בתאריך 12/09/2025 שאל מוטי במדור השרביט החם אם אנחנו אוהבים לאכול את האוכל העדתי של העדה שלנו, אם יש לכם בכלל עדה מבחינתנו, איזה אוכל אנחנו מעדיפים להכין בבית והאם אולי אנחנו בכלל מעדיפים לאכול בחוץ.
אני מודה שעד גיל 13 בערך (כשחזרנו מארבע שנות מגורים בארה"ב) לא ידעתי בכלל שיש בקרב היהודים עדות.
לא ידעתי על אשכנזים וספרדים או מזרחים, על אפלייה ועל קיפוח, על שווים יותר ועל שווים פחות. פשוט לא הייתי מודעת.
גדלתי בקרית יובל בסביבה שבה היו יהודים מכל המוצאים וכנראה מכל העדות. בשכונה שלנו גרו חילונים ודתיים ומסורתים ואפילו חרדים - מעט מאד - והשכנים שלי הגיעו מרוסיה, רומניה, אנגליה, תוניס, ארגנטינה (אנחנו) והיו גם צברים שאין לי מושג מנין הגיעו הוריהם (כלומר הסבים והסבתות).
ברחוב שלנו היה בית כנסת אחד (אין לי מושג אם הוא היה בנוסח אשכנז או ספרד או תימן...) וכולם הלכו בחגים לבית הכנסת הזה בלי קשר למוצא. מי התפלל שם באופן קבוע בשבתות? אין לי מושג, מאחר שהיינו חילונים ולא היינו מעורים בדבר.
בבית אכלנו ערבוביה של אוכל "ישראלי" - למשל חביתה, לבן וסלט לארוחת ערב - קצת אוכל יהודי מזרח אירופי (כי הוריה של סבתא שלי היגרו לארגנטינה מאוקראינה) ואוכל "ארגנטינאי" שחלקו הגדול היה בעצם היה בעיקר איטלקי, מאחר שבארגנטינה (בנוסף לבשר כמובן) השתרשו הרגלי אכילה שמקורם כנראה במהגרים איטלקים. בשר - שזה מה שבעיקר רווח בארגנטינה - פחות היה אצלי בבית באותן שנים מסיבות כלכליות בעיקר. בערבי ששי לפעמים סבתא שלי הכינה פיצה (עם בצק עבה) כאשר בארץ עדיין לא היו פיצריות.
כשעברנו לגור בארה"ב למדנו לעשות על האש, גם בשר וגם עוף היו בשפע, למדנו לאכול בחוץ המבורגרים ופנקייקים וכל מיני דברים שלא הכרנו עד אז. אה, כן - ודגני בוקר כמובן.
בבית משפחתו של T אכלו בעיקר אוכל הונגרי ויהודי מזרח אירופי גם, כי למרות שמוצאם היה מרומניה, הם היו מאזור טרנסילבניה ששם שלטה אז התרבות והשפה ההונגרית.
T למד את סודות הבישול מאמא שלו, הבשלנית המעולה, ואחר כך למד מנהל בתי מלון בתדמור, כאשר כל השנה הראשונה של הלימודים הוקדשה לבישול, מזון ומשקאות. אז הוא למד להכין עוד הרבה סוגי מזון - למשל את המטבח הצרפתית הקלאסי ואת ה"nouvelle cuisine" מה שנקרא אז "המטבח החדש" הצרפתי.
אז אצלנו בביתנו המשותף הכל הולך. מאכלי עמים ומאכלים מסורתיים וסתם אוכל "ישראלי". יכול להיות לנו על שולחן ארוחת החג גם חומוס ש-T הכין בעצמו וגם "געפילטע פיש" או "פאלצ'ע פיש" (שנראה כמו געפילטע אבל עשוי מעוף טחון) וגם פסטה בולונייז וגם צ'יפס (שמכינים ב-air fryer ועדיין זה טעים כאילו נעשה בטיגון עמוק), וגם סלט פאפאיה ירוקה שהכרנו כשטיילנו בויאטנם, וגם וגם וגם........
ועכשיו שבתי התחתנה עם חתני, שמוצאו חצי מתימן וחצי מבוכרה, התוודענו גם למאכלים האלה והוספנו אותם לרפרטואר. כל מה שטעים. וכן, כמו מוטי, גם אנחנו אוהבים אוכל הודי ויפני ותאילנדי......אבל לעיתים יותר רחוקות.
ולסיום סתם קוריוז קטן לגבי אוכל ארגנטינאי - בארגנטינה אוהבים קינוח שמורכב מגבינה וריבה. הגבינה היא לא מסוג שקיים בכלל בארץ, והריבות גם הן פחות רווחות בארץ - ריבת בטטה, ריבת חבושים וכמובן ריבת חלב (שאת זה כבר רוב הישראלים מכיר). כשביקרנו בארגנטינה התענגנו על הגבינה הזאת עם הריבה......
