בפוסט הנהדר שכתב אריק בנושא זה, הוא הזכיר לכולנו שעד לפני כמה שנים (עשרות, מאות בודדות) נהגו בעל ואישה לדור בחדרים נפרדים, והיו נפגשים במיטה אך ורק לצרכי סקס.... נו, טוב, אז נכון שאולי אנשי האצולה והמלוכה נהגו לחיות כך, אך עד כמה שידוע לי האיכרים ופשוטי העם מאז ומתמיד ישנו באותו החדר ובאותה המיטה (ובמקרים רבים גם ילדיהם ישנו איתם באותו חדר שינה אחד ויחיד שהיה להם).
אז T ואני ישנים כל השנים ביחד באותה המיטה, אבל....
אני זוכרת את הפעם הראשונה שישנתי עם T במיטת הוריו. הם היו בחו"ל והוא כנראה היה ברגילה מהצבא. לפני כן יצא שישנו יחד במיטת נעוריו או מיטתי בבית הורי או באוהל בחופשה בסיני או בכינרת בשקי שינה...אבל מה שאפיין את כל הפעמים הללו היה, שישנו יחד בשטח קטן וצפוף. אז היינו קרובים זה לזו כל הלילה.
לכן שום דבר לא הכין אותי לחוויה שבה נרדמתי עם T לראשונה במיטה זוגית רחבת ידיים, ובאמצע הלילה כשהתהפכתי מצד לצד גיליתי שהחבר האהוב שלי ישן על צדו, גבו מופנה כלפי והוא שקוע בשינה עמוקה.
גם כשנצמדתי אליו וחיבקתי אותו בסגנון "כפיות" הוא ישן כל כך חזק שהוא כלל לא חש בנוכחותי, ובהיותי נערה בת עשר'ה רגישה (ודי מתוסבכת) נעלבתי עד עמקי נשמתי.
קמתי מהמיטה והלכתי לחדר שלו, הדלקתי שם אור והתיישבתי לכתוב לו מכתב ארוך ודרמתי על הניכור ועל הבדידות שאני חשה בהיותו נוכח/נעדר כאשר טרחתי ובאתי לישון איתו בצאתו לחופשה בבית.
אני מחייכת עכשיו ממרום גילי אל הנערה שהייתי, ונזכרת איך הבחור המסכן קרא את המכתב שלי בבוקר ולא הבין בכלל מה אני רוצה ממנו. "אבל, ישנתי. את לא מבינה שישנתי?" הוא חזר ומלמל שוב ושוב בחוסר אונים משווע. "לא התנכרתי ולא התעלמתי, פשוט ישנתי".
בליל הכלולות שלנו חזרנו ישר לדירה השכורה שלנו ברעננה, אותה סידרנו מבעוד מועד אבל מעולם לא ישנו בה לפני החתונה (הבעיה הייתה דווקא עם השמרנות המוגברת של הוריו, אגב, ומתוך התחשבות בהם. בהורי הפסקתי להתחשב כבר כמה שנים קודם לכן).
נחתנו על מיטתנו החדשה שפוכים מעייפות (אגב, לא שיכורים - לא השתכרו אז בחתונות, לפחות לא החבר'ה שלנו, ואני ממילא לא ממש שותה עד היום) ואמנם היה אמצע אוגוסט ולא היה מזגן, אבל כל הלילה מצאנו את עצמנו "רבים" על שמיכת הקיץ הזוגית, כאשר כל אחד מאיתנו מושך אותה אליו.
 |
| @כל הזכויות שמורות לאתר "בא במייל" |
אז מהר מאד למדנו שאנחנו ישנים הכי טוב כאשר לכל אחד מאיתנו שמיכה משלו.
התרגלנו להתנשק באופן קבוע לפני שאנחנו נרדמים, כל אחד בצד שלו של המיטה.
עם השנים כאשר אובחן אצלי הרפלוקס (בקע בסרעפת, שכנראה סבלתי ממנו כל חיי אך לא ידעתי את זה) החלפנו את מיטתנו למיטה מתכווננת, כדי שאוכל לישון מעט מוגבהת, להקל על התסמינים, וכך גם עברנו למזרנים נפרדים, כשלכל אחד מאיתנו יכולת להגביה או להנמיך את זווית המיטה לפי רצונות וצרכיו. יתרון נוסף שהתגלה עם המעבר לשני מזרנים נפרדים, היה שגם כאשר אחד מאיתנו התהפך בלילה או קם מוקדם מאד בבוקר או בא לישון מאוחר מאד, זה לא הפריע כלל לשני, שלא הרגיש את תזוזת המזרן.
בבתי מלון אנחנו משתדלים למצוא חדרים עם מיטה רחבה, ומסתדרים עם שמיכה אחת. למרות שאפשר תמיד גם לבקש עוד שמיכה, וכך להגביר עוד יותר את הנוחות.
ביפן, למשל, כאשר הבנו שבדרגת המלונות שאנחנו מזמינים (בדרך כלל לא מעל ל-4 כוכבים) המיטות הכפולות בדרך כלל ברוחב של "מיטה וחצי" בארץ, והיה לנו צפוף ולא נוח (ולעיתים אותה "מיטה וחצי" היתה בכלל מוצמדת לקיר בצידה האחד) התרגלנו להזמין חדרים עם שתי מיטות נפרדות.
כך בתום הנשיקות והחיבוקים והסקס פרשנו כל אחד לישון בנוחות מירבית במיטתו.
לפני כמה שנים התחלתי להיעזר בכריות שונות לתמיכה בכתף הדואבת או מתחת לברכיים, ועברנו למיטה רחבה עוד יותר, כך שבפועל, פרט להרבה מאד חיבוקים ונשיקות וסקס כמובן, שאנחנו יוזמים כאשר אנחנו עוד ערים (או בדיוק מתעוררים 😉), כמעט שאין בינינו כל מגע, גם לא אקראי, בזמן שאנחנו ישנים.
וגם אם הרבה פעמים אנחנו כן נרדמים חבוקים, בשלב כלשהו כל אחד מאיתנו חוזר מתוך שינה לצד שלו.
וככה טוב לנו ונוח לנו.
