‏הצגת רשומות עם תוויות ספרים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ספרים. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 18 באוגוסט 2026

ועוד עדכונים

בינתיים נפלה עיסקת הזמנת הרכב SMART #5 - בגלל התאונה. התכוונו לעשות טרייד אין ל-ZEEKR והם רצו להוריד הרבה יותר מדי מהמחיר שלו, בטענה שלמרות שהשמאי קבע רק ירידת ערך של אחוז אחד, "פסיכולוגית" הנזק הרבה יותר גדול. בכל מקרה ירדנו מהעיסקה כרגע ונראה אם ננסה למכור בעצמנו או לחכות עם זה בינתיים או מה. 

אבא שלי עייף מאד ולעיתים קשה לו לנשום, בעיקר בשכיבה. הרופא באחוזה בודק אותו כל יומיים שלושה וטוען שאין בעייה בסאטורציה ולכן אין צורך במחולל חמצן. בסוף השבוע הוא לא היה פעיל אבל בימים האחרונים הוא כן יוצא להליכה ומתפקד לא רע. זה ברור שהלב שלו הולך ודועך....לפחות בזכות האנטיביוטיקה מצב האפרכסת שלו השתפר פלאים. 

הלקוח החדש של T ושותפנו עדיין מזגזג בין הרצון למכור את העסק לבין הרצון להישאר איתו ולשדרג אותו, כך שעדיין לא ברור להם מה יהיה עם זה. בינתיים הם בכל מקרה מגישים ללקוח את הדו"ח הסופי שלהם שבו ניתחו את מצב העסק כרגע עם המלצות לעתיד - אם יהיה צורך בכך. 

בתי ביקשה לנהל איתנו שיחה לגבי "דברים שהיא מרגישה שיושבים לה ביננו". האמת שהיא תמיד היתה טובה יותר מאיתנו בלהתעקש לדבר על דברים כאשר היא מרגישה מתח או אי נעימות כלשהי שלא באים לידי ביטוי מילולי. לא סתם היא פסיכולוגית טובה כל כך. בינתיים כשהיא היתה בדרך אלינו לשיחה היה לה פנצ'ר והיא נתקעה בדרך. T נסע אליה ועזר לה להחליף את הצמיג (במקום לחכות שעות לשירות של חברת הביטוח) ועד שזה הסתיים היא נסעה לאסוף את שרי מחברה והשיחה בינתיים נדחתה. 

בעזרתה של אחייניתו של שותפנו מצאנו נוירולוג עבור T והצלחנו לקבוע אליו תור לחודש הבא. ההפנייה הגיעה דרך נוירולוגית חברה של של האחיינית, שאמרה שהתסמינים של T מרמזים אולי על אפילפסיה בטנית, תסמונת מאד מאד נדירה ושמוכרת דווקא בעיקר אצל ילדים. כיון שהנוירולוג התותח הוא מומחה לאפילפסיה אנחנו מקווים שהוא יוכל לשלול/לאשר את החשד הזה, ובעיקר אולי למצוא לו מזור. הכי "מצחיק" יהיה אם בסוף T יצטרך לקחת את אותה התרופה שאנחנו נותנים למיינקוני נגד הפרכוסים שלו..........ואולי החתול בכלל פיתח את האפילפסיה שלו כהזדהות עם בעליו........(סליחה, התכוונתי מְשָׁרְתוֹ כמובן). 

אגב סוף סוף הגיעו לבית המרקחת התרופות של מיינקוני, שמשום מה בכל פעם מחדש חסרות בכל בתי המרקחת וזה סיפור להשיג אותן. הרוקח שלי הבטיח, שעכשיו שהוא יודע שזה עניין קבוע, הוא ידאג למלאי. נחיה ונראה, כמו שאומרים. 

בעקבות כל הבלגנים שהיו גם לחתני עם הצוואה של אבא שלו וגם לשריתה עם זו של אבא שלה, עדכנו כולנו את הצוואות שלנו ואנחנו מתכננים פשוט להפקיד אותן אצל הרשם לענייני ירושה, כך לא יהיה צורך לחפש עותק עדכני מקורי ולא אמור להיות ויכוח כלשהו (לא שצפוי ויכוח, אנחנו מעבירים הכל זה לזה, ובמקרה פטירת שנינו מחלקים את כל הרכוש שלנו שווה בשווה בין ילדינו). 

החלק של הזכאים/היורשים הוא פשוט אצלנו. מה שהיה לי חשוב יותר הוא לפרט את כל הרכוש וחשבונות הבנקים שלנו בארץ ובחו"ל כדי שיהיה לילדים קל להתמצא בכל מה שיש. 

אני מרגישה שהכתף שלי משתפרת - בעיקר בזכות הפיסיותרפיה והתרגילים כנראה וגם העובדה שאני מאד מאד נזהרת איתה. 

בגזרת השוקולד אני עדיין מקרטעת וכמובן כבר עליתי במשקל. יומיים שלושה אני מצליחה לחזור לתפריט הבריא הרגיל שלי ואז יש איזה ערב שבו אני מתפרעת שוב.......וזה מקלקל את הכל. מקווה שזה יעבור לי לפי שבאמת אאבד שליטה על המשקל שלי. 

אני מאד נהנית בינתיים מהספר "המשקיפות" של עדנה מזי"א ז"ל......

היום אני נפגשת בבוקר עם 'מחברת' ואחר הצהריים עם 'קלי' ו'שני'.....איזה כיף!

יום חמישי, 13 באוגוסט 2026

עוד ענייני בריאות, רכבים וספרים

בסוף רק שלושה ימים שבהם T לקח וולטרן גו אקטיב סייעו לו להיפטר מהכאב בגב. מידי פעם בתנועות מסוימות הוא עדיין מרגיש את זה, למשל בכל פעם שהוא נשכב במיטה, אבל שאר הזמן הוא בסדר. 

הכתף שלי גם "מתנהגת יפה" רוב הזמן ורק "מזכירה" לי כאשר אני בטעות עושה תנועה שאני לא אמורה לעשות. הפיסיותרפיסטית שלי בחו"ל אז רק ביום ראשון יהיה לי עוד תור אצלה......אבל בינתיים עושה את התרגילים שנתנה לי. 

'רופאהחדשה' קבעה ל-T תור ביוזמתה השבוע, בו היא הסביר לו שאחרי התייעצויות ומחקרים היא חושדת שהכיוון אצלו הוא נוירולוגי - משהו במערכת העצבים גורם לכל התופעות שלו - ההתקפים ועוד סימפטומים שהוא מדווח עליהם - ונתנה לו הפניה עם פירוט של כל ההיסטוריה הרפואית וכל התסמינים וגם החשדות שלה - והמליצה למצוא נוירולוג "תותח", כדבריה. "אולי הוא יפטור את החשדות שלי כשטויות" היא אמרה,  אבל ששווה לבדוק את הכיוון. אז אנחנו מחפשים נוירולוג "תותח". 

אבא היה אצל המנתח השבוע וראו זה פלא: התברר שאזור הניתוח עם דלקת! כמה מפתיע. לא ייאמן שהוא חשב לחכות עם זה לספטמבר! מייד הוא עשה לו ניקוי באזור הניתוח ונתן לו שני סוגי אנטיביוטיקה ואבא כבר מרגיש הרבה יותר טוב. 

עשינו נסיעת מבחן על ה -ZEEKR 7X - והתאכזבנו מאד. כל מה שהם כביכול שיפרו או תיקנו לעומת ה-ZEEKR X שיש לנו לא רציני ולא מצדיק את המחיר, וגם את הצעת המחיר שהם נתנו לנו עבור ה"טרייד אין" לרכב הנוכחי שלנו. וכן, סיפרנו על התאונה ויש לנו דו"ח שמאי, ירידת הערך היא רק אחוז אחד, ולעומת זאת המחיר (לפי השמאי) הרבה יותר גבוה ממחיר המחירון בגלל הקילומטרז' הנמוך שלנו. 

לכן החלטנו ללכת על ה-SMART #5 (הכי מכוער בעולם) כי הוא פשוט היה ממש נוח ומפנק וגם הצעת המחיר שקיבלנו היתה מעולה. מקווה שלא נתאכזב. 

אגב נכנסנו להלם מעלות תיקון פחחות הרכב שלנו שעבר את התאונה - קצת יותר משליש מחיר של הרכב עצמו. מוגזם לגמרי. אני מאד מקווה שחברת הביטוח תצליח להוציא את העלות מהחברה של הרכב הפוגע - וכך זה לא ייחשב לנו לתביעה (ואולי לא ייפגע לנו בפרמיה בעתיד). 

שותפנו היה עם שפעת השבוע, לא ברור איך הוא חלה אבל זה עבר לו יחסית מהר. 

ביקרנו אצל בתי בשני והיה נחמד. גם בששי זה הם לא יגיעו - היא הולכת עם חברה שלה לאיזו מסיבה, ולא סביר שחתני יגיע אלינו עם הילדים בלעדיה. אבל אולי.........אין לדעת. נחכה לשמוע מהם. 

היו כמה ימים בהם הצלחתי להמנע משוקולד אבל אתמול שוב התפתיתי....ממש סוג של חבלה עצמית כלשהי או אולי איזה צורך בלתי מוסבר......אין לי מושג. אנסה בכל זאת להימנע...הלוואי ויכולתי לאכול קובייה או שתיים וזהו. זה מה שאני מספרת לעצמי....שאני צריכה משהו קטן מתוק...ואז איכשהו הולכת למקרר להביא עוד ואז עוד......אוף. 

לא זוכרת אם סיפרתי כאן של-T ולשותפנו יש לקוח חדש (הם יועצים עסקיים). למשך כמה ימים השבוע היה נדמה שהלקוח מתכוון פשוט למכור את החברה ואז לא תהיה להם עוד עבודה אצלו.........אבל אז עיסקת המכירה התפוצצה, וכרגע נראה שיש להם עבודה מובטחת להרבה זמן........שזה ממש נחמד כי מעניין להם וכמובן - נכנס כסף. 

לא נראה לי שסיפרתי כאן שאחד הלקוחות הכי וותיקים שלהם הפסיק לשלם כבר לפני הרבה זמן (אולי שנתיים) וכל הזמן הזה הם עבדו בשבילו בעצם בחינם. בחודשים האחרונים הם התחילו להתעקש סוף סוף שישלמו להם, גם את חובות העבר וגם מכאן ואילך - וכאשר הם הבינו שאולי יסגרו להם את החוב אבל לא ימשיכו לשלם הלאה - הם החליטו להתפטר. אז כרגע הוא העביר להם חלק לא קטן מהסכום שהוא חייב להם, וטען שאת השאר ישלם "בתשלומים" (לא נראה לי שזה יקרה), אבל הם התפטרו וכבר לא נותנים לו שירות. נראה מה יהיה, כי בפועל הם עשו כל השנים האלה עבודה שהוא עצמו ושותפו לא מסוגלים או לא רוצים לעשות, נראה אם ואיך הם יסתדרו. 

סיימתי ודי אהבתי את הספר "כל האמהות האחרות שונאות אותי" והתחלתי עוד המלצה של רעות אסתר סוקרת: "המשקיפות", שעדנה מזי"א כתבה ממש לפני שנפטרה לפני קצת פחות משנתיים. 

בנוסף, סיימתי סוף סוף לעבוד על אלבום התמונות של משפחתה של בתי ושלחתי אותו להדפסה. העבודה עם LUPA ON LINE היתה לא קלה - היתה לי עקומת למידה לא פשוטה (לעומת התוכנה המותקנת על המחשב שלי, איתה עבדתי עד עכשיו, אבל היא לא מתעדכנת משום מה והחלטתי לנסות שיטה חדשה), אבל עכשיו נדמה לי שהבנתי איך לעבודה עם זה - לפעמים הבאות. מקווה שהם יהיו מרוצים. בכל מקרה נראה לי שזה מקרה של הפרה שרוצה להיניק יותר משהעגל רוצה לינוק - מה שמסביר כמה קשה היה לי לקבל מהם תמונות שהם צילמו במהלך השנה.............

יום ראשון, 9 באוגוסט 2026

על בריאות, רכבים וספרים

בסוף השבוע שעבר אירחנו כאן ארוחת ששי עם בתי והמשפחה וגם הורי והיה נחמד מאד. 

בתי השתלטה על שטיפת הכלים והנכדים עזרו בפינוי וכך יכולתי גם לארח וגם לא להפעיל יותר מדי את הכתף המסכנה שלי, שאני משתדלת לשמור עליה יותר מהרגיל. קשה לי לבקש עזרה, אני כל כך רגילה להיות עצמאית לגמרי ולהסתדר לבד - אבל כרגע נראה שאצטרך להתרגל לזה. 

דווקא בשבת אבא הרגיש חלש יותר, ובדיוק אז אחי ביקר אצלו וחזר מודאג, דיווח לגיסתי שמייד (כרגיל) התחילה להפעיל אותי - אולי צריך מד סטורציה בשביל אבא כמו בשביל אמא שלה ועוד ועוד..........באמת שהכוונות שלה טובות אבל אין לי כל בכל פעם ל"הפעלה" הזאת. את רוצה לקנות לאבא מד סטורציה? תקני. ובכל מקרה מצבו לא כמצבה של אמא של גיסתי. הוא חי בדיור מוגן, צוות המרפאה זמין לו בכל עת, יכולים למדוד לו סטורציה וכל דבר אחר, יש שם רופאים לשירותו רוב הזמן...ונכון שיש דמיון בין מצבו הרפואי למצבה הרפואי אבל זה עדיין לא בדיוק אותו הדבר. 

בכל מקרה בראשון בבוקר אבא התייצב אצל הרופא במרפאת ה'אחוזה' שהזמין עבורו בדיקות דם וגם שלח אותו לצילום רנטגן - גם של הגב (בגלל כאבי הגב)  וגם של החזה - וגם אולטרסאונד של שניהם. בסך הכל לא ראיתי בתוצאות ממצאים יוצאי דופן אבל מחכה לשמוע מה הרופא יגיד. 

בראשון גם T עשה בדיקות גם ובשני היה לו תור אצל 'רופאהחדשה' בניסיון להיעזר בה כדי לחפש כיוונים חדשים לבירורים לגבי ההתקפים שלו. בימים שלפני כן T סבל מהתקף כאב כמעט כל יום, חלקם ממש חזקים. ובנוסף התחיל לכאוב לו הגב. 

הרופאה הבטיחה להתייעץ עם מומחים ועמיתים ולחזור אליו. בינתיים לא עלו (ברוך השם) ממצאים מיוחדים בבדיקות הדם. 

היא קבעה לו תור נוסף באמצע השבוע הבא, כנראה כדי לעבור איתו על תוצאות הבדיקות ולדווח מה העלתה בינתיים בחכתה. 

לי היתה שוב פיסיותרפיה, וגם התחלתי לבצע את שני התרגילים (המאד עדינים) שהיא נתנה לי לעשות, ובינתיים באמת מצבי לא רע בכלל, מבחינת הכתף. 

דווקא למחברת היו כאבים נוראיים בבטן לילה אחד (שהזכירו לה את הכאבים שחוותה כשהיו לה אבנים בכיס המרה ודלקת בלבלב) - אז גם אותה שלחו לאולטרסאונד, שלא הראה ממצאים מיוחדים (פרט לכבד שומני...), שלא מפתיע בכלל עקב עודף המשקל הרציני שלה. היא מנסה לרדת במשקל אבל בינתיים לא ממש הולך לה. מצד שני היא יוצאת לדייטים, ודווקא פגשה מישהו נחמד לשם שינוי.......נראה אם יהיה לזה המשך. 

הבת שלה סיימה את הטיפולים ונראה שאפשר לחגוג את החלמתה, ואז בדיוק הבת הקטנה חטפה שלבקת חוגרת. באמת שאין כוח לכל המחלות האלה. 

השבוע קבלתי את הרכב שלי בחזרה מהמוסך, מתוקן ויפה - וכבר T התחיל לבדוק רכבים חדשים לנסיעות מבחן. עוד לא חלפו שלוש שנים מאז שקנינו את הרכב הזה כך שאני לא לגמרי יודעת מדוע T רוצה להחליף אותו עכשיו, וגם אני לא לגמרי מבינה איך נממן רכב חדש - אמנם יש לנו הכנסה נאה אבל אין לנו כרגע חסכונות, מאז שהוצאנו את הכל בשנה שעבר על ההלוואה לרכישת הבית של בני והרכישה של הבית ביוון, והוצאנו בשוטף לא מעט בחצי השנה הראשונה השנה בסיוע לבתי וחתני.........אבל T טוען שיהיה בסדר, אז אני לא מתווכחת כרגע. 

אז עשינו באמת נסיעת מבחן ראשונה על SMART #5, שנראה לי ממש מכוער אבל האמת שהיה תענוג לנהוג עליו, והמשך קבענו נסיעת מבחן על ZEEKR 7X... ונראה מה עוד נבדוק. 

כששאלנו את בתי וחתני אם הם באים בששי הם ענו שלא, אבל שאולי הם יארחו אותנו.........אם "יספיקו"....ובסוף הם באמת הכינו ארוחה והזמינו גם אותנו וגם את אמא של חתני ואת אחותו הקטנה עם משפחתה. היה נחמד מאד, למרות שחרה לי שאת הורי לא הזמינו. הם טענו שלא יהיה להם נוח - ולאור מספר האנשים שהוזמנו זה גם היה נכון, כי אין לבתי וחתני עדיין שולחן אוכל וגם מקומות ישיבה בסלון מאד מצומצמים. בפועל הם נעזרים בריהוט המרפסת - גם לתוספת לישיבה בסלון וגם לתוספת לאי המטבח שמכיל רק חמישה אנשים. וגם ככה היינו 13 איש והיה מקום ישיבה רק ל-12. בתי וחתני לא ממש ישבו לאכול. אני מניחה שכל זה זמני.........אבל בכל מקרה הגיע הזמן שהורי יוזמנו אל הדירה החדשה שלהם.....ובשעות שבאמת נוח להם. 

בשבת בבוקר רצינו לקפוץ לבקר אצל הורי אבל כששאלנו אם זה בסדר להגיע - בשעה עשר - הם אמרו שהם כבר במיטה. אני לא זוכרת אם יצא לי לספר כאן על סדר היום המוזר של הורי. הם הולכים לישון את שנת הלילה שהם אחר הצהריים (לפעמים אפילו בארבע), ואמא בעצם עושה שנ"צים קצרים לאורך ה"לילה" הזה שלהם וקמה סופית בשלוש בבוקר........שאז היא מתחילה את סבבי ההליכות שלה בחוץ, ובסוף מסיימת בשש בבוקר בחדר כושר. 

גם אבא קם ממש מוקדם ויוצא להליכה. ואז הם אוכלים "צהריים" בסביבות תשע בבוקר כך שבאמת בעשר זה כבר השנ"צ שלהם, ארוחת "ערב" בשתיים או בשלוש..........וחוזר חלילה. אז מאד קשה להשתלב בלו"ז הזה באמת, ועבור ארוחות ששי אצלנו, למשל, הם נשארים במיוחד ערים. לא רק זה, יוצא שהם לא אוכלים כלום מאז תשע - "ארוחת צהריים" שלהם, ועד שבע בערב, אצלנו. אנשים מוזרים. אז בשבת אנחנו בדרך כלל מגיעים אליהם בעשר אבל הפעם אמא היתה כבר עייפה והם הלכו לישון מוקדם. 

לא ויתרנו וקפצנו אליהם בארבע אחרי הצהריים - אחרי שוידאנו שהם לא שוב במיטה כבר - כשאנחנו בעצמנו התעוררנו מהשנ"צ. אחי ואחיינית2 היו אצלם, והיה די נחמד - פרט לעובדה שהם כיבו כל הזמן את המזגן כי אבא סובל מקור. 

בנוסף הוא קיטר כל הזמן שאפרכסת האוזן עדיין מציקה לו (מאז הניתוח ההוא שהסירו לו גידול BCC והוא לא הפסיק לדמם וביליתי איתו לילה במיון) ושהמנתח מתעקש שהוא לא יגיע לביקורת נוספת לפני ספטמבר. זה קצת עצבן אותנו, והכרחנו אותו לכתוב למנתח הודעה שהוא ממש סובל ורוצה להגיע אליו, וסוף סוף קיבל תשובה להגיע איזה בוקר השבוע. אבא שלי יודע להיות נודניק ולחפור ולחפור עד שנכנעים לו, אבל לפעמים דווקא כשצריך - הוא נמנע. טוב, נראה מה המנתח יגיד לו.....באמת האוזן אדומה וכואבת והוא כל הזמן מרגיש "זרמים, באפרכסת..מסכן. 

בערב נפגשנו עם שותפנו ושריתה. גם שם לצערנו יש בלגן עם הירושה. מסתבר שאבא שלה לא השאיר תיעוד הולם וגם לא מוצאים את הצוואה המקורית וגם כל מיני עניינים אחרים שגורמים עכשיו לכעסים בין האחים....למה זה תמיד נגמר ככה??? לא מספיק העצב והכאב על מות האב? 

סיימתי את הספר "המדריך למכשפה מהעבר לדייטים מודרניים" שהיה לא רע. לאחר מכן התחלתי את ככה זה היה  מאת אניטה שפירא - שהוא האוטוביוגרפיה שלה. חייבת להודות - סיימתי קצת יותר מרבע ספר כשהבנתי שבא לי להפסיק לקרוא. אני לא יודעת אם אחזור אליו.... בינתיים אמא שלי קוראת אותו ונראה מה תהיה חוות דעתה. היא סיפרה לי שאניטה שפירא היתה תלמידה שלה לספרדית אי שם בשנות השבעים או השמונים.......כך שבהחלט עניין אותה לקרוא את סיפור חייה. 

אז בחיפוש אחר משהו קליל יותר, התחלתי לקרוא את כל האמהות האחרות שונאות אותי מאת שרה הרמן - שוב המלצה של רעות אסתר סוקרת ובינתיים זה זורם. 

לסיום, אספר בשבוע האחרון די התפרעתי עם שוקולד - היו כמה ימים שבהם אכלתי שוקולד כמעט כל יום - וזאת דווקא כשהתייצבתי על המשקל הרצוי שלי. זה נראה לי ממש כמו חבלה עצמית, ולא ברור לי למה זה קורה ואני מקווה שאצליח להשתלט על עצמי וכמה שיותר מהר, כי ......חבל. חבל מאד. 

יום שלישי, 28 ביולי 2026

שקט יחסי

הימים האחרונים עברו עלינו בשקט יחסי, בכל החזיתות פרט לשני התקפי כאב שהעירו את T גם בלילה שבין ששי לשבת וגם בלילה שבין שבת לראשון. באמת מתסכל הדבר הזה. אין לנו מושג כרגע מה לעשות עם זה.

אז באמת לא היתה ארוחה בסופ"ש אצלנו ובשבת בבוקר בקרנו אצל הורי, שאגב לא מספיקים להתפעל מהמטפל החדש. 

בששי שעבר בארוחת ששי כאשר הורי סיפרו עליו, חתני דווקא אמר שזה נשמע לו חשוד....כאילו טוב מכדי להיות אמיתי. אבל מה אפשר לעשות עם החשדנות הזאת? כרגע הם חשים כזאת הקלה וכזאת הכרת תודה על השינוי ביחס והשינוי באווירה בבית, ונהנים כל כך מהעזרה שלו ומהנוכחות שלו, שלא נותר לכולנו אלא לברך ולקוות שזה פשוט ימשיך ככה. 

בראשון הייתי שוב אצל הפיסיורפיסטית, ובינתיים הכתף שלי מתנהגת יפה, יחסית. מידי פעם יש איזה כאב עמום שמזכיר לי שהיא לא באמת מאה אחוז, ואני באמת שומרת עליה יותר מהרגיל. קבלתי מהפיסיותרפיסטית שני תרגילים מאד מאד עדינים ואני נזהרת מאד מתנועות אחרות, מאמץ, הרמה וכו. אני נאלצת לבקש יותר דברים מ-T, דבר שאני לא ממש רגילה לעשות ביום יום, אבל כרגע לפחות - אצטרך להתרגל. יש תנועות שפשוט אסור לי לעשות. 

שותפנו ושריתה החליטו להזמין כרטיסי טיסה ליוון והם יישהו ב"ארמון" חמישה ימים, ובזאת סוגרים בעצם כל הימים הפנויים שהיו בקיץ הזה. שאר החודש מלא לגמרי באורחים וגם רוב ספטמבר. אנחנו אמורים להיות שם סביב ראש השנה עם בתי ומשפחתה, ומייד אחרינו גם הם יגיעו שוב עם הילדים ואמא של שריתה 

חתני טס לנסיעת עבודה של יומיים ליוון ולרגע בתי חשבה להצטרף אליו ולעשות גם הם גיחה קצרה ל"ארמון", בין העזיבה של האורחים שנמצאים שם עכשיו לבין ביקורם של שותפנו ושריתה, אבל בסוף הבינה שזה לא מתאים כרגע - לא מבחינה כספית, לא מבחינת הילדים והחופש הגדול (למרות שהיינו שמחים לארח אותם אצלנו בזמן הזה) והאמת שגם לא מבחינת 'לני' - שבכל זאת זקוקה לזמן בין אורחים לנקות ולסדר ולהכין את הבית. למרות שלא היתה שום בעייה שבתי וחתני יישהו בו בזמן שהיא מנקה ומסדרת. לא משנה, זה בסוף לא יקרה. חתני יטוס אבל בתי נשארת בבית. 

באחד הימים השבוע קפצנו לבקר אצלם אחר הצהריים ונשארנו לאכול איתם ארוחת ערב (כולם היו פרט לחכמוד שנסע לראות איזה מופע MMA בתל אביב עם חבר) והיה מאד נחמד לשבת אצלם, לשחק עם שרי, לראות את השקיעה היפהפיה בים - היתה ראות מדהימה באותו ערב - וליהנות מהדירה החדשה שלהם. 

לבסוף קבלתי הודעה משגרירות ארה"ב שהדרכון שלי עם הויזה מוכן לאיסוף, נסעתי לאסוף אותו - ובזאת סוף סוף הסתיימה סאגת הויזה האמריקאית שלי לעשור הקרוב. זה היה די ניג'וס הפעם, אני מודה, אבל נגמר. יש לי מהם שקט לעשר השנים הקרובות. 

היום נפגשתי עם מחברת, שמצב רוחה השתפר מאד לאחרונה מאז שנודע שהטיפולים של הבת שלה נשאו פרי ויסתיימו בקרוב, ובתקווה שתוכל לשים את כל פרק המחלה הנוראית הזאת מאחוריה ולהמשיך בחייה. אלה היו באמת חודשים קשים מאד עבורה, עבור כל המשפחה. 

התחלתי לקרוא ספר חדש בשם המדריך למכשפה מהעבר לדייטים מודרניים מאת ססיליה אדוארד, שגם עליו המליצה רעות אסתר סוקרת. אני לא קוראת כל ספר שעליו היא ממליצה כי היא באמת מגוונת מאד בסקירה, קריאה והמלצות שלה, אבל בינתיים כל מה שקראתי על פי ההמלצות שלה היה טוב. 

אני עדיין עם הרכב החלופי, ולא שמענו דבר מהמוסך שאמור לתקן לי את הרכב, אבל לפחות יש לי איך להגיע ממקום למקום אז אני לא מתלוננת. ובאופן כללי אני משתדלת לא להתלונן, כרגע, אלא להמשיך להתמקד בכל דבר טוב שקורה. 

יום שבת, 25 ביולי 2026

עוד דברים שקרו השבוע

 כאמור, הקדשתי את הפוסט הקודם ליום הנאחס שעבר עלי ועל T השבוע, ודילגתי על ההתרחשויות השיגרתיות. 

 אז מה עוד היה לי השבוע? 

אחד הדברים הכי כיפים היתה הפגישה עם 'קלי', אותה לא יצא לי לראות מאז ינואר, כי הפגישה שקבענו איתה ועם שני במרץ בוטלה עקב המלחמה עם איראן (והעובדה שנתקעתי ביוון). 

בנוסף גם נפגשנו השבוע עם עם שותפנו ושריתה, אותה לא ראיתי בעצם מאז שהלכנו לנחם אותה ב"שבעה" של אביה, בשעות שלפני טיסתנו ליוון. היא עדיין מתאוששת ממותו, מלכתו, אבל עסוקה בהנצחה ובשמירה על אמא שלך, שבינתיים עסוקה כל כך בעשייה ובתנועה שאינה מרשה לעצמה לשבת קצת ולהתאבל. ואולי זו הדרך שלה להתאבל.........ואולי היא תהיה בסדר. 

השבוע היה לי תור שנקבע מזמן למסאז'. הכתף שלי היתה בכי רע והמסאז'יסט השקיע, כך שהיה עיסוי טוב מאד אך גם מכאיב מאד, ועוד המשכתי להרגיש את הכאב למחרת. 

בדיוק למחרת היה לי תוך אצל הפיסיותרפיסטית, שאמנם אמרה שלאור תוצאות האולטרסאונדים שהבאתי לה המצב קשה ולא בטוח עד כמה היא תוכל לעזור - לדעתה אצטרך ניתוח 😡 - אבל שהיא מאד מאד תנסה להקל מעט על המצב. זה ייקח זמן בכל מקרה, זה ברור לי. 

פניתי גם לאורתופד שהציע זריקה נוספת - והיא התחננה שלא אקבל אבל לא עמדתי בפיתוי והלכתי לקבל עוד זריקה (זה היה ביום הנאחס....הכל ביחד). שאלתי את האורתופד לגבי הפניה למומחה כתף והוא טען שרק אם זריקה שנייה (שבדרך כלל פותרת את העניין) או אפילו זריקה שלישית (שנדיר שצריכים) לא יעזרו, הוא יפנה אותי למומחה כתף, ושזה בדרך כלל באמת אומר - ניתוח. אוי לי ואבוי לי. כרגע אני עדיין בימים הראשונים שבעקבות הזריקה והחיים יפים.......נראה כמה זמן זה יחזיק הפעם, ובראשון יש לי שוב תור אצל הפיסיותרפיסטית. 

הצלחתי להיפגש השבוע גם עם 'מחברת' וגם עם 'שלהבת' שכנתי החמודה, כך שבאמת היו גם דברים נחמדים השבוע. 

בתי הודיעה שהם נשארים בבית בסופ"ש הזה, ולאור הכתף המסכנה שלי שצריכה לנוח, הסכמתי בשמחה שלא תהיה ארוחה בששי. 

בטח נקפוץ לבקר אצל הורי.

אחי ומשפחתו חזרו מ"הארמון" ביוון מלאים בנחת ומחמאות. אני שמחה שהיה להם כיף גדול. 

בעיקר אני שמחה שהדבר הזה לא קרה בזמן הביקור שלהם........

כנראה שמתי שהוא אתמול או הלילה היתה רוח חזקה, כפי שכבר הבנו שיכולה להיות שם באזור, העיפה את פלטת הזכוכית של שולחן הגינה שלנו, שברה אותה לרסיסים שחלקם הגדול מצא את עצמו במי הבריכה 🙁

איש הבריכות שהגיע הבוקר כמידי שבוע לנקות אותה, גילה את האסון - וכעת הזעקנו גם את 'לני' שתנקה מסביב ותפנה את השולחן השבור.......מסתבר שזה רעיון מאד לא טוב להניח בחוץ ריהוט גינה בעל פלטת זכוכית (בעיקר כזו שרק מונחת על המסגרת, משום מה, ואינה מחוברת). זה מתווסף לעוד כמה וכמה דברים מאד לא בטיחותיים ביוון.......שלחלקן כבר נדרשנו ותיקנו וחלקם כנראה יהיו חלק מעקומת הלמידה שלנו...........

לבסוף סיימתי את הספר "נתן ועמוס" מאת אסף ענברי - אותו סופר שכתב גם את "הספר האדום" שמאד אהבתי. אני אוהבת את הדרך שבה ענברי מצליח לכתוב רומן על אירועים היסטוריים מזוויות שלא נכתבו עד כה. 

אולי אלך אחורה לספרים הראשונים שלו...לפחות ברשת כתבו שגם הם טובים. 

אז שיהיה שקט ולא תפרוץ מלחמה....והרבה בריאות. 








יום שלישי, 7 ביולי 2026

לקראת הטיסה ליוון

שבת שקטה עברה עלינו. T אפילו לא יצא להליכת בוקר מרוב שכבר היה חם אבל אני לא ויתרתי.... וזו הפעם היחידה שיצאתי בשבת מפתח הבית. ישבנו במזגן, עם ספר וטלוויזיה ...ולא עשינו כלום. 

הדאיג אותי שהכתף שלי לא לגמרי רגועה, ושלקח בסך הכל יומיים מאז קבלת הזריקה ועד שכבר התחלתי להרגיש אותה שוב. ברור לי שיש משהו במפרק הכתף ובטוח יש משהו בהתנהגות היום יומית שלי שגורם לזה להידלק בכל פעם מחדש. אחרי יום כזה של באסה מזה שבכל זאת מידי פעם כואב, התחלתי לקחת את כדורי הוולטרן גו אקטיב (שמותר לקחת במשך שלושה ימים) וזה עזר. עד הפעם הבאה. 

נפגשתי עם 'מחברת' וזה היה ממש נחמד, והספקתי גם ללכת לספר וגם ללק ג'ל...והשארתי את היומיים האחרונים לפני הטיסה ליוון פנויים ללווייה של אבא של 'שריתה' וקיוויתי שאולי גם נספיק לנסוע לשבעה, וכמובן להתארגן ולארוז. 

סיימתי לקרוא את הספר "גוטפרוינד" מאת שאול אולמרט (הבן של...), שוב בהמלצתה של רעות אסתר, שהתחלתי להסתמך על ההמלצות בבלוג סקירת הספרים שלה לאחרונה ובינתיים לא התאכזבתי. 

בהמלצתה, שוב, הורדתי כבר שלושה ספרים חדשים - שניים מהם אמורים להיות קלילים יותר, אולי אפילו סוג "ספרי מטוסים" ואילו השלישי אמור להיות כבד ורציני יותר. נראה איזה אתחיל עכשיו. אולי, בגלל הטיסה לחופשה ביוון, אתחיל דווקא מהקלילים. 

אמרתי "חופשה" אבל אני רואה ש-T כבר גם ארגן לנו קצת "עבודה" שם, בדמות שתי פגישות עם מנהלות נכסים של וילות אחרות איתן הוא מבקש לשתף פעולה. האמת שזה רעיון מצוין לקיים קשרים עם בעלי וילות סמוכות - אליהן אפשר להפנות לקוחות כאשר אצלנו התאריכים שהם מבקשים תפוסים, או כאשר יש יותר אנשים ממה שהתפוסה שלנו מאפשרת, ולהיפך כמובן - נשמח לקבל הפניות גם מהם. 

ל-T ול'שותפנו' נכנס לקוח ייעוץ עסקי חדש, אז נראה שהם יהיו עסוקים עם זה בזמן הקרוב, וזה מאד משמח. אמנם הוא לא מתחום המסעדנות, שזו המומחיות שלהם, אבל אני מקווה שזה יילך טוב. 

הלווייה של אביה של 'שריתה' היתה עצובה אבל יפה ומרגשת. הוא היה איש מאד מיוחד ורבים דיברו עליו. זו היתה לווייה חילונית בקיבוץ, למרות שלגמרי היו כל האלמנטים של לווייה כולל כל התפילות....רק שלמשל את ה"קדיש" הקריאו גם בנותיו, לא רק בניו. חלילית ניגנה שירים שהוא אהב וכולם שרו ביחד.....היה יפה מאד. 

בסוף כנראה ניסע ל"שבעה" בדרך לשדה התעופה. 

הערב אמור להגיע מישהו שמתעניין ברכישת הצ'לו שלי, נקווה שיאהב אותו. הכלי הנהדר הזה יושב כאן שנים כאבן שאין לה הופכין, אין מי שינגן בו והוא תזכורת מתמדת עבורי שבגלל הכתף המסכנה שלי, כבר גם לא יהיה מי שינגן בעתיד. 

יום ראשון, 26 באפריל 2026

בפתחו של עוד שבוע של אי וודאות

מסתמן שאנחנו פשוט צריכים להתרגל לחיות ככה. 

באי וודאות מתמדת, לגבי אם תפרוץ שוב מלחמה או לא, ואם כן - מתי, ולמשך כמה זמן. 

בינינו, גם ככה אנחנו חיים באי-וודאות כל חיינו, רק שרוב הזמן יש לנו את האשליה של וודאות, לפחות. 

אז בצל אי הוודאות הנוכחית, החליטו 'שותפנו' ו'שריתה' שהם לא רוצים להמתין עוד - ולאחר שבוטלה חופשתם ביוון בפסח, מחר הם טסים לשם לכמה ימים וזהו. מה שיהיה יהיה. הילדים לא טסים איתם, כך שגם אם ייתקעו שם יש להם בית נהדר ונוח ונעים לגור בו, ואזור מקסים לטייל בו, וזה לא סוף העולם. האורחים הבאים שאמורים לבוא להתארח בבית מתוכננים לסוף יוני, וגם הם מגיעים מישראל - כך שאם עד אז לא ניתן יהיה לחזור ארצה, גם לא ניתן יהיה כנראה לצאת ממנה. בכל מקרה אני מקווה שיהיה להם כיף גדול שם, גם מזג האוויר אביבי ונעים עכשיו, ונקווה לטוב.

אגב העיסקה השגויה ב"ביט" פגה תוקף בששי בבוקר...ויכולתי להעביר את הכסף כמו שצריך לשכנה, ובכך תמה הפרשה המוזרה ההיא. 

הילדים הודיעו שבששי הם מוזמנים לאמא של חתני, אז לא הכנו ארוחה, ובמקום זאת הצענו לקחת את הורי להמבורגר - לכבוד יום הולדתו ה-92 הקרב ובא (מחר) של אבא שלי. הורי מאד שמחו (אחרי שאמא שלי הזכירה שסבתא שלי ז"ל היתה מתעצבנת שאנחנו חוגגים יום הולדת לפני התאריך, טפו חמסה עיגולים) וכשהצעתי גם לאחי ולגיסתי להצטרף, גיסתי הודיעה שהיא עסוקה עם אחיינית2 (צריך לחפש נעליים לחתונה ועוד שימלה - כן, מסתבר שהיום לא מספיקה שמלת כלה אחת....) אבל אחי ישמח לבוא.

בבוקר ששי עוד נסענו לקנות לאבא שלי מתנה, וכבר קנינו לשנינו גם בגדים - כי יש גם השבוע חתונה במשפחה (כמו שכתוב על ההזמנה: בכפוף להוראות פיקוד העורף) - האחיין הצעיר של גיסתי מתחתן, ובסך הכל זה היה יום ששי פורה מאד.

לאחר מכן נחנו כל שאר סוף השבוע (פרט להליכות בוקר, כמובן). 

בשבת שרי התקשרה אלי מהטלפון של בתי וסיפרה בהתרגשות שהם בוחרים מזרונים למיטות החדשות שלהם לבית החדש. היא כל כך התרגשה ושמחה שהייתה חייבת לשתף אותי, וזה ממש חימם לי את הלב. 

במהלך סוף השבוע צפינו בשלושה סרטים - שניים מהם טובים מאד והשלישי...ככה ככה.

הטוב ביותר לדעתי היה "משחק מסוכן" שראינו בסטינג טי וי (YES).

גם "איש הצללים" היה טוב (גם כן בסטינג YES). 

ואילו על "פרא" בנטפליקס אני לא סגורה...אבל לגמרי שווה לראות את שרליז ת'רון היפהפיה..וגם נופים עוצרי נשימה, בעיקר באוסטרליה וגם בהתחלה קצת בנורבגיה. למרות שהיו כמה זוויות צילום שעשו לנו קצת סחרחורת. 

אני בשלבים מתקדמים בספר "המשחק אחרון" מאת בראד פרקס ואני מאד נהנית. 

אז מצד אחד אנחנו בשיגרה רגילה לחלוטין, ומצד שני - הכל יכול להתהפך תוך שנייה. וככה הם חיינו. 

יום שישי, 10 באפריל 2026

אז מה עכשיו?

התחלתי לכתוב פוסט מאד לא אופייני לי, שבו אני משטחת את תחושותיי לגבי הסכסוך הישראלי ערבי, וגם לגבי הדמוקרטיה שלנו - או בכלל, המדינה היהודית דמוקרטית שלנו. אבל אני תקועה שם אז זה עדיין בשלבי הרהורים ובינתיים אמשיך בנושאים הרגילים שלי. האישיים. צר עולמי כעולם נמלה, כבר אמרה רחל המשוררת

אז שוב בבת אחת נגמרה המלחמה, הבית שלי התרוקן - ובצירוף מקרים מוצלח גם נוקה, כי זה היה בדיוק ביום של העוזרת, ופרט לערימות של כביסה (מצעים ומגבות) פתאום אין לי הרבה עבודה. 

היתה תכתובת משעשעת ביני לבין בתי היום כאשר כל אחת מאיתנו מצאה בכביסה גרב אחת..........של חכמוד או של נשמותק











בתי ומשפחתה נהנים מאד לחיות שוב בביתם, והנכדים שלי כבר הלכחזרו היום לבית הספר. שרי הלכה בהתרגשות רבה ובשמחה, חכמוד התלבט אם ללכת כי בדיוק היום החליט וועד ההורים של בית ספרו לשבות כי בית הספר עדיין לא ממוגן (כן, גם אחרי כמעט שלוש שנות מלחמה כזו או אחרת)...בסוף הוא הלך אבל בתי בטוחה שהוא יקטר לה על זה בלי סוף כי כנראה רוב התלמידים בכל זאת נשארו בבית. היא לא אמרה כלום לגבי נשמותק אז אני די בטוחה שהמתוק הזה פשוט קם והלך לבית הספר בלי לעשות עניין....

אז מצד אחד שקט ונקי ומסודר וסדר היום שלנו מוכתב רק על ידי דברים שאנחנו רוצים לעשות, ומצד שני אני קצת מתגעגעת אליהם. ונראה לי שגם מיינקוני. 

התחלתי שני ספרים שאת שניהם אני מתקשה להמשיך לקרוא - על אחד מהם אני כותבת בפוסט הבלתי גמור ההוא על הסכסוך, ואני לגמרי לא בטוחה שאסיים לקרוא אותו בכלל - זה קשה לי מדי. והשני הוא דווקא טוב אבל אין לי סבלנות אליו. נראה לי ששוב אני במוד של איזה ספר מטוסים קליל, ממש צ'יק פליק שכזה...אסקפיזם מהסוג הרדוד ביותר. נראה. 

הודענו לבתי שאנחנו לא מארחים בששי הקרוב - לא כדי לנוח מהם אלא כדי לנוח מהאירוח עצמו. היא לגמרי הבינה והסכימה. אבל שוב - אני קצת מתגעגעת להיות איתם. 

אל על הודיעה שהיא בהדרגה חוזרת ללוח הטיסות הרגיל שלה, ואולי עד מועד הטיסה המתוכנן שלנו במאי נוכל באמת לטוס אל בני. לגבי יוון אולי בכל זאת ננסה למצוא כרטיסי טיסה כדי לנסוע עם המשפחה של בתי....אם המחירים יהיו יחסית שפויים. נראה. 

כשנסענו היום לקניות הכבישים עדיין לא היו עמוסים וגם בחנויות לא היו הרבה אנשים. בנוסף חלק מהמדפים היה די ריק......בקיצור ייקח עוד זמן לחזור מהמלחמה / חג. 

לפחות את הפעילות הגופנית לא הצטרכנו להפסיק בשום שלב..........וזה תמיד עושה לנו טוב.  

בגיזרת ישראבלוג היתה לי התכתבות ערה עם התמיכה של האתר והרבה מאד תקלות טופלו ותוקנו - נראה שהם עובדים על זה במרץ ועם הרבה מוטיבציה. זה נחמד. הרבה בלוגרים שפעם נהגתי לקרוא ולהגיב אצלם מתחילים לפרסם פוסטים, נראה אם יתמידו. והרבה הגיבו לפוסט הבודד שלי. זה נחמד מאד. אולי באמת אנסה שוב לפרסם כאן ושם במקביל...נראה אם זה משהו שאוכל לתחזק לאורך זמן. 

יום שני, 16 בפברואר 2026

קיץ בחורף

אני אפילו לא מנסה להיזכר אם כבר היו לנו חורפים כאלה ומתי בדיוק היו ימים כל כך חמים בפברואר. אני די בטוחה שהיו. 

היה איזה יום בשבוע שעבר שבו הטמפרטורות כאן היו מעל לשלושים ואצל בני בבוסטון היה מינוס 17! זה פער די מטורף. 

העוגיות אמסטרדם ש-T אפה יצאו נהדר וכל הארוחה היתה טעימה וכיפית, אבל באמת הרגשנו בחסרונה של שרי. 

בסוף לא רק שהיא כן ישנה כל הלילה אצל החברה, היא עוד נשארה אצלה עד הצהריים. בקיצור מסיבת הפיג'מות הראשונה שלה אצל חברות הוכתרה כהצלחה מסחררת. 

בששי שכחתי לספר שכאשר T הדליק את התנור כדי להכניס את אחת התבניות, כל הבית התחיל להתמלא עשן - עשן סמיך כזה של שמן שרוף. מסתבר שמשהו נשפך בתנור בפעם הקודמת שהוא השתמש בו, לא שמנו לב ולא ניקינו את זה, ועכשיו נאלצנו כמובן לנקות ולקרצף ממש לפני השהגיעו האורחים. מילא, לא נורא. קורה. 

בשבת עשינו את הליכת הבוקר באובך הנוראי שהיה, עם המון אבק באוויר - לא בדיוק מזג אוויר בריא להיות בחוץ ולעשות פעילות גופנית, אבל לא רצינו לוותר על זה. במשך שאר היום נשארנו בבית עם החלונות סגורים. 

סיימתי את הספר "בליינד דייט" - וכמובן שהבנתי די מהר (אפשר לומר, כמעט מההתחלה) את הטוויסט הצפוי בעלילה, אבל עדיין נהניתי ממנו מאד. נראה מה לקרוא עכשיו. 

בראשון ביקרתי אצל 'אורה', שהשתחררה מהשיקום (לאחר שנותחה פעמיים לאחר ששברה את עצם הירך) וחזרה הביתה ולכלבתה המתוקה. היא עדיין לא מאה אחוז בסדר אבל היא משתפרת. היא באמת חזקה ועם מוטיבציה גבוהה, ואמנם יש לה תמיכה משכנים, חברים וקצת מהילדים שלה (לא הרבה) אבל בגדול היא די לבד. ומסתדרת. באמת כל הכבוד לה. 

עוד השבוע טיפלתי סוף סוף בציפרניים אצל מישהי שעושה רושם הרבה יותר מקצועי מאשר זו שעבדה אצל הספר שלי (ובינתיים כבר לא עובדת אצלו), וגם ביקרתי במספרה - כך שאני מטופחת ומסודרת כמו שאני אוהבת. 

אחר הצהריים אנחנו מתכננים לבקר אצל בתי - כנראה לא נראה אותם עד שנחזור מיוון - אנחנו מתכננים לבלות בבית שם את כל השבוע הבא. אני מצפה כבר לפגוש את שרי ולשאול אותה איך היה אצל החברה בששי שבת. 

היה קטע מצחיק כשלא תפסתי את הקט-סיטר שלנו - הבן של השכנים - לא בוואטסאפ ולא בטלפון - וכששאלתי את השכנה, אמא שלו, אם הכל בסדר, היא כתבה שהתקלקל לו הטלפון והוא מנוטרל עד שיגיע הטלפון החדש שהם הזמינו לו. בכל מקרה היא אמרה שהוא זמין לטפל במיינקוני בשבוע שנהיה ביוון, ואני הצעתי להשאיל להם טלפון שהיה לנו בבית (לאחר שבשנה שעברה שדרגנו לטלפונים חדשים יותר) והוא בא בשמחה לקחת. זה יסגור לו את הפינה עד שיגיע לו המכשיר החדש. 

אז כרגע בא לי להעלות תמונות מתוקות עדכניות של מיינקוני..........




וגם להשוויץ עם כמה מיצירותיו האחרונות של T מאפוקסי

שעון עומד


בקבוקון


כלי לנר


קערה


לטאה


ידיים


שעון קיר


תמנון



יום שלישי, 10 בפברואר 2026

שבוע שגרתי

שמתי לב שלא כתבתי שבוע שלם, וכשניסיתי להיזכר מה בעצם קרה השבוע - הבנתי שהוא היה די רגוע ושגרתי.

היה אמנם ל-T התקף כאב נוסף בתחילתו - כלומר חמישה ימים אחרי ההתקף החזק של השבוע שעבר - אבל הוא הוגדר על ידו כ"בינוני". 

לא זוכרת אם סיפרתי כאן, שמאז שהורי עשו מנוי לעיתון "ידיעות אחרונות" הם התחילו לקבל ספר במתנה כל חודש. בדרך כלל אלה "ספרי מטוסים" אבל מידי פעם אמא שלי דווקא אוהבת, ומעבירה לי לאחר שסיימה - ובאמת יצא לי כבר לקרוא ספר או שניים שהעבירה לי שהיו לא רעים. מסוג הספרים שבשנתיים האחרונות יש לי סבלנות אליהם. לאחרונה התחלתי לקרוא אחד מהם, ספר בשם "בליינד דייט" מאת קתרין סנטר, שהתברר שלפני כמה שנים כבר קראתי ודי אהבתי ספר אחד שלה - "צעדים קטנים של אהבה" (או HOW TO WALK AWAY, קראתי אותו אז באנגלית במקור). 

התחלתי לקרוא והספר דווקא תפס אותי מייד, אלא ששני דברים היקשו עלי: ראשית, מדהים עד כמה התרגלתי לקרוא בטלפון ספרים דיגיטלים. לא נוח לי להחזיק את הספר המודפס. אני חייבת להדליק אור במיוחד כדי לקרוא כי הוא לא מואר מבפנים. אפילו להפוך את הדפים כבר לא נוח לי. זה מרגיש ממש מוזר. והדבר הבא שמפריע לי, שתמיד הפריע לי, הוא שתוך כדי קריאת התרגום העברי, כל הזמן אני "שומעת" איך המשפטים האלה היו כנראה נשמעים במקור באנגלית. מסתבר שקצת איבדתי את הסבלנות של קריאת ספר מתורגם - אלא אם אין ברירה כי המקור נכתב בשפה שאינני מבינה. בסופו של דבר, באמצע הספר, נשברתי והורדתי את המקור באנגלית לטלפון..........

נפגשתי פעמיים עם 'מחברת', שעוברת תקופה לא פשוטה עם בעיות בריאות של הבת שלה, וגם נפגשתי עם שכנתי 'שלהבת' - שלאחרונה אנחנו קובעות ביומן ומצליחות להיפגש פעם בחודש/חודשיים וכיף לנו עם זה ממש. לפני כן תמיד רצינו להיפגש אבל איכשהו הזמן היה בורח לנו - בעיקר היא זו שעסוקה מאד - ועכשיו שאנחנו קובעות מראש ביומן זה מצליח לנו וזה משמח מאד. 

את הארוחה המשפחתית ערכנו השבוע בשבת כי בתי ומשפחתה היו מוזמנים לאמא של חתני בששי בערב. בסוף זה בוטל בגלל אחותו הקטנה שברגע האחרון הודיעה שיש לה תכניות אחרות, אז הם נשארו בששי בבית. חמותה של בתי אמרה שזה יידחה לשבוע הבא, אבל כשבתי שאלה אותה אם בטוח האחות הקטנה זמינה - לא התקבלה תשובה. זה נראה לבתי מעט מוזר....אבל אני מקווה שלקראת יום רביעי הם כן יידעו אם הם הולכים אליהם או באים אלינו.

בכל מקרה הם באו בשבת בצהריים וגם הורי הגיעו, והיה מאד נחמד - פרט לעובדה שכאשר באים בשבת בצהריים הביקור איכשהו תמיד הרבה יותר קצר. כנראה ממהרים לשנ"צ של שבת.......אבל האיכות פיצתה על הכמות (כלומר על משך זמן הביקור) וכולנו נהנינו מאד. 

בראשון על הבוקר פגשנו את בתי, חתני וגם אחיינית-T2 (בתו האמצעית של אחיו של T שהיא מעצבת פנים) בדירה החדשה שלהם למעבר ראשוני עם הקבלן, לוודא שהכל בוצע לפי רצונם ודרישותיהם. הם שכרו את שירותיה של אחיינית-T2 ומאד מרוצים מהעבודה איתה. זו היתה הפעם הראשונה שמי מאיתנו ראה את הדירה. זהו בניין שעבר "פינוי בינוי" - כלומר בניין ישן שנהרס לגמרי ונבנה מחדש - בעצם בניין חדש. הבניין יפה מאד וגם המיקום שלו מצוין (רק ברור שתהיה לנו שם בעיית חניה, כמו בחלקים רבים של הרצליה), הגימור מעולה וגם הדירה יפה מאד, מוארת ומאווררת, עם נוף מרהיב שמשקיף על כל העיר ומגיע (ביום של ראות טובה) עד הים. 

היינו נהנים יותר כמובן לו היו כבר מצליחים למכור את דירתם הנוכחית - באמת שאין לי מושג מה יהיה עם זה, לדעתי הם כבר צריכים לרדת עוד במחיר, לפרסם "חייבת להימכר" וכדומה......כי הזמן אוזל. אבל כרגע זה מה שיש. 

אתמול אחר הצהריים בתי עברת את בדיקת ה-MRI שרופאת האף אוזן גרון ביקשה. נדמה לי שלא סיפרתי כאן על הסוגייה החדשה הזאת של בתי - על הירידה המשמעותית בשמיעה שלה ושהיא בנוסף סובלת מטנטון רציני. 

בבדיקת השמיעה בישרו לה שאכן יש ירידה משמעותית, בעיקר באוזן ימין, בשמיעה, וטענו שהטנטון נוצר על ידי המוח כסוג של "פיצוי" על אובדן ההשמיעה של הצלילים הגבוהים, או משהו כזה. הם טענו שהיא חייבת להתחיל להשתמש באופן קבוע במכשיר שמיעה מאד ספציפי, שגם מטפל בטנטון, וכמובן שזה מכשיר שרק הם מוכרים, ושלא מסובסד על ידי קופת החולים. 

לאחר בירור בתי גילתה שכל אחד במדינה יכול לקבל כ- 3000 ש"ח עבור כל אוזן מקופת החולים, אלא שזה רק כאשר רוכשים את המכשיר במכון עם הסדר עם הקופה. למכשיר הספציפי הזה אין לקופת החולים הכללית (בה בתי מבוטחת) שום הסדר (ולדעתה אין להם הסדר עם אף קופה), ועד כמה שהיא הצליחה להבין - אין להם מסלול החזר עבור מכשירים שנקנו באופן פרטי. בנוסף, גם אם היא תקבל החזר, עדיין מחיר המכשיר שהם טוענים שהיא זקוקה לו גבוה כל כך שהיא בכל זאת תצטרך להוסיף עוד כ-9000 ש"ח. וכל זה בנוסף על עוגמת הנפש שהיא חווה מעצם הקביעה שהיא תצטרך להתחיל להשתמש במכשיר שמיעה. 

בכל מקרה היא קודם כל פנתה לרופאת אף אוזן גרון פרטית (שגיסתי המליצה לה) וההיא שלחה אותה לעוד בדיקת שמיעה וגם ל-MRI כאמור. ואז נראה מה הלאה. 

בזמן שחתני הסיע אותה לבדיקה, אנחנו נשארנו עם הילדים - כלומר עם שרי בעיקר - שיחקנו וציירנו ו-T גם הכין ארוחת ערב מקורית: בייגלס אמריקאים עם סלמון מעושן וגבינת שמנת. ככה סתם הוא החליט שבא לו לנסות להכין בייגלס - בפעם הראשונה בחייו. וזה יצא מושלם. טעים ונימוח ו.....לא נשאר לבתי וחתני אפילו פירור עד שהם חזרו הביתה. 



יום שבת, 10 בינואר 2026

לקראת הטיסה ליוון

השבוע נפגשתי עם 'קלי' ו'שני' - בדקתי ומצאתי שלא נפגשנו שלותנו יחד מאז נובמבר 2024 - אז השמחה על הצלחתנו להיפגש היתה גדולה כפליים. אכלנו צהריים במסעדה שנסגרת בשלוש וחצי באמצע השבוע, ומצאנו את עצמנו יושבות שם לבד כאשר סביבנו כבר מנקים ומעלים את הכסאות על השולחנות...היה קשה להיפרד. ובתקווה שהמפגש הבא לא יהיה בעוד מעל לשנה. 

שוחחתי בטלפון עם 'החתולה' לגבי החבר מהצבא, והתברר לי שאכן היא לא הכירה את הצד "החופר" שלו, וצחקתי כאשר היא "לקחה אחריות" על כך שקישרה בינינו. 

כיון שאנחנו טסים היום ליוון, לא תכננו לארח בששי, וחשבנו להתארח אצל בתי לארוחת ששי - אבל אז חתני וחכמוד חלו, ונשארנו בבית. אחר הצהריים ביקרנו אצל הורי, שנראו ממש בסדר, יחסית. אמא כבר הצהירה שהיא בעצם לא מאמינה בפיסיותרפיה ושהשיפור במצבה קורה פשוט בגלל הזמן שעובר. בסדר, אמא. מה שתגידי. 

נראה שביוון מעט יותר קר מאשר כאן אבל עדיין לא משתווה למזג האוויר באזורים אחרים של אירופה: אחי נתקע בפריז בדרך לעיר אחרת בצרפת כדי להרצות הכנס..וכמעט לא הגיע לכנס. בסוף הגיע באיחור, ולמזלו מישהו התחלף איתו בשעת המצגת, כך שיכול היה להרצות מאוחר יותר. 

סיימתי ספר מאת אמילי אוורט בשם All that life can afford - שמצאתי ברשימת "מועדון הספר של ריס ווית'רספון", משם לקחתי מספר פעמים המלצות לספרים בזמן האחרון. כרגיל בספרים שיוצא לי לקרוא בזמן האחרון זו לא ספרות מופת או כתיבה עמוקה או משהו כבד שכזה, אפילו אפשר לקרוא לו סוג של ספרות נוער (למרות שמדובר בבחורה באמצע שנות העשרים לחייה, בעצם זה נוער).

שוחחתי עם 'שריתה' לגבי הספר "טיפול בשתיקה" עליו היא המליצה, והתברר שהיא מאד אהבה אותו. אולי אמליץ לאמא לקרוא אותו גם ולתת את חוות דעתה. 

אז הכל מוכן לטיסה, 'שריתה' תיקח אותנו לשדה התעופה - כי היא החליטה להצטרף אלינו רק לקראת אמצע השבוע, כדי לא לפספס יותר מדי עבודה. ארזנו לשם שינוי מזוודה אחת גדולה לשנינו, ובה גם כל מיני אביזרים וקישוטים לבית...וזהו. בתקווה שיהיה ביקור מוצלח, שנשלים את כל משימותינו וגם נהנה מסוג של חופשת חורף בבית הנופש החדש שלנו. 

יום שבת, 20 בדצמבר 2025

"צ'ילבות" ברכבת

השבוע היו לנו כרטיסים להצגת "צ'ילבות" בתיאטרון הקאמרי, ובהצעתו של 'שותפנו' החלטנו לנסות לנסוע לתל אביב ברכבת, במקום לעמוד בפקקים עם הרכב גם בכבישים וגם בכניסה ויציאה מהחניה. 

לי אישית איכשהו יצא לנסוע פעמיים ברכבת במהלך השנים האחרונות - בעצם "השנים האחרונות" זה לא מדויק...זה היה די מזמן כבר. אבל T לא נסע ברכבת ....לא זוכרת ממתי. 

לא היה לנו "רב קו" ולא שום דבר כזה. התקנו MOOVIT בטלפונים שלנו וניסינו להעלות פרופיל של אזרח ותיק - אבל הוא לא הצליח לאשר את אמצעי הזיהוי שהעלינו. 

בתחנת הרכבת שבה עלינו לא היה פקיד שימכור לנו כרטיס על סמך תעודה מזהה (בדיעבד התברר שלו היינו מגיעים מכניסה אחרת של התחנה שם כן היה פקיד), אז מה שעשינו בסופו של דבר הוא שאני שילמתי מחיר מלא (במקום חצי מחיר, כאישה בת 66) ואת T העביר עובד הרכבת - שראה עליו והאמין לו שהוא בן 68 - בחינם. כן, זה מצחיק אבל בגלל שאני נראית צעירה, אני עדיין צריכה להראות תעודה מזהה כאשר אני מזדהה כאזרחית ותיקה. 

כשהייתי באמת צעירה, בשנות העשרים לחיי, נשואה ואמא לילדים, אני זוכרת כמה פעמים ששאלו אותי אם "אבא בבית"....

בכל מקרה הנסיעה ברכבת היתה טובה וחלקה, בהלוך ירדנו בתחנת "סבידור" (מה שבצעירותי קראנו "רכבת צפון") והלכנו כעשרים דקות ברגל לתיאטרון. בחזור כבר הלכנו לתחנת "השלום" במשך רבע שעה. להערכתי בסך הכל הלוך ושוב חסכנו לפחות שעה בנסיעה וכניסה/יציאה מחניון. לפחות. 

ההצגה עצמה היתה נהדרת והשחקניות - מיה לנדסמן ומרים זהר - היו פשוט מעולות. צחקנו כמו שמזמן לא צחקנו, וגם התרגשנו. היה בהצגה הרבה הומור אבל גם לא מעט עצב. מדהים לראות את מרים זהר בת 94 (בגיל של אמא שלי פחות או יותר) על הבמה, מלאת חיים וכשרון ואנרגיה. ומיה לנדסמן פצצת אנרגיה מוכשרת בפני עצמה. גם שאר השחקנים היו בסדר, אבל השתיים האלה מן הסתם גונבות את ההצגה.

אגב, כשהורי ראו את ההצגה לפני כמה חודשים (הם נסעו עם 'האחוזה')  הייתי צריכה להסביר להם מה זה בכלל צ'ילבות...אני תוהה אם ילדים היום בישראל בכלל מכירים את הביטוי. 

בקהל לפנינו ישבה חלק מצמרת המשטרה באותו ערב - המפכ"ל והדובר וגם ראש לה"ב 433........ואולי היו עוד שלא זיהינו. כלומר, ש-T לא זיהה. כי אני לא זיהיתי ממילא אף אחד מהם. אינני זוכרת אם כבר סיפרתי כאן שיש לי בעייה רצינית ב"תוכנת זיהוי הפנים" הפנימית שלי. אני צריכה לפגוש או לראות מישהו הרבה פעמים לפני שאצליח לזהות אותו, ובטח אם זה מחוץ להקשר (למשל להיפגש ברחוב כשאני רגילה לראות אותו רק במקום העבודה, למשל, או כשחקן בקולנוע...).

בקטע מן ההצגה אומר ידיד של הדמות הקשישה שמשמש לה גם כמאמן כושר - "אם שום דבר לא כואב סימן שאת מתה". אז אני לגמרי חיה, והכל כואב לי. הכתף, הגב....הבוקר גם כואב לי הראש משום מה. וקצת דלוקות לי העיניים. בקיצור - לא במיטבי. מקווה שאני לא "מבשלת" עוד איזה וירוס. 

השבוע נשמותק עדיין היה חולה, בתי החלימה בהדרגה ושרי כבר היתה לגמרי בריאה. קבענו ארוחה משפחתית להערב, במקום ששי בערב, לוודא שכולם אכן כבר בריאים ואף אחד אחר לא נדבק. 

הורי לא יגיעו כי בנוסף לכל הצרות אמא נפלה השבוע ונחבלה. אמנם בהתחלה היא לא הרגישה כלום, וכמובן גם לא הזכירה זאת בשיחות שלנו, אבל יומיים אחרי הנפילה התחיל לכאוב לה מאד הישבן השמאלי, וממש קשה לה ללכת. בישיבה ובשכיבה לא כואב בכלל, ולכן אנחנו כרגע לא חושדים שנשבר או נסדק משהו - אבל זה מדאיג בכל מקרה. היא עצמה הודיעה שהיא תתן לזה שבוע ואם זה לא יתחיל להשתפר אפילו במעט, היא תלך לעשות צילום רנטגן. 

השבוע כאשר T נסע לטיפול שלו וקיטר על ההתקפים שסבל מהם בשבוע האחרון, הרופא/כירופרקט דווקא אמר שהוא רואה שמצבו מאד השתפר ושהוא מאמין ש-T ייפטר מהתקפי הכאב האלה. הלוואי. T אמר לו שהוא די מיואש.....

מיינקוני ממשיך להיות בסדר, בלי פרכוסים ומאד מאד מפונק ומתוקי. הלוואי הלוואי שמצאנו את הנוסחה שתעזור לו לחיות בלי התקפים............

סיימתי לקרוא את "טיפול בשתיקה" ואני יכולה לסכם שבסך הכל הספר הזה עיצבן אותי. גם הדרך שבה הסופרת בחרה לספר את הסיפור - תחילה מנקודת ראותו של הבעל, אבל בגוף שלישי, אחר כך תוך שילוב נקודת ראותה של האישה - אבל בצורת מכתב, בגוף ראשון - ובסוף בסוף עוד השחילה כמה שורות בגוף ראשון מנקודת ראותה של הבת....לא רוצה לעשות יותר מדי ספוילרים אבל זו הפעם היחידה שקולה של הילדה הזאת בכלל נשמע ולדעתי לגמרי לא התאים לדחוף אותו לשם אחרי האופן שבו כל הסיפור הזה סופר. 

אבל מה שבעיקר עצבן אותי היא העלילה עצמה. עיצבנה אותי התקשורת בין בני הזוג (או יותר נכון העדרה) וזו שבינם לבין בתם, לבין חבריהם, לבין בני משפחתם, ולבין העולם החיצון בכלל.....אני יודעת שזה שיפוטי מצדי ולא הוגן.

אני יודעת שרוב האנשים לא מצוידים בכלל בכלים כדי להתעלות מעל לתגובות האוטומטיות שלהם, לא ביחסי זוגיות ולא בהורות. אני יודעת שרוב האנשים נמנעים מלהיעזר באחרים, לא באנשי מקצוע ולא בחברים. אבל זה מתאים יותר לדעתי להורים בגילם של הורי, וכאן מדובר על זוג שאמור להיות בערך בגילי, אולי אפילו מעט יותר צעירים. טוב, לא משנה. הייתי אולי שמחה שעוד מישהו יקרא את הספר ויחווה את דעתו כקונטרה לדעתי..... אני יודעת ש'שריתה' המליצה לי על הספר אבל אני לא בטוחה שהיא עצמה קראה אותו. יש לה נטייה להמליץ על ספרים שאחרים המליצו לה בלי לבדוק בעצמה. חוץ מזה כבר הבנתי שלפעמים הטעם שלנו שונה. 

בכל מקרה אנחנו עכשיו במטבח מתכוננים לארוחה הערב...נדליק נר שביעי של חנוכה ונחבק את המתוקים שלנו. 

חג אורים שמח. 

@כל הזכויות שמורות לאתר www.picshare.co.il


יום שלישי, 16 בדצמבר 2025

חנוכה עצוב

הטבח בסידני בדיוק בנר ראשון של חנוכה הכניס אותי לדכדוך עוד יותר גדול מהרגיל. 

כן, הכתובת היתה על הקיר, כן היו אזהרות..... והנה, אירוע כל כך יפה וחביב, הדלקת נר חנוכה ראשון על חוף הים - כי בחצי הכדור הדרומי זה קיץ עכשיו - מאורע שמתרחש בכיף כל שנה, הפך לאירוע אכזרי עצוב ומדמם. 

יש רוע בעולם. נכון שכאשר מחטטים קצת לעומק אפשר למצוא אצל כל "מחבל" כזה סיבות אישיות פסיכולוגיות מדוע בחר בדרך הזו.......אבל בסופו של דבר הביטוי של כל זה הוא רוע. 

ולא, אין באמת מקום "בטוח". לא בישראל, לא בשום מקום. והטרור השיג בדיוק את מטרתו - ממשלת אוסטרליה ביטלה את כל האירועים של חנוכה באוסטרליה השבוע ובתי חב"ד יוותרו סגורים. הרי זה בדיוק ההיפך ממה שהייתי מצפה מהאוסטרלים לעשות. הם היו צריכים להגיד - צאו, תחגגו, תראו להם ששום דבר לא יעצור אתכם - ואנחנו לוקחים על עצמנו להגן עליכם. אבל לא........

בעולמנו הקטן והאישי השבוע שרי המשיכה להיות חולה, כולל דלקת באוזן וקבלת אנטיביוטיקה - כי זה מה שתמיד קורה לה כשהיא חוטפת וירוס כלשהו - למה למה למה לא עשו לה ניתוח כפתורים? ....לדעתי עדיין אפשר. אבל משום מה הם מעדיפים בכל חורף להעביר אותה את הסבל המיותר הזה. 

בכל מקרה בתי נדבקה ממנה וגם היא בילתה את הימים האחרונים עם חום במיטה. שרי כבר הבריאה ובתי התחילה להתאושש ואז נשמותק העלה חום ונשכב גמור במיטה. בתי טוענת שזה בוודאות שפעת. אפילו לא טרחתי לשאול אם הם התחסנו, כי אני די בטוחה שלא.

כיון שהורי החליטו גם הם שלא בא להם לצאת מהבית, אז היה לנו ערב ששי שקט לעצמנו. זה דווקא נחמד לפעמים. צפינו בסרט בשם "מהלכת באפילה" בנטפליקס, אודות המחתרת הבאסקית בספרד לאחר נפילת פרנקו. אנחנו אהבנו, למרות שראיתי אחר כך שאין לו ציון גבוה ברשת. 

היה השבוע איזה רגע לא נעים עם המטפלת החדשה של אבא שלי, שלא רצתה לקחת חופש בחגים. עובדים זרים בסיעוד נדרשים לבחור עד תשעה ימי חג שנתיים שבהם מותר להם לצאת לחופש בלי להוריד להם ימי חופש על כך. מצד שני, אם הם עובדים ביום הזה יש לשלם להם כמו בשבת - 150%. המטפלת הקודמת שמחה מאד לקחת חופש בחגים שלה, ואף "שיחקה" עם התאריכים (בניגוד לעצתי אבל בהסכמתו של אבא) והיתה יוצאת לחופש כשנוח לה, ולא בחג עצמו. מילא, להורי זה לא הפריע. בכל מקרה הנוכחית גם ככה מבואסת מכך שאינה עובדת בשבתות - כל מה שהיא רוצה זה כמה שיותר כסף, כדי לשלוח הביתה למשפחתה. וזה מובן. אבל אבא שלי לא ממש רצה לשלם לה על תשעה ימי חג........

בסופו של דבר אבא החליט שתשעה ימים של 150% שכר בשנה זה עדיין הרבה פחות מאשר לשלם את כל השבתות....ושהוא מרוצה ממנה מאד וחבל לו להפסיד אותה, אז נכנע. ככה זה היום, חסרים עובדים זרים טובים ואלו שישנם יכולים פחות או יותר לדרוש מה שהם רוצים. 

בגיזרת הבריאות אבא חלש אבל נראה שהגב הפסיק לכאוב ומידי פעם הוא כן מצליח להתעמל קצת. בנוסף אין לו שום בעייה להתעסק כרגיל עם המחשב, לשמוע את הפודקסטים שלו, לצפות בסרטים וסדרות עם אמא.....השיגרה הברוכה שלהם. וטוב שכך. 

ביקרנו אצלם בשבת בבוקר. כמובן שהצלחתי להיכנס עם אמא לויכוח על מדוע היא מסרבת ללכת לבדיקה אצל רופא אף אוזן גרון כי היא כבר ממש לא שומעת כלום. ניסיתי להציע לה שאולי, כמוני וכמו אחי, יש לה גם הצטברות של שעווה, שהניקוי שלה הוא פשוט יחסית ואולי זה יעזור קצת. נכון שהיא באמת מתחרשת, אבל חלה כזו התדרדרות בזמן כה קצר - שאני חושדת שלא סתם התחרשות. על מכשיר שמיעה היא בכלל מסרבת לשמוע. אני מצרפת את זה לשיעול הכרוני שגם בו היא מסרבת לטפל.......וקבלתי אמא עצבנית והודפת. למחרת היא התנצלה, כדרכה. "אני חרא של בן אדם, נכון?" היא פתחה את שיחת הטלפון היומית שלי אליה. כן, ברור, צחקתי איתה. הבנתי - עלי לעזוב אותה לנפשה. היא הצליחה להגיע כמעט לגיל 94 ...מי אני שאנדנד לה? 

התבאסתי השבוע גם ממספר התקפים שהיו ל-T השבוע, בניגוד לשבועות האחרונים שהיו יחסית ללא התקפים או עם התקפים קלים. אני תוהה אם יש גם פן נפשי להתקפים האלה.........התקף חזק....ואז שניים בינוניים יום אחרי יום...אז מה עשינו בזה? מדוע המטפל מכריז שיש שיפור רציני במצב הגוף? 

לעומת זאת מיינקוני בלי התקפים כבר מעל לשבוע. די בטוח שזה בזכות הכדורים שהוא מקבל. הלוואי שזה באמת מה שיעזור לו. 

חברתי 'אורה' ששברה את עצם הירך עברה עוד ניתוח השבוע, "רה קונטרוקציה" היא אמרה שזה נקרא. גיבורה הבחורה הזאת. אני מקווה שהפעם ההחלמה והשיקום שלה ישאו פרי. 

בינתיים גם T וגם אני התחלנו ללמוד יוונית דרך אפליקצית DUOLINGO. האמת שזה נחמד מאד ואנחנו מתקדמים יפה. 

מצד אחד קשה להתרגל לכתב, ששונה כמובן מהאלף בית הלטיני אליו אנחנו רגילים, אבל מצד שני יש הרבה מילים שנשמעות מוכרות, כי מסתבר שהיוונית היתה הבסיס ללטינית ולטינית היא הבסיס לרוב השפות שאנחנו מדברים (שאינן עברית). אנגלית, צרפתית, ספרדית, איטלקית.....כמובן שלא הונגרית. הונגרית זה משהו אחר. דומה אולי רק לפינית. 

עוד תחביב שבינתיים אני מצליחה להתמיד בו זה לימוד נגינה על פסנתר. הורדתי אפליקציה בשם SIMPLY PIANO ואני משתדלת לנגן בכל יום, לפחות עשר דקות אבל בשאיפה לחצי שעה.

לאחר שהתייאשתי מהנגינה בצ'לו ובגיטרה - בהם ניגנתי בצעירותי - בגלל המצב של הכתף שלי, החלטתי לנסות את הפסנתר - שאמנם לא מקשה על הכתפיים אבל התברר שלא פשוט לי עם הגב. כדי לא לוותר גם על זה, אני לובשת חגורת בטן בכל פעם שאני מתיישבת לנגן וזה מאד עוזר. 

למרות שלכאורה למדתי לנגן על פסנתר בילדותי ואני גם קוראת תווים, החלטתי להתחיל עם האפליקציה ממש מהבסיס, ואני מאד נהנית. 

אני מתקדמת בספר "טיפול בשתיקה" ועדיין לא יודעת לומר אם אני ממליצה עליו או לא. אעדכן בהמשך. 

שוחחנו עם בת דודי מאורגון בסוף השבוע - וואי, היא מופיעה יותר ויותר בבלוג ואולי הגיע הזמן שאמצא לה כינוי? - היה כיף כרגיל לדבר ולהתעדכן וגם לתכנן להיפגש מתי שהוא ביוון. ואז התברר שבמאי, באזור התאריכים שאנחנו בדרך כלל מבקרים אצל בני, הם יהיו כמה ימים בוושינגטון (די.סי) בביקור אצל בתם, שעובדת עבור איזה סנטור/ית (לא זוכרת מי עכשיו בדיוק). תוך כדי שיחה גילינו שגם בנו של בן דודי מאוסטרליה (אחיה) יפגוש אותם שם, לאחר שייסיים התמחות בת שלושה חודשים בחברה בתחום הרובוטיקה בטקסס. אז אולי נצטרף אליהם שם גם אנחנו........

שריתה מתאוששת מניתוח העפעפיים שלה וכרגע אם לא יחול שינוי אנחנו מתכננים לטוס איתם לבית ביוון באמצע ינואר. בנוסף הזמנו טיסות בסופ"ש של יום העצמאות לבלות בבית ביוון עם בתי והמשפחה. הטלתי על בתי ועל בני משימה לסכם ביניהם מתי מתאים להם להיפגש שם בבית ביוון בקיץ, כדי שנוכל לשריין את התאריכים האלה (ולא להשכיר אותו במועד זה). שותפנו ושריתה הזמינו טיסות לעצמם ולבת והארוס שלה לבלות שם בפסח. הם מקווים שגם הבן יוכל להצטרף אליהם אבל הוא בצבא ולא יכול לדעת מראש אם הוא יהיה פנוי בתאריכים האלה. 

בכל שאר הזמן אנחנו מקווים להשכיר את הבית באתרי השכרה לטווח קצר כמו AIRBNB, VRBO, BOOKING ועוד - ו-T עובד חזק על הנושא הזה. מה שחסר הוא בעצם צילום מקצועי של הבית, אותו נעשה לאחר שנסיים לעצב אותו. בתקווה שזה יקרה במהלך הביקור שלנו בינואר. אפשר לומר שכל מה שהזמנו לבית כבר הגיע, פרט לכמה פריטים חסרים מאיקיאה, שאותם פשוט בקשנו לבטל ולקבל עליהם החזר כספי, ונקנה אותם בנפרד במקום אחר. 

T בודק כרגע אופציה להוסיף חימום לבריכה, כך שניתן יהיה להשתמש בה גם בעונות המעבר. האמת שאני זוכרת שגם בקיץ המים בה היו קרים, גם כשבחוץ היו 40 מעלות. 

לבסוף, בתי וחתני הבינו שהם לא מצליחים כרגע למכור את הדירה שלהם, ובעוד חודשים ספורים הם כבר אמורים להיכנס לדירתם החדשה - אז הם קיבלו החלטה לקחת עוד משכנתא, לשלם כבר עכשיו כמעט את כל היתרה שהם חייבים לקבלן, ולקבל אורך נשימה להמשיך לנסות למכור אותה לאחר שיעברו דירה. הם חושבים אפילו להשכיר אותה בינתיים. נראה לי שיהיה להם קל יותר להשכיר אותה מאשר למכור אותה. 

הבעייה הגדולה היא כמובן שאם הם לא ימכרו אותה בזמן הם יצטרכו לשלם מס רכישה רציני ביותר - שאין להם. לדעתי על פי החוק היבש הם כבר עכשיו צריכים לשלם את מס הרכישה, כי כתוב שצריך לשלם אותו עד שנתיים מתאריך חתימת החוזה על הדירה החדשה. אולי בימינו מאפשרים לרוכשים יותר זמן......אין לי מושג. 

בכל מקרה אנחנו עשינו חשבון בכמה כסף אנחנו יכולים לעזור להם בכל חודש בינתיים, ונתחיל להעביר להם אותו כבר בחודש הבא. זה אמור להקל......

אז זה מה שקורה איתנו בימים האחרונים........כרגיל מתמקדים בדברים הטובים ובדברים שיש לנו עליהם שליטה, כי כל השאר.................

ועדיין נותר בעזה חטוף אחרון.........רן גואילי. לא נשכח אותו. 

יום ראשון, 24 באוגוסט 2025

השבוע שהיה

היו כמה ימים שבהם הרגשנו הקלה במזג האוויר ומאז יום חמישי זה שוב הולך ומתחמם ונהיה מעיק ודי בלתי נסבל. 

בשלישי אספתי את שרי מהבית ולקחתי אותה לקולנוע. 

זה נשמע מאד פשוט "אספתי את שרי מהבית" אבל בפועל מהרגע שהגעתי אליהם הביתה ועד שהצלחנו לצאת לדרך לקח זמן ולא מעט מאמץ. 

מצד אחד היא נזפה בי על כך שהיא מחכה לי כבר הרבה זמן ולמה הגעתי כל כך מאוחר (הגעתי בדיוק בשעה שבתי אמרה לי להגיע, כמובן), אבל מצד שני היא ישבה בסלון עם פיג'מה ובכלל לא היתה מוכנה לצאת לדרך. 

כשניסיתי לשכנע אותה להתלבש ולהסתרק, והזהרתי אותה שנאחר לסרט, היא הסבירה לי בהחלטיות שזה לא עובד ככה, ושלא מתחילים את הסרט עד שכולם מגיעים ומתיישבים באולם. הבנתי שאין לי שום דרך לשכנע אותה אחרת, והסכנתי עם זה שנאחר. ממילא לא מתחילים את ההקרנה מייד, יש פרסומות ויש פרומו-אים...יהיה בסדר. וגם אם הסרט יתחיל, זה לפחות ילמד אותה לקח לפעמים הבאות. 

גם בתי מעולם לא הגיעה בזמן לשום דבר, לא התעוררה כשהיתה צריכה להתעורר, ופעם או פעמיים אפילו פספסה טיול של התנועה או של בית הספר בגלל זה. הבנתי שזה אבוד מראש ואין מה להילחץ או להתעצבן.

היא התלבשה ואז החליטה ש"רותח לי בחולצה הזאת" והלכה להחליף, וכמובן שלקח לה זמן למצוא את החולצה שהיא חיפשה (לפחות היא מאד עצמאית ובוחרת בעצמה ומתלבשת ומסתרקת בעצמה) - בסוף יצאנו לדרך. 

מבין שני הסרטים שהיא רצתה לראות, רק "הדרדסים 2025" הוקרן בשעות הרלוונטיות. אז זה מה שראינו.

לפני שבתי יצאה לקליניקה בבוקר שרי ביקשה ממנה שתדבר איתי לגבי הממתקים. כאילו שאי פעם מנעתי ממנה ממתקים כשלקחתי אותה לבילוי או גם אצלי בבית. זה היה מאד מצחיק. כשהגעתי היא שאלה אותי אם דיברתי עם אמא שלה, ועל מה. מצחיקה הקטנה הזאת. אמרתי לה שאמא אמרה לי לקנות הרבה ממתקים אז היא שמחה נורא, ולאורך כל הבילוי שלנו יחד קיבלתי הרבה מאד חיבוקים ונשיקות (גם בלי קשר לממתקים). 

הגענו באמת באמצע הפרסומות, היא נהנתה מאד מהסרט, ואחריו היא ביקשה לאכול במקדונלדס...(איך T כתב לי בוואטסאפ: מקדונלדס זה לא אוכל!)...זרמתי עם הכל. רק שתהיה מרוצה ונעביר את הזמן בכיף. 

אחר כך לקחתי אותה אלינו הביתה, אכלתי בעצמי צהריים (כי אין מצב שאוכל במקדונלדס), השארתי אותה בידיו האמונות של T ועליתי לישון שנ"צ. היא התאכזבה שלא שיחקנו או עשינו עבודות יצירה אבל הייתי כל כך גמורה מעייפות שבאמת לא היה שום סיכוי שאצליח לעשות שום דבר בשלב הזה. 

אז כשבתי הגיעה לאסוף אותה אני עוד ישנתי. זה היה דווקא נחמד שהיה לה זמן איכות לבד עם T, והיא כמובן גם אכלה אצלנו צהריים. שרי דיווחה שהיה לה כיף מאד עם סבתא וסבא, וכולם היו מרוצים. 

בחמישי היה לנו תור עם 'שותפנו' ו'שריתה' בשגרירות יוון כדי לארגן ייפוי כוח לעורך הדין ביוון לרכוש את הבית ולבצע עבורנו פעולות מול הרשויות ביוון. זו היתה הזדמנות גם לקצת זמן איכות עם שותפנו ושריתה, ואחרי השגרירות ישבנו לשתות קפה ביחד בתל אביב......

בששי אירחנו את הורי ואת בתי והמשפחה לארוחת ערב שהיתה טעימה מאד ונחמדה מאד, אלא שנשמותק סבל מכאבי בטן נוראיים ומהר מאד הבנו שהם צריכים פשוט לחזור הביתה. אז הערב התקצר, הם יצאו לכיוון הרצליה ו-T לקח את הורי בחזרה ל'אחוזה', וכמובן שכמה דקות אחרי שכולם יצאו מכאן הגיעה התרעה על שיגור הטיל החות'י...כך שהאזעקה תפסה את כולם חוץ ממני - בדרכים. 

T סיפר שהורי נתקפו פאניקה, אבל רק המחשבה על עצירה, הוצאת אבא שלי איכשהו מהרכב והשתטחות על הכביש (כי הם לא היו בקרבת מקלט או יישוב) גרמה לו להחליט פשוט להמשיך לנסוע את הדקות הספורות שנותרו להם כדי להגיע הביתה. זה לא ממש מצא חן בעיני הורי אבל T היה נחוש ואכן הביא אותם הביתה בשלום.

בתי וחתני כלל לא קיבלו את ההתרעה (אני חשבתי שכולם מקבלים התרעה, גם מי שאין לו את אפליקציית פיקוד העורף...🤔אך התברר שלא) - והם היו קצת דרומה ממחלף רעננה צפון כשנשמותק ראה יירוט בשמיים וחתני שם לב למכוניות שנעצרות בצד ואנשים נשכבים על הארץ - אז הבינו מה קורה. וגם הם עצרו. איזו מציאות הזויה. 

בשבת, פרט להליכת הבוקר לא יצאנו כלל מהבית. הבנתי שהיה חם מאד אבל לא הרגשנו את זה במזגן. 

במהלך השבת סיימתי בשעה טובה גם את אלבום התמונות של בתי ומשפחתה. אגב, לאחר שאמרתי לה שאין לי כמעט תמונות שלהם, גם היא וגם חתני החליטו לשתף אותי סוף סוף בכל התמונות שיש לשניהם בטלפונים (אנשים מצלמים בלי סוף אבל לא עושים עם זה שום דבר!) - וכך עיביתי קצת את האלבום, שבהתחלה היה די דל. לצערי גם בתי וגם חתני לא צלמים טובים כל כך, והתמונות שהם מצלמים הרבה פחות טובות מהתמונות שאני מקבלת מכלתי. אפשר לומר ש-T וכלתי הם צלמים מעולים, בני ואני ככה בסדר, ובתי וחתני פשוט לא יודעים לצלם. וחבל, יש להם טלפונים עם מצלמות מצוינות. 

אז שלחתי את האלבום להדפסה, את האלבומים של בני כבר קבלתי (אני מפצלת את האלבום השנתי שלהם לשניים כי יש להם כל כך הרבה תמונות!) וגם את לוח השנה של אמא שלי כבר קבלתי והענקתי לה ביום ששי והיא היתה מאושרת. 

אחר הצהריים התקשרתי אל בתי כדי לברר מה מצופה ממני בראשון בבוקר, שבו סיכמנו שאשמור על שרי. השיחה התנהלה באופן מאד מוזר - בתי התחילה לחשוב בקול רם בעצם מה הלו"ז שלהם....היא עובדת אחר הצהריים...צריך לקחת את נשמותק לפסיכולוגית לתור השבועי (בתנאי שירגיש מספיק טוב עד אז)....לשרי יש כרטיסים למופע כלשהו.....כל זה אחר הצהריים. 

"מה אחר הצהריים?" שאלתי, הרי שריינתי את הבוקר...מה קורה בבוקר? 

ואז בתי אמרה שהיא צריכה לשאול את חתני מתי הוא חוזר מהעבודה.......ואמרה שתחזור אלי אחר כך. בסוף התברר שהם בכלל לא צריכים אותי ביום ראשון. יופי, טוב ששאלתי. אני נדהמת בכל פעם מחדש איך דברים שידוע עליהם הרבה זמן מראש צצים אצל בתי כאילו ברגע האחרון. הפעם זה הלך בכיוון ההפוך - שבעצם לא צריכים את שירותי הסבתאות שלי - אבל בדרך כלל פתאום היא מבינה שהיא זקוקה לעזרה. למה ככה? 

נראה מה יהיה בשלישי (שגם בו התחייבתי לשמור על שרי). 

אז קבעתי עם 'מחברת' לראשון בבוקר ונפגשנו לקפה, והיה טוב מאד. 

ל-T היו שני התקפי כאב קלים היום - אחד בארבע לפנות בוקר (שהעיר אותו משינה) ואחד בצהריים. אז מצד אחד אלה היו התקפים קלים, מצד שני שניים. והוא לא מרגיש כל כך טוב. אוף אוף אוף. 

אני עדיין קוראת את הספר The most fun we ever had ועדיין לא החלטתי מה דעתי עליו. 

סיימתי לא מעט סדרות לאחרונה, גם אלו שאני רואה לבד (בעיקר בחדר כושר) וגם כאלה שצפיתי בהן עם T... וכרגע מסתמן איזשהו יובש בתחום הזה....מחכה שיועלו סדרות טובות חדשות בקרוב. 

ואני מעודכנת אמנם בכל מה שקורה סביבי, אבל עוד פחות מקשיבה/צופה/קוראת חדשות מאשר קודם, אם זה אפשרי בכלל. חוסר האונים הוא כזה שפשוט אני לא מסוגלת להקשיב ולהרגיש שאין לי שום דבר לעשות כדי לעזור, לשפר, להפוך את הגלגל על פיו.......ממשיכים להתדרדר בכל פעם לתהום עמוקה וחשוכה יותר. מה יהיה? 



יום שני, 18 באוגוסט 2025

שיגרה שכזו

 התחלתי לכתוב פוסט על יקיצה למדור השרביט החם ואיכשהו הוא נהיה ארוך מדי וסטה לכל מיני כיוונים......אז בינתיים השארתי אותו בטיוטות. לא בטוח כבר שאפרסם אותו, אבל מה שכן רציתי לומר, הוא שאמא שלי דיווחה, שמאז שהיא התחילה לאכול גרנולה באופן קבוע, נגמרו לה כל בעיות העיכול והוא לא צריכה חומרים ועזרים למיניהם כדי להפעיל את המעיים. אז החלטתי - למרות שאני לא מתה על גרנולה וזה גם נראה לי עתיר קלוריות - לנסות במשך כמה זמן לאכול מעט גרנולה בארוחת הבוקר עם היוגורט שלי, ולראות אם גם עלי זה עובד פלאים ככה. עד היום ארוחת הבוקר שלי היתה מורכבת מיוגורט, שני שזיפים מיובשים וקומץ של שקדים או אגוזי קשיו. אז נראה אם ואיך תשפיע הגרנולה - גם על תהליכי העיכול וגם כמובן על המשקל........אגב מדובר בגרנולה ש-T מכין בעצמו, ללא סוכר בכלל. לא בגרנולה הקנויה, שתמיד יש בה סוכר. 

אז מה עוד? 

מאז שמשפחתו של בני חזרה הביתה לבוסטון עסקתי בחזרה לשיגרה שלי. 

השלמתי ושלחתי להדפסה גם את לוח השנה עבור אמא שלי (עם תמונות עדכניות של כל המשפחה ותאריכי ימי ההולדת וימי הנישואים של כולם) וגם את אלבום/י התמונות של משפחתו של בני. למה אלבום/ים ולא אלבום? כי כלתי (שתהיה בריאה) מצלמת כל כך הרבה שגם כאשר אני מסננת ובוחרת תמונות ספורות מתוך כל השפע, עדיין יש יותר מדי תמונות ממה שיכול אלבום אחד להכיל. אז זו כבר השנה השנייה שאני מחלקת את האלבום שלהם לשניים.

כעת אני באמצע עבודה על האלבום של המשפחה של בתי, שהוא הרבה יותר דק מזה של בני. מזל שהיה בר מצווה לנשמותק ומזל שבני וכלתי הגיעו לביקור, כך שכמות התמונות מהחודש האחרון תעבה מעט את האלבום. 

חזרתי לקרוא. אני עדיין באמצע הספר The most fun we ever had מאת קלייר לומברדו, שאת שמו לקחתי מרשימת מועדון הקריאה של ריס ווית'רספון (אחרי שאהבתי כמה ספרים מהרשימה שלה). 

סיימנו להזמין, T ואני, את כל מה שהיה חסר עבור טיול בר המצווה של נשמותק שהזמנו עם המשפחה של בתי לארה"ב בחגים. יש כבר את כל הטיסות כולל טיסות פנים, את הקרוז ואת כל המלונות / דירות. הטלנו על בתי להזמין כרטיסים לדיסני / יוניברסל באורלנדו, כדי שתבחר מה שמתאים להם. היא די הזדעזעה מהמחירים - אכן זה סופר יקר - והיא אפילו לא יודעת כמה כבר שילמנו עבור כל השאר. זו בהחלט יוצאת חופשה הרבה יותר יקרה מאשר תאילנד בשנה שעברה. וזה עוד לפני שהגענו לשם, נכנסנו לאטרקציות, אכלנו במסעדות ונסענו ממקום למקום. 

השבוע שוב היה ל-T תקר בגלגל של האופנוע - לאחר שהיה לו כבר תקר לפני כמה שבועות - אז זה היה בגלגל האחורי, עכשיו בקדמי. מזל שהוא שם לב ולא איבד שליטה. בפעם הקודמת גילינו את זה בבוקר בחניה, אבל הפעם זה קרה תוך כדי נסיעה. כבר עמדתי לצאת לפגוש אותו עם ספריי לסתימת תקר בצמיגים, אבל כיון שזה קרה כאשר הוא ו'שותפנו' היו שניהם בדרך חזרה מניחום אבלים (T על האופנוע ושותפנו ברכב), שותפנו עצר לקנות חומר כזה בדרך, הגיע אליו תוך כמה דקות וביחד הם הצליחו לסתום את התקר, לנפח את הצמיג עם מכשיר ניפוח נייד ש-T תמיד לוקח איתו בארגז ולהגיע בשלום הביתה. התיקון הזמני החזיק עד הבוקר ולמחרת הוא נסע ל"פאנצ'ער מאכער" שתיקן את הצמיג כמו שצריך. 

בשבועיים האחרונים של אוגוסט אין כבר קיטנה לשרי בגן, וכיון שידעתי שנתבקש לעזור - הקדמתי תרופה למכה והודעתי לבתי באילו ימים אני פנויה לבלות איתה. אז מחר היא תהיה איתנו, וכך גם יומיים בשבוע הבא ועוד ביום שלפני תחילת הלימודים. אולי גם נשמותק ירצה לבוא, אבל לא נראה לי שחכמוד כבר ירצה. כיף לו לבוא לסבא וסבתא אבל יש לו פעילויות עם חברים ולא נראה לי שהוא ירצה לבלות עם אחותו הקטנה בקרים שלמים. בכל מקרה הודעתי לבתי שאני לא מוכנה לימים ארוכים והיא הבטיחה לי שהיא תגיע בשעות הצהריים לאסוף אותה. 

ולסיום, רציתי לספר על שני חלומות מוזרים ש-T ואני חלמנו (כל אחד בנפרד כמובן). 

T חלם שקבלתי דיאטה שכוללת אך ורק שעועית. לפי הדיאטה הזאת מותר לי לאכול כל היום רק שעועית. זה מצחיק כי אני לא אוהבת שעועית ואני לעולם לא אוכלת שעועית ובכלל נמנעת מקטניות.

אני חלמתי שגם T וגם אני צריכים לעבור כריתה מלאה של שני השדיים. גם T..... מוזר, לא? 

ובאמת אף מילה על כל מה שבאמת כואב ומרתיח אותי..........


יום שני, 21 ביולי 2025

השבוע שהיה

התברר, שלחזור הביתה לאחר חמישה ימים ביוון, הרבה יותר קל ופשוט מאשר לחזור אחרי שלושה שבועות בארה"ב או בכל יעד חופשה אחר. 

אין ג'ט לג, וכמעט לא הרגשנו שנעדרנו. אפילו על מיינקוני ראינו שהיה לו הרבה יותר קל. 

הוא פגש אותנו בסקרנות, כמובן, מרחרח את כל הניחוחות החדשים שהבאנו איתנו - ומייד חזר גם הוא לשיגרה הרגילה. 


לשמחתנו הקט-סיטרית הדליקה (לבקשתנו) בכל בוקר את המזגן עבורו, וכיבתה אותו בכל ערב - כך שהגענו בשבת אחר הצהריים לבית נעים וקריר. 

חזרנו לשיגרה שלנו - T עם הטיפולים שלו והאפוקסי שלו והלקוחות שלו בייעוץ העסקי, ואני לאימון, לבלוגים, למפגשים עם חברות, ומטלות הבית, ושנינו לפעילות הגופנית שלנו - שכמובן גם ביוון הקפדנו עליה כרגיל. 

פחות הקפדנו שם על התזונה - הרגשתי שאני "מתפרעת" קצת עם האוכל - אז אני חייבת לחזור לעצמי ולמשטר האכילה. 
גם עשיתי הפסקה עם הווגובי (WEGOVI), כי נמאס לי שלפחות פעם/פעמיים בשבוע אני סובלת מבחילה בבוקר (עד כדי הקאה), אבל בינתיים גם אחרי הפסקה של שבועיים מדי פעם אני מרגישה בחילה - והבנתי שהחומר עדיין לא יצא מהגוף. מצד שני ייתכן שהבחילה לא קשורה לזריקה - נעקוב ונראה. 
נראה בעיקר אם אני מצליחה לשמור על המשקל גם בלי ה"קביים" האלה. 

בשבוע הזה גם נפגשתי עם 'מחברת' וגם עם 'היידי', וזה היה כיף גדול. 

בשני לא נסענו אל בתי כי היא לקחה את הילדים לסידורים, אז לא ראינו אותם בעצם עד ששי בערב. 

מה שכן הצלחתי זה לעשות סדר יסודי בארונות חדר האורחים. זרקתי המון דברים, כיבסתי מצעים ומגבות, ויש לי גם שקיות לתרומה....בעיקר של מפות שולחן (מיליון מפות שולחן) וכמה שמיכות/ציפות/כריות אמבטיה של תינוקות - שבינתיים אף אחד לא הגיע לקחת, אז אולי בסוף אצטרך לסחוב את הכל בעצמי לאתרי תרומה. 

נראה לי, שאם יהיה לי כוח השבוע, אתחיל להתלבש על סדר במרתף - לפחות בדברים שלא קשורים אל T (שלא ממש משתף פעולה עד עכשיו עם המשימה הזאת). 

השבוע נודע לנו שאחי סובל מכאבי תופת בכתף לאחר שגם עשה איזו תנועה לא טובה כשהנכדה שלו היתה לו בידיים, וגם אחר כך הגדיל לעשות ועשה פעולה שהחמירה את המצב בחדר הכושר. כן, זה אחי. מגזים ולא מקשיב לגוף. 
בהתחלה היה חשש לקרע בגיד בנוסף לדלקת חריפה, אבל לאחר שקיבל זריקת קורטיזון ועבר אולטרסאונד, האבחנה היתה פשוט הסתיידות. הדלקת נרגעה, וכעת נדרשת רק מנוחה והרבה פיסיותרפיה. 

גם T לא היה במיטבו בתחילת השבוע. היו כמה ימים שראיתי שהוא לא ממש מרגיש טוב, למרות שלא היו עוד התקפים מאז שדה התעופה באתונה (וגם הוא היה התקף די קל). יש לו כאב מוזר בגב, שבא והולך, והוא מרגיש שיש לו שם במקום הכאב איזה גוש - כנראה שומני. יש במשפחה של T נטייה לגושים שומניים תת עוריים (גם לבתי יש כזה, באזור הלסת, ולחמי ז"ל היו המון כאלה) - אבל כאן זה משהו קצת עמוק יותר ולא ממש תת עורי. רופאת המשפחה שלחה אותו לאולטרסאונד (שכדי לקבל תור בתאריך "סביר" הוא קבע אותו באסותא באר שבע בתחילת החודש הבא) וגם נתנה לו בטרן (BETAREN) - שעד כמה שראיתי הוא עדיין לא התחיל לקחת. 
יש לי הרגשה שהוא ממש חושש מהכאב החדש הזה, מהגוש הזה - ולכן גם אני. היה לילה אחד שבו הוא חלם שהוא מת......
אוף. 

אבל אנחנו מתמידים בינתיים בשיגרה שלנו. אין באמת טעם לדאוג עד שלא נדע מה קורה, ובימים האחרונים הוא דווקא התאושש וקיבל מרץ.

בששי אירחנו לארוחת ערב נחמדה ומוצלחת אצלנו עם בתי ומשפחתה ועם הורי, ובסוף הערב שרי הודיעה שהיא נשארת לישון אצלנו. 
היא היתה מאד חמודה ושיתפה פעולה כמיטב יכולתה - ואף הסכימה לישון על מזרון ליד המיטה שלנו ולא איתנו במיטה כמו תמיד - אבל הילדה הזאת מתעוררת כל הזמן בלילה. היא מדברת, היא מבקשת דברים, היא מתלוננת....ואז נרדמת מייד בחזרה ולי לוקח המווון זמן להירדם אחרי כל התעוררות שכזאת. 
מילא, אין לי בעייה להשלים שעות שינה אחר כך, גם בשנ"ץ וגם בלילות הבאים. העיקר שהיא מאד מאד נהנתה.

בשבת בבוקר שיחקנו כל מיני משחקים וציירנו, והיא גם החליטה להכין "מיני" ארוחת בוקר ל"כלבלבי" ול"חמודי" שלה (בובות פרווה קטנטנות) - ספלי אספרסו עם יוגורט וענבים (שהיא חתכה בעצמה) . 

חמודי למטה וכלבלבי למעלה - על שולחן האפוקסי של T


לאחר שהחזרנו את שרי הביתה נסענו לבראנץ' אצל 'שושנה' ובעלה. היה מאד נחמד ומושקע, והחברה היתה נעימה. 

בגיזרת הסדרות, ראיתי את כל העונה של הסידרה "הגרמני" ב-YES. אני לא יודעת אם תהיה עוד עונה. לדעתי זו היתה סדרה מצוינת וטוב יעשו אם ישאירו את הסוף כך כמו שהוא. אבל מי יודע......

בנוסף סיימתי ספר בשם BROKEN COUNTRY מאת קלייר לסלי האל. 
שוב, זו לא ספרות מופת, אבל הוא תפס אותי והוא זורם, וכרגע זה מה שמעניין אותי. אולי אקרא עוד ספרים שלה. 

ביוון סוכן הנדל"ן התקדם בהצעת המחיר שלנו למוכר של הבית שאהבנו, אבל טרם שמענו ממנו בחזרה, מה שלדעתנו לא מבשר טובות. 
או שזה פשוט "הקצב היווני". הכל מתבצע שם מאד לאט. 

כפי שאמרתי לבתי - אשמח אם זה יסתדר אבל אשמח גם אם לא. זה החלום של שותפנו ושריתה, לא באמת שלנו, ואני יודעת ש-T מאד רוצה לעזור, ובסך הכל גם אני, אבל אני אהיה מאד מרוצה גם אם לא ייצא מזה שום דבר. ומצד שני אשתף פעולה עם כל מה שהם יחליטו, ואם ימשיכו לחפש אז אהיה שם לצידם..........מה שיהיה יהיה. 

כאן בארץ ובגבולותינו הכל ממשיך להתדרדר וכבר הבנתי שאין תחתית ובכל יום ובעל שעה ובכל רגע - בהחלט יכול להיות גרוע יותר. 
בפוסט של "השרביט" שכתבתי לפני כמה ימים, אמרתי שאני לא מתכננת הגירה בשלב זה. אבל אחרי שקראתי את הפוסט של מוטי בנושא, שם הוא העלה - בין היתר - את האפשרות שגם אחרי הבחירות הבאות (אם וכאשר תתקיימנה) תקום ממשלה דומה או אף זהה להרכב של הקואליציה היום............ואז הבנתי שבמקרה כזה אבין שמה שאני רוצה עבור המדינה שלי שונה ממה שהרוב רוצה.......ואולי אולי אז יגיע הזמן לשקול אופציות אחרות...............

יום שני, 7 ביולי 2025

על הא ועל דא

בשבת אירחנו לארוחת צהריים אצלנו בשבת - הבאתי את הורי ובתי וחתני והנכדים הגיעו והיה מאד מוצלח. 

האוכל היה טעים מאד, האווירה היתה נחמדה, וכולם - כן, כולל אמא שלי - נהנו. אמא שלי אפילו הגדילה לעשות ולמחרת סיפרה שהיא עדיין מתענגת על הבילוי המשפחתי ועל הארוחה. 

בראשון הצלחתי שוב להיפגש עם 'מחברת', וצחקנו שהיא אפילו לא תרגיש בהעדרי, כשנהיה ביוון, כי יש סיכוי שבראשון הבא כבר ניפגש שוב. 

לגבי יוון, צץ סימן שאלה קטן לגבי הטיסה כי גילינו ש-T טעה בעת ביצוע ההזמנה ושמי על כרטיסי הטיסה כתוב עם שגיאה. אני יודעת שעושים מזה עניין שלם וממש לא בא לי הסיבוך הזה. כשכתבנו לחברה קיבלנו הודעה שחברת התעופה ב"הלוך" מבקשת $170 על השינוי (של אות אחת) ושעדיין לא קיבלו תשובה מחברת התעופה של ה"חזור". 

די חוצפה. לא? 

אז החלטנו לא לעשות כלום, ומה שיהיה, יהיה. צחקתי, שמקסימום יטוסו T, 'שותפנו' ו-'שריתה' בלעדיי. זה לא כאילו שאני ששה לנסיעה הזאת ממילא. 

בסוף בלי שביקשנו, חזרה אלינו החברה אצלה בצענו את ההזמנה והודיעה שהחברות הורידו את הדרישות שלהן וכעת עבור שני הכיוונים העלות תהיה $70 "בלבד". אז הסכמנו. למרות שגם זו חוצפה לדעתי. 

ואחר כך כשבצעתי את הצ'ק אין און ליין לטיסת ההלוך, ראיתי שבכוונה הושיבו אותי ואת T בשתי שורות נפרדות ורחוקות זו מזו, שנינו ליד חלון. כדי שנשלם עבור מושב. אבל T אמר שזה שטויות (8 אירו עבור המושב) ושילמנו, כדי שיהיה לו מושב במעבר וכדי שנשב ביחד. לא שזה היה נורא, בטיסה של שעתיים. 

קבלנו כבר את כרטיסי הטיסה המתוקנים וראיתי שכבר עכשיו שעת ההמראה מאתונה השתנתה.... מקווה שלא יהיה יותר מדי בלגן ולא יהיו יותר מדי שינויים. 

היום נחגוג לשרי את חגיגת יום ההולדת בפארק שבוטלה בגלל המלחמה עם איראן. ומחר בבוקר נטוס. 

בינתיים סיימתי לקרוא את הספר "שיעורים בפיתוח קול" של דורית רביניאן.

מה אומר? 

אני לעולם לא קוראת ביקורת ספרותית לפני שאני קוראת ספר. אני לא אוהבת. זה מקלקל לי. אני נכנסת לספר כמו לחיים של אדם אחר, מחכה שהעלילה תיפתח ותתפרש לפני בלי שאדע מראש על זה בעצם ובוודאי מה חשבו עליה אחרים. 

אבל כאשר אני מתאכזבת מספר אני פעמים רבות מחפשת את הביקורות כדי להבין האם זו אני או שבאמת...

ואכן גם הפעם, סיימתי את הספר באכזבה מוחלטת, בעיקר כי לא קראתי את ספריה הקודמים של דורית רביניאן אבל שמעתי עליהם הרבה דברים טובים. והלכתי לחפש ביקורות ולא היה קשה למצוא את האכזבה גם אצל אחרים. 

ועכשיו אני יודעת שיהיה לי קשה להחליט לקרוא את אחד מספריה הקודמים. וגם הופתעתי לגלות שיש רק שניים - למבוגרים. מדהים כמה ה"באזז" סביב ספר או סופר יכול לגרום לאנשים לחשוב שהוא כתב הרבה ספרים. טוב, ואולי זאת רק אני שחשבתי כך.

בכל מקרה - גם לאוהבי רביניאן - אני לא ממליצה. למרות שראית בבלוג של סופרת ספרים שלמרות הכשלים שבספר, לדעתה הוא "יפה להפליא. נוגע ללב. מרתק.". אוקיי עופרה, אני דווקא שמחה שזו דעתך. שמחה בשביל דורית, לפחות.