בששי בבוקר התעוררנו מוקדם יותר מבני וכלתי והחלטנו ללכת לארוחת בוקר בלעדיהם, ושיצטרפו אם יתעוררו בינתיים.
ה-Trip Advisor כמעט תמיד נותן לנו מענה טוב על "איפה יש ארוחת בוקר מומלצת בסביבה" וגם באותו הבוקר הוא לא אכזב.
בדרך לבית הקפה FAST BREAK גילינו שהרחוב שעליו אנחנו הולכים עומד להפוך לשוק אוכל בשעות הקרובות.
וחלק מהרכבים היו ענתיקות משוחזרות, ממש מדליק.
הספקנו לאכול ולחזור למלון ורק אז הם התעוררו, ויצאנו לבית קפה אחר Notes Coffee, ששירת בעיקר עובדים ב"סיטי" של לונדון, שבאו לפני או תוך כדי יום העבודה.
שתינו איתם עוד קפה, בזמן שהם אכלו ארוחות בוקר (ללא ביצים, זה היה מוזר אבל נאמר להם ש"נגמרו הביצים" בסביבות עשר בבוקר............).
משם המשכנו למוזיאון ה-Tate Modern שראינו יום קודם על הגדה הדרומית של הנהר.
בניגוד למוזיאון לאומנות מודרנית במרכז פומפידו בפריז, כאן דווקא אהבתי חלק נכבד (לא הכל!) מהיצירות (הבאמת סופר מודרניות ולעיתים מטרידות ביותר).
אבל ה"שוס" של המוזיאון הזה היה דווקא הגג שלו.
מכאן צפינו לכל הכיוונים על קו הרקיע היפהפה של לונדון - שממש לא שבעתי ממנו - ישן וגם חדש.
בנוסף ניבנו בצמוד למוזיאון כמה בנייני מגורים סופר חדשניים, שקופים לחלוטין - שממש ניתן לראות פנימה לתוך הדירות (הנחנו שכאשר הדיירים בבית הם פשוט סוגרים את הוילונות)
יום ששי היה יום "קצר" מבחינת תיירות, כי קבענו לבקר אצל הדודה של T אחר הצהריים, ואז ללכת איתה לארוחת ערב אצל בתה 'לונדון' לפגוש את שאר המשפחה.
חזרנו למלון להתרענן ותפסנו UBER לביתה של הדודה, בצפון לונדון.
כאמור, הדודה הזאת היא בת 93 (וחצי) וגרה לבד, עדיין נוהגת ומשחקת ברידג' עם חברות שלה, שחלקן הגדול בגילה.
כן, פלא טבע.
אבל לא הכל דבש, בשנים האחרונות היא סבלה מכאבים בלתי מוסברים בכל הגוף, שהפתרון החלקי היחיד שעזר הם סטרואידים, שכמובן מנפחים אותה לגמרי ומשנים לה את הצורה.
בנוסף, ממש בשנה/שנתיים האחרונות גם הזכרון טווח קצר שלה הולך ונעלם, ובשיחה שלנו - שהיתה נעימה וקלחה וארכה כשעתיים, בפועל חזרנו שוב ושוב על אותם סיפורים, כי היא שאלה שוב ושוב את אותן שאלות, כי לא זכרה שכבר סיפרנו.
עצוב.
לא עשינו מזה עניין, סיפרנו כאילו זו הפעם הראשונה, והיא מאד מאד שמחה שהיינו איתה.
היא התרגשה במיוחד מנוכחותם של הזוג הצעיר, שאיכשהו פספסה (או בעצם שכחה) שגם הם מגיעים.
היה תענוג מיוחד לבלות איתה, ארבעתנו, ואחרי כשעתיים הגיעו 'לונדון' והבת שלה (בשתי מכוניות) והן לקחו את כולנו לביתה של 'לונדון' לארוחת ערב.
הערב היה מאד מרגש. הרגשנו ברי מזל להיות יחד עם 'לונדון' ובעלה, בתם עם בעלה ושני ילדים קטנים ומקסימים, עם הדודה ואפילו בנו של בן הדוד מהערב הקודם שהגיע לשעה קלה עם אשתו והילדים רק כדי לראות אותנו. היינו מוקפים באהבה משפחתית פשוטה ונעימה.
היה זה המפגש הראשון של כולם עם כלתי, והם אימצו איתה מייד לחיק המשפחה.
זה היה גם הערב היחיד במהלך שהותנו שבו ירד גשם בלונדון.
בסוף הערב נפרדנו בחיבוקים חמים ותפסו UBER בחזרה למלון.
ה-Trip Advisor כמעט תמיד נותן לנו מענה טוב על "איפה יש ארוחת בוקר מומלצת בסביבה" וגם באותו הבוקר הוא לא אכזב.
בדרך לבית הקפה FAST BREAK גילינו שהרחוב שעליו אנחנו הולכים עומד להפוך לשוק אוכל בשעות הקרובות.
וחלק מהרכבים היו ענתיקות משוחזרות, ממש מדליק.
הספקנו לאכול ולחזור למלון ורק אז הם התעוררו, ויצאנו לבית קפה אחר Notes Coffee, ששירת בעיקר עובדים ב"סיטי" של לונדון, שבאו לפני או תוך כדי יום העבודה.
שתינו איתם עוד קפה, בזמן שהם אכלו ארוחות בוקר (ללא ביצים, זה היה מוזר אבל נאמר להם ש"נגמרו הביצים" בסביבות עשר בבוקר............).
משם המשכנו למוזיאון ה-Tate Modern שראינו יום קודם על הגדה הדרומית של הנהר.
בניגוד למוזיאון לאומנות מודרנית במרכז פומפידו בפריז, כאן דווקא אהבתי חלק נכבד (לא הכל!) מהיצירות (הבאמת סופר מודרניות ולעיתים מטרידות ביותר).
אבל ה"שוס" של המוזיאון הזה היה דווקא הגג שלו.
מכאן צפינו לכל הכיוונים על קו הרקיע היפהפה של לונדון - שממש לא שבעתי ממנו - ישן וגם חדש.
בנוסף ניבנו בצמוד למוזיאון כמה בנייני מגורים סופר חדשניים, שקופים לחלוטין - שממש ניתן לראות פנימה לתוך הדירות (הנחנו שכאשר הדיירים בבית הם פשוט סוגרים את הוילונות)
יום ששי היה יום "קצר" מבחינת תיירות, כי קבענו לבקר אצל הדודה של T אחר הצהריים, ואז ללכת איתה לארוחת ערב אצל בתה 'לונדון' לפגוש את שאר המשפחה.
חזרנו למלון להתרענן ותפסנו UBER לביתה של הדודה, בצפון לונדון.
כאמור, הדודה הזאת היא בת 93 (וחצי) וגרה לבד, עדיין נוהגת ומשחקת ברידג' עם חברות שלה, שחלקן הגדול בגילה.
כן, פלא טבע.
אבל לא הכל דבש, בשנים האחרונות היא סבלה מכאבים בלתי מוסברים בכל הגוף, שהפתרון החלקי היחיד שעזר הם סטרואידים, שכמובן מנפחים אותה לגמרי ומשנים לה את הצורה.
בנוסף, ממש בשנה/שנתיים האחרונות גם הזכרון טווח קצר שלה הולך ונעלם, ובשיחה שלנו - שהיתה נעימה וקלחה וארכה כשעתיים, בפועל חזרנו שוב ושוב על אותם סיפורים, כי היא שאלה שוב ושוב את אותן שאלות, כי לא זכרה שכבר סיפרנו.
עצוב.
לא עשינו מזה עניין, סיפרנו כאילו זו הפעם הראשונה, והיא מאד מאד שמחה שהיינו איתה.
היא התרגשה במיוחד מנוכחותם של הזוג הצעיר, שאיכשהו פספסה (או בעצם שכחה) שגם הם מגיעים.
היה תענוג מיוחד לבלות איתה, ארבעתנו, ואחרי כשעתיים הגיעו 'לונדון' והבת שלה (בשתי מכוניות) והן לקחו את כולנו לביתה של 'לונדון' לארוחת ערב.
הערב היה מאד מרגש. הרגשנו ברי מזל להיות יחד עם 'לונדון' ובעלה, בתם עם בעלה ושני ילדים קטנים ומקסימים, עם הדודה ואפילו בנו של בן הדוד מהערב הקודם שהגיע לשעה קלה עם אשתו והילדים רק כדי לראות אותנו. היינו מוקפים באהבה משפחתית פשוטה ונעימה.
היה זה המפגש הראשון של כולם עם כלתי, והם אימצו איתה מייד לחיק המשפחה.
זה היה גם הערב היחיד במהלך שהותנו שבו ירד גשם בלונדון.
בסוף הערב נפרדנו בחיבוקים חמים ותפסו UBER בחזרה למלון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה