לא הספקתי לכתוב על זה אבל בסוף נפגשתי עם חברתי מן העבר (זו שיצרה עמי קשר דרך האתר שלי) ביום ראשון לפני שטסנו.
נפגשנו בבית קפה באמצע הדרך (פחות או יותר) בין הבית שלה לבית שלי.
לא הייתי צריכה סימנים כדי לזהות אותה - היא לא השתנתה בכלל.
תוך ששוחחנו והשלמנו בשיחה די קולחת, חוסרים של ארבעים שנה - הבנתי שבעצם לא באמת הכרנו זו את זו גם אז.
מה בסך הכל היה לנו?
שבוע של התארחות שלי אצלה בבולטימור בגיל שמונה עשרה במסגרת משלחת נוער של משרד החוץ. אחר כך כנראה התכתבות (בדואר, זה מה שהיה אז) בעקבותיה. אחרי כן התארחות שלה אצלי בקיץ לפני שהתגייסתי, ואז ביקור ארוך שלה בארץ (זוכרת שהיא גרה אצל מישהי במושב בני ציון, אין לי מושג איך הגיעה אליה בכלל) - ואז עלייה ארצה.
לא זוכרת איך נודע לי שעלתה, לא זוכרת איך נודע לי שהתחתנה כאן עם ישראלי. אולי פגשתי אותה מתי שהוא.....יש לי זיכרון עמום מאיזה פגישה אקראית איתה.......אולי ברמת אביב? משום מה זה מה שעולה לי.
בשלב זה כבר לא היינו בקשר.
היא חזרה לבולטימור ללימודי האוניברסיטה - לא זוכרת פרטים עכשיו, השיחה היתה עמוסת פרטים אבל גם הצלחתי לקלוט מעט מי היא עכשיו.
הרבה מאד "רוחניות" (שעד גבול מסוים זה לא מפריע לי, כי גם לי יש את זה, אבל בכל "רוחניות" יש פוטנציאל להגזמה - אז נחכה ונראה עם הזמן). היא היתה אחות בטיפת חלב כל השנים ויצאה לפנסיה אחרי איזו רפורמה ששינמכה לה מאד את התנאים.
העיסוק העיקרי שלה כיום הוא כמתנדבת במקלט לבעלי חיים.
היא פעילה גם עם חיילים בודדים (דרך בית בנג'י, דרכם גם אנחנו יצרנו קשר עם החיילת שאימצנו) אבל רק "תוצרת חוץ".
אני מוצאת את עצמי תוהה איך היתה לנו חוויית אימוץ החייל/ת הבודד/ת לו היינו לוקחים חייל לא ישראלי במקום את ה"תזזיתית" שלנו............
בנותיה של החברה כבר גדולות, לא נשואות אבל חיות עם בן זוג, בלי ילדים - אחת בארץ ואחת בניו יורק.
השיחה קלחה והיה לנו נחמד ביחד. כרגע נראה שיהיה לזה המשך, אבל אין לדעת לאן זה יתפתח.
קבענו שאצור קשר כשאחזור מבוסטון.
נפגשנו בבית קפה באמצע הדרך (פחות או יותר) בין הבית שלה לבית שלי.
לא הייתי צריכה סימנים כדי לזהות אותה - היא לא השתנתה בכלל.
תוך ששוחחנו והשלמנו בשיחה די קולחת, חוסרים של ארבעים שנה - הבנתי שבעצם לא באמת הכרנו זו את זו גם אז.
מה בסך הכל היה לנו?
שבוע של התארחות שלי אצלה בבולטימור בגיל שמונה עשרה במסגרת משלחת נוער של משרד החוץ. אחר כך כנראה התכתבות (בדואר, זה מה שהיה אז) בעקבותיה. אחרי כן התארחות שלה אצלי בקיץ לפני שהתגייסתי, ואז ביקור ארוך שלה בארץ (זוכרת שהיא גרה אצל מישהי במושב בני ציון, אין לי מושג איך הגיעה אליה בכלל) - ואז עלייה ארצה.
לא זוכרת איך נודע לי שעלתה, לא זוכרת איך נודע לי שהתחתנה כאן עם ישראלי. אולי פגשתי אותה מתי שהוא.....יש לי זיכרון עמום מאיזה פגישה אקראית איתה.......אולי ברמת אביב? משום מה זה מה שעולה לי.
בשלב זה כבר לא היינו בקשר.
היא חזרה לבולטימור ללימודי האוניברסיטה - לא זוכרת פרטים עכשיו, השיחה היתה עמוסת פרטים אבל גם הצלחתי לקלוט מעט מי היא עכשיו.
הרבה מאד "רוחניות" (שעד גבול מסוים זה לא מפריע לי, כי גם לי יש את זה, אבל בכל "רוחניות" יש פוטנציאל להגזמה - אז נחכה ונראה עם הזמן). היא היתה אחות בטיפת חלב כל השנים ויצאה לפנסיה אחרי איזו רפורמה ששינמכה לה מאד את התנאים.
העיסוק העיקרי שלה כיום הוא כמתנדבת במקלט לבעלי חיים.
היא פעילה גם עם חיילים בודדים (דרך בית בנג'י, דרכם גם אנחנו יצרנו קשר עם החיילת שאימצנו) אבל רק "תוצרת חוץ".
אני מוצאת את עצמי תוהה איך היתה לנו חוויית אימוץ החייל/ת הבודד/ת לו היינו לוקחים חייל לא ישראלי במקום את ה"תזזיתית" שלנו............
בנותיה של החברה כבר גדולות, לא נשואות אבל חיות עם בן זוג, בלי ילדים - אחת בארץ ואחת בניו יורק.
השיחה קלחה והיה לנו נחמד ביחד. כרגע נראה שיהיה לזה המשך, אבל אין לדעת לאן זה יתפתח.
קבענו שאצור קשר כשאחזור מבוסטון.
