בסוף השבוע שעבר אירחנו כאן ארוחת ששי עם בתי והמשפחה וגם הורי והיה נחמד מאד.
בתי השתלטה על שטיפת הכלים והנכדים עזרו בפינוי וכך יכולתי גם לארח וגם לא להפעיל יותר מדי את הכתף המסכנה שלי, שאני משתדלת לשמור עליה יותר מהרגיל. קשה לי לבקש עזרה, אני כל כך רגילה להיות עצמאית לגמרי ולהסתדר לבד - אבל כרגע נראה שאצטרך להתרגל לזה.
דווקא בשבת אבא הרגיש חלש יותר, ובדיוק אז אחי ביקר אצלו וחזר מודאג, דיווח לגיסתי שמייד (כרגיל) התחילה להפעיל אותי - אולי צריך מד סטורציה בשביל אבא כמו בשביל אמא שלה ועוד ועוד..........באמת שהכוונות שלה טובות אבל אין לי כל בכל פעם ל"הפעלה" הזאת. את רוצה לקנות לאבא מד סטורציה? תקני. ובכל מקרה מצבו לא כמצבה של אמא של גיסתי. הוא חי בדיור מוגן, צוות המרפאה זמין לו בכל עת, יכולים למדוד לו סטורציה וכל דבר אחר, יש שם רופאים לשירותו רוב הזמן...ונכון שיש דמיון בין מצבו הרפואי למצבה הרפואי אבל זה עדיין לא בדיוק אותו הדבר.
בכל מקרה בראשון בבוקר אבא התייצב אצל הרופא במרפאת ה'אחוזה' שהזמין עבורו בדיקות דם וגם שלח אותו לצילום רנטגן - גם של הגב (בגלל כאבי הגב) וגם של החזה - וגם אולטרסאונד של שניהם. בסך הכל לא ראיתי בתוצאות ממצאים יוצאי דופן אבל מחכה לשמוע מה הרופא יגיד.
בראשון גם T עשה בדיקות גם ובשני היה לו תור אצל 'רופאהחדשה' בניסיון להיעזר בה כדי לחפש כיוונים חדשים לבירורים לגבי ההתקפים שלו. בימים שלפני כן T סבל מהתקף כאב כמעט כל יום, חלקם ממש חזקים. ובנוסף התחיל לכאוב לו הגב.
הרופאה הבטיחה להתייעץ עם מומחים ועמיתים ולחזור אליו. בינתיים לא עלו (ברוך השם) ממצאים מיוחדים בבדיקות הדם.
היא קבעה לו תור נוסף באמצע השבוע הבא, כנראה כדי לעבור איתו על תוצאות הבדיקות ולדווח מה העלתה בינתיים בחכתה.
לי היתה שוב פיסיותרפיה, וגם התחלתי לבצע את שני התרגילים (המאד עדינים) שהיא נתנה לי לעשות, ובינתיים באמת מצבי לא רע בכלל, מבחינת הכתף.
דווקא למחברת היו כאבים נוראיים בבטן לילה אחד (שהזכירו לה את הכאבים שחוותה כשהיו לה אבנים בכיס המרה ודלקת בלבלב) - אז גם אותה שלחו לאולטרסאונד, שלא הראה ממצאים מיוחדים (פרט לכבד שומני...), שלא מפתיע בכלל עקב עודף המשקל הרציני שלה. היא מנסה לרדת במשקל אבל בינתיים לא ממש הולך לה. מצד שני היא יוצאת לדייטים, ודווקא פגשה מישהו נחמד לשם שינוי.......נראה אם יהיה לזה המשך.
הבת שלה סיימה את הטיפולים ונראה שאפשר לחגוג את החלמתה, ואז בדיוק הבת הקטנה חטפה שלבקת חוגרת. באמת שאין כוח לכל המחלות האלה.
השבוע קבלתי את הרכב שלי בחזרה מהמוסך, מתוקן ויפה - וכבר T התחיל לבדוק רכבים חדשים לנסיעות מבחן. עוד לא חלפו שלוש שנים מאז שקנינו את הרכב הזה כך שאני לא לגמרי יודעת מדוע T רוצה להחליף אותו עכשיו, וגם אני לא לגמרי מבינה איך נממן רכב חדש - אמנם יש לנו הכנסה נאה אבל אין לנו כרגע חסכונות, מאז שהוצאנו את הכל בשנה שעבר על ההלוואה לרכישת הבית של בני והרכישה של הבית ביוון, והוצאנו בשוטף לא מעט בחצי השנה הראשונה השנה בסיוע לבתי וחתני.........אבל T טוען שיהיה בסדר, אז אני לא מתווכחת כרגע.
אז עשינו באמת נסיעת מבחן ראשונה על SMART #5, שנראה לי ממש מכוער אבל האמת שהיה תענוג לנהוג עליו, והמשך קבענו נסיעת מבחן על ZEEKR 7X... ונראה מה עוד נבדוק.
כששאלנו את בתי וחתני אם הם באים בששי הם ענו שלא, אבל שאולי הם יארחו אותנו.........אם "יספיקו"....ובסוף הם באמת הכינו ארוחה והזמינו גם אותנו וגם את אמא של חתני ואת אחותו הקטנה עם משפחתה. היה נחמד מאד, למרות שחרה לי שאת הורי לא הזמינו. הם טענו שלא יהיה להם נוח - ולאור מספר האנשים שהוזמנו זה גם היה נכון, כי אין לבתי וחתני עדיין שולחן אוכל וגם מקומות ישיבה בסלון מאד מצומצמים. בפועל הם נעזרים בריהוט המרפסת - גם לתוספת לישיבה בסלון וגם לתוספת לאי המטבח שמכיל רק חמישה אנשים. וגם ככה היינו 13 איש והיה מקום ישיבה רק ל-12. בתי וחתני לא ממש ישבו לאכול. אני מניחה שכל זה זמני.........אבל בכל מקרה הגיע הזמן שהורי יוזמנו אל הדירה החדשה שלהם.....ובשעות שבאמת נוח להם.
בשבת בבוקר רצינו לקפוץ לבקר אצל הורי אבל כששאלנו אם זה בסדר להגיע - בשעה עשר - הם אמרו שהם כבר במיטה. אני לא זוכרת אם יצא לי לספר כאן על סדר היום המוזר של הורי. הם הולכים לישון את שנת הלילה שהם אחר הצהריים (לפעמים אפילו בארבע), ואמא בעצם עושה שנ"צים קצרים לאורך ה"לילה" הזה שלהם וקמה סופית בשלוש בבוקר........שאז היא מתחילה את סבבי ההליכות שלה בחוץ, ובסוף מסיימת בשש בבוקר בחדר כושר.
גם אבא קם ממש מוקדם ויוצא להליכה. ואז הם אוכלים "צהריים" בסביבות תשע בבוקר כך שבאמת בעשר זה כבר השנ"צ שלהם, ארוחת "ערב" בשתיים או בשלוש..........וחוזר חלילה. אז מאד קשה להשתלב בלו"ז הזה באמת, ועבור ארוחות ששי אצלנו, למשל, הם נשארים במיוחד ערים. לא רק זה, יוצא שהם לא אוכלים כלום מאז תשע - "ארוחת צהריים" שלהם, ועד שבע בערב, אצלנו. אנשים מוזרים. אז בשבת אנחנו בדרך כלל מגיעים אליהם בעשר אבל הפעם אמא היתה כבר עייפה והם הלכו לישון מוקדם.
לא ויתרנו וקפצנו אליהם בארבע אחרי הצהריים - אחרי שוידאנו שהם לא שוב במיטה כבר - כשאנחנו בעצמנו התעוררנו מהשנ"צ. אחי ואחיינית2 היו אצלם, והיה די נחמד - פרט לעובדה שהם כיבו כל הזמן את המזגן כי אבא סובל מקור.
בנוסף הוא קיטר כל הזמן שאפרכסת האוזן עדיין מציקה לו (מאז הניתוח ההוא שהסירו לו גידול BCC והוא לא הפסיק לדמם וביליתי איתו לילה במיון) ושהמנתח מתעקש שהוא לא יגיע לביקורת נוספת לפני ספטמבר. זה קצת עצבן אותנו, והכרחנו אותו לכתוב למנתח הודעה שהוא ממש סובל ורוצה להגיע אליו, וסוף סוף קיבל תשובה להגיע איזה בוקר השבוע. אבא שלי יודע להיות נודניק ולחפור ולחפור עד שנכנעים לו, אבל לפעמים דווקא כשצריך - הוא נמנע. טוב, נראה מה המנתח יגיד לו.....באמת האוזן אדומה וכואבת והוא כל הזמן מרגיש "זרמים, באפרכסת..מסכן.
בערב נפגשנו עם שותפנו ושריתה. גם שם לצערנו יש בלגן עם הירושה. מסתבר שאבא שלה לא השאיר תיעוד הולם וגם לא מוצאים את הצוואה המקורית וגם כל מיני עניינים אחרים שגורמים עכשיו לכעסים בין האחים....למה זה תמיד נגמר ככה??? לא מספיק העצב והכאב על מות האב?
סיימתי את הספר "המדריך למכשפה מהעבר לדייטים מודרניים" שהיה לא רע. לאחר מכן התחלתי את ככה זה היה מאת אניטה שפירא - שהוא האוטוביוגרפיה שלה. חייבת להודות - סיימתי קצת יותר מרבע ספר כשהבנתי שבא לי להפסיק לקרוא. אני לא יודעת אם אחזור אליו.... בינתיים אמא שלי קוראת אותו ונראה מה תהיה חוות דעתה. היא סיפרה לי שאניטה שפירא היתה תלמידה שלה לספרדית אי שם בשנות השבעים או השמונים.......כך שבהחלט עניין אותה לקרוא את סיפור חייה.
אז בחיפוש אחר משהו קליל יותר, התחלתי לקרוא את כל האמהות האחרות שונאות אותי מאת שרה הרמן - שוב המלצה של רעות אסתר סוקרת ובינתיים זה זורם.
לסיום, אספר בשבוע האחרון די התפרעתי עם שוקולד - היו כמה ימים שבהם אכלתי שוקולד כמעט כל יום - וזאת דווקא כשהתייצבתי על המשקל הרצוי שלי. זה נראה לי ממש כמו חבלה עצמית, ולא ברור לי למה זה קורה ואני מקווה שאצליח להשתלט על עצמי וכמה שיותר מהר, כי ......חבל. חבל מאד.
