש חמץ בהחלט לא נשאר רעב. היו מספיק מנות ניטרליות על השולחן.
האווירה היתה נהדרת, הנינים הכינו לאבא שלי ברכות יפות ומרגשות (הבנים כתבו ברכות ושרי ציירה ציורים) וגיסתי הקריאה ברכה יפה ומושקעת. היא גם קנתה לאבא מתנה מכולנו: נעלי "ON CLOUD" , בתקווה שעכשיו שהוא חזר להליכות, הוא ייהנה מהן מאד.
אבא מאד התרגש וכמובן הזיל דמעה כמה פעמים. בתום הארוחה כיבה את הנרות על העוגה ושרנו לו "היום יום הולדת" וכולם נשארו עד שלוש בערך, שאז סיימנו לשטוף והלכנו לשנו"ץ עייפים אך מרוצים. אחר כך כולם כתבו לנו תודה וכמה טוב היה.
בערב החג החלטנו לשבור שיגרה ובמקום לצאת כרגיל להליכת הבוקר שלנו, נסענו לנמל תל אביב, חנינו ויצאנו דרומה להליכה בטיילת של תל אביב.
בשעת בוקר מוקדמת (וערב חג שמייד אחרי שבת) הכבישים היו ריקים, מגרשי החניה היו פנויים, מזג האוויר היה מושלם - מעט מעונן עם בריזה נעימה והים היה עירני ויפהפה.
הלכנו הליכה נמרצת לאורך הטיילת והבנתי סוף סוף מה תיירים (ובכלל אנשים) אוהבים בתל אביב. אני אישית ממש לא אוהבת לנסוע לעיר הזאת, אבל ההליכה ככה לאורך החוף בשעת בוקר מוקדמת הרגישה לנו ממש כמו חו"ל.
בתום תשעה קילומטר (4.5 לכל כיוון) התיישבנו בבית קפה ואכלנו ארוחת בוקר מול הים.
שאר היום קראנו, נחנו, עשינו כמובן גם הליכת ערב. ארוחת הבוקר הגדולה הזאת שיבשה לנו את שאר הארוחות ולצהריים אכלנו רק קצת פירות. בערב אכלנו שאריות מיום ההולדת של אבא.
למחרת בבוקר שוב נסענו כדי ללכת בטיילת, אבל הפעם חנינו בחוף תל ברוך והלכנו בקטע הצפוני יותר. ראיתי בעצם יש המשך גם צפונה - אולי עד חוף הצוק. אולי אפילו עד הרצליה. נבדוק את זה. ננסה בפעם הבאה. או שנתחיל דרומה יותר ונלך עד ליפו.
היה צפוף יותר, מלא אנשים (כנראה ככה זה בשבתות וחגים) ופחות נעים. הבנו שבשבתות וחגים פחות אטרקטיבי ללכת במסלול הזה.
לא שתינו אפילו קפה שם באזור, חזרנו הביתה ישר בתום תשעת הקילומטרים ואת הקפה וארוחת הבוקר הרגילה כבר שתינו ואכלנו בבית.
וכך הסתיים לו החג הזה, שצוין אבל לא ממש הרגיש שנחגג.
היום T כבר נסע למסעדת הלקוח שלו בחיפה, ואני קפצתי לאיש המדרסים ששיפצר לי (שוב!) את המדרס הימני כך שתהיה הקלה ליבלת המסכנה שלי. הוא סירב בתוקף לקבל תשלום על השירות וטען שזה הכל חלק מהאחריות על המדרסים. הוא גם אמר שממש אין צורך בזמן הקרוב לעשות מדרסים חדשים. שהם לגמרי בסדר עדיין, למרות שהם כבר בני שנה וחצי. אין על הבחור הזה, פשוט אין.
שמחה על כמה נקודות אור מחממות לב ומשמחות נפש שזכינו להן בימים האחרונים.
