בשני על הבוקר נסעתי למוסך, הפקדתי את הרכב השרוט קמעה בידיהם האמונות, והלכתי (שתיים וחצי דקות הליכה) לקאנטרי. ניצלתי את העובדה שהמוסך ברעננה, ובמרחק של חצי רחוב ממנו.
אולי הייתי אופטימית מדי, כאשר קיוויתי שהם יסיימו את עבודת הפחחות עד שאסיים להתקלח בתום האימון, זה לא קרה כמובן. בשלב הזה כלל לא היה בטוח שהרכב יהיה מוכן באותו היום, והאמת שזה לא בער לי בכלל.
בשלישי אני יוצאת לטיול בגלבוע עם קבוצת הנשים, ולא היתה לי שום בעייה לשחרר את הרכב מהמוסך גם ביום רביעי, אם יהיה צורך בכך. או ש-T יעשה זאת בהעדרי.
אני רק מקווה, שהשכנה של בתי (שדפקה לי את האוטו בחניה) לא תעשה לי בעיות עם התשלום.
כשזה קרה החלטנו ביחד שלא להפעיל את הביטוח שלה.........כי מדובר בתיקון קטן. שתינו חשבנו שחבל על הפרמיה המוגדלת אחר כך....לא?
האימון בחדר הכושר היה מצוין, אבל אני שוב חייבת לציין, שטוב שאני לא מגיעהלשם בדרך כלל בבוקר, בכלל, או בימי שני בבוקר בפרט. הקאנטרי סגור בימי ראשון, כך שבימי שני אנשים כבר "חמים" עליו, והוא מפוצץ באנשים. במלתחה הרגשתי כמו בקופסת סרדינים, ובחדר כושר היו מכשירים שאשכרה הייתי צריכה להמתין עבורם בתור........
למי שתוהה, הגיל הממוצע של החברים בקאנטרי הזה הוא כנראה שבעים. אולי ששים פלוס.
כלומר - הרוב בפנסיה ומגיעים כל יום.
אחרי הצהריים רואים יותר את הצעירים, את בני העשר'ה והעשרים....אבל יש שעות שהמתקנים די פנויים - בצהריים ובשעות אחר הצהריים המקודמות. אלה השעות המועדפות עלי.
ושבת בבוקר כמובן.
כשסיימתי הגיע T במיוחד כדי להחזיר אותי הביתה - וויתרתי על הסייסטה היומית בעודי ממתינה לטלפון מהמוסך, שאכן הגיע בשלוש וחצי ובישר שהרכב מוכן.
בינתיים הספקתי כמה דברים ביורוקרטים (עבור החברה של T ושל 'שותפנו' - אני ה"מזכירה" הלא רשמית שלהם), אכלנו צהריים והתישבתי לקרוא קצת.
בעצתה של JRB אני קוראת את "מצרפי המקרים" של יואב בלום.
זה מצחיק כי קניתי אותו מזמן, כנראה התחלתי לקרוא והוא לא תפס אותי והנחתי אותו על המדף של הספרים שטרם קראתי....
ואז JRB הזכירה אותו מתי שהוא, והחלטתי שהגיע הזמן לנסות שוב. וכרגע זה זורם לי....ממש כיף של ספר.
אז כאמור הגיע הטלפון המיוחל מהמוסך שהרכב מוכן, ושוב יצא T להסיע אותי למוסך, וכבר המשיך להתעמל בקאנטרי בעצמו - בעוד אני חזרתי די מרוצה הביתה.
די מרוצה, כי אכן תיקנו את הפח (פלסטיק בעצם) שמסביב לפנס, אבל לא יכלו לעשות הרבה עם הפנס עצמו - ולהחליפו היה עולה הרבה מאד - וכי לא שמעתי עדיין בחזרה מזו שפגעה לי ברכב.
וגם כי ביקשתי שיבדקו מדוע מתזי המים למגבים לא עובדים - חשבתי שהם סתם נסתמו - ואז התברר שהלך המנוע שלהם, ושוב אצטרך לחזור למוסך כאשר יגיע החלק הנדרש. בקיצור טרטור (אבל במסגרת האחריות, אז ללא תשלום נוסף).
בסופו של יום שני נאלצתי לשמוע בחדשות את הגועל נפש של הקלטותיו של יאיר נתניהו - אני בדרך כלל לא כותבת על הדברים האלה, אבל ברור לי שיש עוד הרבה רפש שטרם שמענו, ואני פשוט נגעלת....מה יהיה????? איך הגענו למצב הזה?
אולי הייתי אופטימית מדי, כאשר קיוויתי שהם יסיימו את עבודת הפחחות עד שאסיים להתקלח בתום האימון, זה לא קרה כמובן. בשלב הזה כלל לא היה בטוח שהרכב יהיה מוכן באותו היום, והאמת שזה לא בער לי בכלל.
בשלישי אני יוצאת לטיול בגלבוע עם קבוצת הנשים, ולא היתה לי שום בעייה לשחרר את הרכב מהמוסך גם ביום רביעי, אם יהיה צורך בכך. או ש-T יעשה זאת בהעדרי.
אני רק מקווה, שהשכנה של בתי (שדפקה לי את האוטו בחניה) לא תעשה לי בעיות עם התשלום.
כשזה קרה החלטנו ביחד שלא להפעיל את הביטוח שלה.........כי מדובר בתיקון קטן. שתינו חשבנו שחבל על הפרמיה המוגדלת אחר כך....לא?
האימון בחדר הכושר היה מצוין, אבל אני שוב חייבת לציין, שטוב שאני לא מגיעהלשם בדרך כלל בבוקר, בכלל, או בימי שני בבוקר בפרט. הקאנטרי סגור בימי ראשון, כך שבימי שני אנשים כבר "חמים" עליו, והוא מפוצץ באנשים. במלתחה הרגשתי כמו בקופסת סרדינים, ובחדר כושר היו מכשירים שאשכרה הייתי צריכה להמתין עבורם בתור........
למי שתוהה, הגיל הממוצע של החברים בקאנטרי הזה הוא כנראה שבעים. אולי ששים פלוס.
כלומר - הרוב בפנסיה ומגיעים כל יום.
אחרי הצהריים רואים יותר את הצעירים, את בני העשר'ה והעשרים....אבל יש שעות שהמתקנים די פנויים - בצהריים ובשעות אחר הצהריים המקודמות. אלה השעות המועדפות עלי.
ושבת בבוקר כמובן.
כשסיימתי הגיע T במיוחד כדי להחזיר אותי הביתה - וויתרתי על הסייסטה היומית בעודי ממתינה לטלפון מהמוסך, שאכן הגיע בשלוש וחצי ובישר שהרכב מוכן.
בינתיים הספקתי כמה דברים ביורוקרטים (עבור החברה של T ושל 'שותפנו' - אני ה"מזכירה" הלא רשמית שלהם), אכלנו צהריים והתישבתי לקרוא קצת.
בעצתה של JRB אני קוראת את "מצרפי המקרים" של יואב בלום.
זה מצחיק כי קניתי אותו מזמן, כנראה התחלתי לקרוא והוא לא תפס אותי והנחתי אותו על המדף של הספרים שטרם קראתי....
ואז JRB הזכירה אותו מתי שהוא, והחלטתי שהגיע הזמן לנסות שוב. וכרגע זה זורם לי....ממש כיף של ספר.
אז כאמור הגיע הטלפון המיוחל מהמוסך שהרכב מוכן, ושוב יצא T להסיע אותי למוסך, וכבר המשיך להתעמל בקאנטרי בעצמו - בעוד אני חזרתי די מרוצה הביתה.
די מרוצה, כי אכן תיקנו את הפח (פלסטיק בעצם) שמסביב לפנס, אבל לא יכלו לעשות הרבה עם הפנס עצמו - ולהחליפו היה עולה הרבה מאד - וכי לא שמעתי עדיין בחזרה מזו שפגעה לי ברכב.
וגם כי ביקשתי שיבדקו מדוע מתזי המים למגבים לא עובדים - חשבתי שהם סתם נסתמו - ואז התברר שהלך המנוע שלהם, ושוב אצטרך לחזור למוסך כאשר יגיע החלק הנדרש. בקיצור טרטור (אבל במסגרת האחריות, אז ללא תשלום נוסף).
בסופו של יום שני נאלצתי לשמוע בחדשות את הגועל נפש של הקלטותיו של יאיר נתניהו - אני בדרך כלל לא כותבת על הדברים האלה, אבל ברור לי שיש עוד הרבה רפש שטרם שמענו, ואני פשוט נגעלת....מה יהיה????? איך הגענו למצב הזה?
