ועוד כמה קצרים

לשמחתי הרבה הטיפול הסיני אצל 'שנטי' עשה לאחיינית2 ממש טוב.
לא שהיא יצאה מזה כבר, ממש לא, אבל חל שיפור קטן מורגש, וזה המון.
היא קבעה איתה עוד פעמיים בשבוע הבא, ויש לה גם את התור אצל ההומיאופת....
אז אולי אולי היא תצליח להגיע לחתונה של אחותה, ואולי אולי היא תצליח לאט לאט גם ללמוד משהו, לא רק לרבוץ עם בחילה וחולשה מטורפת כל היום בבית. נראה. נקווה לטוב.

בסוף הגיעה היום המדפסת המשולבת, ונלקחה בחזרה המדפסת שסופקה בטעות, ואני מקווה שהיא באמת טובה ותשרת אותנו לפחות כמה שנים טובות. כמו שכתב לי קוץ בתגובה שלו, המדפסות של Epson יקרות יותר מאלו של HP, אבל הדיו שלהן זול יותר, ולפחות "על הנייר" אמור להחזיק יותר זמן. נחיה ונראה.

ביומיים האחרונים מציק לי אזור השתל, כאב עמום בייחוד בלילה, ותחושת פעימות (דפיקות לב) כאלה....אז אמרתי לרופא והוא קרא לי לבדיקה, עשה צילום, עשה טיפול חיטוי כלשהו מקומי, ואמר להמשיך להקפיד על השטיפות (גם מי פה ייעודיים וגם מי מלח). האמת שפרט לשטיפה במי הפה שלוש פעמים ביום לא הקפדתי גם על השטיפות במי מלח (חשבתי שאחרי שבוע זה כבר פחות קריטי, וכנראה טעיתי). אז עכשיו חזרתי להקפיד על זה, והוא גם נתן לי מרשם לעוד אנטיביוטיקה, כדי שאם הטיפול המקומי שבוצע היום לא יעזור, אתחיל לקחת. מקווה שלא אצטרך. הוא אמר לדבר איתו לפני שאני מתחילה לקחת.
לפחות הוא הוריד לי את התפרים כבר.

אתמול בערב פגשנו בתל אביב בנו הרופא של בן דוד של T שהגיע מאנגליה לכנס חידושים בטכנולוגיה קרדיולוגית (קוצבי לב וכדומה). נפגשנו בשרונה, וגם אחיו של T ובנו הצעיר הצטרפו אלינו לארוחת ערב.
בלגן גדול בתל אביב עם הבנייה של הרכבת הקלה.....
בנוסף כל הקורקינטים והאופניים החשמליים שמזגזגים בין המכוניות בלי קשר לחוקי התנועה או הפיסיקה היוו סכנת נפשות ממש, בעיקר לעצמם.
אבל המפגש עצמו היה נחמד מאד. הבחור הזה ממש גדל אצלנו, התארח אצלנו בחופשות ובתקופות שעשה תכניות שונות בארץ (כמו "מרווה" או "שראל")

בשבת, במסגרת החגיגות שמסביב לחתונה של אחיינית1, מתקיימת ארוחת בוקר חגיגית לנשות המשפחה וחברות קרובות במלון בתל אביב, וכל אחת (שתרצה בכך) תקבל גם עיסוי. פינוק אמיתי.
למסיבת הרווקות שלה לא הוזמנו (היו רק חברות) - וטוב שכך.
חינה היא לא עושה - וטוב שכך.
ל"שבת חתן" שאמו של החבר שלה עורכת, לא הוזמנו - וטוב שכך.
אז מה שנשאר, פרט לחתונה עצמה, זה מפגש נשים נוסף, בערב אחרי המקווה (שאז גם ניתן לה את האלבום שהכנו, ונקריא לה את הברכות).
אני רוצה לקנות לה משהו - או למפגש בשבת או לערב המקווה - משהו סמלי בלי קשר למתנת החתונה. ומתלבטת.
יש רעיונות? הצעות? 

קצרים

איך שהתחילו דיווחים על נסיגת הקורונה בסין, השבחים על אופן ההתמודדות שלהם עם המגיפה והתחושה שהם בדרך החוצה - היא התחילה להופיע ולהתפשט בקצב מדהים במקומות אחרים בעולם.
הזוי? צפוי? לא ברור בכלל מה קורה עם המגיפה הזאת.

בששי, תוך כדי שאנחנו עסוקים עם הגשת ארוחת ערב והתעסקות עם נכדים, אבא שלי החליט שהוא צריך להדפיס משהו עכשיו, עלה לחדר שלנו והתחיל להתקשר אלי משם שמשהו לא עובד לו. מהבחינה הזאת הוא קצת על הספקטרום, אבא שלי. הוא צריך להדפיס ולא מעניין אותו שאנחנו מארחים, שלפני שעה חזרנו מאירוע אחר ולא הספקנו לנוח בכלל, שצריך גם להתייחס לנכדים הגדולים, גם לעזור לקלח את התינוקת וגם להגיש את האוכל.
ראיתי שהמדפסת לא נדלקת ואמרתי לו שאני לא מתעסקת עם זה עכשיו.
למחרת התברר שהלכה המדפסת.
(בסוגריים - ומדוע אין לאבא שלי מדפסת משלו, תשאלו? סגור סוגריים)

כיון ש-T זקוק לסריקה ולהדפסה לצורכי עבודתו, הוא לא התמהמה ומיהר להזמין מדפסת משולבת חדשה (ידוע שלא מתקנים מדפסות, זה עולה יותר מאשר מדפסת חדשה). הוא ניסה כמובן להשיג מדפסת שמשתמשת באותו סוג דיו שכבר יש לנו (שהרי גם ידוע שמה שעולה ביוקר בכל העסק הזה הוא הדיו, ולא המכשיר עצמו). הוא לא מצא. כמובן. עוד קנוניה בין יצרני המדפסות לספקי הדיו (בעצם - זה אותו הדבר, לא?).
אז הוא ביצע הזמנה למדפסת משולבת אחרת, שקיבלה ביקורות טובות מאד ברשת. ואז תוך כדי נסיעה התקשרו אליו לומר שהדגם שהוא הזמין חסר, ושבמקום זאת ישלחו לו דגם חדש יותר. דגש על "הוא היה תוך כדי נסיעה" ולא בדק על מה הם מדברים והסכים.
כשהגיעה המדפסת מיד מילאנו את הוראות ההתקנה, הזנו את הדיו, חיברנו אותה - ואז גילינו שקיבלנו במדפסת פשוטה ללא סורק.
עכשיו מתנהלים הטלפונים הלוך ושוב לחברה, להבין מי בעצם טעה - הפקידה שהתקשרה והציעה ל-T "דגם חדש יותר" בלי לשים לב שלא מדובר באותה פונקציונליות בכלל, או הספק ששלח דגם לא נכון........... כך או אחרת עדיין אין לנו מדפסת/סורק.

בסוף אתמול בבוקר הסתובבתי עם בתי בחנויות אבל לא מצאנו לה בגד שהיא היתה שלמה איתו, לחתונה של אחיינית1.
לא נורא. יש עוד קצת זמן עד החתונה.
בינתיים הרווחתי מארוחת צהריים עם הנכדים הגדולים. זה תמיד בונוס. הם הציגו בפני את התחפושות שלהם (נינג'ה ו"שאזאם") בגאווה רבה, ואפילו התעקשו להישאר בהן בזמן הארוחה. את נוקת לא זכיתי לראות אתמול - היא עדיין הייתה בגן כשנסעתי הביתה.

אין חדש אצל אחיינית2. מניחה שזה ייקח עוד הרבה זמן עד שיתחיל איזשהו שיפור במצבה.........

נכדים, מפגשים חברתיים ומשפחתיים וענייני בריאות

הימים האחרונים של השבוע שעבר היו מלאי נכדים.
נוקת לא הרגישה טוב ובתי נשארה איתה בבית.
T קפץ אל בתי ברביעי אחרי הצהריים לעזור להקפיץ את הגדולים לחוגים ולחברים, וגם עזר לה קצת במטבח.
אני נסעתי לשם בחמישי לפני הצהריים, הגשתי לגדולים ארוחת צהריים ושיחקתי איתם ב"טאבו" - משחק ממש נחמד, שקנינו לנשמותק "מתנת ניחומים" ביום הולדתו של חכמוד.
זה אמנם מתאים לגילאי 12 ומעלה אבל הנכדים שלי מזמן הוכיחו שהם מסוגלים לשחק משחקים כאלה.
כל שחקן לוקח כרטיס ומנסה לתאר את המילה הכתובה על הכרטיס לקבוצה שלו, כאשר הוא חייב להמנע מלהשתמש במלות ה"טאבו" שמופיעות לו על הכרטיס.
לדוגמא צריך לתאר "מקלחת" בלי לומר מילים כמו "נקיון", "סבון", "מלוכלך" או "ספוג".

מה שאהבתי, הוא לא רק שהם נהנו מהמשחק והצליחו, אלא שהם גם מאד הקפידו לא לומר את מילות ה"טאבו" ואם בטעות זה קרה, הם היו מאד ספורטיביים לגבי זה ולקחו אחריות.
בונוס בלתי צפוי נוסף, היה כשהם ניסו לתאר מילים שהם בעצם לא הכירו, כמו "שובר קופות" - ותיארו את זה באופן מילולי. יש במשחק באמת הרבה מאד מילים או שמות שהם לא מכירים - מההיסטוריה או הפוליטיקה - ועל זה כמובן דילגנו.
בתי, שנוקת היתה צמודה אליה ו/או לציצי שלה במהלך כל הימים האלה, הצטרפה בשמחה למשחק, והזמן עבר לנו בנעימים.

בששי בצהריים היינו מוזמנים ליום הולדתה החמישים של 'שריתה', שארגנה לעצמה אירוע בסוף העולם שמאלה (איזשהו מושב קטן ודי מסכן בעמק האלה, אבל הנוף ירוק ומהמם), בבית מיוחד של אנשים מיוחדים שגם מספרים את סיפור חייהם הלא שגרתי, וגם מנגנים על כלי נגינה שונים מהעולם....זה היה קצת ארוך (הקטע של הסיפור חיים) וקצת מתיש, אבל המוסיקה היתה טובה, וגם הקייטרינג שהיא ארגנה (שלא קשור לבית) היה מוצלח.

שעה ורבע נסיעה לכל כיוון (וזה רק בזכות העובדה שהיה ששי ולא היתה תנועה) ועוד כארבע שעות באירוע עצמו - ועדיין T התעקש לארח את המשפחה לארוחת ערב (הוא בישל את הרוב יום קודם, כשהייתי אצל בתי).
הגענו הביתה שעה לפני שכולם התחילו להגיע.
לא היה מה לדבר על להספיק לנוח, אבל כן התקלחתי לפני שהם הגיעו, והיה ערב נעים וטעים.

הנכדים נשארו לישון וזה היה תענוג, כרגיל.
אחרי ארוחת הבוקר המסורתית (קרפים עם נוטלה ושוקו חם) לקחנו אותם להורי, והלכנו להתעמל בחדר כושר.
גם אצל הורי הם שיחקו ב"טאבו" ונהנו מאד, גילו בשמחה את כורסאות ה"lazy boy" בחדר העבודה שלהם (זוכרת שהורי התלבטו אם להביא אותם ארצה בכלל) ואז גררו את הורי לגן השעשועים וכשחתני הגיע לקחת אותם היה קשה מאד להפריד בינם לבין הנדנדות.

כל הזמן הזה (מחמישי בעצם) תפוס לי הגב. בדרגה כזו או אחרת.
גם עכשיו לא מצליחה לגמרי להיפטר מזה. לא ברור.

בראשון בערב נפגשנו סוף סוף 'קלי', 'שני' ואני - אחרי שקבענו והזזנו את המפגש שלנו כמה וכמה פעמים בגלל אילוצים שונים.
השאיפה שלנו היא להיפגש כל כמה חודשים - אבל בפועל נראה לי שבמהלך 2019 לא הצלחנו להיפגש בכלל 😟.
וזה חבל, כי המפגשים האלה עושים לשלושתנו כל כך טוב.....עם כל זה (או דווקא משום ש) בחיי היום יום אין לנו בכלל קשר זו לזו.

בשני נפגשתי עם 'מחברת', שאיתה אני דווקא מצליחה להיפגש כמעט כל שבוע, לשמחתי (ולשמחתה) הרבה.
אגב בתה הצעירה של 'מחברת' נמצאת ב"בידוד בית" מאז שחזרה מויאטנם (דרך תאילנד....).
הבת יצרה קשר עם משרד הבריאות עקב שיעול, ונשלחה להיבדק בעמדה ייעודית בבית חולים באזור, ונמצאה שלילית מבחינת נגיף הקורונה. בינתיים היא מתבודדת לה בדירתו של אביה, שעבר למשך השבועיים האלה לדירה של חברתו.

גם זה חלק מהמציאות ההזויה שלנו. בנוסף לעוד סבב טילים בדרום, וכמובן הבחירות המוזרות הקרבות והולכות......

אחיינית2 עם מחלת הנשיקה מסוג קשה במיוחד, עדיין מרגישה על הפנים, כל יומיים במיון עם עירוי מלחים ופראמין נגד הבחילות הנוראיות שמהם היא סובלת, וגיסתי לא הצליחה עדיין לקבוע תור לרופא ההומיאופת שבאורח פלא הרים את T על רגליו מהיום למחר כשהוא חלה במחלת הנשיקה לפני כמה שנים. התורים אליו נקבעים לפחות לעוד חודש, ולמרות שהיא מתקשרת כל יום לשאול אם אולי התבטל משהו ואפשר להשתחל לפני.....היא כל הזמן נענית בשלילה.
כלומר, תור לפני החתונה.

בינתיים היא קבעה לה טיפול אצל 'שנטי', לדיקור. אולי שנטי גם תוכל לתת לה צמחי מרפא סיניים......כל דבר שעשוי לעזור להתגבר על האופן הקשה במיוחד שהיא עוברת את המחלה הזאת בעיתוי הכה-לא-מוצלח הזה.
היכולת להשתתף בחתונה של אחותה או לגשת ליתרת המבחנים במכללה (בארבעת המבחנים שהיא כן הספיקה לגשת אליהם, אחד מהם כבר כשהתחילה להיות חולה, קיבלה ציונים מצטיינים ממש) ובכלל הלימודים בסמסטר הקרוב.........הכל מוטל בספק לשבועות הקרובים.

אמא עברה CT ריאות אבל עדיין לא נשלחו אליה התוצאות. השיעול שלה מוזר ומדאיג....אך פרט לכך היא טוענת שהיא מרגישה מצוין.

בינתיים נוקת כבר מרגישה טוב וחזרה לגן, אז שוב קבענו, בתי ואני להיפגש הבוקר - אולי נמצא לה בגד לחתונה של אחיינית1, ואם כן, כבר אקנה לה אותו כמתנת יום הולדת (שיחול יומיים לפני החתונה).

החתול ד' שוב עבר יומיים של הקאות אבל נראה שהוא התאושש.
great healers כינה הוטרינר שלנו את החתולים. מתרפאים גדולים. אכן כך.

שבוע טוב ושקט. 

קמתי, התלבשתי, צחצחתי (חלק מה-) שיניים

אני שמה לב שלאחרונה כך נראים הפוסטים שלי.
ממש רשומות ביומן מסוג "קמתי, התלבשתי".

וכן, אני מצחצחת את כל השיניים פרט לאזור המושתל.
ועדיין אוכלת אוכל רך. ומעט מאד ממנו.
הוצאת התפרים רק בעוד שבועיים. למה כל כך הרבה זמן? אין לי מושג.

לא שאני מתלוננת - כי באמת ציפיתי שבשלב זה עוד אסבול מכאבי השתל ומהבחינה הזאת הכל די בסדר - אבל די נמאס לי לאכול אוכל רך ומרוסק. לולא הייתי בשמירה (מבחינת דיאטה) הייתי חוגגת על דייסות וכדומה, אבל אם בתפריט הרגיל שלי אין כמעט פחמימות, אז עכשיו שאני גם מנסה במיוחד להשיל כמה קילוגרמים מיותרים, יש עוד פחות. אז לא שאני רעבה, אבל לא כיף כל עניין האוכל.

בצירוף מקרים מוזר, קיבלתי הודעה מ"מכבי" שהתרופה שהדיאטנית והרופאה רצו לתת לי לסיוע בירידה במשקל יורדת מן המדפים ומפסיק השיווק שלה.
איזה שהוא מחקר בארה"ב קבע שהיא עלולה לגרום ל 0.6 סיכוי לסרטן .... וה-FDA אסר על השימוש בה בארה"ב. על נאמר so that's that. ממשיכה לנסות בכוחות עצמי ......בלי הרבה אופטימיות.

וגם: באופן לגמרי מפתיע (ומבורך) T קיבל אישור ל-MRI וגם תאריך קרוב יחסית - בתחילת מרץ (באחת בלילה כמובן) בבית חולים קרוב אלינו.

אחיינית2 שוחררה מבית החולים אחרי ששללו "דברים רעים" (כך ניסחה זאת גיסתי, ואני מניחה שהיא התכוונה לסרטן, ITP וכדומה). יש חשד למחלת נשיקה חריפה במיוחד (למרות שיש תסמינים שלא תואמים, כגון בחילות בלתי פוסקות וכאבים מוזרים). היום עשתה כמה בדיקות - ונחכה לתוצאות להחכים קצת יותר. דואגת לה.

אתמול עשיתי לי בוקר של כיף עם בתי - ככה סתם בלי שום סיבה מיוחדת מעבר לכך שלשתינו היה זמן פנוי, ורצינו להמשיך את הכיף שעשינו יחד בבוקר יום הולדתי. אכלנו ארוחת בוקר בבית קפה, היא קנתה כמה דברים שהיתה צריכה לבית. העיקר שהסתובבנו ביחד ופטפטנו לנו והיה ממש כיף.
רציתי לעזור לה לקנות בגד לחתונה של אחיינית1 אבל כבר לא היה זמן. ככה זה כשהילדים חוזרים ברבע לאחת מבית הספר.

האמת, שהזמן הזה שיש לבתי עם הגדולים כשהם חוזרים מבית הספר, ולפני שהיא אוספת את נוקת מהגן - הוא זמן איכות יקר מפז.

מחר תורי להיות איתם, לתת להם ארוחת צהריים ולאסוף את נוקת מהגן. מקווה שהיא תהיה במצב רוח טוב ושיהיה לנו כיף ביחד עד שחתני יגיע.

קוראת עדיין את "צבע החלב" (הולך לי לאט)...

והחורף צפוי לחזור בגדול....

עוד עדכונים שוטפים

אחרי הבדיקה הקשה תינוקי התחיל להקיא בכל פעם שהוא אוכל או שותה, להיות תשוש ומסכני.
כולנו דאגנו לו, והודעות העידוד והדאגה בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית מאד מאד עזרו לבני ולכלתי לעבור את זה, פחות בודדים ומבודדים.
אחרי כמה שיחות עם האחות, הם שוב נסעו לבית החולים, והמסכנון הקטן עבר שוב אולטרסאונד. בסופו של דבר (ואחרי התייעצויות עם עוד רופאים) הוחלט שהוא יעבור ניתוח לפתיחת החסימה בדרכי השתן, שאמנם כרגע לא משפיעה על כלום, לא באה לידי ביטוי ולא פגעה עדיין בכליה (שהתפקוד שלה מעולה), אבל יש חשש לנזק בהמשך ועדיף לטפל בזה עכשיו.
ניתוח זה דבר מפחיד, במיוחד בילדים, במיוחד בתינוקות - אבל הרופא הרגיע אותם שהם עושים אותו הרבה ובהצלחה רבה, ושחוסר הצלחה פשוט בא לידי ביטוי בחזרה של החסימה בזמן כלשהו, וצורך בניתוח נוסף, פשוט וקל.
בני אמר שהכי מפחיד היה כשסיפרו להם על התופעה הזאת בהריון, בסקירת האיברים, וששום דבר לא משתווה לבהלה ההיא, ושהם מתמודדים בסדר עם מה שקורה עכשיו. קשה לי שקשה להם.
בינתיים בכל אופן הקטנצ'יק התאושש, חזר לישון, לאכול (יחסית...כן?) ובעיקר להשתולל ולגלות עולם. קיבלנו השבוע קטעי וידאו שלו מטפס אל תוך המדיח וגם מנגן בהצלחה רבה על הפסנתר. הוא גם מגלה בכל חפץ את הברגים (אם יש ברגים) וזה החלק האהוב עליו.

בשיחה חוזרת עם אמא לגבי הפעילות הגופנית שלה, היא טענה שהגזמתי לגבי הכמות שהבנתי שהיא עושה.
היא טוענת שגם על האליפטיקל היא עושה רק רבע שעה, וגם בהליכות שלה (שהיא טוענת שירדו מחמש ביום לשלוש ביום) היא הולכת רק רבע שעה. זה משנה את התמונה. זה כבר נשמע סביר.
אבל עכשיו לא ברור מדוע היא לא מצליחה בכל זאת לעלות.
לדעתי חסרים דברים בסיסיים בתפריט. למשל שומנים.
אמא קיבלה את הרגלי האכילה שלה בשנות השמונים והתשעים, אז הטרנד הרפואי היה ששומנים זה מסוכן, היה לה כולסטרול גבוה ומאז היא לוקחת סטטינים (פי ארבע ממה ש-T מקבל).
כיום הסוכר הוא אויב מספר אחת ברפואה, והשומן (במידה) הוא חבר.
אז נכון שהיא אוכלת קצת אגוזים או שקדים, וגם שוקולד מריר (כשאני אומרת קצת זה ממש מנה זעירה). אבל זה כנראה לא מספיק.
מאד הייתי רוצה שהיא תלך בכל זאת לדיאטנית.
יש לה בקרוב CT חזה, בגלל דלקת הריאות שכבר חטפה פעמיים השנה - מקווה שהוא ייצא נקי.

נוקת כבר מרגישה טוב וחזרה לאכול כמו שצריך. כנראה השיניים יצאו והפסיקו לכאוב. מתוקונת.
התברר שהיא שילוב מדהים של שני הוריה. אוהבת מאד לאכול - כמו חתני. יודעת בדיוק מה היא רוצה, ומה היא לא רוצה, בכל רגע נתון - כמו בתי.
היא יכולה להיות רעבה מאד אבל לא בא לה בקבוק ולא בא לה מרק ירקות - וכן מאד בא לה חביתיות ירק שבתי מכינה ואופה לה בתנור. היא לא יודעת להגיד מה היא רוצה, אבל היא יודעת להתנגד למה שלא בא לה, ולהתלהב כשהיא רואה את מה שבא לה. מתוקה כזאת!
היא גם אומרת "א-מא" ו"בא" כשהיא קוראת להוריה, וגם יודעת לומר "האם-האם" כשהיא רוצה לאכול. בקצב הזה.....נראה לי שמהר מאד היא תלמד עוד מילים.

אני עברתי את העקירה/השתלה בהצלחה. ביום ששי כאב עוד לפני שההרדמה פגה. לקחתי כדורים נגד כאבים במהלך היום וגם בלילה, אבל קמתי לגמרי בסדר בשבת, בלי צורך בכדורים ורק קצת תחושה לא נעימה באזור. בחודש הבא צפויה לי השתלה נוספת - הפעם ללא עקירה, אז זה "אמור" להיות עוד יותר קל . נחיה ונראה.

בינתיים אני אוכלת מאכלים רכים - לבן וגבינה לבנה וקוטג', חביתה או ביצה רכה, קציצות עוף שאני מועכת ואוכלת כמו תינוק, וגם מרסקת לי עגבניות, תפוחים....מזדהה עם תינוקי ונוקת (למרות שנוקת כבר אוכלת - לא ברור איך - את כל מה שאחיה אוכלים, כמעט).

ועכשיו, פחות מחודש לפני החתונה של אחיינית1, הגיעה אחיינית2 למיון עם חום וערכי המוגלובין וטרומבוציטים מאד נמוך. עכשיו היא וגיסתי מחכות שם להמטולוג....ונראה מה יאובחן.
דואגת לה. היא בתקופת בחינות ומאד מאד בלחץ מזה, אבל בינתיים מוציאה ציונים מצטיינים (יש לה הפרעת למידה קשה אבל בעזרת אדראל גם בתיכון היא הוציאה ציונים מצוינים. מקווה שהיא תהיה בסדר, ומהר.

לא ראיתי את הנכדים השבוע אבל שוחחתי בטלפון עם חכמוד כמה פעמים. הוא סיפר לי שקיבל טקסט של "אלה קרי, הילדה מלפלנד" בבית הספר - ושאל אם יש לי את הספר. ברור שיש לי. כשהילדים שלי היו קטנים עשיתי כמיטב יכולתי לשחזר את הספריה שהיתה לי בילדותי - לא בהצלחה רבה, אבל את אלה קרי ונוריקו סאן הצלחתי להשיג. כשהם היו קטנים יותר ניסיתי להקריא להם את הספרים האלה ללא הצלחה. אולי עכשיו סוף סוף יסכימו לקרוא אותם.

אז התחיל עוד שבוע - מקווה שיעבור בשלום ובנעימים, דואגת לתינוקי ולאחיינית2.......

לבקשתו של טליק: דוח על מצבו של ישראבלוג

הודעה נוספת ממתן אליהו בקשר לישראבלוג:

"אני רוצה לשרטט לכם את ציר הזמן של הפעילות שלנו:

2017/18 אני וג'ואנה הרמנו את הכפפה בשנית כדי לקחת את האתר לידי הקהילה, הלכנו לפגישות מפה ועד להודעה חדשה ושמרנו את הרוב על אש קטנה כדי שאנשי הקהילה לא יכוו עוד פעם ויתבאסו אם לא ילך כלום. הרמנו קול זעקה כשנזקקנו לכם והייתם שם בכל הכוח ואני מעריץ כל אחד ואחת על זה.

2019 - באיזור אוגוסט כבר נסגרו הפינות. בסוף נובמבר תחילת דצמבר האתר אצלנו. ויש עמותה רשומה ומתפקדת!

כל החומר שלכם קיים ומגובה, אני לא יודע פיזית איך לשלוף אותו כי אני לא איש טכני, מבהיר עוד פעם.

ינואר - פברואר 2020 - ההדסטארט מוכן, התשורות בהזנק ויש אישור יציאה בקול צהלה...יש בעיה אחת ויחידה.

אנחנו רוצים להוזיל עלויות ברמת הציוד והצד הטכני כדי לאפשר אורך חיים לאתר ולא עוד פעם להיכנס ללופ כלכלי עוד שנה שנתיים.

אנחנו לא רוצים לפתוח קמפיין עם סכומים משוגעים כי זה גם לא ריאלי כרגע ביחס למצב האתר והקהילה וגם אנחנו רוצים להיות בטוחים שהסכום שנגייס ייתן לנו מרווח נשימה מספיק גדול כדי לבנות תוכנית עסקית ושיווקית להחזרת האתר לפרונט שלו. אני מאמין שזה אפשרי, מי שלא..לא.

אני יודע שחלקכם תוהים האם המומנטום אבד. אז הוא לא, הוכחתם ברגעי הצורך שאתם שם, לא משנה מתי.

אני מבקש באמת, תפסיקו לצאת עלינו. אנחנו עושים את כל המאמצים כדי לגרום להכל לקרות בצורה המושלמת ביותר שאפשר...אני יכול לספר לכם שאנחנו בהתכתבויות בשעות לא שעות עם מיילים, שיחות וכסף שיוצא מהכיס שלנו בלי לדרוש תמורה.

אני פונה אליכם ומבקש לשמור על שיח מכבד כלפי כולם, להבין את העדינות שבמצב ותמיד לזכור שישראבלוג לא בסכנה כבר, מבטיח לכם.

ועוד משהו קטן - אל תקללו, לא אותי ולא אף אחד מחברי הקבוצה. יש ביקורת ויש ירידה לפסים אישיים. אל תרדו על אדם ותגידו לו שהוא לא מבין וכד' בצורה אלימה. באמת שאני אדם סבלני אבל דיי. זה כל כך לא נעים.

בואו ננסה להיות קהילה. אל תאבדו תקווה..באמת שזה במפר קטן לעומת מה ערוץ 13 העבירו אותנו. אוהב אתכם.ן מאוד.

והפוסט הזה נכתב ברעב גדול. נשבע שלא אכלתי כל היום.

ואלה הפריטים הטכנים הנדרשים

עוד דבר קטן באשר לישרא,אלה הפרטים הטכנים הדרושים:

Yakov Zandman היי, לשאלתך:

מדובר על 2 מכונות VMWare המכילות שרתי ווינדוס 2003 (ברישיון), בנפח של 600GB, הצריכות יחד 8GB RAM ויסתפקו גם במעבד 4 ליבות מדור ישן. בנוסף ישנו Volume של תמונות בגודל 1.2TB. הדיסקים יכולים כולם להיות SATA, הVolume של התמונות יכול להיות אף 5400RPM. צריכים RAID על הדיסקים. בנוסף אין דרישות רשת מיוחדות. ניתן לשים אותם על תשתית VMWare קיימת או על שרת U1 ייעודי עליו נתקין VMWare ESXi ועליו נשים את הVMים.

אלו הנתונים הידועים

להבנתי אפשר גם לקנות שרת ולשלם על אחסון בלבד."

עד כאן דבריו של מתן כפי שביקש להעביר. 

כמה נעים בחוץ

נראה שהגשם וגל הקור מאחורינו והיום היה לי ממש נעים בחוץ. איזה הבדל.

אז מה התחדש בינתיים?
מחשב הבית החכם תוקן (בסוף זה שוב היה רק ספק הכוח - הוא אמנם סיפק כוח אבל לא את רמת הכוח הנכונה). אז לא היה צריך להתקין את כל התוכנה מחדש. הקלה גדולה.
איש "הבית החכם" שלנו התחבר מרחוק, ניקה כמה מאות וירוסים (איך הם הגיעו לשם?) והתקין תוכנת אנטי malware ואנטי וירוס מעודכנת.
לבקשתי הוא פשוט הסיר את כפתור ה"דוד" מהפאנל (כדי שלא נכבה אותו בטעות), סידר שהדוד יהיה דלוק כל הזמן, הורדתי את הפקק של הדוד בארון החשמל, ועכשיו בכל פעם שנצטרך לחמם מים בדוד מסיבה כלשהי, פשוט נרים את הפקק.
אז מבחינתי עכשיו הגאז יכול להיגמר לגמרי - לכל דבר יש חלופה. לחימום המים יש את החלופה של הדוד, לכיריים יש חלופה של כיריים אינדוקציה (חשמליים), ולקמין יש חלופה של מזגן. אני מכוסה מכל הכיוונים.

וכמובן שכיון שהכל בסדר, התקשרו סוף סוף מחברת הגאז שהם באים לספק לנו.
הם באו הבוקר, ולפי המד שלהם היה יותר גאז בצובר ממה שהשעון שלו הראה. זה באג רציני, לדעתי. בכל מקרה יש לנו שקט עכשיו לשנה הקרובה, אפילו יותר כנראה.

נוקת כבר קוראת לבת שלי "מְ-מַא" ולחתני "בָּא" וזה כל כך חמוד! אמנם ביומיים האחרונים היא קוראת לאמא כי כואב לה ולא טוב לה - צומחות לה שתי השיניים הקדמיות העליונות בבת אחת, ובנוסף על כך היא גם משלשלת בטירוף. אבל זה עדיין חמוד.

תינוקי עבר היום בדיקת תפקוד כליות mag3 - עוד מלפני הלידה הם ראו יותר מדי נוזלים בכליה אחת, והם עוקבים אחר זה כל הזמן. ייתכן שיצטרף לעבור ניתוח קטן. הוא היה מאד מסכן - הילד הזה שלא מסוגל רגע אחד בלי לזוז, הולבש ב"חליפת משוגעים" והודבק למשטח הבדיקה עם מאסקינג טייפ, כי אסור היה לזוז שעה שלמה! קטטר, ועירוי - הוא היה ממש מסכן (ואני מתארת לעצמי כמה הוריו סבלו יחד איתו). באיזשהו שלב נתנו לו לצפות בסרט מצויר בטאבלט (משהו שהם אף פעם לא חשפו אותו אליו בבית) וזה עזר להסיח קצת את דעתו.
האורולוג אמר שהוא יתייעץ לגבי אם ומתי לנתח, יש חסימה קטנה בדרכי השתן (שמשאירה יותר מדי נוזלים בכליה, אבל הוא לא מרגיש את זה או סובל מזה, משתין כרגיל) שנפוצה מאד (בעיקר בבנים).
בכל מקרה יעשו אולטרסאונד שוב בעוד חודש ויראו אם זה לא הסתדר בכל זאת בעצמו. לכן הם מחכים עם זה, הרבה פעמים זה פשוט מסתדר לבד.

בששי הקרוב סוף סוף עושים לי את השתלת השן - וכבר התחלתי לקחת אנטיביוטיקה (לפי ההוראות של הרופא). מלחיץ אבל רוצה שזה יהיה כבר מאחורי.
לצערי זה כנראה אומר שלא אראה את הנכדים בסופ"ש - אלא אם באורח פלא לא אסבול יותר מדי מכאבים.

T קיבל אישור ממכבי ל-MRI - עכשיו צריך לראות למתי הוא יקבל תור.

כשהייתי אצל הדיאטנית הצלחתי לדבר איתה קצת גם על אמא שלי.
היא כמובן ביקשה שאמא תגיע אליה, אחרי ששמעה את כל הפרטים, אבל אמא כרגע בשלה - אין לה כוח וזמן, היא מנסה להעלות במשקל בעצמה, ובהמשך אם זה לא יצליח תסכים לבדוק את העניין יותר לעומק. לא לוחצת עליה אבל קראתי קצת באתר של כללית ושל איכילוב  והסכנות הנובעות מתת משקל אצל בני הגיל השלישי מפחידות.

לגבי הדיאטנית אמרה בצער שאני אוכלת נכון (צריכה להוסיף טיפה שומנים בצורת טחינה, אגוזים/שקדים ואבוקדו), מתעמלת מספיק, ובאמת הגוף שלי זקוק למעט מאד קלוריות כדי לתחזק את עצמו (היא אמרה שהיא מכירה את זה אצל עוד אנשים), ולכן קשה לי לשרוף יותר מאשר אני מכניסה. וכל הזמן עולה בהדרגה. אני כאילו תמונה הראי של אמא שלי 😂.

בשלב זה היא נוטה לבקש מהרופאה שלי לקבל טיפול תרופתי לסיוע בהפחתת משקל - כדורים ובהמשך סוג של זריקות יומיות. אני כמובן רחוקה מלהיות מועמדת לשום דבר יותר דראסטי מזה, אבל בגלל שהסוכר שלי גבולי וגם הכולסטרול...זה שווה לנסות. נראה. חוזרת אליה בחודש הבא.

הבית נקי והגינה מסודרת...מוכנה לסופ"ש (וערוכה לכאבים שהוא יביא)

עדכונים שוטפים

קררררררר אבל בבית נעים.
בשבוע שעבר העזתי ונכנסתי לצובר הגאז שלנו כדי לראות מה היתרה שיש לנו.....
זו פעולה שאמורה להיות פשוטה יחסית, אבל מחייבת ש-T או הגנן יגזמו פתח במעגל השיחים שמקיף את הצובר.
וכיון שחורף אז כל המשטח שמסביב בוצי (ובדיעבד התברר לי שיש שם גם הרבה הפרשות של חתולי רחוב ששורצים לנו בגינה).
למזלי התלבשתי בהתאם. נעלי הליכה אטומות למים, מכנסי טריינינג, גם הם אטומים למים פחות או יותר, ומעיל שגם הוא לא חדיר למים....(ברור שאחר כך כל זה נכנס אחר כבוד לכביסה!).

אז פותחים את מכסה הצובר (די כבד.......) וקופצים פנימה (הוא שקוע באדמה) ומנקים קצת מאבק ומבוץ את השעון המראה את אחוז הגאז....ואז התברר שיש קצת מעל 30 אחוז. שזה הזמן להזמין את המשאית של אמישראגז - שאף פעם לא מגיעה תוך פחות משבועיים....😞

החורף הוא הזמן שבו הכי הרבה גאז הולך לנו, בגלל הקמין.
שלושים אחוז (טוען T) אמור להספיק לנו עד סוף החורף, אבל אני כמובן בלחץ ובינתיים מפעילה יותר את המזגן מאשר את הקמין......ליתר ביטחון.

בינתיים (איך לא?) הלך לנו המחשב של "הבית החכם" - שברוב חוכמתם (וקצת יהירותם) של T ואיש הבית החכם שהתקין וקינפג לנו אותו, הוא הדבר היחיד שמסוגל להדליק את דוד החימום החשמלי (לחימום מים), שקיים בעצם רק לצרכי גיבוי למערכת חימום הגאז.
אז לפי חוקי מרפי ברור שאם ייגמר לנו הגאז, גם לא יהיה לנו איך להדליק את הדוד! 😨

עכשיו דרשתי משניהם (שממילא שוחחו בטלפון אודות המחשב התקול) שיסדרו לי מתג בבקשה שאיתו אוכל להדליק את הדוד בלי קשר למחשב הבית החכם!!!

בגזרת הנכדים הרבה נחת.
היינו בחמישי, T ואני, כאשר הוא הכין להם צהריים ואני הבאתי את נוקת מהגן (ראיתי שאם נותנים לה משהו לשחק איתו באוטו היא מפסיקה לבכות), וחתני גם הגיע מוקדם והיה ממש נחמד.
נוקת כבר יושבת, זוחלת חופשי על גחונה וגם מוחאת כפיים, ואומרת "בה, פה, בה, פה" במתיקות ממיסה.
תינוקי מטפס על כל דבר (שאפשר ושאי אפשר) והולך כמה צעדים עם ההליכון שלו, עד שנופל.
מתפקע מצחוק מכל מיני דברים - אין דבר ממיס יותר מהצחוק שלו.

בששי כיון שהיה קר וגשום באנו כולנו אל בתי וחתני, אנחנו והורי, והבאנו "קייטרינג" - T בישל בבית וגם הביא פילה סלמון והכין אצלם. חתני הכין כנאפה מעולה (שטעמתי מעט ממנה, כי אני ממש ממש שומרת בשבועות האחרונים) והיתה ארוחת ששי ממש ממש נחמדה. וגם נשאר להם (ולנו) אוכל לימי השבוע, והם (ואנחנו) מאד מבסוטים מזה.

חכמוד ונשמותק התבאסו מזה שהם לא ישנים אצלנו (לא יכולנו אפילו לקחת אותם איתנו בתום הארוחה כי יחד עם הורי לא היה מקום ברכב). לא נורא. בפעם הבאה.

בשבת חזרתי סוף סוף לחדר כושר (אחרי כל המחלות, ועבודה עם גיסתי על האלבום לחתונה של אחייניתי) והיה ממש טוב.
T בינתיים היה גם אצל מומחה כתף עם הצילום והאולטרסאונד וגם אצל האורתופד הרגיל - שלבקשתו של המומחה ביקש עבורו בדיקת MRI. עכשיו נחכה ונראה אם מכבי ייצאו גדולים ויאשרו. הבנתי שהם קשים עם העניין הזה.

בכלל, עם כל כמה שאנחנו מרוצים שעברנו מלאומית, יש כמה דברים שנראה לי שלאומית היו יותר נדיבים לגביהם. למשל קולונוסקופיה. במכבי שולחים אותך קודם כל לבדיקת "דם סמוי". קמצנים.

האלבום שהכנתי עם גיסתי לאחייניתי יצא נהדר. היא עוד לא ראתה אותו (ביקשה שיישלח אלי).
היא (גיסתי) נכנסה לאובססיה לגבי התת משקל של אמא שלי.
זה נכון שאמא שלי באמת
 בתת משקל, וזה נכון שהיא ממשיכה לרדת כל הזמן.
היא טוענת שהיא אוכלת, ושמאז המחלה היא אוכלת יותר, אבל לא מצליחה לעלות.
כשהיא אצלנו אני רואה שהיא אוכלת יפה, וגם הפסיקה להגביל את עצמה עם מנות שניות וקינוחים. אבל לא יודעת מה קורה כל השבוע כשהיא בבית.
מצד שני היא בריאה, מרגישה טוב, בדיקות הדם שלה מצויינות (באופן אבסולוטי, לא רק יחסית לגילה) - אני באמת לא יודעת מה נכון לעשות כאן.
ולגיסתי יש איזו שריטה עם זה, עם אנשים רזים מדי. אחותה, למשל.
מה שקרה, בין היתר, הוא שמאז שהורי בארץ אמי מתעמלת הרבה יותר ממה שהיתה מתעמלת בארה"ב. היא יוצאת לאיזה חמש או שש הליכות ביום, בנוסף לחדר כושר כל יום (ופלדנקרייז פעם בשבוע, אבל זה לא שורף קלוריות).

גיסתי לוחצת על אמא שלי לראות דיאטנית, שאולי תבין מה בדיוק קורה כאן, ותמליץ לה על תפריט, מצד אחד, ורמת פעילות גופנית, מצד שני, מאוזנים יותר.
אמא לא מזדרזת לקבוע תור, ובינתיים מנסה לבד (לטענתה) להעלות במשקל.
ואני, ששונאת שמתערבים לי במשקל (בכיוון ההפוך כמובן) לא ממש שלמה עם להתערב לאחרים.

היום יש לי במקרה תור אצל דיאטנית עבור עצמי. אצלי זה בדיוק ההיפך מאמא שלי: לא משנה כמה אני שומרת, מתעמלת, מצמצמת את את הכמויות ומקפידה על מה אני מכניסה לפה, אני כל כמה זמן עולה בעוד ק"ג. זה מאד מאד מתסכל.
אולי אוכל להתייעץ עם הדיאטנית גם לגבי אמא.

לגבי המיטה - היא אכן הוכיחה את עצמה כנוחה ברמות על, וגם הכריות החדשות שקנינו (ice ergonomic של אירופלקס)

התגלו כשדרוג רציני לשינה (במיוחד של T) והקלה גדולה על הכתפיים הדואבות. 

T גם פינק אותנו בסדינים מכותנה מצרית שהזמין באינטרנט, ובאמת אין מה להשוות מבחינת התחושה הנעימה שהם נותנים. 

כמובן שהמובילים לא הגיעו בחמישי לאסוף את הזבל שלהם...........

כרגע זה ספוג מים מהגשם....כשיתייבש קצת ננסה להעמיס על הגג של הרכב שלי (שיש לו סוג של גגון) ולהסיע את הכל אחר כבוד למיכל הקרטונים (שגם אליו כל זה לא ייכנס, אבל נוכל להניח לידו). מעצבנים.

'ביוכימיה' יצאה לפנסיה והשבוע ניצלנו את העובדה הזאת כדי להיפגש ספונטנית (אצלה בבית) לקפה, אחרי התור החצי שנתי הקבוע שלי אצל הא.א.ג. היה ממש נחמד, וכיף שהיא כבר לא עובדת. בינתיים בנוסף לעזרה עם כל הנכדים (יש לשלושת ילדיה)  היא ו'המהנדס' עסוקים בהכנת הדירה שלהם (שעברה תמ"א) למעבר, נראה מה היא תחליט לעשות בזמנה הפנויה אחרי שהפרויקט הזה יסתיים. 

אז עד כאן עדכונים שוטפים.........המשך שבוע טוב. 

מיטה חדשה

כשאובחנתי עם הרפלוקס - אי אז בשנת 2006 - והבנתי שאני חייבת לישון מעט מוגבהת, קנינו מיטה מתכווננת.

זה לא היה זול אבל זה באמת שירת אותנו הרבה שנים, והקל מאד עלי עם הרפלוקס אבל גם על שנינו כאשר כאב מעט הגב (על ידי הגבהת הרגליים) ושימח מאד את הנכדים שאוהבים לשחק עם זה כשהם שוכבים במיטה שלנו וצופים בטלוויזיה לפני שהם הולכים לישון (במיטות שלהם בחדרנו). 

אני אוהבת מזרנים קשים יותר, שתומכים בגב ובגוף, ולכן הלכתי אז על המזרון הכי קשה שהיה להם - שלא היה קשה מספיק, אבל זה מה שאפשר היה אז להשיג במיטה מתכווננת. 

אגב T בחר אז מזרון רך יותר, ותוך שבוע סבל מכאבי גב וביקש להחליף למזרון כמו שלי. טוב שהם מאפשרים זאת. 

עם השנים הבנתי כמה דברים לגבי המיטה שלנו.

כאמור המזרון עדיין היה רך מדי ופחות מדי תומך, להרגשתי.

המיטה היתה נמוכה יחסית, וככל שהתבגרתי זה התחיל להפריע לי יותר.

למיטה היו שוליים יפים רחבים מעץ של כעשרה סנטימטר שבלטו החוצה ושלצערי הייתי נתקלת בהם וחוטפת חבורות כל הזמן על השוקיים. 

ולסיום - עם השנים התחלנו להרגיש שהיא צרה מדי עבורנו (מטר ששים על מאתיים). 

בין בעיות הכתפיים של שנינו (לא נעים כשאחד מתהפך מתוך שניה ופוגע בשני בכתף בטעות) וביקורי הנכדים אצלנו כשהם באים לישון, התחיל להרגיש צפוף.

כבר לפני כשנה התחלנו לדבר על החלפת המיטה, אבל אני כל הזמן דחיתי את זה מסיבות שונות - שקשורות להוצאה הכספית הגבוהה הכרוכה בכך. 

אבל החודש החלטתי שזהו, גם הגיע הזמן, וגם אפשרי כלכלית וגם יכולתי לומר שזו מתנת יום ההולדת שלי. 

T עשה חקר שוק מעמיק, ניפה כל מיני חברות וחנויות, ויצאנו בוקר גשום וקר אחד לשלוש חנויות שהחלטנו שהן הטובות ביותר עבור מה שאנחנו רוצים: מיטה בגודל 200 על 200, מתכווננת עם מזרון משובח ותומך. 

אולי בגלל מזג האוויר ואולי מסיבות אחרות היינו לגמרי לבד בכל שלוש החנויות. 

קיבלו את פנינו מאד יפה, נתנו לנו סיור מעמיק ושירות מצוין בשלושתן, ולהפתעתנו הצלחנו גם לקבל הנחות רציניות בשלושתן (והצינים מבינינו מייד יגידו שגם ככה הם לא הפסידו עלינו, כמובן). 

בכל חנות הסברנו שאנחנו בודקים עוד חנויות, ושבכל מקרה נחליט באותו היום ונודיע להם כך או אחרת מה החלטנו. 

בשתי החנויות הראשונות מצאנו מיטות שאהבנו, וגם מזרונים משובחים - לא קשים מדי, לא רכים מדי - אבל עדיין באותה טכנולוגיה וחומרים כמו אלה שיש לנו בבית. 

בחנות השלישית מצאנו טכנולוגיה אחרת לגמרי - ולמרות שמבחר המיטות שלהם היה קטן יותר ובסך הכל המיטות עצמן היו פחות יפות, המזרון הזה ניצח. וגם כאן קיבלנו מחיר ממש מצוין (יחסית, זה עדיין יקר). 

כבר תוך כמה ימים קיבלתי הודעה שנקבל את המיטה השבוע (ממש מהר - תוך פחות משבועיים - כאשר חלק מהחנויות מתחייבות לחודש אספקה, וחלק לשלושה חודשים). 

בינתיים הפצנו את השמועה שאנחנו מוסרים את המיטה הנוכחית, אמנם בחינם אבל הפירוק, הובלה והרכבה על חשבון הלוקח, וכן שיש לקחת את המיטה הישנה יום לפני אספקת המיטה החדשה. לא רצינו לישון במיטה אחרת יותר מלילה אחד. 

שאלנו גם חברים, וקרובי משפחה, אם הם רוצים את המיטה שלנו.

חלק הביעו רצון אבל התחרטו מכל מיני סיבות. אמרו שיבואו לראות ולא מצאו זמן. לא התאים להם היום שבו רצינו שיקחו את המיטה. לא היה להם איך לפרק ולהוביל ולהרכיב אותה ולא רצו לשלם לאיש מקצוע על זה. מיטה ששווה הרבה מאד כסף ניתנת לכם בחינם - ואתם מתקמצנים על ההובלה שלה...........זה נשמע קצת הזוי. 

אבל לא התרגשנו, כי מקסימום ידענו שאנחנו יכולים לשלם למובילים שלנו שלוש מאות שקל כדי לקחת את מיטתנו הישנה איתם. 

ארבעה ימים לפני אספקת המיטה יצר מישהו קשר, הגיע לראות, התלהב, וביום שלפני אספקת המיטה החדשה הגיע עם האחים שלו ויחד פירקו ולקחו מכאן את המיטה. בסוף הכל הסתדר. וכיון שעשו זאת בעצמם, לא היו להם עלויות הובלה. 

המיטה הגיעה למחרת על הבוקר והמובילים באמת עשו עבודה טובה בהרכבתה. 

לפני שהם הלכו הכנתי להם כמובן (כרגיל) שתיה חמה והגשתי עוגיות.

גם נתתי להם טיפ יפה (בנוסף לדמי ההובלה). 

כשיצאו הסברתי שהם חייבים לקחת איתם את כל הקרטונים והקלקרים כי אין לי איך לפנות דברים גדולים כאלה ברכב שלי, אסור להשאיר ברחוב (הסברתי שמחלקים כאן קנסות על ימין ועל שמאל), וכשהם אמרו שראו מכולה ברחוב, הסברתי שהיא של מישהו שמשפץ ואסור להם לשים שם דברים (כל פינוי של מכולה כזאת עולה 1500 ש"ח, וכשאחרים דוחפים לכך פסולת כל כך גדולה למכולה, זה מחייב אותך לרוקן אותה מוקדם יותר מהמתוכנן). 

הם אמרו כן כן ונסעו, ואחרי כמה שעות צלצלה לי פקחית של המועצה בדלת.

יצאתי איתה לרחוב וראיתי את כל הקרטונים שלנו זרוקים על המדרכה, ועוד חוסמים כניסה לחניה של אותו בית שבו עושים שיפוץ. 

רתחתי. 

סחבתי (בעצמי, לבד) את הכל אל תוך החצר שלי (והודיתי לפקחית שבאה אלי ולא ישר רשמה לי קנס), והתקשרתי למובילים.

הם סיפרו שהם שאלו את הפועל שהיה ליד המכולה אם הם יכולים לזרוק שם את הדברים והוא הרשה להם.

אז מסתבר, אמרתי להם, שהפועל לא קובע, ושבטח בעלי הבית או הקבלן ראו את כל הפסולת הזרה במכולה ואמר לפועל להוציאה אותה למדרכה. 

כעסתי מאד ואמרתי שהסברתי להם מה המצב ביישוב, ושאני מכירה את השכנים ברחוב שלי, ושבגלל זה בקשתי מהם במפורש לקחת את הפסולת איתם ולהשליך אותה במקום אחר.......ושהם לא הקשיבו לי ועכשיו אני דורשת שיבואו לאסוף את הכל. 

הם אמרו שיגיעו ביום חמישי. 

T גם התקשר להתלונן על כך לחברה שסיפקה לנו את המיטה. 

נכון שהמשאית שלהם עמוסה בסחורה (היינו הראשונים שהם סיפקו להם באותו היום), אבל היה מקום למיטה שלנו, אז לקרטונים הריקים וודאי שהיה מקום. זה ממש לא בסדר איך שהם התעלמו במפורש מהבקשה שלי. 

בסופו של דבר יש לנו מיטה גדולה חדשה, רחבה (200 על 200), מתכווננת כמובן, עם מזרנים קשים ותומכים אבל עם שכבה רכה מפנקת למעלה. היא גבוהה (גם המזרון עבה וגם יש ארגז מצעים מתחת שמגביה את הכל), אין לה שוליים... מושלמת ממש.

יש פגם אחד קטנטן (נגד עין הרע....😉): בשלט רחוק (שהוא אגב אלחוטי) ההעלאה של ראש המיטה ומרגלות המיטה הפוכים - היכן שמצוירת העלאת/הורדת הראש זה מעלה/מוריד את הרגליים ולהיפך. מבלבל בהתחלה אבל אל קריטי. יכול להיות שהם חיווטו משהו הפוך כשחיברו את המזרון למנגנון...זה לא באמת משנה. 

בכלל במיטה הקודמת היו המון כבלים על הרצפה (הרובוט תמיד היה מסתבך עם זה) ועכשיו הכל בתוך הארגז. הרבה יותר אסתטי.

אגב בלילה היחיד שהיינו בלי מיטה ישנו אצל הנכדים (בקצה העליו של התמונה רואים את שתי המיטות שישנו בהן באותו הלילה) "רגליים אל רגליים" כמו שהם ישנים כשהם אצלנו. היה דווקא מאד נוח. גם להם יש מזרונים של 80 על 200 כל אחד.......

בקיצור יש לנו מיטה חדשה נהדרת.