‏הצגת רשומות עם תוויות תלאות הביורוקרטיה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תלאות הביורוקרטיה. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 31 בדצמבר 2024

חורף

הימים חולפים, ואמנם T עדיין כאוב וחלש אבל משתפר והולך מיום ליום. עבר שבוע שלם מאז הניתוח ורואים התקדמות. אני מאמינה שבקרוב הוא יתחיל לחזור לעצמו. 

מצד שני אצל אבא שלי התחיל שוב לכאוב הגב, ואני מאד מקווה שהוא לא שבר חוליה שלישית! הפיסיותרפיסטית שמגיעה אליו הביתה הנחתה אותו אילו תרגילים לעשות ואילו לא, כמה ללכת...ובסך הכל הבנתי שהיום אחר הצהריים הוא הצליח לעשות הכול - אז אולי המצב לא אקוטי כמו שהיה בפעמים הקודמות. נחכה ונראה. 

בנוסף, בחמישי האחרון אבא עבר ניתוח MOHS רציני בקרקפת - משהו שהתפתח וחיכה עוד מספטמבר. בדיוק לפני שאושפז היה אצל רופאת העור שהפנתה אותו לכירורג. אז עכשיו זה סוף סוף קרה. מצד אחד, הקלה גדולה שזה כבר מאחוריו. מצד שני, לפחות בימים הראשונים הוא סבל מכאבים, גם בקרקפת באזור הניתוח וגם כמובן ברגל באזור ממנו לקחו עור לצורך ההשתלה.

אין אצלו רגע דל.

בנוסף ממשיכה הביורוקרטיה אצלו ואני מוצאת את עצמי כל הזמן עסוקה בזה. 

ביטוח לאומי קבע לו רמת סיעוד 4, שזה לא הכי גבוה ולדעתי די חוצפה - אבל הבנתי ששינו את הקריטריונים לאחרונה, פשוט כי אין מספיק כסף לשלם לכולם. בכל זאת אנחנו מנסים לערער על זה, בין היתר בעזרת רופא גריאטרי שימלא טופס מיוחד לבני 90+...אולי מה שהוא ירשום יעזור להעלות את הדרגה. נהדר, אלא שתור לרופא גריאטרי קבלתי הכי מוקדם לאפריל (כי הרי לבני 90+ יש המווווון זמן לחכות), וביטוח לאומי לא מסכים לקבל חוות דעת מרופא פרטי! הם מראש מתייחסים אלינו כאל פושעים, ובטוחים שרופא פרטי יכתוב מה שאנחנו רוצים ולא את האמת. זו המדינה שלנו. בסוף קבלתי תור למרץ. 

בנוסף, ביטוח לאומי חילק את גמלת הסיעוד בינו (כסף בבנק) לבין חברת הסיעוד (מה שנקרה "שעות"). בהתחלה התעצבנתי על זה, אחר כך דיברתי עם חברת הסיעוד שאישרה לי שהכסף יעבור למטפלת, ואנחנו נצטרך אז רק להשלים לה את יתרת המשכורת.... ואחר כך גיליתי שיש אפשרות לבקש מביטוח לאומי לשלם את כל הסכום ישירות לאבא שלי בבנק. אז הגשתי בקשה לאופציה הזאת, ונראה אם ומתי זה יתבצע. עם השעות שאמא קבלה בחברת הסיעוד אני עדיין לא יודעת מה אני אעשה...כי המטפלת רשומה רק על אבא שלי...

 בקיצור, יש עוד הרבה התעסקות. 

הבריאות שלי משתפרת גם, עדיין נותר לי שיעול מידי פעם, אבל חזרתי להתעמל - בהדרגה - וליתר בטחון קבעתי תור לרופאת המשפחה (גם זה קבלתי רק לסוף השבוע), ואם ארגיש יותר טוב עד אז פשוט אבטל את התור.

במקביל התחלתי לחזור לחיים שלי - נפגשתי עם 'מחברת', התחלתי לחזור לפעילויות אחרות...מקווה לחזור לאיזושהי נורמליות בתוך הבלגן הפרטי שלי ובתוך הטירוף הלא נגמר (יש שיאמרו הולך וגובר) מסביב. 

השבוע חכמוד חוגג יום הולדת 14 - וכנראה נחגוג אצל בתי בבית. אולי אכין משהו......אולי בתי וחתני יכינו את הכל. נראה.

סיימתי את הספר ALL FOURS - שאגב הסתיים בפתאומיות, ממש בהפתעה...(במיוחד בספר דיגיטלי, לא רואים שעומדים לסיים...) אבל בדיעבד לא היתה דרך טובה אחרת לסיים אותו כנראה. בסוף בסוף - אני יכולה לומר שזה היה ספר טוב. לא לכל אחד......אבל טוב. 

הספר הבא שלי יהיה "מי שסוכתו נופלת" מאת צבי בן מאיר. דיווחים בהמשך....

באמאזון פריים אנחנו צופים בסידרה בשם SAS: ROGUE HEROES שמתארת בצורה די ריאלית את ההיווצרות של היחידה המיוחדת הזאת במלחמת העולם השניה בשנת 1941 עוד לפני שהאמריקאים הצטרפו וכשרומל התקדם באופן מטורף באפריקה.... הבנתי שסיירת מטכ"ל מבוססת על היחדיה הזאת. הסידרה מבוססת על הסיפור האמיתי וזה עשוי ממש טוב. 

לסיום - סיפור קטן מצחיק שמדגים איך הראש שלי (לא) עובד בימים אלה. 

יצאתי מהבית והחלטתי ללבוש את מעיל החורף של השנה שעברה, שהוא ארוך ועם בטנה מבודדת - מתאים יותר לטמפרטורות הנוכחיות מהמעיל שהשתמשתי בו עד עכשיו. שלפתי את המעיל מהארון ולבשתי אותו, נעלתי מגפיים, לקחתי תיק וטלפון, נכנסתי לרכב ונסעתי. כל הדרך הרגשתי שצפוף לי והדוק לי ותהיתי אם השמנתי אולי מאז שלבשתי את המעיל הזה בפעם האחרונה (לא!)......ואז הגעתי לאן שנסעתי. הנחתי את המטריה, הסרתי את הצעיף, הורדתי את התיק מהכתפיים, באתי להסיר את המעיל...........ואז הבנתי שלבשתי את המעיל "הרגיל" מעל למעיל החורף....בקיצור הייתי כל הנסיעה עם שני מעילים 😂!! מה שמסביר למה היה לי צפוף.......

מאחלת שנה אזרחית טובה (יותר!) לכולם. 

יום שלישי, 10 בדצמבר 2024

חולה

אז אני עדיין מקוררת, משתעלת, הראש כואב - טוב, נו, אני חולה. אין דרך לייפות את זה. אז שחררתי. אני נחה בבית, נותנת ל-T לעשות במקומי חלק ממטלות הבית וגם מטלות הקשורות להורי. 

במסגרת הביורוקרטיה לקבלת האישור לעובדת הזרה, צריך להקפיץ אותה לעורך דין ולהחתים אותה על הצהרה שהיא מבינה שאנחנו מבקשים אישור עבורה במיוחד עבור אבא, ושאם לא נקבל אישור היא תצטרך לעזוב את הארץ. 

בנוסף אנחנו צריכים לכתוב מכתב "לפנות ללב" של משרד הפנים, כדי שירשו לנו להעסיק אותה למרות שהיא כבר הרבה שנים בארץ. את זה עשינו בכוחות משותפים. 

בהמשך אמורה להגיע אל הורי העובדת הסוציאלית של תאגיד הסיעוד, כנראה גם היא צריכה לצרף מכתב לבקשה. וכמובן יש לנו את מכתב השחרור מהשיקום, שמפרט את מצבו הרפואי והסיעודי. ביורוקרטיה, כבר אמרתי. 

מסכנה אמא שלי, כל כך זקוקה לשיגרה שלה ולשקט שלה ובמקום זאת כל יום יש אקשן וההתרוצצויות. 

אתמול הגיעה אליהם מרפאה בעיסוק, ובערב נסעו למומחה הריאות שגיסתי סידרה ממש מהיום למחר (כל הכבוד לגיסתי). היום מגיע פיסיותרפיסט, נדמה לי, צפויה לאבא עוד פגישה עם הרופאה באחוזה ואחר הצהריים הוא צריך לנסוע ללנדיאדו לבדיקה התקופתית של קוצב הלב. זה גם טרטור עבורו אבל בעיקר עבור אמא זה מערער, כל ההתרחשויות האלה. היא אדם לחוץ ועצבני שזקוק לשקט, לשיגרה ול"לבד" שלה. בקיצור זו תקופה סוערת עבורה ואני מקווה שתצלח אותה בשלום. כמובן שהיא מסרבת אפילו לדבר על לקיחת ציפרלקס או משהו דומה כדי להרגיע מעט את החרדות. הפסקתי להזכיר את זה, הרמתי ידיים.

לפחות נראה שעם המטפלת ועם הנוכחות שלה היא מסתדרת לא רע. וזה אומר הרבה. 

כיון שאני חולה, ויש לי זמן, אז כשהראש לא כואב יותר מדי אני קוראת. כרגע אני קוראת ספר בשם "שיחה טובה" מאת ד"ר הדס זאבי. זה ספר שכולל גם רומן, שכולל טרגדיה אישית של המספרת, גיבורת הספר, שהיא עצמה פסיכולוגית קלינית כמו הסופרת, וגם תיאורים של טיפולים פסיכולוגים שהיא עשתה.  בחלק ה"רומן" של הספר יש פרקים שמסופרים בגוף ראשון על ידי הגיבורה, ויש פרקים שמסופרים בגוף ראשון על ידי הבחור שאיתו היא נכנסת למערכת יחסים. בכל פרק מסומן האם הוא פרק שמספר על הרומן או פרק שמתאר טיפול. 

אני עדיין לא סגורה לגמרי עד כמה אני ממליצה על הספר הזה אבל בינתיים קוראת בשטף.

בגזרת הסדרות, אני צופה ואוהבת את: 

'התן' ו'לביאות'- ב-YES וכמובן ממשיכה לעונה החדשה של 'גברת מייזל המופלאה'. צפיתי ואהבתי את העונות (שהסתיימו) של 'הדרך הביתה' עם אנדי מקדוואל הנהדרת, ואנחנו צופים בהנאה גם בסדרה חדשה בשם 'מטלוק' (שמרפררת לסידרה משנות השמונים/תשעים עם אנדי גריפית' אבל זו סידרה חדשה ואחרת לגמרי עכשיו).

בנטפליקס צפינו ואהבנו את 'הטירוף' (THE MADNESS), סידרה מוגבלת אמריקאית אבל טובה. 

למי שיש אמאזון פריים יש סידרה מצוינת בשם CROSS - אמנם ללא כתוביות בעברית. אני צופה שם גם בפרקים החדשים של YELLOWSTONE אבל זה בתשלום נוסף, וצריך גם VPN (להתחפש ל IP אמריקאי) כי זה לא מיועד לצופים בחו"ל. 

אז זה מה שעושים כשחולים...........בתקווה להבריא מהר ולחזור לשיגרה (בעיקר לספורט - כבר שלושה ימים שלא התעמלתי 😒).

ואף מילה על המצב..........


יום שישי, 12 באוגוסט 2022

חלף עוד שבוע

קשה להאמין שחלף כבר עוד שבוע. 

שוב יום ששי, והערב בתי ומשפחתה יצטרפו אלי ואל T ואל הורי לארוחה. 

האמת שאחי וגיסתי ואחיינית1 חזרו מארה"ב בתחילת השבוע (לאחר שטיילו בניו אינגלנד וניו יורק וגם הספיקו להיפגש מעט עם בני, כלתי וקיקה - סביבוני היה בגן), ושקלתי להזמין גם אותם - אבל גם לא הייתי בטוח איך T ירגיש עם הגב, וגם לא ראינו מעל לשבוע את הנכדים והעדפתי להקדיש להם את מלוא תשומת הלב. 

כמו שצפינו, הגב של T השתחרר די מהר מרגע שהתחיל לקחת את ה-BETAREN שעדיין היה לי במלאי. שלושה כדורים הספיקו והוא חזר לשיגרת יומו. ביום השלישי אפילו יצא איתי להליכת הערב, ולשם שינוי הלכנו באותו הקצב - לשמחתי, מצד אחד, כי לא הייתי צריכה לרדוף אחריו, ולצערי מצד שני כי עדיין הלך לאט יותר ובזהירות בגלל הגב. למחרת הוא כבר חזר לחדר כושר ויום אחרי כן גם חזר לרוץ. 

עכשיו הוא מדווח שהכאב חלף כלא היה. 

אז בתי והמשפחה יגיעו הערב לארוחה, שאחריה הגדולים יישארו לישון ומחר  אולי ניקח אותם לבריכה ב'אחוזה' - שסוף סוף חזרה לקבל נינים ונכדים אחרי תקופת הקורונה - בתקווה שגם בתי ושרי תצטרפנה אלינו כשתתעוררנה. 

מתוכנן גם יום כיף לנינים ולנכדים ב'אחוזה' בשבוע שאחרי כן, עם הפעלות ובריכה וארוחת בוקר וצהריים, וביקשנו מאבא שלי לרשום את כולם. מקווה שיהיה כיף באמת. באותו השבוע קבעתי עם בתי עוד "יום נכדים" כדי שהיא תוכל לעבוד בקליניקה, והרי שרי תהיה כבר בחופשה מהגן. 

אז השבוע T נסע לראש העין לבדיקת אולטרסאונד של עורקי הצוואר (הקרוטיד), ובאבחון נכתב שנצפתה היצרות של פחות מ-50% בצד אחד, ואם הבנתי נכון לא היתה הפרעה בזרימת הדם - אבל כן כתוב שמומלץ להמשיך מעקב אצל כירורג כלי דם וכן לבצע CT של עורקי הצוואר. ביני לבין עצמי אני מקווה שרופאהחדשה תפנה אותו דווקא ל-MRI ולא CT. אבל נדבר איתה ונראה. ועוד ביני לבין עצמי, יש לי הרגשה שתחושת הסחרחורת והעילפון שהוא מקבל כאשר הוא מרים את ראשו למעלה בזווית חדה נובעת דווקא מעמוד השדרה הצווארי ולא מעורקי הצוואר.....אבל מה אני מבינה, הדיוטית שכמותי? טוב שבודקים בכל מקרה את עורקי הצוואר, שחלילה לא יווצר מצב שיגרום לשבץ מוחי....

מאסותא טרם קבלנו את הפענוח של ה-CT. ביום ראשון יחלפו להם עשרת ימי העבודה שהם הבטיחו.....בדרך כלל הם בזמן או מקדימים. אבל נראה. 

חשבנו שניפגש עם שותפנו ושריתה באיזה ערב השבוע אבל בסוף זה לא יצא, במקום זה הוזמנו אל ביוכימיה והמהנדס.  שמחנו להתראות והם הכינו ארוחת ערב נחמדה לכבודנו, אבל האמת היא שערב שלם עם 'המהנדס' לאחרונה זה דבר די מעיק. הוא נרגן מאד, כל הזמן מתלונן ומקטר וכל דבר מעצבן אותו - לא נעים להיות במחיצתו. 

אנחנו ממשיכים להיפגש מדי פעם כי אנחנו אוהבים אותם ואנחנו חברים טובים כבר הרבה מאד שנים (בנותנו בנות הארבעים היו ביחד מאז המעון) - אבל אנחנו מקטינים את המינונים. 

באופן מפתיע ולא אופייני T הסכים שארכוש כרטיסים למחזמר "כנר על הגג" - בדרך כלל הוא לא אוהב מחזות זמר וממילא שנינו ראיתי את ההצגה הזאת (ואת הסרט) בגרסאות כאלה ואחרות כבר כמה פעמים - ובכל זאת בא לי, ואני אוהבת את דטנר ואת סנדרה שדה. נראה לי שיהיה נחמד. ההצגה מתקיימת בשבוע של יום הנישואים ה-43 שלנו, כך שזה תירוץ טוב לצאת לבלות קצת בעיר הגדולה. 

אני מושכת את הסוף של הספר "שבעת בעליה של אוולין הוגו" למרות שיש לי ספרים טובים אחרים שכבר "מחכים" לי. זו לא ספרות מופת אבל אני נהנית לקרוא. 

סיימתי (בחדר כושר, בהמשכים) לצפות בסידרה "ריקוד האש" המצויינת. בין הסדרות שאני "מחסלת" כשאני על האליפטיקל בחדר הכושר לבין כל הפודקסטים שאני שומעת כאשר אני הולכת/רצה בחוץ - אני מרגישה שיש לי הספק לא רע. אני גם נהנית מהתכנים וזה גם מסיח את דעתי ומעביר את הזמן כך שאני לא שמה לב למאמץ ולקושי וכך מגשימה גם את מטרת הפעילות הגופנית שלי כמו שאני רוצה. אז כן, בקטע הזה אני די מרוצה מעצמי. 

אז אולי ניפגש עם שותפנו ושריתה במוצאי שבת, וכנראה אפגש עם מחברת בראשון בבוקר. עדיין לא קבעתי מועד חדש עם קלי ושני. אני זוכרת ששני טסה לחו"ל כך שנדבר שוב כאשר היא תחזור, ואני עוד צריכה להתעדכן עם קלי מה שלום בעלה ואיך עוברת/עברה עליו הקורונה, והאם היא נדבקה בסוף או לא............

מהדרכונים שחידשנו טרם שמענו דבר אבל מראש אמרו שזה ייקח ששה שבועות....אז יש עוד זמן. את תעודת הזהות החדשה (הביומטרית) שלי קיבלתי והפעלתי, אז עוד משימה שבכלל לא תכננתי כבר בוצעה. 

מקווה לסופ"ש נעים ושקט - וכמו שעדה כתבה, שמחה שמבצע עלות השחר היה קצר והסתיים כפי שהסתיים. דווקא מכל הפוליטיקה של השבוע אני כל כך נגעלת שכרגיל לא אזכיר דבר....ונראה מה יהיה. 

שבת שלום. 

יום רביעי, 6 ביולי 2022

מאז שחזרנו

מרגיש לי כאילו חזרנו ונחתנו בריצה תוך שאינספור מטלות שהצטברו או נולדו תוך כדי תנועה מתנפלות עלינו. 

זה בסדר, אין לי צורך "לנוח" במובן הזה, אבל באמת שהימים גדושים וטסים ועדיין יש תחושה של "להספיק, להספיק". 

בסוף השבוע הראשון אחרי שחזרנו כבר הספקנו לארח כאן כבר בששי את בתי, חתני והנכדים ואת הורי. היה ממש כיף. הנכדים הגדולים גם נשארו לישון ושיחקנו וניגנו ודיברנו...היה טוב להיות שוב ביחד. 

פרט לכך השבוע הראשון שלנו בארץ התאפיין בעיקר בהרבה מאד מטלות. 

אחת המטלות היתה כרוכה בביורקרטיה ועורכי דין סביב הרצון של בתי וחתני לקנות דירה חדשה. 

באחד הפוסטים האחרונים קיטרתי על הנושא הזה אצלם, והנה דווקא כשהיינו בחו"ל הם מצאו עיסקה שכן נראתה להם. 

מדובר בבניין שאמור לעבור תמ"א מסוג "הריסה ובנייה מחדש", ואיכשהו מפה לאוזן הם שמעו על העניין עוד לפני שהדירות החדשות (לא אלה של דיירי הבניין עצמו)  הוצעו למכירה בשוק. כתוצאה מכך המחיר הרבה יותר שפוי (או קצת פחות מטורף, תלוי איך מתבוננים על זה) ממחירי הדירות שהם ראו עד כה באזורים שעניינו אותם בהרצליה. מצד שני עוד אין בכלל היתר בנייה, עוד לא נבחר קבלן, עוד אין בעצם מפרט טכני שהיזם מוכן להתחייב עליו....ועוד ועוד "חורים" שאנחנו די התפלצנו כאשר חתני שלח לנו את המסמכים לעיון. 

T הזהיר אותם מפני העיסקה והתחנן שייעזרו בעורך דין שמבין בענייני תמ"א, ואכן הם לקחו מישהו שעל פניו סגר להם חלק ניכר מן הפינות, אבל עדיין זו לא עיסקה שאנחנו היינו ממליצים להם לחתום עליה. ברם - לא אנחנו מחליטים, ובסוף הם חתמו על חוזה שהם די מרוצים ממנו. בכל מקרה מדובר במקרה הטוב על כניסה בעוד כארבע שנים. נקווה לטוב ושבאמת עורך הדין שלהם שריין להם בטחונות וערבונות כאלה שיוכלו לצאת ולקבל את כספם בחזרה בכל מיני שלבים שבדרך. 

החלק שלנו עסק בעלויות שנבעו מבעלות שהיתה לבתי על חצי דירה שהיא בעצם שלנו. לפני שנים רבות קנינו שתי דירות עם 'שותפנו' ברווחים מהעסק שהיה להם אז, ורשמנו חצי דירה על כל אחד מילדינו - שבאותם ימים עדיין חיו איתנו בבית. גם כשבתי וחתני קנו את הדירה שהם גרים בה כרגע הם נתקלו בבעייה הזאת של מס רכישה מוגדל כתוצאה מכך שהיתה לה חצי דירה על שמה. טיפלנו בזה אז בדרך מסוימת וטיפלנו בזה עכשיו בדרך אחרת. בכל מקרה - זה טופל. 

עוד אחת מן המטלות היתה למסור את הספה והכורסאות שלנו לחידוש אצל הרפד החביב ולבחור בד חדש עבור הכורסאות. את העור של הספה הוא הכריז שאין צורך להחליף, והאמת שאחרי שקיבלנו אותם בחזרה התברר שהוא צדק לגמרי. הוא שיפץ וניפח ומתח את העור ותיקן את הכריות היכן שמיינקוני קרע אותן והספה נראית כמו חדשה. הכורסאות יצאו לגמרי חדשות, עם בד קצת קטיפתי בגוון של ירוק כהה (שמתכתב עם הירקרק הבהיר של כסאות פינת האוכל) ו...אנחנו מאד מרוצים. 

הייתי גם בביקורת אצל כירורג שד ואצל רופאת העור ובמספרה. דיווחתי לקופת החולים על המחלה וההחלמה של T מקורונה בחו"ל (רצוי שיהיה רשום במשרד הבריאות שהוא גם מחוסן וגם מחלים, לא?). 

הגשתי לחברת הביטוח תביעה עבור הביטול של הטיול בקנדה עקב הקורונה של T. 

חייבת לציין שיחסית הופתעתי לטובה מכל התהליך של הביטולים עקב הקורונה. גם בחו"ל וגם מול חברת הביטוח. 

בחו"ל החברה להשכרת הרכב החזירה לנו את רוב מה ששולם, למעט איזה "קנס" מזערי על כך שהביטול חל יום לפני תחילת ההשכרה. המלון הראשון גבה לילה אחד, מאותה הסיבה, המלון השני גבה  רק 25 דולרים קנדיים קנס והשלישי והרביעי לא גבו כלום, היות שעדיין נותרו מספיק ימים לפני הגעתנו כאשר בוצע הביטול. 

סימן השאלה הגדול היוו כרטיסי הטיסה. זה היה הסכום המשמעותי. חברת התעופה הודיעה שהיא שומרת לנו את הזכות להשתמש בכרטיסים האלה (או שווה ערך ליעדים אחרים) עד פברואר 2023. זה היה יפה וטוב אבל אנחנו חושדים שלא ייצא לנו לממש את הזכאות הזאת עד אז. 

חברת הביטוח בארץ אישרה מיידית את התשלום על הרכב והמלונות, אבל בסוגיית כרטיסי הטיסה הם טוענים, ובצדק, שעד שלא נוכיח שהם לא מומשו, לא ניתן לקבל החזר עבורם. 

בצר לי פניתי לאתר שדרכו הזמנו את הכרטיסים מלכתחילה. אני מראש מסתייגת מאתרים כאלה של טיסות מוזלות (והן היו מוזלות משמעותית מאשר אותן טיסות ישירות בחברות התעופה). אבל כרגע נראה שהאתר הספציפי הזה דווקא שיחק אותה, וכנראה שנקבל את מלוא סכום כרטיסי הטיסה שלנו בחזרה בימים הקרובים. 

בקיצור, הייתי עסוקה.

היה עוד עניין קטן ביורוקרטי שממש עצבן אותי מול הבנק שלנו. כן כן אותו בנק שכבר הביא לנו את הקריזה כמה פעמים בשנה האחרונה. כן, היינו עוזבים לו היינו חושבים שבנק אחר ייתן לנו שירות ויחס טובים יותר. כבר היו לנו בעבר חשבונות גם בבנקים אחרים, וגם להורי ולבתי....בקיצור כולם דומים מהבחינה הזאת. כעת אנחנו ממתינים להיווסדו של בנק ONLINE בלבד....שהבנתי שהקמתו כבר בשלבים מתקדמים. 

בחזרה לסוגייה הנוכחית,  אנחנו מפקידים צ'קים של דיירים דרך האפליקציה ובדרך כלל זה עובד יפה. לקחתי איתי צ'קים לחו"ל להפקדה במועדם, ושמתי לב שאחד הצ'קים לא הופקד. הצ'ק לא הופיע כלל בפעולות העו"ש. בדקתי והוא גם לא הופיע ברשימת הצ'קים שחזרו. פניתי דרך האפליקציה ל"בנקאי שלי", שכבר הבנו בסוגיות אחרות בעבר, שהיא בחורה די מטומטמת ללא הרבה ידע או הבנה וגם בלי מוטיבציה להגדלת ראש כלשהי. כבר ביקשנו שהיא תוחלף אך זה לא קרה, ובינתיים התחלף גם מנהל הסניף. "הבנקאית שלנו" הציעה להפקיד את הצ'ק שנית, וכך עשיתי, ושוב הוא נעלם בתהום הנשייה. אגב, לו הצ'ק היה אכן מופיע היכן שהוא במאגרי הבנק, האפליקציה כלל לא הייתה מאפשרת לי להפקידו שנית. שוב הצ'ק לא הופיע אפילו ברשימת הצ'קים שחזרו. שוב פניתי ל"בנקאית שלי", שהפעם לא הייתה לה ברירה והיא ביררה את העניין וחזרה אלינו עם תשובה תמוהה. 

הדיירת שכתבה את הצ'ק היא קצת עצלנית, ובמקום לכתוב בשורת ה"לכבוד" את שמותיהם של T ושל שותפנו (זו דירה שמשותפת לשניהם) היא כותבת רק את שמו של שותפנו (שהוא גם קצר יותר). שיהיה ברור, מדובר בדיירת שעושה זאת כבר שמונה שנים. אבל אחרי שמונה שנים פתאום יום אחד החליט פקיד כלשהו בבנק שחייבים את שני השמות. בסדר, אז תחזיר את הצ'ק או תיצור קשר... למה להעלים את הצ'ק כלא היה? שוב? בעקבות זאת הודיעה לנו הבנקאית "שלנו" שעלינו להפקיד את הצ'ק פיזית בבנק. רק שהיינו בחו"ל....... זה פשוט לא ייאמן, ההתנהלות הזאת של הבנקים. 

אגב כשחזרנו והגעתי לסניף הבנק המקומי (אני צריכה להגיד תודה שעדיין לא סגרו את הסניף ביישוב הזה???) הודיע לי הפקיד בכניסה שאני לא יכולה להיכנס בלי לקבוע תור מראש. הרי אין בכלל כספרים ("טלר"ים) בסניף הזה. לא ברור בכלל למה הוא משמש. מזלו שאני לא אדם אלים. עמדתי ללכת (ולקבוע תור) ואז הוא אמר שאני יכולה להפקיד את הצ'ק במכונה. הוספתי את השם החסר והפקדתי את הצ'ק, ונכון לעכשיו נראה שהוא נקלט והכל בסדר. בא לציון גואל. 

מה עוד היה לי? אה, כן - היה לי תור לעיסוי שנקבע לפני חודשיים. בבוקרו של התור התקשרו מהספא שהם צריכים גם להזיז את התור וגם להעביר אותי למישהי אחרת, שעדיין לא הייתי אצלה. האמת, הם תמיד כל כך גמישים ובסדר איתי שלא עשיתי מזה עניין, והסכמתי. וטוב עשיתי. הבוקר הלכתי לעיסוי והבחורה היתה ממש מצוינת. כבר קבעתי אצלה שוב בעוד חודש. 

באותו השבוע שרי היתה חולה כל השבוע - מן מחלת חום גבוה שכל ילדי הגן חלו בה - וביום חמישי, למרות שכבר הבריאה, לא בא לה ללכת לגן. בתי שאלה אם נוכל לשמור עליה ולמרות שזה היה יום בישולים וסופר וכו' לקחנו אותה אלינו ופשוט שילבנו אותה בפעילויות שלנו. בסך הכל היה בסדר. היא היתה מתוקה וזרמה עם רוב הדברים שהיינו צריכים לעשות, ואני כמובן הקדשתי לה הרבה תשומת לב ובסך הכל נראה לי שהיה לה נחמד איתנו.

בשבוע שעבר גם נפגשנו עם שותפנו ושריתה, וביום ששי אספנו את הבת של בת דודתי מאורגון שהיתה בארץ עם קבוצה של "תגלית", והחליטה להישאר בארץ עוד כמה ימים כדי להיפגש עם כמה בני משפחה שיש לה כאן. בששי בערב כולם הגיעו לארוחה (כולל משפחתו של אחי כולל בני זוגם של האחייניות מלבד אחי שהיה בכנס בחו"ל). 

הילדה - בת עשרים ואחת כמעט - פשוט מקסימה. ילדה טובה, מנומסת וחביבה ומחונכת היטב והיה תענוג לארח אותה.

מהרגע שהגיעה הציע לעזור לנו בכל דבר, כיבסה את הכביסה שהצטברה לה לגמרי בעצמה, הודתה על כל דבר שהכנו בשבילה או עשינו יחד איתה והסתדרה מצוין עם הנכדים, למרות שלא ידעה מילה עברית והם עדיין לא ממש יודעים אנגלית. איכשהו הסתדרו. 

בנוסף לארוחה המשפחתית בששי גם טיילנו איתה קצת בטיילת של נתניה בשבת לקראת השקיעה, ישבנו איתה בבר יין ולמחרת לקחנו אותה לעכו העתיקה ואכלנו חומוס אצל סעיד בשוק...בקיצור עשינו איתה דברים שלא עשתה עם קבוצת "תגלית". 

השבוע היתה לנו אזכרה לחמי וגם ניחום אבלים - נפטר בעלה של בת דודה של T - ובאחד הימים הנכדים (שכבר נמצאים בחופש הגדול) ביקשו לבוא לישון אצלנו וביליתי איתם יומיים קסומים. 

בששי הקרוב לא תהיה ארוחה - יש לחכמוד מסיבת יום הולדת בששי אחר הצהריים - וממש התאים לי שבוע אחד פשוט לנוח ולא לבשל או לארח. אולי נקפוץ רק עם הורי למסעדה בששי בערב, אולי ניפגש עם חברים......משהו ברגוע. 

יש עוד הרבה דברים לכתוב ולתעד אבל הפוסט הזה כבר ממש ארוך אז........המשך יבוא

יום רביעי, 12 ביוני 2019

רציתי להתפנק....יצאתי מטורטרת

כשנה אחרי שקניתי את הרכב החדש שלי יצרתי קשר עם המוסך המורשה כדי לבצע טיפול ראשון.
הקילומטראז' שלי נמוך יחסית (היום אחרי שלוש שנות נהיגה הגעתי למשהו כמו 24,000 ק"מ בלבד) ולכן אני עושה טיפול בערך פעם בשנה.

המוסך המורשה הציע לי "חבילה" של שלושה טיפולים פלוס איסוף הרכב מביתי והחזרתו בסוף הטיפול, פלוס לקיחה לטסט כנ"ל במחיר אטרקטיבי פלוס בדיקות חורף (שכולל החלפת מגבים) - שבחישוב מהיר יצא זול יותר משלושה טיפולים נפרדים. שלא לדבר על הפינוק של לאסוף את הרכב מביתי והחזרתו.

התייעצתי עם T כמובן, החלטנו שזה כדאי, וקניתי את החבילה.

בינתיים הרכב כבר עבר שני טיפולים במסגרת החבילה ובדיקת חורף אחת (השנה, כי בשנה הראשונה הרכב היה כל כך חדש שבאמת היה מיותר לשלוח אותו לבדיקה).

רכב חדש כידוע לא צריך לעבור מבחן רישוי בשנתיים הראשונות לחייו (אבל לשלם אגרת רישוי חייב גם חייב כמובן), אז השנה היתה הפעם הראשונה שבה רכבי הטוב צריך לעבור טסט.

אלא מה, בתאריך בו אמור להתקיים הטסט אהיה בחו"ל. אצל בני וכלתי ו'תינוקי' המתוקי.
ולא בא לי לטרטר את T לעשות זאת עבורי בזמן שעדיין אהיה שם והוא כבר יחזור ארצה.
חשבתי לעצמי שבין העבודה לבין העזרה לבתי עם הנכדים - הוא לא זקוק לעוד משהו על הראש.

אז התקשרתי למוסך והזכרתי להם שיש לי את ה"חבילה", ושאלתי אם זה בסדר שיבואו לקחת את הרכב לטסט חודש לפני הזמן.
"בוודאי" ענו לי מהמוסך, כל שעלי לעשות הוא לשלם את אגרת הרישוי, לספק להם תעודת ביטוח חובה, צילום תעודת הזהות שלי ואת הרישיון המקורי של הרכב.

כיון שהרישיון החדש של הרכב טרם הגיע (וכאן המקום לתהות מדוע  טרם הגיע - חודש לפני הטסט - האם זה משרד הרישוי שמתמהמה או רשות הדואר או שילוב של השניים?) שילמתי את האגרה באתר משרד הרישוי באינטרנט וחשבתי שאפשר להסתפק בכך (כי היה כתוב שם שבמחשב משרד הרישוי זה יהיה כבר מעודכן).

בקיצור - בין ההנחיות שקיבלתי מהמוסך לבין ההנחיות שהיו כתובות באתר של משרד הרישוי - לא הבנתי שבעת הגישה למבחן הרישוי במכון, אדרש לספק רישיון רכב חדש מקורי.
אופס.

בבוקר שנקבע מראש הגיע נהג חביב מן המוסך ולקח את הרכב שלי.
אחרי כשעה הוא התקשר לספר לי על ה"תקלה". ללא רישיון רכב חדש לא ניתן להעביר את הרכב טסט.
מה עושים?

"ניתן להפיק רישיון מקורי בחלק מסניפי סופרפארם" אמר הנהג החביב, ו-T התנדב לנסוע עבורי (על האופנוע, לחסוך זמן ופקקים) לסופרפארם הקרוב למוסך כדי להשלים את המסמך החסר.

הודעתי לנהג שבעלי בדרך למשימה, אך אחרי כשלושת רבעי שעה (התברר שעבודות בכביש בדרך לשם גרמו אפילו לאופנוע להתעכב) קיבלתי טלפון מ-T שהמכונה בסופרפארם מסרבת להנפיק את הרישיון בתואנה של "כפל רישיון".
הממממ....🤔
כן, כפל. אז מה? אבל לא קיבלתי את המקורי.....

חייבת להיות דרך לבקש מהמכונה "כפל רישיון" באופן יזום...לא? שאלתי בייאוש את בעלי המתוסכל.
אז לא, הוא לא הצליח בשום צורה, וחזר הביתה מאוכזב ומזיע (היה סופר חם, לא ממש מזג אוויר לרכיבה על אופנוע!).

מה עושים?
התקשרתי למשרד הרישוי. וחיכיתי. וחיכיתי. וחיכיתי...........אף אחד לא ענה לי.
החלטתי לנסות את מזלי בדואר.
שם הלך יחסית מהר (רק חמישה חיכו בתור לפני).
בדחילו ורחימו ביקשתי להפיק רישיון כפול לרכב.
להפתעתי התברר שזו בקשה לגיטימית ופשוטה.
תוך דקה היה בידי רישיון מקורי - חינם אין כסף (כי אגרת הרישוי הרי כבר שולמה באינטרנט).

מה עושים עכשיו?
התקשרתי לנהג.
הוא אמר שאם אגיע אליו עם הרישיון, הוא מיד ילך לעשות את הטסט ואוכל לקחת את הרכב הביתה איתי, במקום לנסוע הביתה ולחכות שיחזירו לי אותו.

אז T הקפיץ אותי למוסך (ברכב הפעם, עם מיזוג, וגם עכשיו כבר לא היו פקקים - נעלמו להם העובדים בכביש), מסרתי את הרישיון לנהג שחיכה לי במקום ללכת לארוחת צהריים (יפה מצידו), והחזיר לי את הרכב פלוס רישיון בתוקף תוך עשרים דקות בזמן שחיכיתי בחדר הקבלה הנוח והממוזג של המוסך.

ונסעתי הביתה.

וכל זה כי חשבתי להתפנק לי עם השירות לביצוע מבחן הרישוי......
ובמקום לחסוך את הטרטור ל-T העמסתי עליו כפליים.

עדיין - להרגשתי - כל זה היה עדיף על התור והבלגן במכון הרישוי עצמו, שידוע שכאשר המוסך הוא זה שמביא לשם את הרכב, הוא מקבל עדיפות ויחס שונה לגמרי מאשר הלקוח הפרטי הממוצע....
נו, מילא.

יום שישי, 7 בדצמבר 2018

עדכוני כתף ועוד

בכל יום חלה הטבה נוספת.
כאבי התופת שליוו את סוף השבוע הקודם ואת תחילת השבוע הנוכחי שככו, ובמקומם צצים מדי פעם, לאורך מיקומים שונים של הכתף ולאורך הזרוע, כאבים עמומים.
בזהירות רבה אני מניעה את המפרק, תנועות קטנות וזהירות, רק להזרים דם, רק לשמור על המפרק שלא יקפא, אבל עדיין לא מפעילה מאמץ רגיל.
פוחדת.
לאט לאט מצליחה להרים קצת יותר את הזרוע, להתפשט ולהתלבש בפחות כאב, היום אפילו אספתי את השיער לקוקו - מה שהפך לתפקידו של T בימים האחרונים.
הצטערתי על זה שנייה אחר כך, עדיין כואב לי. לא הייתי צריכה. מוקדם מדי. אבל הצלחתי. זה סימן טוב. אולי.

אני נוהגת רק כשאין ברירה.
בחמישי היו לי שתי בדיקות עיניים במכון מור בנתניה.
OCT - הדמיה אופטית של הרשתית, בודקת מחלות שונות, בין השאר בטח גלאוקומה - שאבי סובל ממנה והיא תורשתית בדרך כלל. ובדיקת ראייה היקפית. אני מניחה שגם היא נועדה לבדוק את בריאות הרשתית ואיכות הראייה בסך הכל.
נהגתי לבד וחניתי לבד, למרות המאמץ, וזה עבר בסדר.
נראה לי שהיה בסדר, אבל אחכה שרופא העיניים יקבל ממני את התוצאות ויחווה דעתו.

אחרי הצהריים נסעתי לנכדים.
הייתי מעדיפה ש-T יבוא איתי אבל הגיעו קונים לרכב שלו (הוא קנה חדש וסוף סוף הגיע מישהו לקנות את הישן), והוא נסע איתם לבדוק את הרכב ולסגור את העיסקה.
בסוף כל הסיפור מתעכב כי בבנק הדואר, שם חיכה לזוג הקונים צ'ק על שמו של T שקיבלו לטובת מימון הרכב, סרבו לקבל מ-T הזדהות בצורה של רישיון נהיגה או אפילו דרכון. ו-T איבד מתי שהוא (שוב) את תעודת הזהות שלו. ולא טרח להוציא חדשה. "כי כבר לא צריך תעודת זהות, רישיון נהיגה זו לגמרי תעודה מזהה עם תמונה". כן. פרט אולי בבנקים ובדואר.........
אני יוצאת פה לגמרי פולניה עם ה"אמרתי לך" אבל אמרתי לו, כמה וכמה פעמים. יש מקרים שבהם נדרשת תעודת זהות. לא יעזור כלום. וכשאתה פתאום זקוק לה, זה בדרך כלל נדרש עכשיו ברגע זה.

שילמתי את האגרה באתר של משרד הפנים, וקבעתי לו תור - הכי מוקדם היה ליום שלישי הקרוב - אבל הוא ינסה ללכת בלי תור ביום ראשון. מה אומר? הבחור אופטימיסט חסר תקנה.

בכל מקרה בגשם המטורף שירד בשעות אחר הצהריים המוקדמות נהגתי לבד להרצליה, אספתי את נכדיי המתוקים ולקחתי אותם הביתה.
הדרך חזרה הביתה, כשחתני הגיע מהעבודה, היתה עוד יותר מתישה, כי למרות שהגשם נחלש בשעות האלה, היה פקק נוראי בקטע הדרך בכביש ארבע, והנסיעה מרעננה צפון ועד למושב בני ציון (נסיעה של כמה דקות) ארכה מעל לחצי שעה. והיד כאבה.

הערב יגיעו כל בני המשפחה (כולל משפחתו של אחי) להדלקת נרות וארוחת ערב....T כבר העמיד סיר ענק של חמין על הפלנצ'ה וטיגן קציצות בקר עם עלי מנגולד....יאמי. נראה מה עוד הוא מתכנן.

בינתיים המבול ממשיך, ואני שומעת שנתיבי איילון כעת נסגרו בשני מוקדים בשל הצפות. זה באמת לא קרה לדעתי מאז חורף 2012-2013.....

חשבנו לצאת להביא מניקוי יבש את שמיכות הפוך ש-T מסר בתחילת השבוע, אחרי שהחתול ד' הקיא על מיטתנו ברוב הוד והדר אבל נראה שזה יחכה לשוך הגשם.

אז בינתיים חנוכה שמח.........

יום שני, 3 בספטמבר 2018

דווקא הולך לא רע....

....עם הביורוקטיה והסידורים של הורי.
שעתיים יעילות ופוריות להפליא בביטוח הלאומי (מעט מאד המתנה בתור, הרבה מאד גמישות ורצון טוב) הפתיעו אותי ממש.
גם שיחת הטלפון שקיבלנו מחברת ההובלה שלהם, שבישרה על שחרור המכולה ותיאום ההובלה (למחר!) תפסה אותי לא מוכנה.
זהו זה, הם עוד מעט נכנסים לגור באחוזה.

מחר יהיה להם יום די עמוס - גם ההובלה, גם ההתקנה של קו האינטרנט...
הטלוויזיה הגיעה אתמול, כסאות הגינה ש-T הזמין עבורם (בלי להתייעץ לא איתם ולא איתי) אמורים להגיע היום...
הכל מתכנס.

בינתיים היו ימים רגועים.
גם כשאיש ההובלה הודיע שיש לבצע העברה בנקאית של התשלום האחרון, ואבא כבר התחיל להילחץ (ולעלות לטונים) כי הבנק סגור בימי ראשון, ואין אפשרות לתת הוראה לבנקאי, הסברתי לו ברוגע שעבור סכומים קטנים יש לו אפשרות לבצע העברה דרך אתר האינטרנט של הבנק.
עשינו זאת יחד והבחור מההובלה אישר שהוא ראה אותה, והכל בא על מקומו בשלום.

בינתיים אנחנו עוזרים עם דברים קטנים: למשל איך להשתמש בגוגל KEEP כדי לנהל רשימות ומטלות, ולשתף אותן בין שניהם.
הם למדו שאפשר לעדכן את הרשימות גם במחשב וגם בטלפון הנייד. פלא.

אמא כמובן ממשיכה לנהל רשימות על נייר, ולצורך כך נתתי לה בלוק צהוב ששימח אותה במיוחד.
אבא מתקשה להבין את ההתנגדות שלה לטכנולוגיה חדשה, ומתקשה גם להעריך את העובדה שהיא כותבת מיילים וגולשת באינטרנט כבר מעל לעשרים שנה בהצלחה רבה. אבל יש גבול.
הצעתי שהם ינהלו את הרשימות ואת המשימות במקביל גם באמצעים האלקטרוניים וגם על הנייר, וכך שניהם יהיו מרוצים.

בתי התקשרה אתמול אחרי שהשאירה את נשמותק בכיתה א', ודיווחה שלא היה פשוט.
הוא היה קצת חרד לקראת המציאות החדשה, ונלחץ מזה שהמורה שלו לא תהיה זו שהוא כבר הכיר בקייטנת "הכנה לכיתה א".....
אבל היא נתנה לו לבחור היכן לשבת (די מאחור) וישבה איתו עד שהוא בעצמו אמר לה ללכת.
אחרי כן היא קיבלה דיווח שהוא השתתף בשיעור וסיפר איך חגגו לו יום הולדת בחו"ל.
היא באה לאסוף אותם מוקדם ויצאה איתם לאכול המבורגר ב-BBB (המקום האהוב עליהם, בעיקר על נשמותק) ונשמע שהם היו בסדר.
"איך היה היום הראשון?" שאלתי את נשמותק בטלפון.
"היה כיף חוץ מדבר אחד חדש ולא טוב" הוא דיווח, "יהיו לי שיעורי בית"......

יום שבת, 25 באוגוסט 2018

התאקלמות ההורים - הימים הראשונים

כשחיו בארה"ב היה להורי סדר יום מוזר מאד.
הם היו מתעוררים לפנות בוקר, אפילו באמצע הלילה לפעמים, ומתחילים את היום.
התעמלות, ארוחת בוקר, מקלחת, סייסטה....כל זה לפעמים עוד לפני שהשמש זרחה.
ספרים, חדשות, סרטים, סדרות, פעם בשבוע סופר....
ושוב התעמלות
ושוב ארוחה
ושוב חדשות וכו
ושוב התעמלות
ושוב ארוחה.....והלכו לישון בשעות אחר הצהריים.
וחוזר חלילה.

כיון שלא פגשו (כמעט) אנשים אחרים ולא היו להם התחייבויות כמו עבודה וכדומה - לא הפריע להם שהשעות שלהם לא קשורות בכלל לשעות של שאר הבריות.

ודווקא הלו"ז המוזר הזה עזר להם כנראה להסתדר עם השעון של ישראל (הפרש של 10 שעות!), ולא חוו ג'ט לאג בכלל!
הם ישנים די טוב (וגם אם מתעוררים באמצע הלילה, מצליחים לחזור לישון).
קמים בסביבות שש או שש וחצי.
יוצאים להליכה.
מתקלחים.
מכינים לעצמם ארוחת בוקר.
בשלב זה אנחנו כבר גם מתעוררים.

את משרד הפנים הם צלחו בקושי. מי שאמר לי במוקד שהם יקבלו תעודת זהות זמנית עד שתעודת הזהות הביומטרית תגיע (תוך שבועיים בערך) לא היה מסונכרן עם הפקידה שאמרה ש"רק עולים חדשים" מקבלים תעודה זמנית, לא תושבים חוזרים.

אבל להורי לא היו שבועיים לבזבז על המתנה לתעודת זהות.

היה להם "טופס טיולים" לא פשוט שכל כולו תלוי בתעודת הזהות הזאת - פתיחת חשבון בנק, שבלעדיו אין להם מה ללכת למשרד הקליטה, שבלי  האישור שלו שהם תושבים חוזרים לא ניתן להרשם בביטוח הלאומי ובקופת חולים ולשחרר את המכולה שלהם מהמכס..........
דבר תלוי בדבר (מזכיר לי את המשחק "החבילה הגיעה" של אפרים קישון, בו עוברים מתחנה לתחנה ודורשים ממך את תעודת הנישואים של הסבתא......) ויש לו"ז ברור וצפוף שבסופו הם גם אמורים להיכנס לגור ביחידת הדיור המוגן שלהם, לא לפני שתשוחרר המכולה שלהם מן המכס ויובלו רהיטיהם אחר כבוד ותהיה להם מיטה לישון בה...........

אני חששתי שאבא יתחיל לצעוק על הפקידה אבל במקום זאת הם עשו פרצוף מסכן, והסבירו לה למה הם חייבים תעודת זהות זמנית.....והיא התרככה ושלחה אותם להביא תמונות פספורט (שלא הביאו כי עבור תעודת זהות ביומטרית אין צורך) וקיבלה אותם בחזרה בלי תור - וכעת יש להם תעודות בתוקף עד נובמבר (בתקווה שהתעודות הביומטריות תגענה באמת תוך שבועיים).

את פתיחה החשבון בבנק הם צלחו ללא אירועים מיוחדים, אפילו היו נחמדים ושם ונתנו להם תנאים טובים.

קנינו להם כרטיסי סים וכעת שניהם מצוידים בטלפונים ניידים.
מחר משרד הקליטה.....
מחרתיים הדרכה בת חצי יום בדיור המוגן.......

זה לגבי הסידורים.

נפשית הם נרגעו מעט מאז שהגיעו, אוכלים טוב ונראים יותר טוב מאיך שנראו כשירדו מהמטוס.
ביקרנו איתם ביחידת הדיור שלהם וחשנו הקלה גדולה כשנראה שהכל מוצא חן בעיניהם בינתיים.
בכל זאת בחרנו הכל לבד, סידרנו לבד, הם הטילו עלינו אחריות גדולה להחליט בשבילם.......
אז לא יודעת איך יהיה להם לגור שם, עדיין, אבל לפחות זה נראה להם טוב. טוב יותר ממה שציפו אפילו.
אנחת רווחה.

בששי אחי ומשפחתו הגיעו והיתה ארוחה מהנה וטעימה (כמובן).
למרות כל הריצות והסידורים זה עדיין מרגיש קצת כמו ביקור שנתי רגיל......אבל עוד שבוע, מקסימום שבועיים, אני מקווה שהם יעברו ליחידה וחייהם החדשים יתחילו........

בתי והמשפחה ביער השחור, נהנים ונופשים - שמחה מאד בשבילם.
בקיצור - so far so good..........