כן כן זה מתחיל להימאס המצב הזה.
נכון שאין לנו הרבה אזעקות אבל עדיין יש, ויש גם התרעות ללא אזעקה, ויש כמובן את הזמנים שאנחנו נוסעים לאן שהוא - ואז לפעמים זה תופס אותנו בדרך.
ונכון שאנחנו מאד אוהבים את המשפחה של בתי וכיף לנו שטוב להם אצלנו, וכיף עם הצחוקים ועם השיחות - שלא תמיד ברגיל יוצא לנו לנהל, בעיקר עם הנכדים הגדולים - וממש מרגיע אותנו שהם מוגנים... אבל אנחנו לא בנויים להיות משפחה בת 7 נפשות באופן קבוע, ולא בנויים לבישולים האינסופיים והבייבי סיטינג וכל הכרוך באירוח ארוך טווח שכזה.
ונשמח שזה ייגמר.
בשלב הזה כמובן ששותפנו לא טס ליוון ואנחנו לא נטוס לשם באפריל, כפי הנראה. השאלה היא אם נצליח לטוס לבני במאי לבוסטון. שאלה גדולה.
אבל לא האיראנים ולא הטילים ולא הבישולים הרגיזו אותנו השבוע. מה שהכניס אותנו להלם, היה לגלות שחתני קנה לעצמו רכב חדש. וכנראה הוא הבין שזה יכניס אותנו להלם, כי הוא לא סיפר לנו כלום עד שלא היתה ברירה - כי הוא עמד לנסוע לקבל את הרכב ולחזור איתו הביתה. הוא הזמין לעצמו רכב XPENG G6 חדש "מהניילונים", בעזרת ליסינג מימוני. והוא חירטט לבתי איזה סיפור על תכנית תשלומים של פחות מאלף ש"ח בחודש....ושהוא יצליח למכור את הרכב של אבא שלו - שהוא קיבל במקור בהשאלה מאחותו הקטנה, ובהמשך איכשהו הצליח לשכנע אותה כנראה לתת לו אותו במתנה - במחיר דימיוני כלשהו.
אז כן, בבור הפיננסי שבו בתי וחתני מוצאים את עצמם בימים אלה, בלי כל סיכוי למכור את הדירה הנוכחית שלהם, עם הלוואות בשמיים ואו טו טו כניסה לדירה החדשה פלוס הוצאות לא קטנות על נגרות (כי חלילה לא ייקחו איתם את הרהיטים שכבר יש להם לדירה החדשה) - ולאחר שביקשו מאיתנו סיוע חודשי עצום כדי לעזור להם עם התשלומים...... חתני החליט שממש דחוף עכשיו לקנות רכב חדש.
שאגב, אם בכלל לחשוב על רכב חדש, אז בתי נוסעת ברכב ממש ישן שעדיף היה להחליף, בעוד הרכב של אבא של חתני עדיין לא בן שלוש. אבל לבתי הוא חירטט עוד משהו על כמה קשה לו נפשית לנהוג ברכב של אבא שלו. כן כן, חשבתי לעצמי, אז הוא היה יכול להציע לה לנהוג על הרכב הזה והוא יכול לנהוג על הרכב הישן שלה. לא? ועוד חשבתי לעצמי - פשוט קשה לו לנהוג על רכב שהוא לא חשמלי.
וכנראה שממש לקחתי ללב (ולגוף) כי באותו לילה, אחרי שחזרנו מהממ"ד לחדר, התחלתי בסידרת הקאות.....וזה די ניטרל אותי לכל הלילה והייתי שפוכה למחרת כל היום.
T שוחח על כך עם בתי, בשקט בלי להתלהם, והסביר לה שמה שקרה כאן הוא לגמרי לא סביר, ושכל מה שחתני "מכר" לה לגבי הרכישה הזאת פשוט לא הגיוני, אבל אחרי כן עזבנו את זה. באמת שהם ילדים גדולים, והשיקולים שלהם (שלו) לא קשורים אלינו. רק שלא יצפו מאיתנו שנמשיך לממן אותם מעבר לזמן הקצוב שנתנו מראש. זה לא בא בחשבון. מעצבן.
אבא בינתיים בסדר, הפחית מעט בפעילות הגופנית שלו ליתר ביטחון ו"רק" עושה הליכות (ויתר על אופניים בחדר כושר). האפיזודה של השבוע שעבר הפחידה אותו קצת, כנראה.
אמא מתלוננת על המטפלת אבל מבינה שכרגע לא מעשי לחפש חדשה....
גם יש מחסור במטפלות זרות וגם כולן רוצות לעבוד בסופי שבוע (בגלל הכסף) וכולן באות בדרישות כאלה ואחרות.......
אנחנו מנסים ללמד את אמא להיות יותר אסרטיבית איתה, לתת לה להבין שהיא בעלת הבית והיא זו שמחלקת את ההוראות ולא להיפך.......אבל לא בטוח שהיא בנויה לזה. מבאס אבל כרגע זה מה שיש. אולי אתפוס את המטפלת לשיחה על העניין הזה........
אז בין לבין אני קוראת את WILD DARK SHORE מאת שרלוט מקונאגי וממש נהנית ממנו. מצחיק אותי שקראתי קודם ספר שרוב העלילה שלו התרחשה באלסקה, וכעת אני קוראת ספר שמתרחש על אי בודד סמוך לאנטארקטיקה. איכשהו זה יצא ככה.
יש לנו עכשיו גם תקלת אינטרנט בבית - שנובעת כנראה מרכיב כלשהו במערכת התקשורת הביתית המורכבת שלנו (הסוויץ'). המערכת שלנו כבר עובדת כמעט 16 שנה והגיוני שמידי פעם רכיב כזה או אחר יתקלקל.........T קנה סוויץ' חדש ואיש התקשורת המקסים שלנו אמור להגיע לבצע את ההחלפה.......ונקווה לטוב, כי בבית של 7 נפשות שכולן צרכניות כבדות של אינטרנט קשה להתנהל בלי.............
