במדור השרביט החם בתאריך 13/08/2026 מבקש טליק לשמוע איך זה אצלנו בבית מבחינת חלוקת התפקידים והאחריות בין בני הבית.
טליק סיפר איך מאז שהוא יצא לגמלאות הוא לוקח על עצמו את רוב מטלות הבית, בעת שזוגתו עסוקה בעיקר בפרנסה.
אז גם אצלנו לאורך השנים (ואלה הרבה שנים: בשבוע הבא אנחנו חוגגים 47 שנות נישואים - כאשר היינו "חברים" עוד ארבע וחצי שנים קודם לכן) היו שינויים והתאמות בחלוקת האחריות והתפקידים בינינו.
כשרק התחתנו היה זה T ששילם את החשבונות: חשמל, מים, ארנונה וכו', שנינו ניקינו את הבית ושנינו ערכנו קניות ובישלנו.
מהר מאד התברר שהוא שוכח לשלם את החשבונות, ואני לקחתי את העניין על עצמי, וברגע שהתאפשר (לא זוכרת מתי זה התחיל) גם עשיתי הוראות קבע לכל מה שאפשר.
מהר מאד גם ניקיון הבית והכביסות עברו תחת אחריותי, וכך גם הקניות. את הכלבה הורדנו שנינו אבל מטבע הדברים גם מטלה זו נפלה יותר עלי.
כאשר נולדו הילדים שנינו טיפלנו בהם, החלפנו להם, קילחנו אותם ביחד - אבל אני הינקתי בחודשים הראשונים כך שהלילות היו עלי, ואז הלילות המשיכו גם אחרי שנגמלו - בעיקר כי T לא היה מתעורר מהבכי שלהם בכלל. אני הייתי מתעוררת מהצליל הכי קטן.
אבל כשהם היו עדיין תינוקות / פעוטות (היו ביניהם בסך הכל שנה ושמונה חודשים הפרש כך שבמשך כמה שנים שניהם עוד היו בעצם תינוקות) די הזנחתי את הבית, ו-T היה מנקה ושוטף את ערימת הכלים בכיור כאשר היה שב מהעבודה.
ככל ששנינו עבדנו והיינו עסוקים, באיזשהו שלב התחלתי להזמין קניות און ליין מהסופר, לקחנו מנקה פעם בשבוע לבית, והיתה גם תקופה שמסרתי כביסה לגיהוץ. שנינו עבדנו קשה והרבה - והיו איזה עשר שנים שבהן T בקושי היה בבית בשעות היום, היה בעבודה כל הזמן - ורוב הנטל נפל עלי. ואני למדתי להאציל סמכויות.
T היה מבשל כאשר היינו מארחים בששי או בחגים או בימים הולדת, אבל בשוטף זו הייתי אני שדאגתי לילדים לארוחות חמות ולארוחת עשר בבית הספר.
אני זוכרת תקופה יוצאת דופן של כמה חודשים שבה T היה בין עבודות "משמעותיות", ולקח על עצמו לנהל סניף של בית קפה - שם עבד כל יום משעות אחר הצהריים עד הלילה. באותה התקופה הוא בישל לילדים ארוחה חמה טרייה כל יום לצהריים לפני שהיה יוצא לעבודה. הילדים נהנו מאד מהשידרוג - פתאום לא היו צריכים לחמם לעצמם את מה שבישלתי והקפאתי עבורם במנות - אבל כשפתח שוב מסעדה או קייטרינג (לא זוכרת בדיוק) ושוב נעלם לכל היום מהבית, חזרתי לבשל ולהקפיא והם גם למדו מהר מאד לבשל לעצמם.
המפנה המשמעותי חל כאשר T ושותפנו סגרו את העסק שלהם לאירועים, ועברו לייעוץ עסקי. פתאום היה ל-T הרבה יותר זמן פנוי, הוא התחיל לבשל בבית באופן קבוע וגם לקח על עצמו את הגיהוץ, במקום שנמסור בתשלום. אחרי כמה שנים שוב לקחתי את זה על עצמי אחרי ניתוח הכתף שלו, אבל לאחרונה בגלל הכתף שלי המשימה הזו חזרה אליו.
כיום אני כמעט שלא מבשלת או אפילו אופה, אלא אם ממש בא לי. הכביסה עלי, ובפעמים הנדירות שאני לא נמצאת (למשל כשהייתי אצל בני אחרי הלידות של סביבוני ואחר כך של קיקה) אני צריכה להשאיר לו הוראות הפעלה למכונות הכביסה והייבוש. את הקניות אנחנו עורכים ביחד, וכשהוא מבשל אני שוטפת כלים.
עדיין יש לנו מנקה אבל את החצר בדרך כלל הוא מנקה. אני זו שמוציאה בדרך כלל את הזבל - אבל שוב, עכשיו בגלל הכתף אני מבקשת שהוא יעשה זאת.
בניהול העסק שלו ושל שותפנו אני לא פעילה אבל אני כן באדמיניסטרציה - על חשבונות הבנקים, הפרשות לגמל, פנסיה, השתלמות, העברת משכורות וכו. כנ"ל בעסקי הנדל"ן שלנו. אני פעילה חלקית אבל הרוב על T.
בטיפול בנכדים אנחנו שותפים די שווים, כאשר הוא בדגש על בישולים ואני במשחקים, ספרים וכו - שלא לדבר על התעוררות בלילה כשצריך - אבל בגדול שנינו עושים את הכל.
בגדול עם השנים השיוויון בנטל בינינו הולך וגדל...
