‏הצגת רשומות עם תוויות ייעוץ עסקי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ייעוץ עסקי. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 18 באוגוסט 2026

ועוד עדכונים

בינתיים נפלה עיסקת הזמנת הרכב SMART #5 - בגלל התאונה. התכוונו לעשות טרייד אין ל-ZEEKR והם רצו להוריד הרבה יותר מדי מהמחיר שלו, בטענה שלמרות שהשמאי קבע רק ירידת ערך של אחוז אחד, "פסיכולוגית" הנזק הרבה יותר גדול. בכל מקרה ירדנו מהעיסקה כרגע ונראה אם ננסה למכור בעצמנו או לחכות עם זה בינתיים או מה. 

אבא שלי עייף מאד ולעיתים קשה לו לנשום, בעיקר בשכיבה. הרופא באחוזה בודק אותו כל יומיים שלושה וטוען שאין בעייה בסאטורציה ולכן אין צורך במחולל חמצן. בסוף השבוע הוא לא היה פעיל אבל בימים האחרונים הוא כן יוצא להליכה ומתפקד לא רע. זה ברור שהלב שלו הולך ודועך....לפחות בזכות האנטיביוטיקה מצב האפרכסת שלו השתפר פלאים. 

הלקוח החדש של T ושותפנו עדיין מזגזג בין הרצון למכור את העסק לבין הרצון להישאר איתו ולשדרג אותו, כך שעדיין לא ברור להם מה יהיה עם זה. בינתיים הם בכל מקרה מגישים ללקוח את הדו"ח הסופי שלהם שבו ניתחו את מצב העסק כרגע עם המלצות לעתיד - אם יהיה צורך בכך. 

בתי ביקשה לנהל איתנו שיחה לגבי "דברים שהיא מרגישה שיושבים לה ביננו". האמת שהיא תמיד היתה טובה יותר מאיתנו בלהתעקש לדבר על דברים כאשר היא מרגישה מתח או אי נעימות כלשהי שלא באים לידי ביטוי מילולי. לא סתם היא פסיכולוגית טובה כל כך. בינתיים כשהיא היתה בדרך אלינו לשיחה היה לה פנצ'ר והיא נתקעה בדרך. T נסע אליה ועזר לה להחליף את הצמיג (במקום לחכות שעות לשירות של חברת הביטוח) ועד שזה הסתיים היא נסעה לאסוף את שרי מחברה והשיחה בינתיים נדחתה. 

בעזרתה של אחייניתו של שותפנו מצאנו נוירולוג עבור T והצלחנו לקבוע אליו תור לחודש הבא. ההפנייה הגיעה דרך נוירולוגית חברה של של האחיינית, שאמרה שהתסמינים של T מרמזים אולי על אפילפסיה בטנית, תסמונת מאד מאד נדירה ושמוכרת דווקא בעיקר אצל ילדים. כיון שהנוירולוג התותח הוא מומחה לאפילפסיה אנחנו מקווים שהוא יוכל לשלול/לאשר את החשד הזה, ובעיקר אולי למצוא לו מזור. הכי "מצחיק" יהיה אם בסוף T יצטרך לקחת את אותה התרופה שאנחנו נותנים למיינקוני נגד הפרכוסים שלו..........ואולי החתול בכלל פיתח את האפילפסיה שלו כהזדהות עם בעליו........(סליחה, התכוונתי מְשָׁרְתוֹ כמובן). 

אגב סוף סוף הגיעו לבית המרקחת התרופות של מיינקוני, שמשום מה בכל פעם מחדש חסרות בכל בתי המרקחת וזה סיפור להשיג אותן. הרוקח שלי הבטיח, שעכשיו שהוא יודע שזה עניין קבוע, הוא ידאג למלאי. נחיה ונראה, כמו שאומרים. 

בעקבות כל הבלגנים שהיו גם לחתני עם הצוואה של אבא שלו וגם לשריתה עם זו של אבא שלה, עדכנו כולנו את הצוואות שלנו ואנחנו מתכננים פשוט להפקיד אותן אצל הרשם לענייני ירושה, כך לא יהיה צורך לחפש עותק עדכני מקורי ולא אמור להיות ויכוח כלשהו (לא שצפוי ויכוח, אנחנו מעבירים הכל זה לזה, ובמקרה פטירת שנינו מחלקים את כל הרכוש שלנו שווה בשווה בין ילדינו). 

החלק של הזכאים/היורשים הוא פשוט אצלנו. מה שהיה לי חשוב יותר הוא לפרט את כל הרכוש וחשבונות הבנקים שלנו בארץ ובחו"ל כדי שיהיה לילדים קל להתמצא בכל מה שיש. 

אני מרגישה שהכתף שלי משתפרת - בעיקר בזכות הפיסיותרפיה והתרגילים כנראה וגם העובדה שאני מאד מאד נזהרת איתה. 

בגזרת השוקולד אני עדיין מקרטעת וכמובן כבר עליתי במשקל. יומיים שלושה אני מצליחה לחזור לתפריט הבריא הרגיל שלי ואז יש איזה ערב שבו אני מתפרעת שוב.......וזה מקלקל את הכל. מקווה שזה יעבור לי לפי שבאמת אאבד שליטה על המשקל שלי. 

אני מאד נהנית בינתיים מהספר "המשקיפות" של עדנה מזי"א ז"ל......

היום אני נפגשת בבוקר עם 'מחברת' ואחר הצהריים עם 'קלי' ו'שני'.....איזה כיף!

יום חמישי, 13 באוגוסט 2026

עוד ענייני בריאות, רכבים וספרים

בסוף רק שלושה ימים שבהם T לקח וולטרן גו אקטיב סייעו לו להיפטר מהכאב בגב. מידי פעם בתנועות מסוימות הוא עדיין מרגיש את זה, למשל בכל פעם שהוא נשכב במיטה, אבל שאר הזמן הוא בסדר. 

הכתף שלי גם "מתנהגת יפה" רוב הזמן ורק "מזכירה" לי כאשר אני בטעות עושה תנועה שאני לא אמורה לעשות. הפיסיותרפיסטית שלי בחו"ל אז רק ביום ראשון יהיה לי עוד תור אצלה......אבל בינתיים עושה את התרגילים שנתנה לי. 

'רופאהחדשה' קבעה ל-T תור ביוזמתה השבוע, בו היא הסביר לו שאחרי התייעצויות ומחקרים היא חושדת שהכיוון אצלו הוא נוירולוגי - משהו במערכת העצבים גורם לכל התופעות שלו - ההתקפים ועוד סימפטומים שהוא מדווח עליהם - ונתנה לו הפניה עם פירוט של כל ההיסטוריה הרפואית וכל התסמינים וגם החשדות שלה - והמליצה למצוא נוירולוג "תותח", כדבריה. "אולי הוא יפטור את החשדות שלי כשטויות" היא אמרה,  אבל ששווה לבדוק את הכיוון. אז אנחנו מחפשים נוירולוג "תותח". 

אבא היה אצל המנתח השבוע וראו זה פלא: התברר שאזור הניתוח עם דלקת! כמה מפתיע. לא ייאמן שהוא חשב לחכות עם זה לספטמבר! מייד הוא עשה לו ניקוי באזור הניתוח ונתן לו שני סוגי אנטיביוטיקה ואבא כבר מרגיש הרבה יותר טוב. 

עשינו נסיעת מבחן על ה -ZEEKR 7X - והתאכזבנו מאד. כל מה שהם כביכול שיפרו או תיקנו לעומת ה-ZEEKR X שיש לנו לא רציני ולא מצדיק את המחיר, וגם את הצעת המחיר שהם נתנו לנו עבור ה"טרייד אין" לרכב הנוכחי שלנו. וכן, סיפרנו על התאונה ויש לנו דו"ח שמאי, ירידת הערך היא רק אחוז אחד, ולעומת זאת המחיר (לפי השמאי) הרבה יותר גבוה ממחיר המחירון בגלל הקילומטרז' הנמוך שלנו. 

לכן החלטנו ללכת על ה-SMART #5 (הכי מכוער בעולם) כי הוא פשוט היה ממש נוח ומפנק וגם הצעת המחיר שקיבלנו היתה מעולה. מקווה שלא נתאכזב. 

אגב נכנסנו להלם מעלות תיקון פחחות הרכב שלנו שעבר את התאונה - קצת יותר משליש מחיר של הרכב עצמו. מוגזם לגמרי. אני מאד מקווה שחברת הביטוח תצליח להוציא את העלות מהחברה של הרכב הפוגע - וכך זה לא ייחשב לנו לתביעה (ואולי לא ייפגע לנו בפרמיה בעתיד). 

שותפנו היה עם שפעת השבוע, לא ברור איך הוא חלה אבל זה עבר לו יחסית מהר. 

ביקרנו אצל בתי בשני והיה נחמד. גם בששי זה הם לא יגיעו - היא הולכת עם חברה שלה לאיזו מסיבה, ולא סביר שחתני יגיע אלינו עם הילדים בלעדיה. אבל אולי.........אין לדעת. נחכה לשמוע מהם. 

היו כמה ימים בהם הצלחתי להמנע משוקולד אבל אתמול שוב התפתיתי....ממש סוג של חבלה עצמית כלשהי או אולי איזה צורך בלתי מוסבר......אין לי מושג. אנסה בכל זאת להימנע...הלוואי ויכולתי לאכול קובייה או שתיים וזהו. זה מה שאני מספרת לעצמי....שאני צריכה משהו קטן מתוק...ואז איכשהו הולכת למקרר להביא עוד ואז עוד......אוף. 

לא זוכרת אם סיפרתי כאן של-T ולשותפנו יש לקוח חדש (הם יועצים עסקיים). למשך כמה ימים השבוע היה נדמה שהלקוח מתכוון פשוט למכור את החברה ואז לא תהיה להם עוד עבודה אצלו.........אבל אז עיסקת המכירה התפוצצה, וכרגע נראה שיש להם עבודה מובטחת להרבה זמן........שזה ממש נחמד כי מעניין להם וכמובן - נכנס כסף. 

לא נראה לי שסיפרתי כאן שאחד הלקוחות הכי וותיקים שלהם הפסיק לשלם כבר לפני הרבה זמן (אולי שנתיים) וכל הזמן הזה הם עבדו בשבילו בעצם בחינם. בחודשים האחרונים הם התחילו להתעקש סוף סוף שישלמו להם, גם את חובות העבר וגם מכאן ואילך - וכאשר הם הבינו שאולי יסגרו להם את החוב אבל לא ימשיכו לשלם הלאה - הם החליטו להתפטר. אז כרגע הוא העביר להם חלק לא קטן מהסכום שהוא חייב להם, וטען שאת השאר ישלם "בתשלומים" (לא נראה לי שזה יקרה), אבל הם התפטרו וכבר לא נותנים לו שירות. נראה מה יהיה, כי בפועל הם עשו כל השנים האלה עבודה שהוא עצמו ושותפו לא מסוגלים או לא רוצים לעשות, נראה אם ואיך הם יסתדרו. 

סיימתי ודי אהבתי את הספר "כל האמהות האחרות שונאות אותי" והתחלתי עוד המלצה של רעות אסתר סוקרת: "המשקיפות", שעדנה מזי"א כתבה ממש לפני שנפטרה לפני קצת פחות משנתיים. 

בנוסף, סיימתי סוף סוף לעבוד על אלבום התמונות של משפחתה של בתי ושלחתי אותו להדפסה. העבודה עם LUPA ON LINE היתה לא קלה - היתה לי עקומת למידה לא פשוטה (לעומת התוכנה המותקנת על המחשב שלי, איתה עבדתי עד עכשיו, אבל היא לא מתעדכנת משום מה והחלטתי לנסות שיטה חדשה), אבל עכשיו נדמה לי שהבנתי איך לעבודה עם זה - לפעמים הבאות. מקווה שהם יהיו מרוצים. בכל מקרה נראה לי שזה מקרה של הפרה שרוצה להיניק יותר משהעגל רוצה לינוק - מה שמסביר כמה קשה היה לי לקבל מהם תמונות שהם צילמו במהלך השנה.............

יום שישי, 5 באפריל 2024

רגעים של שיגרה טובה בתקופה של שיגרע

הגעגועים לל' המתוקה מפתיעים בעוצמתם.

המבט מחפש אותה אוטומטית בכל הפינות הרגילות בהן נהגה לשבת כאשר הצטרפה אלינו בכל פעילות, בין אם בסלון, במקלחת או בחדר השינה. 

אין לי מושג אם גם מיינקוני מרגיש בחסרונה - או אולי רווח לו שאף אחד לא נוהם עליו כשהוא מעז להתקרב, להתעניין, לרחרח או לנסות לשחק.

בינתיים הוא ממלא את תפקידו כחתול אוהב וחמוד שמתפנק ומנחם אותנו מאד. 

גם השבוע הצלחתי להיפגש עם חברות וחברים (עם 'אורה' ועם 'מחברת' וגם עם 'שותפנו' ו'שריתה') אבל את הנכדים לא ראינו בשני, כי שרי הוזמנה למסיבת יום הולדת והיא ובתי לא היו בבית. נשמותק היה בטניס וחכמוד היה עסוק. 

אבל הם יגיעו לארוחת ששי, וגם הורי יגיעו, וזה משמח אותי. הדברים הקטנים האלה עושים לי טוב.

אפילו דברים ממש קטנטנים, כמו ניצן חדש בעציץ שלי....


ושיחות הוידאו עם בני וכלתי, כשהם מספרים על ההברקות האחרונות של סביבוני וקיקה. 

כי כל השאר כל כך רע. כל כך רע שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי מרוב רע. 

ו-T כבר מדבר על התקפת טילים איראניים במהלך הסופ"ש. פשוט נפלא. 

סיימתי לקרוא את "קצוות שרופים" ובסך הכל נהניתי ממנו מאד. ספר פשוט וקטן ולא יומרני. בדיוק מה שהתאים לי.

אני כבר באמצע עוד ספר - "חצי חלון חצי מראה" מאת מוני אנדר. הספר יצא מזמן (בשנת 2016) אבל הוא צץ לי באפליקציה "עברית" והסתקרנתי. הוא בעצם אוסף של סיפורים, די קצרצרים, שבכל אחד מהם מקבלים הצצה לסיפור אישי של דמות אחרת מתוך העולם החרדי. לא רע. 

אחרי ש-T חטף את אחד מהתקפי הכאב שלו באמצע העבודה אצל הלקוח ביום רביעי, הצלחתי לשכנע אותו שלא ייסע לשם בחמישי, כי ממילא הוא צריך להתחיל לצמצם את נוכחותו בעסק. יש הרבה היבטים של העבודה שהלקוח פשוט לא הפנים, וכל עוד T נמצא שם לסתום חורים ולכבות שריפות, יש לי הרגשה שהוא פשוט לא ילמד. בסוף 'שותפנו' נסע במקום T - וזה דווקא היה טוב, כי הוא לא בקטע של המטבח אבל הוא כן סייע וגם העיר על נושאי שירות והגשה...

הוחלט שבשבוע הבא - שהוא השבוע האחרון שבו T יהיה עד אחרי פסח (כי אנחנו אמורים - אם ירצה היקום ולא יפריעו כל אוייבינו - לנסוע עם בתי ומשפחתה לטיול בר מצווה של חכמוד) - הוא לא ייכנס למטבח בכלל אבל יהיה בחוץ עם הלקוח ועובדי השירות וההגשה, ויוודא שיש להם נהלי עבודה ברורים ומסודרים. זה לא שהוא לא לימד אותם כבר מההתחלה איך עושים את זה, אבל הוא לא היה איתם בזמן ההגשה כדי להשגיח, והתברר שהם לא יישמו שום דבר ממה שהוא אמר. 

הלקוח הזה, מתברר, פשוט לא יודע דבר וחצי דבר על ניהול מסעדה או על ניהול עסק בכלל. נראה איך הוא יסתדר לאחר שהליווי הצמוד של T ושל שותפנו יסתיים. ואולי בסוף הוא יחליט להעסיק אותם באופן קבוע, לייעוץ וליווי שוטף. ברור שהם לא יסעו לשם כל יום כמו שעכשיו, אבל בדומה לחלק מהלקוחות האחרים, הם יוכלו להיות שם לעזר במקרה הצורך, להדריך, לייעץ, לפתור בעיות ולענות על שאלות. נראה איך זה יתפתח.

בכל מקרה T הרגיש ביום חמישי כמו ביום חופש. זה היה ממש מצחיק, וגם נחמד. 

אז עכשיו מבשלים לארוחת ששי, והתרנגולות והברווזים של השכן מקיימים את שיגרת הקרקורים הכפרית שלהם, שכל כך התרגלנו אליה, ובינתיים לא העירה אותנו אזעקה הלילה ונקווה לטוב גם בהמשך. 


יום שבת, 30 במרץ 2024

משפחה וחברים ועוד עדכונים

בשבוע שעבר כאשר בתי הודיעה שהם לא מגיעים בששי בערב, באופן ספונטני T החליט להזמין מקום במסעדה חדשה שפתח מישהו שהיה טבח מתמחה אצל T בזמן לימודיו אי אז בשנות התשעים. מאז הבחור הספיק להיות שף של רשת מסעדות גדולה ואז פתח מסעדה משלו ואחר כך פתח לה עוד סניף ועשה חיל. עכשיו T ראה בפייסבוק שהוא פותח מסעדה חדשה בנתניה, והחליט לפרגן ולהזמין אצלו מקום.
בששי בערב ברגע האחרון ניתן היה לקבל שולחן רק בשש וחצי, אבל לא היתה לנו בעייה עם זה.
המקום ממש יפהפה והיתה יופי של אווירה. נגשנו לדלפק של המטבח כדי להגיד שלום לבחור וראינו אותו קורע את התחת בעבודה, אמר שחסר לו טבח. התברר שהוא עובד בבקרים במסעדה הוותיקה ובערב בחדשה. ממש קורע את עצמו. 
הוא שאל היכן הושיבו אותנו ואמר שהוא לא מאמין שיהיה לו זמן אבל ינסה להגיע אלינו במהלך הערב.
הוא לא הגיע. 
היה לנו מלצר ממש נחמד אבל קצת מבולבל, שכל הזמן דיבר אל עצמו לגבי מה שהוא היה אמור לעשות או להביא, זה היה קצת משעשע. 
לקחנו מנה ראשונה אחת לשנינו - שאחר כך יומיים עוד הרגשנו את כמויות השום שהיו בה (שלא לצורך). 
המנות העיקריות היו טעימות אבל לא "נפלנו". לקחנו אפילו קינוח אחד ביחד, שהיה נחמד מאד. 
T שתה בירה ואני זירו. 
כשביקשנו חשבון T הסתכל רק על השורה התחתונה - מעט פחות מ-300 ש"ח - ושילם בלי לבדוק (אבל לא לפני שתהה מדוע הבחור לא עשה לו אפילו הנחה קטנה סמלית, בכל זאת זה המנטור לו מימי הלימודים והיינו אצלו גם במסעדות האחרות שלו והבאנו אנשים). אבל זקפנו זאת לחובת העומס שהוא היה בו וזה לא באמת היה חשוב לנו. 
לגמרי במקרה שמרתי את החשבון אתי, מה שאני לא נוהגת לעשות, וכשהגענו הביתה התחלתי לעבור עליו, כדי להבין איך הגענו לסכום כזה גבוה. 
ואז גיליתי שזה בכלל לא החשבון שלנו.
היו מנות שלא אכלנו ושתייה שלא שתינו - ולא היו הדברים שכן. זה היה מצחיק, ופטרנו את זה בלי לעשות עניין, אבל אחרי כמה דקות התקשר אחראי המשמרת מהמסעדה לומר שהשולחן שלנו "נשאר לא סגור" - כאילו לא שילמנו. זה הצחיק אותנו עוד יותר. הסברנו לו מה קרה ואמרנו לו ששילמנו את החשבון של שולחן 112 (היה כתוב על החשבון) והוא בדק ואכן ראה ששילמנו. הוא חישב כמה היינו אמורים לשלם ויצא שאפילו שילמנו 20 ש"ח פחות ממה שהיינו צריכים. בקיצור - לא משנה מה תזמינו, יעלה כ-300 ש"ח לפחות. 
כן, המחירים עלו, בצורה לא נורמלית. וטוב שאנחנו לא נוהגים לאכול בחוץ, כי עם אוכל בינוני (אבל בסדר) ושירות מבולבל, וגם לשלם מחיר כזה.... זה פשוט לא שווה. 

בשבת בבוקר קפצנו אל הורי, ובערב הגיע לביקור 'שותפנו', שהיה עם 'שריתה' בכרתים כמה ימים בחיפוש אחר מגרש לרכישה. הוא והשכנים ה"דו" שלהם החליטו לבנות בית נופש משותף, לבלות בו את חופשותיהם כל שנה ולהשכיר אותו כ'צימר' כאשר הם לא שם. כבר הרבה זמן שהם חושבים לעשות משהו כזה, בשנים קודמות הם דווקא חשבו לעשות זאת באילת, ולאחרונה התחיל הטרנד הזה של אי יווני או קפריסין.... 
הם היו מעדיפים לעשות זאת יחד איתנו, ולא עם השכנים - למרות שהם מאד מאד קרובים וביחסים מצוינים - אבל אותנו דבר כזה פשוט לא מעניין. 
ראשית, אנחנו לא מאלה שנופשים באותו מקום כל שנה, ורוב החופשות שלנו הם בכלל טיולים בטבע או בתרבויות רחוקות. כאשר אנחנו כבר כן נוסעים ל"בטן גב" זה בדרך כלל לימים ספורים, ובאמת נעדיף לעשות זאת בכל פעם במקום אחר. בנוסף, פרויקט כזה ממילא לא כלכלי, עד כמה שחישבנו, ובמקרה הטוב ההשכרה תממן את השהייה אבל לא יותר מזה. בהחלט ייתכן שניסע לשם כאורחיהם של 'שותפנו' ו'שריתה' (וגם אז, בכל מקרה נשלם או לפחות נשתתף בעלויות). 
בכל מקרה 'שותפנו' הגיע במוצ"ש ואכל איתנו ארוחת ערב, 'שריתה' נסעה לבקר אצל הוריה, והיה נחמד להתעדכן ולהיות ביחד. 
בראשון הצלחתי להיפגש עם 'מחברת', שלא יצא לנו להיפגש שבוע קודם, וזה היה ממש טוב כתמיד. בשלישי בערב סוף סוף התקיימה הפגישה עם 'קלי' ו'שני' חברותיי האהובות, פגישה שנדחתה כבר כמה וכמה פעמים בחודשים האחרונים. בעצם בשנה האחרונה. היה שווה לחכות. המפגשים עם שתי הנשים האלה - שהכרתי אי אז בצבא ושאיכשהו הצלחנו לשמור על קשר (וגם כשהיו שנות נתק, לחדש את הקשר) כל השנים - תמיד ממלאים את שלושתנו באנרגיות מחודשות. איכשהו, למרות שכל אחת מאיתנו חיה את חייה רחוק ובנפרד זו מזו, אנחנו תמיד נשארות מחוברות. מברכת עליהן יום יום, וכבר קבענו מראש את הפגישה הבאה. 

ברביעי התייצבתי אצל האורתופד, סוף סוף, שבחן את תוצאות האולטרסאונד של הכתפיים וקבע במקום שלסוג כזה של דלקת עם הסתיידות הכי טוב לתת זריקה. לא התווכחתי. כבר קבלתי בעבר זריקות דיפרוספן בשתי הכתפיים, לפעמים זה עזר מאד ולפעמים פחות, אבל זה תמיד זמני. מילא. מה שהיה מוזר הוא מה שקרה כאשר תיארתי לו מה עברתי (ועדיין עוברת) עם הגב. מעולם לא נתקלתי בכזה זלזול מוחלט מצד רופא. "ברוכה הבאה לאנושות" הוא אמר לי, "לכולנו כואב הגב" ובכך פחות או יותר פטר את העניין. "טוב שאת עושה ספורט, זה כנראה מה שהציל אותך, תמשיכי ככה" ושיהיה בהצלחה. שום דבר מעבר לכך. שום טיפים, שום הנחיות, שום הצעה לצלם או לבדוק....כלום. 
לחצתי, ניסיתי, התעקשתי - ונופנפתי. עכשיו אני צריכה לחשוב מה אני רוצה לעשות עם זה. מצבו של הגב הוטב מאד (פרט למצבים בהם אני יושבת לאורך זמן בלי תמיכה נאותה, למשל כשישבתי בבית קפה עם קלי ושני), הספורט עוזר וגם השינה עם כרית בין הרגליים בלילות....אולי אני פשוט אקח איתי כרית קטנה לכל מקום שאלך, למקרה הצורך. לא יודעת. ואולי אמצא אורתופד או בעל מקצוע אחר שיבדוק מה קורה איתי. נראה. עוד לא החלטתי. 

ל-T היה שבוע עמוס אך מוצלח במסעדה החדשה של הלקוח שלו, ולמרות שהלקוח עצמו רחוק מלהיות מספיק טוב כדי לנהל את המקום כמו שצריך, רואים התחלה של עקומת למידה. T ימשיך ללוות אותו בשבועיים הקרובים עד הנסיעה שלנו לתאילנד עם הילדים, ואחרי פסח הוא יוריד הילוך אבל עדיין יגיע להדריך ולתמוך ולעזור...עד כמה שהוא יוכל, בתקווה שבסוף הלקוח יוכל להסתדר לגמרי לבד. לפחות המטבח מתפקד מצוין, כך שבתחום הזה יש לו פחות דאגות. 
גם אם לא, ייתכן שהוא ירצה להמשיך להעסיק את T ו'שותפנו' על בסיס קבוע לסיוע ותמיכה (לא יום יומית חלילה). נראה. בכל מקרה מספר הסועדים גדל בכל יום ואנשים נראים מרוצים מאד. הלקוח מתקשר בכל יום כדי להודות ל-T על כל מה שהוא עשה ועושה. זו הרגשה נהדרת. 

בחמישי חל שיפור במצבו של אבא ולכן הורי החליטו שבששי הם סוף סוף מגיעים לארוחת ערב. הזמנתי גם את משפחתו של אחי בהרכב מלא (בסוף החבר של אחיינית2 לא הגיע כי נפגש עם חבר טוב שיצא לחופשה מהמילואים) וגם משפחתה של בתי הגיעה בהרכב מלא והיה ממש נחמד להיות סוף סוף כולנו יחד. אמנם גיסתי עם שלבקת חוגרת (קלה) אבל שמרנו מרחק ולא התחבקנו וזה לא אמור להיות מדבק בצורה כזאת. נראה לי שבקרוב אלך להתחסן נגד זה....מכירה יותר מדי אנשים שחטפו את זה לאחרונה. 

בבישולים T הגזים כרגיל והיתה ארוחה מפוארת וטעימה - והיו המוווווווווווון כלים לשטוף אחר כך, ובאופן מפתיע בתי תפסה פיקוד והשתלטה על חצי מהעבודה - מה שהקל עלי מאד. 
אחיינית1 ובעלה הגיעו עם התינוקת - כבר בת 3.5 חודשים - אבל לא ממש זכינו ליהנות ממנה כי היא היתה עייפה ולא הצליחה להירדם או לאכול, וחצי ( או יותר) מהערב אחיינית2 היתה בחדר בניסיון להניק ואחר כך להרדים אותה. זוכרת את התקופה הזאת גם אצלי, גם אצל בתי........אין מה לעשות, כאשר מוציאים תינוקת בגיל הזה מהשיגרה שלה, זה לא תמיד עובד טוב. 

כשכולם הלכו בתי ומשפחתה נשארו עוד, וישבו ושוחחו עם T על הדירה ועל ההתלבטויות השונות - בין אם לגבי ניסיון מכירהעכשיו  + שכירת דירה לעומת השהיית המכירה ולקיחת משכנתא. T הסביר להם שלא כדאי למכור עכשיו, ומדוע, אבל לא נראה לו שהם השתכנעו. חתני בעיקר מפחד מעליית מדד הבנייה שיאמיר את העלויות בהמשך הדרך. 
בנוסף הם קיטרו על המפרט שהוצע להם על ידי היזם/קבלן לגבי המטבח, אריחים וכו - ובאמת נראה שמה שמוצע להם הוא די עלוב וכל שינוי או תוספת יעלו הון. כמובן ש-T ידע מראש, כאשר הם חתמו על החוזה המוזר ההוא, שהעובדה שלא היה מפרט טכני ברור ומפורט כבר בשלב ההוא, תגרום לבעיות כאלה בדיוק עכשיו. אבל מי רצה להקשיב לו? 
כך או אחרת הוא הציע להם כל מיני דרכים לעקוף ולהשלים את החסר.....נראה מה הם יעשו בסוף. 

הבוקר התעוררנו מאוחר יחסית (גם כי היינו עייפים וגם כי שעון קיץ וזה...) ויצאנו להליכה ועכשיו מתנהלים בבית בעצלתיים. 
בדרך עצרתי לצלם קצת פרחים




בימים האלה T סובל נורא מאלרגיית האביב, אתמול זה היה ממש נורא. יש לו כדורים במרשם מהרופאה, ואתמול נראה לי שהוא עבר את המכסה המותרת כבר. הבוקר דווקא רגוע מהבחינה הזאת. לא עוזר שאנחנו באזור של הרבה מאד הדרים ופריחה. הוא מספר שכאשר הוא נוסע לחיפה למסעדת הלקוח, בבת אחת כל תופעות האלרגיה נעלמות. 

אגב הפסקתי די מהר לקרוא בספר "האוהל האדום". לא רוצה להעליב אף אחד אבל הוא נראה לי פשוט זבל. מצטערת לומר. אז הורדתי ספר בשם קצוות שרופים מאת מיכל קרייטלר, מסוג הספרים ה"קלילים" שאני אוהבת לדחוף בין לבין ספרים "רציניים" יותר. בינתיים אני נהנית. יש קצת חוסר עקביות בכתיבה בין שפה עברית תקנית לבין השפה המדוברת הקלוקלת המקובלת על רוב הישראלים ("אני ישלח לך...") ועדיין לא הצלחתי להבין אם ככה היא כותבת רק כאשר היא מצטטת את הגיבורה או שככה היא פשוט כותבת ואף אחד לא טרח לערוך ולהגיה את הטקסט.....נראה בהמשך. 

על המצב אני פשוט לא רוצה לדבר ואפילו לא להעיר. 
מקווה שיהיה שבוע שקט אבל יודעת שלא. 

יום שלישי, 12 במרץ 2024

גם טוב וגם פחות טוב

 נשמותק יצא גמור ומבואס מהמבחן ל"מחוננים". הוא אמר שלא היה במבחן, בעיקר בפרקים של המתמטיקה, שום דבר שדמה בכלל למה שהוא למד ותירגל בכל החודשים האחרונים. בנוסף, הוא סיפר שהיו שמונה פרקים בבחינה, במקום שישה כפי שנאמר להם מראש, וגם שהבוחנים המשגיחים לא כיבדו את האישור שהיה לו (בגלל הפרעת הקשב) לקבל הפסקות. הוא ישב שעתיים שלמות בלי הפסקה במבחן, שבחלקו הגדול הוא לא הבין מה רוצים ממנו. 

אף אחד מאיתנו לא הבין מה קרה, עד שכמה שעות לאחר הבחינה בתי קיבלה הודעה ממשרד החינוך, בה נאמר שבטעות חלק מהנבחנים קיבלו טופס בחינה של כיתות ז' במקום של כיתות ו', שהנושא בבדיקה ושהם יעודכנו בהמשך. 

זה היה ביום רביעי שעבר, ועד היום בתי לא שמעה מהם כלום. גם אחרי ששלחה להם מספר הודעות תלונה ובקשת מידע בכמה ערוצים שונים.

אני מבינה שטעויות עלולות לקרות, אבל זו ממש חוסר אחריות וסוג של התעללות בילדים. ונשמותק גם ככה עם דימוי עצמי מתחת לריצפה (אלוהים יודע למה, עם החוכמה והאינטליגנציה שלו! הרי הוא אובחן כגאון עוד כשהיה בגן). הילד פשוט גמור. 

בינתיים חכמוד שוב חלה, באיזה וירוס שפגע גם בגרון, ולכן ההתלבטות שלי לגבי ארוחת יום ההולדת לבתי הפכה ללא רלוונטית. בדיעבד התברר שגיסתי גם חטפה איזה וירוס, שמלווה בשיעול נוראי, כך שגם אם הייתי מזמינה אותם הם כנראה לא היו מגיעים. 

קבענו עם המשפחה של בתי שלא נכין שום דבר מיוחד, אבל שאם במקרה הם כן יוכלו להגיע, נאלתר משהו ברגע האחרון. 

בכל מקרה שלחנו לה זר של צבעונים וגם ברכה חגיגית ושוקולד. היא מאד שמחה. 

בששי, לאחר שביקרנו אצל הורי, קיבלנו טלפון מחתני שהם כן מתכננים להגיע. 

אז T אילתר פיצה - שתמיד מתקבלת בברכה - וגם הכין אוזני המן (עם נוטלה) וגם אפה עוגת שוקולד (כי בהתראה כזו קצרה לא היה טעם שאכין את עוגת התותים שלי, שחייבת לפחות יממה - עדיף שתיים - במקרר - לפני הגשתה). 

בסוף הם הגיעו בלי חכמוד, שעדיין נח והתאושש בבית (וניג'ס כל כמה זמן לשאול מתי הם חוזרים עם השאריות עבורו 😂).

חגגנו לבתי יום הולדת עם זיקוקים במקום נרות והיה מאד נחמד וטעים ושמח. 

נשמותק שוב לא נשאר לישון, הפעם כי הם תמיד חוגגים "בוקר-הולדת" על הבוקר לבעל השמחה התורן, והפעם היה זה תורה של בתי. 

אצל אבא המצב לא לגמרי ברור. מצד אחד רמת הכאבים בבירור ירדה, ויש ימים שהוא בקושי לוקח משככים, אבל מצד שני הוא עדיין ישנוני לפעמים, וזה כנראה לא קשור למשככים. 

בעקבות הפיסיותרפיה שהוא מקבל פעמיים בשבוע רמת הכאב קצת עולה, וזה צפוי, אבל הוא עושה באדיקות את התרגילים וגם מקפיד על הליכות, באמת כל הכבוד לו. מבחינת העירנות הוא כן מצליח להקשיב לפודקסטים שלו, אבל בקריאה יותר קשה לו להתרכז לאורך זמן. אני יודעת שאין מה לצפות שהוא יתאושש לגמרי או יהיה כפי שהיה לפני שכל הצרות האלה נחתו עליו, בשלוש השנים האחרונות, אבל הייתי שמחה לקצת יותר איכות חיים, כל עוד יש חיים. אולי אני מצפה ליותר מדי. 

אצלי הגב ממשיך לאט ובהדרגה להשתפר, תוך שהכאב משתנה ועובר מקום כל הזמן. 

עדיין הכי קשה לי הישיבה, ויש לילות שכואב לי גם כשאני שוכבת במיטה. 

בנוסף, אם בהתחלה - כשהגב היה תפוס לגמרי - הכי נוח היה לעמוד, עכשיו אם אני עומדת יותר מחמש דקות מתחיל לכאוב לי הגב האמצעי דווקא. נראה מה יגיד האורתופד כשאגיע אליו סוף סוף. אתמול עשיתי את אולטרסאונד הכתפיים, כך שתוך שלושה ימים צפוי הפענוח. נראה אם יש חדש בגיזרה הזאת. 

אני ממשיכה לקרוא את "הספר האדום" מאת אסף ענברי, ולמרות שהוא לא ספרות מופת, הוא מרתק. אני לומדת הרבה מאד פרטים על הדמויות ועל התקופה, ומקבלת הצצה לפוליטיקה הקטנה ולמלחמות היהודים שהיו אז כמו עכשיו. לפעמים זה אפילו גלש לאלימות פיסית. אני חושבת לעצמי שאז, כמו היום, עם ישראל הקים מדינה, יישובים, חקלאות, חינוך, מסחר, בנייה ופיתוח...למרות המנהיגים שלו, ולא רק בזכותם. יותר מתמיד אני מבינה שמדינת ישראל זה איזה נס שקרה למרות. למרות מיליון סיבות שהיו בשקט יכולות לגרום לכך שהיא לא תוקם, או שהיא תהרוס את עצמה (או תיהרס מבחוץ) תוך זמן קצר. 

ומצד אחד זה גורם לי לתהות אם זה לא באמת עומד לקרות, לאור כל מה שעובר עלינו עכשיו, גם בחודשים האחרונים אבל גם בשנים האחרונות. ומצד שני זה אולי אמור לתת לי תקווה שככה אנחנו - עם ישראל - ושהאזרחים עצמם בסופו של דבר, כמו תמיד, יגרמו לזה איכשהו להתאושש ולהתגבר ולהמשיך לחיות. מי יודע. כמו שמוטי כל הזמן אומר: גם אני עדיין לא יודעת מה יהיה. 

בימים אלה T עסוק מאד עם לקוח שפותח מסעדה חדשה, והפעם הוא שינה טקטיקה ומקפיד רק "לייעץ" ולסייע, ולא מתנהל כאילו זה העסק שלו. כשהלקוח לא מיישם את העצות שלו הוא לא מעיר לו מתרגז, ורק מעמיד את עצמו לרשותו ועוזר במה שיכול. יש לי חששות לגבי היכולת של הלקוח הזה לנהל בהצלחה את העסק, אבל T צודק - זה לא משנה. הוא נמצא בתפקיד יועץ, הוא מדריך אותו, את הצוות שלו, עוזר בתכנון, בהזמנות, בסידור, בבניית נהלי העבודה....מעבר לכך העסק הוא של הלקוח וגם האחריות. 

למחר קבעתי לבתי ולי טיפול ספא ליום הולדתה, באותו מקום ש-T הזמין לנו ביום הולדתי. 

השבוע נפגשתי עם 'מחברת' סוף סוף ונפגשתי גם עם 'אורה', אחרי המון זמן שלא נפגשנו ובקושי היינו בקשר. היא לא התקשרה ביום הולדתי וקצת דאגתי לה, אבל היא התקשרה בשבוע שעבר, אז הרמתי את הכפפה וקפצתי אליה לקפה. השלמנו קצת פערים, ונראה אם נמשיך להיפגש לעיתים יותר קרובות או ששוב יעבור זמן רב עד המפגש הבא. 

אנחנו ממשיכים להגיע אל בתי פעם בשבוע אחר הצהריים ואתמול היה ממש נחמד. שיחקתי הרבה עם שרי ובתי ו-T ישבו עם חכמוד על תרגילי מתמטיקה כהכנה למבחן. באיזשהו שלב הם התקשו במשוואות שגם אני לא זכרתי איך לפתור, והחליטו לחכות לחתני שימשיך איתו. והאמת, שזה עשה לי חשק לחזור ללמוד קצת מתמטיקה, שלא נגעתי בה מאז התיכון. 

בכל מקרה חכמוד שאל את T אם הוא יכול לתת לו את המתכון שלו לקְרֶפִּים, ו-T הציע שיכינו ביחד וירשמו תוך כדי. יצאה ערימה יפה ומהבילה של קְרֶפִּים, שכולם (כולל בתי) זללו בהנאה. "התגעגעתי" אמר חכמוד, שכבר מזמן לא אכל את הקְרֶפִּים של T (גם כי הפסיק לישון אצלנו ולאכול ארוחת בוקר בשבתות, וגם כי כאשר עדיין נהג להישאר, עבר לאכול פרנץ' טוסט, כי החליט שזה "יותר בריא" מקְרֶפִּים, פנקייקים או וואפל בלגי). 

היה אחר צהריים מאד מוצלח, וכשחזרנו הביתה לא ויתרנו על הליכת הערב שלנו, למרות שכבר היה מאוחר והייתי רעבה (לא אכלנו קְרֶפִּים, הכנו אחר כך את הסלט והחביתה כרגיל בבית). 

כמו שאמרתי ל'אורה', ההקפדה על הדברים הקטנים האלה - הספורט שלנו, הנכדים, החברות - זה מה שמאפשר לנו להמשיך לחיות ולהיות שפויים בתקופה הזאת. 


יום שבת, 17 בפברואר 2024

השבועיים שעברו עלי

מזמן לא תיעדתי לעצמי את היום יום שלי. 

כנראה שהימים שלי די מלאים, ואיכשהו נראה שכתיבת הפוסטים למדור השרביט החם בשבועיים האחרונים לקחה ממני זמן פנוי. 

אתחיל מהסוף - ששוב נתפס לי הגב התחתון. הפעם באורח ממש קשה. 

זה קרה בחמישי על הבוקר - ללא סיבה נראית לעין ובאופן ממש פתאומי, עד כדי שעצר את נשימתי וגם לי לבחילה ואפילו הקאתי קצת באותו הרגע. 

אני יודעת שבמקרים האלה לא טוב לשכב אלא עדיף דווקא ללכת ולהיות פעילה, ולכן המשכתי בפעילות הגופנית שלי - אבל עם חגורה .


אני גם מחממת את האזור כל הזמן - בין עם בכרית כוסמת שמחממת במיקרו ובין עם בקבוק מים חמים ללילה. זה מאד עוזר. 

גם מורחת משחת ארניקה.

ומחכה. אני רואה שכל יום חל שיפור קל, אז מקווה לטוב. 

אצל אבא דווקא המצב לא משהו - אבל לפחות כבר יש אבחנה ברורה לגבי מה הבעייה.

לאחר שהזריקה ההומיאופתית לא עזרה ואף אחד ממשככי הכאבים (שהלכו והתחזקו) לא השפיעו, הוא נשלח למיון אורתופדי ועבר רנטגן וגם -CT והתברר שגם יש לו שבר דחיסה נוסף (לפני שנתיים אובחן עם שבר ב-L2, עכשיו גם L3), וגם ספונדילוליסטזיס, הפרעה שבה חוליה אחת זזה ממקומה קדימה או אחורה ביחס לחוליה הסמוכה. צרה צרורה. 

אבא לא סובל מאוסתיאופירוזיס (בניגוד לאמא, שמקבלת טיפול תרופתי) אבל מצב עמוד השידרה שלו פשוט על הפנים. ואני מניחה שההקרנות שהוא עבר לטיפול בסרטן הערמונית בשנה שעבר לא עזרו לעניין. 

כיון שאף אחד לא מתכוון לנתח אותו בשלב הזה, בגיל הזה, במצב הלב הזה....צריך לעזור לו עם משככי כאבים, פעילות גופנית מתונה ופיסיותרפיה. בינתיים משככי הכאבים שנתנו לו עד כה כאמור לא עזרו, הוא מכריח את עצמו להתהלך בבית עם ההליכון שהבאנו לו מ"יד שרה" אבל סובל מאד. הזמן היחיד שהוא לא בכאבים הוא בשכיבה. 

ברביעי הוא קיבל עוד זריקה - הפעם הגיע אליו רופא מומחה שעובד במרפאת כאב (שבתי מכירה מהלימודים שלה) וכן הזריק לו דיפרוספן  , לאחר שעבר על כל רשימת התרופות שהוא לוקח וגם התייעץ טלפונית עם האופטלמולוג שלו (כי בנוסף לכל הצרות הוא גם סובל מגלאוקומה), ואישר שמותר. נראה היה על פניו שגם הזריקה הזאת לא הועילה, אבל דווקא הבוקר הוא דיווח בזהירות על שיפור קל אז נחכה ונראה. 

בזכות אשפוז הבית שאושר לו מ"מכבי", ישלחו לו פיסיותרפיסט הביתה. נקווה לטוב. 

אגב אנקדוטה קטנה: לאבא התחיל האירוע של כאב הגב הנוכחי ביום שהוא נסע לצילום חזה בגלל השיעול שלו (שאז אובחן הברונכיט והוא קיבל אנטיביוטיקה). כל הזמן הזה שאלתי אותו ואת אמא אם קרה משהו בנסיעה למכון הרנטגן או במכון עצמו או בזמן הצילום - זה היה ברור שקרה משהו שגרם לזה. וכל הזמן הזה הם לא ענו, החליפו נושא, הרגשתי שהם מסבנים אותי. עכשיו יצא המרצע מן השק: במכתב השחרור מבית החולים, הרופאה כתבה ש"החולה דיווח שבזמן נסיעה באוטובוס היו כמה קפיצות" והוא נחבל. 

כן. בזמן נסיעה באוטובוס. לי הם לא נתנו להסיע אותם לצילום החזה. הם נתנו לי להבין שהם לקחו מונית. כן, התחלפנו. הם ה"ילדים" שמשקרים ל"אמא" שזו אני. לא הבנת עדיין שבמצבך אתה כבר לא יכול להרשות לעצמך להתקמצן על מונית ולהטלטל באוטובוס????????? !!!!!!!

בשבוע שעבר T ו'שותפנו' קיימו כאן יום צילומים עבור מסעדה של לקוח חדש. T הכין את כל המנות שבתפריט והביאו צלם מקצועי כדי לצלם אותן ולהעלות אותן לאתר של המסעדה (וכמובן גם לאתרים של "10 ביס", "וולט", וכדומה. 

קרה משהו מצחיק כאשר T התחיל להקים אתר אינטרנט עבור המסעדה - ברגע שהוא הקים את דף הנחיתה הראשון עם הצילומים של המנות, התחילו פניות מכל הארץ מאנשים שרוצים לבוא / להזמין טייק אוויי 😂! זה היה עד כדי כך מגרה. אבל המסעדה עוד לא נפתחה! 

משהו הרבה פחות מצחיק קורה עם אתר האינטרנט ש-T הקים עבור איש המדרסים שלי. 

יש המון (אבל המון!) כניסות לאתר (גם דרך הקישור בתשלום אבל גם דרך החיפוש האורגני של גוגל) אבל איש המדרסים לא קיבל אף טלפון או פנייה דרך האתר. מה שאומר - שמה שהוא החליט לשים באתר לא מדבר אל האנשים שחיפשו את האתר. 

למה אני מתכוונת?

כבר מהתחלת עבודת ההתנדבות של T עם הבחור, הוא העיר לו על כך שהאתר כולו מכוון לספורטאים. כל מי ש"נוחת" באתר רואה בעיקר ספורטאים וטיילים... כאשר בעצם 90% ממי שמחפש מדרסים הם קשישים, אנשים אחרי ניתוחים, סכרתיים וכדומה. 

גם במכון הקודם, שבו הוא עבד כשכיר, זו היתה המאסה הגדולה של הלקוחות שלו. ולא ספורטאים וטיילים. 

אבל הנה בדיוק דוגמא לאיך שאנשים חיים בפער הזה שבין מה שמסתובב להם בראש, מה שהם רוצים שיהיה לבין המציאות שתכל'ס יש. לא עזר כמה ש-T התנגד, הוא התעקש - והנה התוצאה. אפס פניות מהאתר. 

ובינתיים הוא מפסיק כסף ולא מגדיל את היקף הלקוחות. ובניגוד למכון הקודם, המכון הפרטי החדש שלו לא נמצא על רחוב סואן עם תנועה של אנשים שעשויים להיכנס מהרחוב או לעבור לידו בנסיעה עם הרכב. צריך להגיע אליו במיוחד. חבל.

T ידבר איתו שוב וינסה לשכנע אותו בכל זאת לשנות את המהות של האתר. 

בנוסף הוא גם החליט שלא בא לו לעבוד עם קופות החולים, שזו לדעתי טעות גדולה. הרבה לקוחות שמגיעים עם הפניה מקופת חולים בסוף קונים את המדרס "המשובח" באופן פרטי ולא את הזבל שמאשרים דרך הקופה. מילא. T מכיר כבר את העבודה עם לקוחות ויודע שכאשר מתקבע להם משהו בראש קשה מאד מאד להזיז אותם מזה. אבל לא חבל על כל ההשקעה? 

אני ממשיכה בשיעורי היוגה הפרטיים בינתיים, אבל ברור לי שלא אמשיך עם זה לאורך זמן. בתום הסידרה ששילמתי עליה מראש אצטרך להחליט אם להצטרף לקבוצה (שכרגע אין קבוצת בוקר) או לעזוב את זה. אני ממש (אבל ממש!) לא אוהבת חוגים אחר הצהריים/ערב. לא יודעת למה. פשוט לא. 

במקביל לגב שעושה לי בעיות, גם הכתף לא מתנהגת יפה, וכל כך נמאס לי שביקשתי מהאורתופד לשלוח אותי לאולטרסאונד - ואם כבר אז לשתי הכתפיים (כי בעבר גם הימנית נדלקה מידי פעם). אחר כך נראה מה עושים עם זה. קיבלתי תור לאפריל. כמובן. 

אז חתני והנכדים הגדולים נסעו לשבוע לקלאב מד סקי בצרפת, והם נהנו שם מאד,  ו-T ואני פינקנו ככל האפשר את בתי ואת שרי. בראשון ביקרנו אצלן אחר הצהריים, ברביעי עשיתי יום כיף בבוקר עם בתי לבד - וזה היה זמן איכות אמיתי. דיברנו על הרבה דברים שרציתי לדבר איתה כבר זמן רב, היה ממש ממש טוב. וכמובן שכרגיל גם פינקתי אותה בקצת שופינג. 

בסוף השבוע הקודם הן באו לישון אצלנו ששי שבת, וגם זה היה זמן איכות אמיתי. היה כיף עם שרי ובשבת בצהריים היא ממש לא רצתה לעזוב אותנו. וזאת למרות שהן הלכו לסרט....ובכל זאת היה לה קשה להיפרד. מתוקונת.

אז בששי בבוקר, למרות כאב הגב, קפצנו לבקר אצל הורי. 

זה היה סתם ביקור אבל טוב שהגענו אליהם. דבר ראשון הראנו לאבא איך להשתמש בחגורת הגב (הוא בכלל לא הידק אותה כמו שצריך ולכן לא הביאה לו תועלת). בנוסף, עזרנו לאמא למלא טופס עבור Social Security האמריקאי שנשלח עבורה לשגרירות ארה"ב בירושלים. התברר שהם הפסיקו לשלם לה את דמי "הביטוח הלאומי" האמריקאי כי "לא היתה להם הוכחה שהיא עדיין בחיים". סליחה? 

כן, אז מה שקרה הוא שהתקשרו אליהם מארה"ב מ-Social Security ואבא שלי החליט שזה טלפון תרמית (כלומר SCAM), והתעלם מהבקשה שלהם לספק פרטים מזהים שיוכיחו שאמא שלי עדיין בחיים (כנראה עושים את זה מתי שהוא אחרי גיל תשעים). כיון שכך, הפסיקו להעביר כסף כל חודש. ואז הורי התעוררו, פנו ל-Social Security שהפנו אותם לשגרירות ...בהתחלה היה מדובר על הגעה פיסית לשגרירות בירושלים לצורך ראיון "הוכחה שאני בחיים". אחר כך זה עבר להיות שיחת טלפון (אפילו לא ZOOM), ובסוף זה הסתכם במילוי טופס ושליחתו בדואר. מוזרים האמריקאים האלה. 

בערב בששי הגיעו בתי ומשפחתה (הפעם בהרכב מלא) - היה לי קשה בגלל כאב הגב אבל היה כיף להיות ביחד, הם עזרו קצת ו-T לקח על עצמו יותר עבודה מהרגיל (כלומר גם שטיפת כלים). 

בהתחלה היה נראה שגם חכמוד יישאר לישון אבל התחרט ברגע האחרון, ורק נשמותק נשאר. 

הבוקר T הכין לו ערימה של קרפים, שיחקנו "טיסה 501" ואחר כך "רביעיות בעלי חיים" ובסוף עד שחתני הגיע לאסוף אותו שיחקנו "טריוויה" נחמד שמצאתי און ליין שמתאים לגילאי חטיבת הביניים (הוא עדיין לא אבל....גאון קטן). היה כיף.

הגשם מנע בעדי לצאת הבוקר להליכה, מקווה שיתבהר בהמשך כי הגב שלי זקוק לזה מאד וחדר הכושר סגור בשבת. 

T החליט שהוא כן יוצא באחת ההפוגות, וכמובן שאחרי שניים וחצי קילומטר תפס אותו מבול, ולמרות שמייד הסתובב וחזר הביתה הספיק להירטב עד לשד עצמותיו. מילא. לא נורא. אם וכאשר יתבהר הוא ייצא שוב. 

כדי שיהיה לנו משהו שמח לצפות לו, הזמנו את כרטיסי הטיסה לביקורנו הבא אצל בני, ביוני. באמצע הביקור אנחנו מתכננים ביקור אצל בת דודי באורגון ואיתם יחד נטייל במדינה היפהפיה הזאת. אז למקרה ששום דבר לא ישבש את תכניותנו ואכן נצליח לנסוע וליהנות - אכן יש למה לצפות. 

"המצב" הולך מדחי אל דחי ולא בא לי להתייחס אליו בכלל. היה לי בוקר אחד של שמחה (מהולה בעצב) והתרגשות - כמו כולם - כאשר הודיעו על חילוצם של לואיס ופרננדו מהשבי העזתי אבל לצערי זה ממש לא מספיק. ממש לא. 

כתמיד - בתקווה לימים טובים יותר. 

יום שישי, 24 בנובמבר 2023

רגע לפני שאולי

רגע לפני שאולי נתרגש ונזכה להתחלת ההחזרה של החטופים...

רגע לפני התנעת התהליך שאולי יהיה הסנונית הראשונה בסידרה שלבסוף תחזיר את כולם - כולל כולם, כולל גופותיהם של גולדין ושאול ואת מנגיסטו ולא זוכרת את שמו של הנוסף - ואולי יהיה עוד מפח נפש שיהיה קשה להתאושש ממנו.

אם אני ככה, אני לא מסוגלת בכלל לדמיין מה עובר על המשפחות - אלה שיודעות שיקיריהן לא יוחזרו היום, ואלה שמקוות כי הודיעו להם שכן.........

בתוך כל הלחץ והדאגה לקראת שעות אחר הצהריים ואולי אולי (הלוואי הלוואי) התחלת שחרור החטופים הראשונים... אני שוב מתיישבת לשרבט לעצמי. 

לא ישנתי טוב הלילה, כמו ברוב הלילות בשבועות האחרונים, וחלמתי חלומות מוזרים, כמו ברוב הלילות. 

באחד מהם היה איש לא צעיר במיוחד עם חלוק לבן שנכנס לחדר השינה שלנו בלילה ונעמדמעל המיטה שלנו עם סכין שלופה בידו מתכונן לתקוף. T אמר שממש בכיתי מתוך שינה. אני זוכרת שבחלום צעקתי "אמאל'ה! אמאל'ה! אמאל'ה! ". אבל לא התעוררתי. 

בחלום השני הייתי ליד הרכב שלנו במוסך בנתניה (שם תוקן הרכב בשבוע שעבר), ובחור ובחורה ניגשו אלי וגנבו לי את התיק ועוד דברים מהרכב. כשניסיתי להיאבק בהם, הבחורה ניסתה לשכנע אותי לוותר לה, כי זה לטובת המפונים מהעוטף! התחלתי לצעוק עליה שאני אחליט מה לתרום להם, וכבר תרמתי לא מעט....לא זוכרת את ההמשך.  

בתחום הבריאות והוירוסון שתקף אותי בתחילת השבוע אני מרגישה שהבראתי לגמרי. T, לעומת זאת, שהתאושש הרבה יותר מהר ממני, דווקא אתמול בצהריים הרגיש פתאום מאד לא טוב. אבל גם מזה הוא התאושש.  

גם בתי לא הרגישה טוב השבוע. פתאום יום אחד התכסה גופה בפריחה מגרדת, ואחר כך התחילה להרגיש קצת חולה. היא לקחת טיפול פניסטיל שהיו לה בבית, הפריחה נעלמה אבל למחרת חזרה. רופא עור און ליין רשם לה תרופה אחרת (TELFAST) ואתמול היא דיווחה שהיא בסדר. עוד מעט אשאל מה קורה איתה היום. 

יש לגיסתה הצעירה יום הולדת אז הם מוזמנים לחמותה, ואנחנו ניקח את הורי למסעדה בצהריים. אבא אמנם עם כאב גב שוב, כנראה הגזים קצת עם הפעילות אתמול, אבל לשאלתי לא ויתר על יציאה למסעדה. מקווה שהוא ירגיש מספיק טוב. 

הבוקר יצאנו להליכה במושבים בסביבה, כי בששי חדר הכושר שלנו נפתח רק בשמונה ואנחנו אוהבים לצאת בסביבות שש לפעילות הספורט שלנו. היתה קרירות נעימה ושמש זרחה לאיטה ונהניתי מאד. 

בימים אלה אין הרבה עבודה ל-T ולשותפנו בתחום הייעוץ העסקי. יש את הפעילות השוטפת עם הלקוחות הקבועים שלהם, שבחודשים האלה מתקשים לשלם להם כמובן, אבל T חייב לעבוד, להיות עסוק ולהפעיל את הראש, אז בעידודי התחיל לתת ייעוץ בתרומה לאיש המדרסים שלי. 

כבר כמה שנים שאני לקוחה של האיש היקר הזה, עליו קבלתי המלצות חמות משריתה, כי הוא זה שמייצר את המדרסים המיוחדים לבת שלהם, שסבלה מסרטן בברך בילדותה ובעקבות הניתוח יש לה צליעה קשה ובעיות בכף הרגל. שריתה דיווחה שהוא הגון ומקצועי מאד, ולמרות שהעסק שעבד בו היה בתל אביב (ואני שונאת לנסוע לתל אביב), מרגע שהתחלתי להיות לקוחה שלו, היה לי ברור שרק אצלו אני עושה מדרסים. כבר סיפרתי כאן כמה פעמים איך הוא הציל אותי מכל מיני כאבים ובעיות בכף הרגל (בעיקר השמאלית מאד בעייתית אצלי). 

לאחרונה נודע לנו שהוא היה שכיר במקום בו הוא היה מקבל אותנו, ואתרע מזלו שהוא עזב ופתח עסק משלו כחודשיים לפני פרוץ המלחמה, ועוד לפני המלחמה העסק לא ממש הצליח להתרומם. T ושותפנו שוחחו ביניהם על הצורך לעזור לו, אבל לא קרה עם זה שום דבר - עד נסעתי אליו עם T לפני כמה שבועות במחשבה שעלי להחליף כבר מדרסים. הוא בדק והתברר שהמדרסים שלי עדיין בסדר, לפחות לעוד חצי שנה (כן, הוא כזה - לא ייקח כסף סתם אם אין צורך עדיין) אבל אז האצתי ב-T לדובב אותו לגבי מצב העסק ולהציע לו עזרה, ללא תשלום. הוא מאד הופתע ובהתחלה התעקש על תשלום, אבל T הסביר לו שהוא יודע שהוא מתקשה כרגע, וממילא הוא זקוק לתעסוקה ואין לו כרגע צורך דחוף בכסף, וישמח לעשות זאת בתרומה.

לשמחתי הבחור נענה ברצון, הפנה את T אל אשתו - שהיא זו שמנהלת את כל נושא הפרסום והשיווק של העסק - ומאז הם עובדים יחד ונשמע שהם מאד מרוצים. שניהם כמובן מלאי תודה על העזרה הבלתי צפויה שנפלה בחיקם, לא כל כך מבינים מאיפה מגיע להם כל הטוב הזה. T הסביר שזו היתה היוזמה שלי, ואני הסברתי שאנשי עסקים הגונים ומקצועיים ונחמדים וישרים כמוהו אין הרבה, וחשוב לי מאד שהם ישגשגו ויצליחו. אני מאד מאד מקווה שאכן העזרה של T תביא לו את הצמיחה לה הוא זקוק כדי להרים את העסק שלו. 

עוד חדשות טובות ששמענו אתמול, הן שכלתי קיבלה "גיג" לנגן בראש השנה האזרחי עם תזמורת בארוק נחשבת בבוסטון. זו היתה תזמורת שהיא ניסתה להתקבל אליה לפני כמה שנים ואז נשלל רישיון העבודה שלה במסגרת קשיי קבלת הויזה, ועכשיו שהוחזר לה רישיון העבודה (לקראת קבלת ויזה, בתקווה) והיא שוב יכולה לעבוד - הם הזמינו אותה לקונצרט החגיגי. אושר גדול, ממש. והמזל הגדול הוא שהחזרות מתחילות ביום לאחר שנחזור מחופשתנו איתם בפלורידה. 

אתמול בני וכלתי חגגו את THANKSGIVING בביתם עם השכנים החברים שלהם (אלה שגם להם יש ילד אוטיסט). מהתמונות רואים שהיה מאד נעים ושמח. בני וכלתי שונאים הודו, אז הם הכינו את הארוחה המסורתית עם עופות במקום, ויצא מאד מוצלח. 

נזכרתי איך המשפחה שלי הוזמנה בכל שנה לסעודת THANKSGIVING למשפחתה של חברת ילדותי ג'ינג'ית (שעכשיו גרה בסיאטל אבל אז שתינו גרנו בפרבר של לוס אנג'לס). בנוסף לאוכל המסורתי הם היו גם מסתופפים סביב פסנתר הכנף שעמד בסלון וכולנו היינו שרים כל מיני שירים..........היה תמיד מאד שמח. זכרונות.......

עוד מעט נצא אל הורי לעבור על עוד כמה תהליכים ביורוקרטיים שאבא שלי עושה מידי שנה, וביחד נצא איתם למסעדה. 

והנה הצלחתי להסיח את דעתי מעט מהלחץ לקראת מה שעומד - או לא עומד - לקרות אחר הצהריים. 

בתקווה שיהיה טוב. 




יום שבת, 3 בספטמבר 2022

אז מה היה לנו בשבוע הכי חם בשנה?

אז מה היה לנו השבוע? 

לאחרונה הגיעו לשותפנו ול-T כמה לקוחות ייעוץ חדשים. בין היתר שכרו את שירותי הייעוץ שלהם זוג, שלהם יש באיזשהו מקום בארץ גלידריה (חלק מרשת זכיינות של גלידריות). לפני שהיא היתה גלידריה החנות הזאת היתה חנות בגדים או חנות תיקים - לא זוכרת מה הם סיפרו - ואז הם החליטו להפוך לזכיינים של אותה רשת גלידריות. 

ואז בשנה האחרונה לרוע מזלם ואכזבתם כי רבה, הוקם ממש צמוד אליהם סניף של רשת גלידריות אחרת,  יותר חדשה ויותר פופולרית - והתחילה לכרסם בפרנסה שלהם. בצר להם הם חיפשו יועצים עסקיים בתחום האוכל והגיעו אל T ושותפנו. 

לאחר הרבה שאלות, התחבטויות ולבטים הסתמן כיוון של לסייע להם להקים במקום חומוסיה. בנוסף לחומוס הוצע להם להגיש שם עוד דברים, כמו שקשוקה ושניצלים, אולי גם כמה מנות טבעוניות ועוד כל מיני מטעמים - והשבוע T הכין להם (אצלנו בבית!) "ערב טעימות" (טוב בעצם זה היה בצהריים) של כל המנות שהוא מציע להם להכניס לתפריט החדש.

T טרח על ה"טעימות" האלה במשך יומיים, כאשר גם אני וגם שותפנו עוזרים פה ושם - וזה היה מאד מוצלח.  ממש מוצלח. אלא שאז T ושותפנו שאלו אותם שוב אם הם וידאו בכלל עם הרשות המקומית שלהם, שניתן יהיה לקבל רישוי למסעדה מהסוג הזה במיקום שבו הם נמצאים. אז  התברר שזה בלתי אפשרי. עכשיו צריך לחשב מסלול מחדש. ואני מנסה להבין איך הם קפצו ככה למים עם תפריט והכנות וטעימות בלי שבכלל ביררו את העניין הזה קודם! 

מה עוד היה לי השבוע? 

השבוע נפגשתי עם חברה חדשה/ישנה. הקשר עם החברה הזו (שעדיין אין לה כינוי בבלוג) נמשך כבר די הרבה זמן, אבל כמעט אף פעם לא פנים אל פנים. אנחנו לא גרות נורא רחוק זו מזו, וכבר הרבה זמן אנחנו מדברות על להיפגש, אבל עד כה אף אחת מאיתנו לא ממש יזמה את זה. בסוף עשינו זאת וזה היה מפגש כל כך מהנה וכל כך מרגש, ואני כל כך שמחה שסוף סוף עשינו זאת. כיום כבר יש לשתינו לו"ז דומה וזמן וחשק ויכולת. כשהגיע הזמן להיפרד הרגשתי שאני יכולה לשבת ולשוחח איתה עוד שעות. אני מקווה שנקבע שוב המשך לעניין הזה ובקרוב. 

השבוע גם נפגשתי עם 'מחברת' וגם זה היה נעים ומהנה כרגיל. ושוב אני חושבת לעצמי כמה אני שמחה בכל פעם מחדש שחידשנו את הקשר, אחרי שנים שבהן החיים איכשהו ניווטו את שתינו במסלולים מקבילים ובלתי נפגשים, ושמזה כמה שנים אנחנו נפגשות באופן קבוע ודי תדיר. 

מה שמזכיר לי את 'קלי' ו'שני', ואת המפגש שנאלצנו לבטל בגלל הקורונה של בעלה של קלי. אולי נספיק לקבוע ולהיפגש שוב לפני הנסיעה של T ושלי לבוסטון באמצע ספטמבר? 

בחמישי נסעתי לעשות בייבי סיטר לשרי בצהריים - לבתי היה טיפול אחד בקליניקה שלא הצליחה להזיז לכבוד יומה הראשון של שרי בגן החדש - ובילינו יחד בכיף ובנעימים. קבלתי הרבה חיבוקים ונראה לי שאפשר לומר שההססנות והמתח שהיה לי לגבי מערכת היחסים איתה התפוגגו. 

היה שלב שבו היא ובתי קפצו לצהרון של הגן לכחצי שעה, ובזמן הזה ישבתי עם נשמותק וקראנו יחד מהספר השלישי של "חוט"ם" שהוא הביא מספריית בית הספר. 

למרות כל האיומים בסוף התחילה שנת הלימודים. שרי מתחילה גן עיריה, נשמותק עלה לכיתה ה' וחכמוד ל-ו'. מאד מרגש. 

לשלושתם היה יום הלימודים הראשון טוב ומהנה, מקווה ששנת הלימודים תהיה לכולם טובה. 

השבוע חל יום הולדתו של אחי, וזה התאים לי בול לתכנית שלי ליצור הזדמנויות מפגש בין המשפחות שלנו והורי. הזמנתי את כולם אלינו לששי בערב לחגוג לו, ואמנם אחיינית1 ובעלה נמצאים ביוון בירח הדבש המאוחר שלהם (הם התחתנו בתחילת הקורונה) אבל אחי וגיסתי ואחיינית2 הגיעו....אז זה שימח אותי מאד והיה ממש נעים וכמובן טעים. T פינק את אחי בסטייקים (אחי חולה על סטייק פילה משובח) וגם שאר האוכל היה משובח (כמה מפתיע 😂).

הנכדים היו מאד מתוקים והצלחתי לשחק עם שרי די הרבה לפני שכולם הגיעו והתיישבנו לאכול.

טרם שמענו מהפרופסור לגבי המשך בירורים לגבי מצבו של T (כנראה שהוא בחו"ל), אבל בינתיים פצחנו בניסוי עצמאי, הורדנו ל-T את הברזל שהוא לוקח מאז הניתוח (ללא תריסריון הוא חייב לקחת B12 וברזל כי כנראה אין לו אפשרות לספוג אותם מהמזון שמתעכל), ובמעקב אחר התגובה של מערכת העיכול שלו לשינוי הזה אנחנו רואים שחלק מהתופעות נעלמות כאשר הוא לא לוקח את הברזל. עכשיו השאלה היא - מה יותר קריטי? לחזור לקחת את הברזל ולסבול את תופעות הלוואי או לנסות בלי ולראות מה קורה. T נוטה להמשיך לקחת - אז החלטנו שהוא ינסה לקחת אותו בערב במקום בבוקר, אולי זה ישנה משהו - כדי לא להגיע למצב של חוסר. 

סוף סוף הגיע התור שקבענו ל-T אצל רופא אף אוזן גרון כדי לקבל הפנייה לבדיקת שמיעה ולמכון שמיעה. השמיעה שלו - שכבר מתקופת הצבא נפגעה קשות מהשירות בחיל השיריון - רק הולכת ומתדרדרת. 

הרופא מייד נתן ל-T את שתי ההפניות ("כדי שלא תצטרך להגיע אלי שוב") ו-T חזר מייד הביתה והרים טלפון למכבי כדי לקבוע לעצמו תור לבדיקת שמיעה. הפקידה בעברו השני של הטלפון סבלה בעצמה כנראה מבעיות שמיעה:

פקידה: "היכן אתה רוצה להיבדק?" 

T: "נתניה"

פקידה: "אמרת תל אביב?"

T: "לא, אמרתי נתניה".

פקידה: "לנתניה יש אפשרות לקבל תור בששה עשר בינואר 2023.

T: "מה????!!! אז תמצאי לי מקום אחר עם תור יותר קרוב בבקשה"

פקידה: (אחרי שהות נכבדה) "יש מחרתיים תור בבני ברק".

אז ככה זה ממשיך לעבוד אצלנו. אמנם לא צריך לנסוע עד אשדוד או צפת או בית שמש אבל כדי לקבל תור מהיר לבדיקת שמיעה במכון של מכבי, יואיל הפציינט לנסוע ביום ששי לבני ברק, אחרת ימתין לינואר. הוא נסע לשם עם האופנוע כמובן והכל עבר מהר וחלק. התברר שאכן חלה ירידה בשמיעה שלו מאז הבדיקה הקודמת, ושהוא הגיע בדיוק בזמן להתחיל להשתמש במכשיר שמיעה. 

הטכנאית הסבירה לו שרוב האנשים דוחים ודוחים את הקץ ונמנעים משימוש במכשיר שמיעה כמה שאפשר, אבל שאז הם מגיעים לזה מאוחר מדי, וכבר נעשה נזק למוח - שהתרגל לא לשמוע ולהשלים בעצמו מילים (לאו דווקא בצורה נכונה). במצב כזה כאשר כבר מתחילים להשתמש במכשיר שמיעה הוא לא באמת עוזר, ולכן אנשים מדווחים שזה לא עוזר להם. שגיאה נוספת שרווחת אצל כולם, היא שאנשים לא מרכיבים את המכשיר כל היום. הם מוציאים אותו ומחזירים אותו רק ברגעים מסוימים, ואז שוב - זה גורם נזק למוח והמכשיר לא יעיל עבורם. 

היא אמרה שהמצב כרגע של T הוא כזה שמספיק לו מכשיר רגיל ולא יקר. נראה עכשיו כמה זמן יידרש לקבוע תור במכון למכשירי שמיעה. 

גם הדרכונים החדשים שלנו הגיעו השבוע (זה לקח פחות מחמישה שבועות בסוף) וכבר מילאנו את בקשות הויזה לאוסטרליה וניו זילנד. לניו זילנד קיבלנו אישור על המקום, נראה כמה זמן ייקח באוסטרליה. קפצנו למשרד הפנים כדי להפעיל את הדרכונים החדשים במקום הישנים (כזכור - הפקידה במשרד הפנים השאירה לנו את הישנים בתוקף כדי שאם חלילה הדרכונים החדשים יתעכבו, נוכל עדיין לטוס לארה"ב באמצע ספטמבר). כשהגענו התברר שמשרד הפנים בחופש כל השבוע. סוף אוגוסט ולא מעניין אף אחד כמה עיכוב יש בטיפול בכל הסוגיות (במיוחד דרכונים). חופש זה חופש. 

T אמר שיקפוץ עם האופנוע ביום ראשון וינסה להסדיר את זה לבד. נראה. 

אז זה היה השבוע הכי חם בשנה - וצלחנו אותו בשלום. שבת שקטה עוברת עלינו - אפיל הנכדים לא נשארו לישון כי על הבוקר נסעו לחגוג לסבתא השנייה יום הולדת. 

שבת שלום ושבוע טוב.