‏הצגת רשומות עם תוויות יום הולדת 40 לבתי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יום הולדת 40 לבתי. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 20 במרץ 2022

ארוחת יום הולדת לבתי ועוד עדכונים

נראה לי שכאשר שדיברתי עם בתי ברביעי היא הבינה לראשונה עד כמה נפגענו מחתני ועד כמה אני מסתובבת עם המועקה הזאת סביב מה שקרה. ועד כמה קיבלנו את התחושה שעד שלא ניישר את ההדורים עם חתני, לא נזכה לראות את הנכדים.

מבחינתם כנראה שלחץ העבודה והילדים והפורים תפס פיקוד והם לא ייחסו למה שקרה את אותה חשיבות או אותה עוצמה שאנחנו. שאלתי את בתי אם יש סיכוי שהם יבואו בששי (כי גיסתי אמרה שאם אעשה ארוחת יום הולדת לבתי הם יבואו למרות שהיא חוזרת באותו היוםעם אחותה מפריז) והיא אמרה "נראה לי שבטח, אל תדאגי, השיחה תתקיים היום או מחר". היא אמרה ששניהם לוקחים לעצמם יום חופש בחמישי לבלות עם הילדים וברגע שחתני יתפנה מלחץ העבודה הוא יוכל לדבר. 

ואז בחמישי בבוקר היינו צריכים לדעת אם מכינים ארוחה חגיגית או לא, מה לקנות בסופר, את מי להזמין.....ופשוט הודענו לכולם (כולל הורי, כולל אחי, כולל בקבוצה עם בתי וחתני) שיש ארוחה מורחבת. וחיכינו לראות מה יקרה. 

היינו ברכב בדרך לקניות כשחתני כתב לנו : "אפשר להתקשר?" ועניתי שבטח, שאנחנו ברכב ושיתקשר לטלפון של T כך שנוכל לדבר איתו יחד בדיבורית. 

לא יודעת למה ציפינו. אולי להמשך נזיפה - איך אנחנו מזמינים ומתכננים ארוחה רבת משתתפים כאשר טרם דיברנו ויישרנו את ההדורים? אולי להתנצלות מקרב לב? בפועל זו היתה שיחה די קצרה. הוא אמר הי, ואנחנו ענינו הי. והוא אמר שהוא הבין שאנחנו מאד פגועים ושאמנם הוא היה מאד נסער אבל ממש לא התכוון לפגוע, ושבינתיים הוא הספיק להירגע אבל הבין שאצלנו המצב ממש לא כך. הוא לא אמר שהוא מצטער אבל הוא כן אמר שהוא יעשה הכל כדי שהיחסים ביננו יחזרו להיות טובים, ולכך גם אנחנו ענינו שנעשה הכל לשם כך. ושם פחות או יותר זה נגמר. אנחנו אמרנו או הוא אמר שכן כדאי יהיה להקדיש זמן לדבר לעומק על מה שהיה ועל איך זה היה, אבל שכרגע אין סיבה להתעכב על זה כי ברור שכולם אוהבים זה את זה ולכולם אכפת זה מזה. משהו כזה. 

מה שמעניין, הוא שכאשר הם באו בששי בערב לא הרגשתי מתיחות או חוסר נעימות. הרגשתי רגיל. ונראה היה שאני לא לבד בזה. 

כולנו שמחנו מאד להיפגש אחרי כל כך הרבה זמן שלא נפגשנו (אני לא ראיתי אותם מאז לפני שטסתי לבוסטון - בין כל המחלות שלהם) ובמיוחד היה תענוג עילאי לחבק שוב את הנכדים. והם באו שוב ושוב אלי במהלך הערב לחבק אותי. וגם בתי וחתני עשו מאמץ מיוחד לעזור ולהראות שהם בסדר איתנו. 

וגם אנחנו עשינו מאמץ לחגוג לבתי את יום ההולדת שהוחמץ. הבית היה מלא בלונים (זה הפחיד מאד את מיינקוני, שמשום מה בלונים זה בערך הדבר היחיד שהוא מפחד ממנו בעולם). הארוחה היתה כיד המלך. הכנתי כמובן גם את עוגת התותים המסורתית לימי ההולדת החורפיים אצלנו. היא יצאה לי טובה במיוחד, אגב, והבוקר החלטנו T ואני לזרוק את השאריות אחרת נתפתה לאכול ממנה. 

כתבתי מכתב ברכה ליום הולדתה של בתי והיא מאד התרגשה ממנו. הצלחנו לתת לה עוד מתנה (בנוסף לאייפון החדש שהבאתי לה מבוסטון), במקרה, כי T הזמין לעצמו מן מטען משוכלל לטלפון, אוזניות ושעון - שלא מתאים למכשירים שלנו. אז נתנו אותו לה והיא וחתני מאד מרוצים ממנו. 

הורי, שכאשר הזמנתי את כולם הודיעו שאבא שלי לא מרגיש עדיין מספיק טוב כדי לבוא, שינו את דעתם והגיעו. אמנם למחרת אבא דיווח שהיו לו כאבי גב והוא קצת מצטער שבא, אבל נראה לי שהם נהנו מאד במהלך הערב, אז אולי זה היה שווה את זה. במכתב השחרור מהמיון כתבו לאבא שלי שמה שהיה לו זה "פרפור" - לא ברור לי אם פרפור פרוזדורים או פרפור חדרים. אבל הוסיפו לו עוד תרופה והחליפו תרופה אחרת והמליצו על בדיקת אקו. בקיצור - מצבו לא הולך ומשתפר בגיזרה הזאת. 

גיסתי בסוף נחתה מפריז באיחור ולא הגיעה אלינו, בחרה להישאר מבודדת בבית ממתינה לתוצאת ה-PCR. רק אחי הגיע עם שתי האחייניות (בעלה של אחיינית1 הלך למשפחה שלו והיא באה אלינו לבדה). 

T הכין פילה בר ים שנטרף כולו, רוסט ביף מנתח סינטה, קציצות בקר עם כרישה, תפוחה אדמה ובטטות (אותן שרי חיסלה לבדה), אורז (לילדים) וכרובית בתנור. 

בנוסף הוא הכין סלט חומוס , סלט טחינה, סלט ביצים, סלט תפוחי אדמה, חצילים ברוטב עגבניות וגם סלט חצילים בטחינה וסלט ירקות. ואפה חלה. ברור שאנחנו עדיין אוכלים את השאריות. 

הנכדים הגדולים נשארו לישון, למרות שנשמותק השתעל נורא - אבל טען שהוא מרגיש בסדר. בתי טענה שהם כולם חוו תסמינים דמויי קורונה שבוע אחרי שהחלימו. אבל לצערי נשמותק גם היום עוד לא חזר לעצמו ואני קצת דואגת לו. הקורונה הזאת, אי אפשר לדעת איזה שמות היא תעשה לך גם אחרי שהחלמת. 

דווקא בלילה הוא ישן מצוין ולא השתעל. ראינו איתם סרט בערב ועוד סרט בבוקר, ו-T הכין וואפל בלגי ושיחקנו טאקי ורביעיות...ואז בתי הגיעה בשבת בבוקר עם שרי ובנינו בלגו. היה ממש נחמד, עד שראינו שנשמותק לא ממש בסדר והם נסעו הביתה. 

ואז התחלנו לדבר איתם על נסיעה לחופשה יחד בפסח. בקיצור נראה שהכל בסדר בינינו. הקלה גדולה. 

נראה גם שהדלקת שלי נרגעה ואני לא מרגישה תסמינים. מקווה שזה אכן עבר.

החורף מסרב לעזוב ולמרות שאני מעדיפה חורף על קיץ, זה כבר מתחיל להמאס. 

הבוקר נפגשתי עם 'מחברת' ועוד מעט נסע לבקר אצל 'ביוכימיה' - שמתאוששת משבר בעצם הכתף - ו'המהנדס'.

אז אמנם אני מבינה שהקורונה מרימה ראש שוב, לאחר שלא באמת נעלמה מחיינו (בטח לא מחיי משפחתנו) אבל בכל זאת היתה בירידה. אז היא שוב בעלייה. ובאוקראינה המצב מחמיר. 

בגזרת החתולים - יש כל כך הרבה חתולים בחצר (הם מתרבים בקצב מעריכי) שמתקרבים לדלת ולחלונות ומשגעים את ל' ומיינקוני - שמידי פעם אני רואה על הרצפה צמוד לדלת כתם שתן שאחד מהם "סימן" במענה ל"פולשים". לא יודעת מה לעשות עם הצרה הזאת. 

כפי שטליק עדכן בבלוג שלו, מצבה של N_lee עדיין מדאיג, אבל הבנתי שהרופאים כן אופטימיים. ממש מודה על העדכונים השוטפים. מקווה מאד שנשמע בשורות טובות יותר בקרוב. 

התחיל שבוע חדש ומקווה שיהיה טוב. לכולם. 

יום רביעי, 9 במרץ 2022

זה לא נגמר

היום יום הולדתה ה-40 של בתי. לא כך היא תכננה לחגוג ולא כך אנחנו תכננו לחגוג לה - אבל תכניות לחוד ומציאות לחוד.

אחרי שגם חכמוד וגם נשמותק חלו בקורונה (בעקבות חתני ואז בתי שחלו לפני כן), הבוקר - ממש ביום ההולדת של בתי - גם שרי מראה סימנים שהיא נדבקה, חודש שלם אחרי שחתני התחיל להיות חולה. 

חודש שלם היו חמישה בני משפחה אחת בבית עם קורונה - וכל אחד מהם נדבק "בזמן ובמועד שגופם מצא לנכון"** .

"לא מצליחה להבין איך הקורונה הזאת עובדת" אמרה בתי ובכך תמצתה בעצם את כל השנתיים האחרונות, מבחינתי. 

לפי כמה ימים, כאשר היא הודיעה לנו שהיא הזמינה מקום במסעדה להערב לחגוג יחד את יום הולדתה (כי הרי אנחנו לא מוזמנים לאירוע שמתוכנן לששי הקרוב, מפאת היותנו בייבי סיטרים לנכדים) לא התווכחנו אבל היתה לי הרגשה שזה לא באמת ייצא לפועל. חכמוד התחיל את מחלתו בחמישי או ששי ונשמותק התחיל כיומיים אחריו. היתה לי הרגשה שזה לא ייגמר כל כך מהר, לפחות לא לפי הלו"ז הרצוי על בתי. וגם תהיתי מה יקרה עם שרי, שהרי כל התקופה הזאת - גם כשהיתה לה דלקת באוזן - בדיקות האנטיגן הביתיות יצאו לה שליליות. 

מילא. גם את החגיגה הזאת - כמו את יום הולדתה ה-90 של אמי - נצטרך לדחות למועד אחר. ואני לא רואה כיצד האירוע של ששי בכלל ייצא אל הפועל. בכל מקרה אלי הביתה לא ממש ייכנסו נכדים (או ספציפית שרי) חולה בקורונה. נראה מה יהיה. כרגע אנחנו לא שואלים ולא מציעים. מחכים לראות מה יתפתח. 

בגזרת אבא שלי - לאחר שהתחיל להשתמש בחגורת הגב ולקחת את הכדורים משככי הכאבים ולא היתה שום הקלה, אמא של גיסתי (שיש לה קשרים מפה ועד הונולולו בעיקר בתחום הרפואי אבל לא רק) סידרה לו תור אצל אורתופד תותח בתל השומר. האורתופד בדק אותו בצורה מאד יסודית וקבע ש:

א. המצב לא נורא חמור, ואף ייתכן מאד ששבר הדחיסה יתרפא עם הזמן 

ב. הטיפול שאבא שלי מקבל הוא הטיפול הנכון, אין צורך ואין טעם לשום טיפול אחר (כמו זריקה מקומית).

ג. אין לעסוק בפעילות גופנית כלשהי למעט הליכות קצרות. 

בקיצור - מעודד משהו, ואבא שלי מתרכז כרגע במציאת המינון הנכון למשככי הכאבים כדי לקבל הקלה כלשהי (הוא קיבל בין היתר מדבקות שאמורות לעזור עם זה) ובמקביל מארגן לעצמו פינת טלוויזיה בממ"ד, שם יש להם כורסאות lazy boy ישנות שהוא התעקש להביא איתם מארה"ב (למרות מחאותיה הרמות של אמי). הכורסא הזאת היא המקום היחיד כרגע שבו קצת נוח לו לשבת/לשכב. 

במקביל ובלי קשר התחילה לו בצקת ברגליים - שזה כנראה בגלל הלב - וזה מדאיג עוד יותר. יש לו תור טלפוני עם הקרדיולוג ובינתיים מקבל פוסיד לניקוז הנוזלים. מקווה שיעזור. יש לו גם תור לאורולוג בשבוע הבא. בקיצור - אבא שלי מקולקל. באמת דואגת לו. 

אצלי יש הטבה כלשהי במצב הדלקתי אבל זה לא עבר לגמרי, אז עכשיו 'רופאהחדשה' הפנתה אותי לבדיקת תרבית, ואת זה אוכל לעשות רק שלושה ימים אחרי שסיימתי את האנטיביוטיקה - בקיצור מקווה שלא תתפתח דלקת ממש חריפה עד אז מהחיידקים שהאנטיביוטיקה הנוכחית כנראה לא הצליחה לחסל לגמרי. 

בכלל היום אני עם אנרגיה ירודה מאד, לא יודעת אם זה סתם - כי לפעמים זה קורה - או שגם אני "מבשלת" משהו. תקופה מבאסת קצת. 

ואוקראינה. דכאון ממש. ושרת הפנים שלנו, שלדעתי מוסיפה חטא על פשע. 

אני מכירה מישהי שנמצאת בארץ והיא אזרחית אוקראינית ודואגת ממש לבת שלה שגרה שם. כשעוד היה רלוונטי לחתום ערבות עבור פליטים הבטחנו לה שנערוב לבתה אם היא תצליח להגיע לגבול אבל בינתיים לא שמעתי ממנה כלום. כרגע כבר לא מדובר על ערבות כספית אבל כמובן שנעזור אם נוכל. בכל מקרה אם היא אכן תגיע, מגורים זו לא הבעייה. 

ולא שמעתי שום עדכונים מהגזרה של N-lee וממשיכה לדאוג ולהתפלל לשלומה ולבריאותה. 

אז השבוע היה יום די יפה - לא חם אבל גם לא קר מדי - והחלטנו ספונטנית לנסוע לטייל בשמורת בית גוברין. היה לגמרי שווה. 

לפני שחזרנו הביתה נסענו לקריית גת הקרובה ואכלנו במסעדת בשרים שהפתיעה לטובה גם בטיב האוכל וגם בטיב השירות.

מצרפת את התמונות - שוב כדי להקליל את אווירת הפוסט המדוכדכת שיצאה לי. 

















** אם לעשות פאראפראזה על ציטוט של יצחק שמיר ז"ל, ראש ממשלת ישראל בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה

יום שלישי, 1 במרץ 2022

קצת מזה וקצת מזה

בסוף עדיין לא יצאנו לטיול בטבע, מתכננים לעשות גיחה מחר. 

אתמול בסוף יצאנו לקניות בגדים - T היה זקוק לג'ינסים חדשים - הוא קנה כמה לפני יותר משנה אחרי הירידה הגדולה שלנו במשקל, אבל מאז הוא ירד עוד (וגם בעקבות הניתוח הוא ירד הרבה, אבל לשמחתנו הוא עלה כבר קצת בחזרה והוא כמעט במשקל תקין שוב) והמכנסיים כבר היו תלויים לו בעזרת החגורה בלבד, לא יפה ולא נוח. 

חוויית קניית בגדים עבורנו מעולם לא היתה חוויה טובה - בגלל עודף המשקל והקושי למצוא בגדים יפים, נוחים וגם אופנתיים במידות היותר גדולות - ומאז שירדנו זה תיקון אמיתי. נכנסנו לרשת שמעולם לא קנינו בה בגדים קודם לכן, וכל מה שהוא מדד היה לו טוב. 

גם אני התחדשתי בזוג נעליים וגם טריינינג חמוד ואופנתי, ובסוף כל החיפושים והמדידות והקניות נמשכו עד הצהריים וכבר היינו רעבים, והייתי צריכה לנסוע לקחת את אבא שלי לאורתופד אז דחינו את הטיול ליום אחר. 

היום היתה ל-T פגישה עם לקוחות ואני נפגשתי עם 'מחברת' - אחרי שלא נפגשנו חודש שלם, תחילה כי אני הייתי בחו"ל ומייד אחר כך היא היתה בחו"ל - והיה טוב ממש להיפגש ולהתעדכן ולשתות קפה ביחד באוויר הפתוח ואפילו לא היה קר מדי. 

מחר 'שותפנו' טס למרוקו לגלוש עם כמה חברים ב-SAP ואני ממש מקווה שהם ייהנו והכל יעבור בשלום. אם אני לא טועה זו תהיה הפעם הראשונה שהוא טס לחו"ל מאז שפרצה מגיפת הקורונה......'שריתה' נסעה עם הבת שלהם ליוון בשנה שעברה אבל הוא נשאר אז בארץ. גם הבת שלהם - בחופשת סמסטר מלימודי הרפואה - טסה עם חברה לפריז השבוע. החיים מתחילים לחזור למסלולם. 

האורתופד לא נבהל ממצבו של אבא, נתן לו כדורים (רוקסט פלוס) והפניה לצילום ונראה מה תהיינה התוצאות. הכדורים בינתיים לא משפיעים כל כך, וייתכן שהוא בכל זאת ייקח את הזאלדיאר (שמכיל טראמאדול, שזה אופיאט) שהוא חזק יותר. לא אהבתי את הרעיון שהוא ייקח אופיאטים, אבל האמת היא שכרגע יותר חשוב שלא יכאב לו. שלא יצטרך לבלות בשכיבה במיטה כל היום. 

בתי מרגישה יותר טוב אבל עדיין חלשה, עדיין מרגישה קצת את הגרון ומעט משתעלת. התחננתי ממנה שתנוח ותתן לגוף לעבור את הקורונה - גם אם היא קלה - בלי לאמץ אותו יותר מדי. אני מאד מאד מקווה שלא תהיינה לה תופעות ארוכות טווח. בשבוע הבא היא חוגגת יום הולדת 40!! בעזרתו של T חתני ארגן לה מסיבה במסעדה מפונפנת (בחדר פרטי) לחברות ולאחיות שלו - ואנחנו נשמור על הנכדים. בתנאי כמובן שכולם יהיו בריאים עד אז.

אני מתכננת לחגוג לה במסגרת המשפחה אבל זה תלוי כמובן במצבו של אבא שלי ובמצב הקורונה ואם נוכל סוף סוף להתכנס - כל המשפחה המורחבת. 

היום היה לי תור למסאז' והוא עבד חזק על הגב והצוואר, ובכלל הרבה מאד שרירים בגוף הרגישו תפוסים ונוקשים מאז הביקור בבוסטון, ולא השתחררו לגמרי גם כשחזרתי לשיגרת הבית והספורט הרגילים שלי. 

עכשיו שסיימתי את הספר "ארבע שעות ביום" אני מתכננת להתחיל לקרוא בקינדל (באנגלית) את "החיים הלא נראים של אדי לה-רו" בהמלצתה של תיאו, שאני מאד סומכת על ההמלצות שלה. תודה תיאו. 

מאד מאד מדאיג מה שקורה באוקראינה, וקשה שלא לתהות האם זו פתיחה למבוא להקדמה של מלחמה באירופה ובעולם כולו.........