‏הצגת רשומות עם תוויות חזרה לשיגרה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חזרה לשיגרה. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 18 ביולי 2026

חזרה לשיגרה, צ'לו ואחי ב"ארמון"

חזרנו לשיגרה שלנו, לחדר כושר ולהליכות במושבים הסמוכים, ולארוחות ששי. 

במקום לנסוע לקנות בטירה, כמנהגנו בשנים האחרונות, החלטנו לנסוע לסניף "רמי לוי" הקרוב, כי כאשר T חיכה לי שאקבל זריקה בכתף לפני שבועיים, הוא ביקר בסניף הזה והתלהב מאד. המחירים היו טובים יותר, הפירות והירקות היו באיכות ממש טובה, והיו שם הרבה מוצרים שבסופר בטירה לפעמים חסרים. 

החיסרון שם הוא בקופות. יש אזור של "שירות עצמי" בו, מניסיונו של T בקנייה הקודמת, כל רגע מתרחשת תקלה ויש לקרוא לעזרה מעובד שלא נמצא באופן קבוע באזור. קופות רגילות יש רק ארבע או חמש, מתוכן הפעם רק שתיים פעלו ואחת היתה עד 10 מוצרים או נכים. רמי לוי מנסה להכניס שיטה חדשה של הרשמה ושימוש במסופון שמלווה אותך לאורך כל הקנייה ובסופו של תהליך מעבירים את העגלה על סוג של משקל....ויוצאים בלי להתעכב. 

ניסינו להרשם לדבר הזה ומשום מה לא הצלחנו, אז דילגנו על זה ו"אכלנו אותה" אחר כך בהמתנה אינסופית בקופה. כשהגעתי הביתה כבר נרשמתי כמו שצריך, בתקווה שבפעם הבאה יילך לנו חלק גם בשלב התשלום. ללא ספק היה שם זול יותר, וגם יכולנו לרכז את הקניות הרגילות עם הפירות והירקות (שבטירה אנחנו מפרידים בין הסופר לבין הירקן). מה שכן, בשר אי אפשר ולא כדאי לקנות שם. דווקא עוף ודגים כן היו שם, ובאיכות טובה. 

הכנו ארוחת ששי, אחרי המון זמן שלא אירחנו את המשפחה אצלנו, וגם הורי וגם משפחתה של בתי הגיעו, והיה נחמד מאד.

הכנתי לאמא לוח שנה ב"לופה" כמו בכל שנה, עם תמונות מעודכנות של כל בני המשפחה ותאריכי ימי הולדת וימי נישואים מעודכנים - הפעם זה כבר כלל את תאריך החתונה של אחיינית2, וגם הוספתי תמונה של מיינקוני וציון יום הולדתו - למה לא? גם הוא סוג של "נכד", לא? 

בסוף כתבתי לפיסיותרפיסטית לגבי הכתף שלי וקבעתי איתה תור השבוע. נראה מה היא תגיד ומה נוכל לעשות עם זה. מנסה להיות אופטימית אבל לא לגמרי מצליחה. 

בששי הגיעו שני אנשים לראות את הצ'לו שלי. הראשון לא התלהב, ורצה לקחת אותו לבדיקה אצל בונה צ'לו-ים בחדרה, ואחרי ששמע שעוד מישהו מגיע לראות את הכלי הציע שאם הם לא יקחו אותו, הוא יגיע למחרת וישאיר איזה פקדון וייקח אותו לבדיקה. 

בסוף לא היה צורך בכך, כי הזוג שהגיע מאוחר יותר החליטו שהצ'לו טוב להם, הורידו לנו קצת מהמחיר עבור כמה תיקונים נדרשים, והאישה - שהיא הנגנית - אף התיישבה לנגן לנו. היא ניגנה מאד יפה, והעלתה בי נוסטלגיה (ניגנה את "הברבור" של סיינט סאנס, שגם אני ניגנתי בזמנו) וגעגוע.........אבל לפחות עכשיו ינגנו עליו, והוא כבר לא יישב כאבן ללא הופכין במרתף. 


עוד בששי אחי עם גיסתי, שתי האחייניות פלוס בעליהן והפעוטה של אחיינית1 המריאו ליוון לבלות כמה ימים ב"ארמון". 

ההגעה שלהם היתה ממש סיוט, די דומה לשלנו. 

הטיסה שלהם התעכבה בשעה וחצי, הם אמנם פגשו נציג של חברת השכרת הרכב בשדה התעופה באתונה, אבל משום מה תהליך קבלת הרכבים (הם שכרו שניים) ארך המון זמן. 

עד שהם יצאו לדרך הם גילו שיש משום מה עומס תנועה מטורף (בששי בערב........אולי עבודות בכביש? אולי תאונה?) ובסופו של דבר הגיעו ל"ארמון" באחת בלילה! 

כמובן ששחררנו את "לני" מהצורך לפגוש אותם ולהכניס אותם הביתה, היא הגיעה כדי לשים מפתחות בתיבת הנעילה בפתח הבית, שהתקנו בדיוק בשביל מקרים כאלה, של צורך בצ'ק אין עצמאי, הדליקה מזגנים ואורות...והיא תגיע הבוקר לפגוש אותם ולהדריך אותם בכל מה שצריך (למרות שגם שלחנו להם הוראות מפורטות - אבל מהשאלות שהם שאלו נראה לי שהם לא קראו אותם בכלל). 

הבוקר הם הודו לנו על שהשארנו להם דברים במקרר, כך הם כבר שתו קפה ואכלו ארוחת בוקר ויקפצו מאוחר יותר למיני מרקט בכפר להשלמות. 

מקווה שייהנו וינוחו מתלאות יום האתמול, ושיהיה להם כיף גדול בבית. 

יום שישי, 10 באפריל 2026

אז מה עכשיו?

התחלתי לכתוב פוסט מאד לא אופייני לי, שבו אני משטחת את תחושותיי לגבי הסכסוך הישראלי ערבי, וגם לגבי הדמוקרטיה שלנו - או בכלל, המדינה היהודית דמוקרטית שלנו. אבל אני תקועה שם אז זה עדיין בשלבי הרהורים ובינתיים אמשיך בנושאים הרגילים שלי. האישיים. צר עולמי כעולם נמלה, כבר אמרה רחל המשוררת

אז שוב בבת אחת נגמרה המלחמה, הבית שלי התרוקן - ובצירוף מקרים מוצלח גם נוקה, כי זה היה בדיוק ביום של העוזרת, ופרט לערימות של כביסה (מצעים ומגבות) פתאום אין לי הרבה עבודה. 

היתה תכתובת משעשעת ביני לבין בתי היום כאשר כל אחת מאיתנו מצאה בכביסה גרב אחת..........של חכמוד או של נשמותק











בתי ומשפחתה נהנים מאד לחיות שוב בביתם, והנכדים שלי כבר הלכחזרו היום לבית הספר. שרי הלכה בהתרגשות רבה ובשמחה, חכמוד התלבט אם ללכת כי בדיוק היום החליט וועד ההורים של בית ספרו לשבות כי בית הספר עדיין לא ממוגן (כן, גם אחרי כמעט שלוש שנות מלחמה כזו או אחרת)...בסוף הוא הלך אבל בתי בטוחה שהוא יקטר לה על זה בלי סוף כי כנראה רוב התלמידים בכל זאת נשארו בבית. היא לא אמרה כלום לגבי נשמותק אז אני די בטוחה שהמתוק הזה פשוט קם והלך לבית הספר בלי לעשות עניין....

אז מצד אחד שקט ונקי ומסודר וסדר היום שלנו מוכתב רק על ידי דברים שאנחנו רוצים לעשות, ומצד שני אני קצת מתגעגעת אליהם. ונראה לי שגם מיינקוני. 

התחלתי שני ספרים שאת שניהם אני מתקשה להמשיך לקרוא - על אחד מהם אני כותבת בפוסט הבלתי גמור ההוא על הסכסוך, ואני לגמרי לא בטוחה שאסיים לקרוא אותו בכלל - זה קשה לי מדי. והשני הוא דווקא טוב אבל אין לי סבלנות אליו. נראה לי ששוב אני במוד של איזה ספר מטוסים קליל, ממש צ'יק פליק שכזה...אסקפיזם מהסוג הרדוד ביותר. נראה. 

הודענו לבתי שאנחנו לא מארחים בששי הקרוב - לא כדי לנוח מהם אלא כדי לנוח מהאירוח עצמו. היא לגמרי הבינה והסכימה. אבל שוב - אני קצת מתגעגעת להיות איתם. 

אל על הודיעה שהיא בהדרגה חוזרת ללוח הטיסות הרגיל שלה, ואולי עד מועד הטיסה המתוכנן שלנו במאי נוכל באמת לטוס אל בני. לגבי יוון אולי בכל זאת ננסה למצוא כרטיסי טיסה כדי לנסוע עם המשפחה של בתי....אם המחירים יהיו יחסית שפויים. נראה. 

כשנסענו היום לקניות הכבישים עדיין לא היו עמוסים וגם בחנויות לא היו הרבה אנשים. בנוסף חלק מהמדפים היה די ריק......בקיצור ייקח עוד זמן לחזור מהמלחמה / חג. 

לפחות את הפעילות הגופנית לא הצטרכנו להפסיק בשום שלב..........וזה תמיד עושה לנו טוב.  

בגיזרת ישראבלוג היתה לי התכתבות ערה עם התמיכה של האתר והרבה מאד תקלות טופלו ותוקנו - נראה שהם עובדים על זה במרץ ועם הרבה מוטיבציה. זה נחמד. הרבה בלוגרים שפעם נהגתי לקרוא ולהגיב אצלם מתחילים לפרסם פוסטים, נראה אם יתמידו. והרבה הגיבו לפוסט הבודד שלי. זה נחמד מאד. אולי באמת אנסה שוב לפרסם כאן ושם במקביל...נראה אם זה משהו שאוכל לתחזק לאורך זמן. 

יום שני, 18 באוגוסט 2025

שיגרה שכזו

 התחלתי לכתוב פוסט על יקיצה למדור השרביט החם ואיכשהו הוא נהיה ארוך מדי וסטה לכל מיני כיוונים......אז בינתיים השארתי אותו בטיוטות. לא בטוח כבר שאפרסם אותו, אבל מה שכן רציתי לומר, הוא שאמא שלי דיווחה, שמאז שהיא התחילה לאכול גרנולה באופן קבוע, נגמרו לה כל בעיות העיכול והוא לא צריכה חומרים ועזרים למיניהם כדי להפעיל את המעיים. אז החלטתי - למרות שאני לא מתה על גרנולה וזה גם נראה לי עתיר קלוריות - לנסות במשך כמה זמן לאכול מעט גרנולה בארוחת הבוקר עם היוגורט שלי, ולראות אם גם עלי זה עובד פלאים ככה. עד היום ארוחת הבוקר שלי היתה מורכבת מיוגורט, שני שזיפים מיובשים וקומץ של שקדים או אגוזי קשיו. אז נראה אם ואיך תשפיע הגרנולה - גם על תהליכי העיכול וגם כמובן על המשקל........אגב מדובר בגרנולה ש-T מכין בעצמו, ללא סוכר בכלל. לא בגרנולה הקנויה, שתמיד יש בה סוכר. 

אז מה עוד? 

מאז שמשפחתו של בני חזרה הביתה לבוסטון עסקתי בחזרה לשיגרה שלי. 

השלמתי ושלחתי להדפסה גם את לוח השנה עבור אמא שלי (עם תמונות עדכניות של כל המשפחה ותאריכי ימי ההולדת וימי הנישואים של כולם) וגם את אלבום/י התמונות של משפחתו של בני. למה אלבום/ים ולא אלבום? כי כלתי (שתהיה בריאה) מצלמת כל כך הרבה שגם כאשר אני מסננת ובוחרת תמונות ספורות מתוך כל השפע, עדיין יש יותר מדי תמונות ממה שיכול אלבום אחד להכיל. אז זו כבר השנה השנייה שאני מחלקת את האלבום שלהם לשניים.

כעת אני באמצע עבודה על האלבום של המשפחה של בתי, שהוא הרבה יותר דק מזה של בני. מזל שהיה בר מצווה לנשמותק ומזל שבני וכלתי הגיעו לביקור, כך שכמות התמונות מהחודש האחרון תעבה מעט את האלבום. 

חזרתי לקרוא. אני עדיין באמצע הספר The most fun we ever had מאת קלייר לומברדו, שאת שמו לקחתי מרשימת מועדון הקריאה של ריס ווית'רספון (אחרי שאהבתי כמה ספרים מהרשימה שלה). 

סיימנו להזמין, T ואני, את כל מה שהיה חסר עבור טיול בר המצווה של נשמותק שהזמנו עם המשפחה של בתי לארה"ב בחגים. יש כבר את כל הטיסות כולל טיסות פנים, את הקרוז ואת כל המלונות / דירות. הטלנו על בתי להזמין כרטיסים לדיסני / יוניברסל באורלנדו, כדי שתבחר מה שמתאים להם. היא די הזדעזעה מהמחירים - אכן זה סופר יקר - והיא אפילו לא יודעת כמה כבר שילמנו עבור כל השאר. זו בהחלט יוצאת חופשה הרבה יותר יקרה מאשר תאילנד בשנה שעברה. וזה עוד לפני שהגענו לשם, נכנסנו לאטרקציות, אכלנו במסעדות ונסענו ממקום למקום. 

השבוע שוב היה ל-T תקר בגלגל של האופנוע - לאחר שהיה לו כבר תקר לפני כמה שבועות - אז זה היה בגלגל האחורי, עכשיו בקדמי. מזל שהוא שם לב ולא איבד שליטה. בפעם הקודמת גילינו את זה בבוקר בחניה, אבל הפעם זה קרה תוך כדי נסיעה. כבר עמדתי לצאת לפגוש אותו עם ספריי לסתימת תקר בצמיגים, אבל כיון שזה קרה כאשר הוא ו'שותפנו' היו שניהם בדרך חזרה מניחום אבלים (T על האופנוע ושותפנו ברכב), שותפנו עצר לקנות חומר כזה בדרך, הגיע אליו תוך כמה דקות וביחד הם הצליחו לסתום את התקר, לנפח את הצמיג עם מכשיר ניפוח נייד ש-T תמיד לוקח איתו בארגז ולהגיע בשלום הביתה. התיקון הזמני החזיק עד הבוקר ולמחרת הוא נסע ל"פאנצ'ער מאכער" שתיקן את הצמיג כמו שצריך. 

בשבועיים האחרונים של אוגוסט אין כבר קיטנה לשרי בגן, וכיון שידעתי שנתבקש לעזור - הקדמתי תרופה למכה והודעתי לבתי באילו ימים אני פנויה לבלות איתה. אז מחר היא תהיה איתנו, וכך גם יומיים בשבוע הבא ועוד ביום שלפני תחילת הלימודים. אולי גם נשמותק ירצה לבוא, אבל לא נראה לי שחכמוד כבר ירצה. כיף לו לבוא לסבא וסבתא אבל יש לו פעילויות עם חברים ולא נראה לי שהוא ירצה לבלות עם אחותו הקטנה בקרים שלמים. בכל מקרה הודעתי לבתי שאני לא מוכנה לימים ארוכים והיא הבטיחה לי שהיא תגיע בשעות הצהריים לאסוף אותה. 

ולסיום, רציתי לספר על שני חלומות מוזרים ש-T ואני חלמנו (כל אחד בנפרד כמובן). 

T חלם שקבלתי דיאטה שכוללת אך ורק שעועית. לפי הדיאטה הזאת מותר לי לאכול כל היום רק שעועית. זה מצחיק כי אני לא אוהבת שעועית ואני לעולם לא אוכלת שעועית ובכלל נמנעת מקטניות.

אני חלמתי שגם T וגם אני צריכים לעבור כריתה מלאה של שני השדיים. גם T..... מוזר, לא? 

ובאמת אף מילה על כל מה שבאמת כואב ומרתיח אותי..........


יום שישי, 27 ביוני 2025

מתאוששים

 בחמישי בבוקר בתי וחתני העמיסו את כל מה שיכלו על הרכב, לקחו את שרי לגן ונסעו שניהם לעבוד. 

בתי הגדילה לעשות והחליפה מצעים בחדרי האורחים לפני שנסעה. ברור שאת הכביסות שלהם ושל המגבות אני עדיין עושה אבל זה מתבקש. 

הבנים התעוררו קצת יותר מאוחר והקפצנו אותם הביתה לפני שנסענו לקניות בסופר, והם לקחו איתם את מה שעוד נשאר. 

זהו. הקן התרוקן. 

כאמור הודענו לכולם שאין ארוחה בששי ומאז אנחנו מתאוששים.

אני ממשיכה במבצע סדר וניקיון אבל באיזי. בלי לחץ. 

חזרנו לחדר הכושר. להליכות בחוץ (בימים שהוא סגור או נפתח מאוחר). לקניות מצומצמות בסופר, רק מה שאנחנו אוכלים.

אחת מחברותי שהיתה תקועה בחו"ל הצליחה לחזור הביתה, השנייה - בתקווה - בשני הקרוב. לא שמעתי מה קורה עם דודתה של כלתי, שתקועה אצלם כבר כמה שבועות בבוסטון בגלל הסיפור הזה. אבל כלתי לא מתלוננת, היא אומרת שהיא עוזרת עם הכלים והכביסות, אורחת מאד נוחה. מזל. 

מיינקוני בטח שואל את עצמו מה קורה פה, כאשר שבועיים הבית היה מלא אנשים ופתאום שוב רק אנחנו. וייתכן שניסע לכמה ימים - ענייני נדל"ן - ושוב הוא ימצא את עצמו לגמרי לבד, ואז שוב הבית יתמלא כי בני ומשפחתו אמורים להגיע......

או שאולי הוא חתול ובכלל לא שואל את עצמו דברים כאלה. מה שיש עכשיו - זה מה שיש מבחינתו. כנראה. 

עוד לא חזרתי לקרוא אבל התחלתי להתעדכן קצת בסדרות וסרטים. 

מקווה בקרוב לחזור להיפגש עם חברות בבתי קפה. 

עדיין לא לגמרי ברור לי מה בדיוק היה במלחמת איראן, מה השגנו ומה יהיה לאורך זמן, אבל נחכה ונראה. לא מקשיבה לכל הדיבורים וההשערות. זה לא מוביל לשום דבר. מחכה שידווחו מה קורה בפועל. 

גם ובעיקר לגבי עזה. והחטופים. אוי החטופים. מתי נזכה לראותם בבית?