‏הצגת רשומות עם תוויות רופאת עור תותחית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רופאת עור תותחית. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 14 ביוני 2026

בשבוע החולף

הפוסט הזה יושב כבר יומיים בטיוטות ובכל פעם מקבל איזה עדכון קטן. 
כרגע שוב יש סכנת מלחמה....בדיוק כמו בשבוע שעבר. מי יודע מה יהיה.....? אף אחד. אז כל עוד זה לא התחיל, עניינים כרגיל. 

אז בשבוע החולף למרות כל הבלבולים הספקתי לא מעט. 
נפגשתי עם 'מחברת' וגם עם 'שלהבת', שכנתי העסוקה כל כך שאנחנו מצליחות לקיים בערך אחד מתוך שלושה מפגשים שאנחנו קובעות לנו. שלהבת תמיד אומרת, שהעיקר שאנחנו קובעות והעיקר שבסוף משהו מכל זה מצליח, והיא צודקת כמובן.
למחברת יש היום יום הולדת - בדיוק כמו לנשיא טראמפ ("אז מה זה אומר עלי?" היא שאלה אותי כשנפגשנו). רק שהיא חגגה בבית עם הילדים שלה, ולא על מדשאת הבית הלבן עם קרבות MMA........😉

במפגש עם 'שלהבת' שוב הלכנו לעגלת הקפה ביישוב, והפעם קצת התאכזבנו ממצבה המוזנח. גם הקפה לא היה משהו אבל המאפינס היו טעימות. 
כשכבר היינו בדרך הביתה 'שלהבת' הזכירה עוד מישהי מהיישוב שהיא התיידדה איתה לאחרונה, אלמנה בגילי, שהתברר שאני יודעת מי זאת - היא היתה נשואה לרופא השיניים שלי שנפטר לפני כמה שנים. 'שלהבת' שאלה אם אהיה מוכנה למפגש משולש יחד עם האלמנה ואני מייד הסכמתי. נראה איך זה יהיה. 

כיון שהארוחה המשפחתית בסופ"ש הזה תוכננה לשבת בצהריים, החלטנו להזמין בששי אחר הצהריים את חברינו הוותיקים 'המהנדס' ו-'ביוכימיה' לקפה, אחרי שנים שלא נפגשנו ארבעתנו ביחד. עם 'ביוכימיה' אני נפגשת בבתי קפה מידי פעם, אבל בפעמים האחרונות שנפגשנו ארבעתנו ל-T די נמאס מהנרגנות של 'המהנדס', שתמיד היתה קיימת אבל מאד הקצינה בשנים האחרונות, ולא בא לו להיות בחברתו. 

אלא שלאחרונה גילינו ש'המהנדס' אובחון עם מחלת הפרקינסון, והרגשתי שלא יפה ככה להתנתק מחברות של כל כך הרבה שנים, במיוחד במצבו.......אז נקטתי יוזמה ושאלתי אם בא להם לבוא לקפה אחר הצהריים בששי. הם נענו בשמחה, אבל בסוף ביטלו בששי בצהריים. 'המהנדס' לא מרגיש טוב......דיווחה 'ביוכימיה'. עצוב. נראה מתי ננסה להזמין אותם שוב. 

הארוחה בשבת בצהריים עם משפחתה של בתי והורי היתה נחמדה מאד וטעימה מאד. 
חתני לא הגיע - היתה לו הגשה של עבודה לתואר (גם הוא באמצע תואר שני עכשיו) וחברים שקבעו איתו על הבוקר התקשו להתעורר...וכל הסיפור נדחה לצהריים. לא נורא, השאר הגיעו וחגגנו לשרי עוד יום הולדת והיה נחמד מאד. בתי הגדילה לעשות וקנתה עבורנו מתנה לילדה - בדיוק את הבגדים והדברים שהיא ידעה שהיא רוצה - כך שהיא היתה מרוצה וגם אנחנו היינו מרוצים. 

עוד השבוע הצלחתי לקחת את אבא שלי לרופאת העור שלנו - שמאד מאד קשה לקבוע אצלה תור מרוב שהיא מבוקשת וגם עובדת מעט מאד. 
מה שקרה, הוא שאבא התלונן על גרד מציק בגב, ושני רופאים שונים ב'אחוזה' הגיעו לאבחנות שונות ומשונות, החל מאלרגיה וכלה ב'גרדת' - אלוהים יודע איך הוא אמור היה לחטוף את זה בתנאים הסטריליים שבהם הם חיים ב'אחוזה'. כמגוון האבחונים כך מגוון הטיפולים שניתנו, והם די שיגעו את הורי, בין היתר עם הצורך להרתיח את כל הכביסה כי גרדת - אם זו האבחנה - מאד מאד מדבקת. 

אני הייתי בארה"ב ולא יכולתי לעזור, אבל איך שחזרתי ארצה התקשרתי למזכירה של הרופאה, פניתי ללב שלה, כמו שאומרים, והצלחתי להשחיל את אבא שלי להתקבל אצלה מעכשיו לעכשיו. 
הרופאה - שכולנו (כולל אחי וגיסתי) מטופלים אצלה וכולנו סומכים על האבחנה שלה במאתיים אחוז, שללה את כל האבחונים, כולל השערות שזו תופעת לוואי של תרופה כלשהי או איזושהי מחלה נסתרת שבאה לידי ביטוי בגירוד. כלל לא מדובר בפריחה, היא פסקה, אלא בפצעונים שנגרמו כתוצאה מהגירוד עצמו. הגירוד לדעתה נגרם מזיעה - שכיבה רבת שעות (שזה ממש נכון, אבא שלי ישן איזה 11 שעות ביממה ומזיע מאד תוך כדי שינה) ושימוש בבדים סינטטיים גם בסדינים וגם בפיג'מה. 
היא נתנה לו שלושה חומרים שונים לטיפול בגרד עצמו, וביקשה לספק לו גם בגדים וגם מצעים של 100 אחוז כותנה. 
נקווה שזה יעזור. בכל מקרה יש לו עדיין תור אליה ביולי (שלא ביטלנו) - ובמקרה הצורך נחזור אליה. 

הלילה אחיינית1 אמורה לישון אצלנו, כי מחר מוקדם בבוקר יש לה את בחינת ההסמכה לפסיכולוגיה הקלינית באיזה קיבוץ בעמק חפר. היא לומדת לבחינה הזאת כבר כמה חודשים, גם תוך כדי המלחמה עם איראן - כאשר גרה אצל אחי וגיסתי עם הקטנה והיה קשה מאד ללמוד ולהתרכז. אבל היא תותחית ואני סומכת עליה שהיא מוכנה ושהיא תצלח את ההסמכה בשלום. אלא מה? עכשיו עם ה"היערכות לטילים מאיראן" שוב, קיום הבחינה כבר מוטל בספק, והיא לא בטוחה שהיא תגיע לישון אצלנו. איזה בלגן. 

בסוגיית המטפלת של הורי, בסוף הם החליטו לפטר אותה ולקחת מטפל גבר. ככה גם היה להם קל יותר לבשר לה על כך, לכאורה לא כי יש להם טענות אליה אלא כי בעת הזאת מתאים להם יותר מטפל זכר. היא קיבלה את זה יפה מאד, לפי מה שהם אמרו, ואני דאגתי שיעשו לה שימוע ויגישו לה מכתב פיטורין תקני עם הודעה מוקדמת וכל הסיפור, שלא תיווצרנה אחר כך בעיות. מה שנותר לי לעשות הוא לחשב עבורם "גמר חשבון" ולסיים את העסקתה כמו שצריך.

בינתיים כבר שוחחתי עם התאגיד ויש להם מישהו מתאים, לדעתם, שיגיע בתחילת השבוע הבא לשבוע ניסיון. באמת שלא משעמם אצלנו. 

יום חמישי, 16 במאי 2024

עדכוני הימים האחרונים

יום הזיכרון ויום העצמאות הזיכרון השני  עברו בעצב ובכבדות.

כאשר 'שותפנו' ו'שריתה' אמרו שנפגשים אצלם בצהריים ל"על האש" כמו תמיד ביום העצמאות, לא ממש הבנתי איך אני עושה את זה. הרגשתי שלא מתאים. שאין בי את הכוחות למפגש חברתי בזמן הזה.

מצד שני אני יודעת שבתקופה הזאת, יותר מתמיד, חשוב לי לא לשקוע לבד בבית עם העצב והדמעות, וחשוב לי להיות עם האנשים שאני אוהבת. אז זרמתי.

וככשאלנו מה להכין או להביא, אמרו לנו שאנחנו אחראים על הקינוח. 

אז אפיתי לכבוד המפגש את עוגת השמרים "המפורסמת" שלי (בעצם של רות סירקיס, עם שינויים שהכנסתי לאורך השנים), שאי פעם היתה שם דבר במשפחתנו ובאירועים משפחתיים, ושמזמן מזמן הפסקתי לאפות אותה - גם כי T השתלט פחות או יותר על המטבח, כולל על הקונדיטוריה בשנים האחרונות, וגם כי אני עצמי נמנעת ממתוקים ובעיקר ממאפים, וממילא לא נראה לי שזו עוגה שהנכדים יתלהבו ממנה....

אבל הפעם אפיתי - כרגיל שתי עוגות - אחת עם מילוי קקאו ואחת עם מילוי קינמון - ואפילו יצא לי מעולה. 

T הכין גם קרם ברולה פיסטוק, וגם פפנאש, ולמרות שכרגיל היה הרבה מאד אוכל - גם בשרים וגם סלטים - אנשים התלהבו ואכלו מהכל. 

ישבנו יחד חמישה זוגות חברים, שכולנו מכירים שנים וכולנו באותו ראש פחות או יותר. גם הילדים של שותפנו ושריתה נכחו חלק מהזמן - הבת, שלומדת רפואה בבאר שבע הגיעה עם החבר שלה, הבן קיבל חופשה לא צפויה מהצבא וגם החברה שלו הגיעה באיזשהו שלב. ובאיזשהו רגע הגיע במפתיע גם חבר של שותפנו "מהים". כלומר, חבר שגולש איתו ב-סאפ (SUP), שנותר לבד בחג כי הילדים היו אצל גרושתו. 

בדיעבד אני מאד מאד שמחה שהמפגש הזה התקיים. יצאתי משם הרבה פחות כבדה ועגמומית מאשר איך שהגעתי.

בגזרת ה"מכות" שנפלו עלינו לאחרונה:

קבלתי הודעה מכרטיס האשראי שלי שקבלתי חזרה את הכסף על שתי הרכישות שביצעו הפושעים שפרצו לחשבון עלי אקספרס של T.

את העגיל לא מצאתי, למרות שעברתי הלוך ושוב על כל המסלול שעשיתי באותו הבוקר, וגם איש לא יצר קשר לבשר שהוא נמצא. אני עדיין די מבואסת מזה, אבל מבינה שזה כנראה אבוד. 

בענייני רשויות המס האמריקאים קבלנו דיווח ביניים מפורט מרואה החשבון החדש שלנו - איזה שינוי מרענן מכל הקודמים שהיו לנו!!! - ולמרות שלא הכל נפתר עדיין, אנחנו רואים שהוא "על זה". 

בעניין  היבלת הדואבת על כרית כף הרגל והפריחה המשונה על העור: המשחה שרופאת המשפחה נתנה לי למרוח אכן עזרה, וכשהתחילה פתאום פריחה חדשה גם על הגב, T מרח לי אותה במשך שלושה ימים וזה חלף. איש המדרסים התותח עשה לי הגבהה מוגברת בקשת של המדרס הימני כדי שיהיה פחות לחץ על היבלת, אבל ה"לק" ש'רופאהחדשה' נתנה לי למרוח עליה לא עזר. התור לרופא העור נותר רחוק, וגיסתי נזפה בי, שכאשר יש משהו דחוף - הולכים לרופא פרטי. 

נו, מילא, גיסתי כל הזמן הולכת לרופאים פרטיים, אנחנו פחות. אבל החלטתי שהיא צודקת, ושבסך הכל אני יכולה להרשות לעצמי פעם ב... ללכת לרופא פרטי, וגיליתי מסלול "מהיום למחר" במדיקל סנטר של הרצליה. 

התברר שבמסלול הזה קורה גם שמקבלים תור "מהיום להיום" והגעתי לרופאת עור תותחית, שלגמרי במקרה היתה תלמידה של רופאת העור המיתולוגית שלי, שתמיד חיכיתי חצי שנה לכל תור אצלה ושעכשיו ממילא פורשת לגמלאות. חבל שהיא מקבלת ב"כללית" ולא ב"מכבי", אבל עכשיו אני יודעת שכאשר יש לי משהו באמת דחוף - יש לי למי לפנות.

בנושא הפריחות האקראיות על העור, היא פסקה שעלי להחליף מיידית גם את סבון הגוף וגם את קרם הגוף בהם אני משתמשת, שמכילים SLS. היא אמרה שהמשחה שנתנה לי רופאת המשפחה היא טובה אבל לא נועדה כמובן לשימוש לאורך זמן. הסבון וקרם הגוף ללא SLS, לעומת זאת, ניתנים לשימוש ללא הגבלה. 

את היבלת היא מייד הסירה לי, ופסקה שזו איננה יבלת ויראלית, כפי שחשד איש המדרסים, אלא משהו בשם קאלוס, שנגרם מחיכוך יתר או לחץ יתר או גירוי אחר כלשהו. בקיצור - הפתרון הוא אכן במדרסים עצמם, והוא כמובן אמר מייד שאין בעייה לפתור לי גם את זה. 

בנוסף היא נתנה לי, בלי שאבקש, טיפול לנגעים (מנזקי שמש, בילדותי הרחוקה) שיש לי בפנים, אבל כמובן שלא אעשה אותו עכשיו אלא לקראת החורף כנראה. 

אבא שלי עיקם אתמול את הקרסול, אז שוב הוא קצת מושבת. הוא חשב שזה נקע אבל שום דבר לא התנפח, ואני מקווה מאד שתוך כמה ימים הכאב יחלוף והוא יוכל לחזור לתפקד. 

בשבת T חוגג יום הולדת 67 ובששי אנחנו עושים ארוחה משפחתית - בתקווה שאבא יצליח להגיע. לכבוד יום ההולדת קניתי לנו כרטיסים להופעה של אדיר מילר בשבוע הבא. T מאד אוהב אותו. 

אין ממש מצב רוח לחגוג, בטח לא אחרי הדו"צ שהיה בעזה ובו טנקיסטים שלנו הצליחו להרוג לעצמנו חמישה חיילים ובכלל כל מה שקורה בזמן האחרון. אבל יום הולדת זה יום הולדת ואני מקווה שיהיה מוצלח.