אז זה קרה בסוף והממשק החדש של בלוגגר/בלוגספוט שוב כפה את עצמו עלי, והפעם דאג להבהיר לי שהממשק הישן יהיה זמין (רק) עד 24 באוגוסט - כך שאני יכולה להתעקש ולחזור אליו אבל רק באופן זמני, או שאני יכולה לנשום עמוק ולהתחיל להתיידד עם הממשק החדש - שזה מה שאני מנסה לעשות כרגע.
ומזכירה לעצמי שאנחנו (בני האנוש) לא אוהבים שינויים, במיוחד כאלה שכופים עלינו, אבל שבסך הכל לכל דבר אפשר להתרגל, וייתכן שאף אמצא שהממשק החדש מוצלח למרות הרושם הראשוני.
שינוי שיזמנו דווקא אנחנו, הוא סוף סוף להחליף (שוב) חדר כושר.
חלפה שנה מאז שעברנו מקאנטרי רעננה (יקר, רחוק, , פקקים, בעיות חניה) למועדון הספורט של הדיור המוגן של הורי.
היתרונות אז היו ברורים - עשר דקות נסיעה מהבית ובלי בעיות חניה. בריכה נהדרת וחדר כושר אמנם קטן אבל נראה היה שהוא מאובזר היטב. על הנייר היו גם חוגים טובים, בפועל בסוף לא ממש ניצלנו אותם. הייתי בפלדנקרייז כמה פעמים ולא אהבתי. אין מה לעשות, פלדנקרייז הוא מצוין אבל שוב ושוב גיליתי שזה גם תלוי מדריך/ה.
המחיר היה טוב יותר גם באופן רגיל וגם בזכות הורי (ילדים של דיירים קיבלו הנחה), והדובדבן היה שיכולנו להביא את הנכדים לבריכה בחינם (כלומר - הורי יכלו לארח אותם). לא ניצלנו את זה המון אבל ניצלנו מספיק בקיץ שעבר כדי שזה ישתלם מאד וכולם נהנו מזה.
החסרונות התגלו בהדרגה:
על היום הראשון שאחרי התקלחתי אחרי האימון, יצאתי אל הממונה התורנית ואמרתי שהמזגן במלתחה לא עובד. "אין מזגן במלתחה" אמרה בפליאה, כאילו זה ברור. אז אין מזגן במלתחות. וואו, ביולי אוגוסט זה חיסרון עצום מבחינתי.
בהזדמנויות שונות גילינו שאין בכלל ממונה תורן בשעות שאנחנו מגיעים או מתקשרים (וזה מפוזר על פני כל מיני שעות ביום, פשוט לא נמצאים) ואם יש לנו בקשה או שאלה, לא תמיד יש עם מי לדבר.
המשגיחים/מדריכים בחדר הכושר נותנים תחושה שלא בא להם לעבוד.
המתקנים לא מתוחזקים כראוי. ויש מתקנים שפשוט לא נוח להתעמל עליהם. יש מתקנים שפועלים יפה אבל מערכת השמע שלהם לא עובדת. שנה שלמה שום דבר מזה לא תוקן. לעיתים קרובות המזגן בחדר הכושר לא עבד.
מאז הקורונה המצב החמיר עוד יותר.
כדי לשמור על מרחק בין מכשיר למכשיר ניטרלו חצי מן המכשירים - ולגמרי במקרה ניטרלו מכשירים תקינים, והשאירו מכשירים תקולים. חודשים של בקשות (לא רק שלנו) להחליף את המיקום של המכשירים כך שהתקין יהיה בשימוש והתקול יהיה מנוטרל (לא חלילה מתוקן או מוחלף) נפלו על אוזניים ערלות.
שעות האימון הוגבלו מאד כי נדרשה הפרדה בין המנויים (אנחנו) לבין הדיירים (הורי וכו'). את זה דווקא קיבלנו בהבנה אבל זה הגביל מאד את השעות בהן יכולנו להגיע להתאמן.
נדרשה קביעת תור מראש אבל שוב - לא ענו לטלפון. בזמן גיליתי שאפשר לתקשר עם אחראי המועדון בדוא"ל - ומאז לפחות נפתרה הבעייה הזאת.
ולבסוף - כאשר הממשלה סגרה חדרי כושר הם סגרו אותו מייד. כאשר הוסרה ההגבלה - לקח להם כמה ימים לפתוח. וזה קרה כמה פעמים.
בנוסף - עצם הצורך בהפרדה בין המנויים לבין הדיירים, הוריד להורי את מספר השעות ביום שהם יכולים להשתמש בחדר הכושר, ועכשיו גם הורידו אותם לשלוש פעמים בשבוע בלבד. זו ממש הרעה בתנאים, ואנחנו מתכוונים להילחם עבורם בעניין הזה. חייבת להיות קדימות לדיירים על פני חברי המועדון החיצוניים - והטיעון שהמנויים משלמים והדיירים לא הוא פשוט לא נכון. חלק ניכר מהתשלום החודשי השוטף שהורי משלמים הוא לטובת מתקני מועדון הספורט. זו ממש חוצפה להרע את התנאים שלהם בחסות הקורונה.
בקיצור ממש נמאס לנו והמינוי עמד להסתיים (למרות שבעצם הם חייבים לנו לפחות חודשיים, שבהם הם היו סגורים) - חיפשנו ומצאנו חדר כושר (בלבד, בלי בריכה) מרחק הליכה מהבית.
התחלנו להתאמן אתמול והיינו גם היום ובינתיים אנחנו מאד מרוצים.
במיוחד בימים החמים האלה זה בכל זאת עדיף על הליכה במרק אשר בחוץ, ואני מניחה שגם בחורף נשמח להתעמל בפנים ולא בקור ובגשם.
המתקנים טובים ומתוחזקים ומערכת השמע תקינה.
יש אפליקציה שבעזרתה מזמינים את שעת האימון מראש (וממלאים הצהרת בריאות יומית קצרה) ואפשר לראות באפליקציה כמה אנשים כבר נרשמו לשעה הזאת (כי קורונה, ויש מגבלה של 20 איש בכל רגע נתון).
זול זה לא - מאתיים ש"ח לחודש לכל אחד מאיתנו וזה רק חדר כושר בלי בריכה, אבל זה מנוי חודשי ואפשר להפסיק אותו בכל עת. כרגע זה פותר לנו בעייה ואנחנו מאד מרוצים.
בעניינים אחרים - בתי והמשפחה לא יבואו בששי (הולכים לסבתא השנייה) אז הזמנו את 'המהנדס' ו'ביוכימיה' לארוחה.
מחר תשעה באב אז אין לנוקת גן, וחתני יישאר להיות איתה ולעבוד מהבית, כך שאנחנו שוב לא צריכים לנסוע לקבל את הגדולים מבית הספר של החופש הגדול.
בשבוע הבא יש לחתני יום הולדת 40, ונראה שבתי תחגוג לו את זה כאן בגינה בהרכב מצומצם (אחיותיו ושני זוגות חברים). היא הזמינה את השפית שערכה גם לי וגם ל-T את ימי ההולדת 60 ואני ארגנתי שגם העוזרת שלי תבוא לעזור - וכך לא נצטרך לעבוד קשה.
על הגועל נפש שמסביב ושנוגע בכל תחום מחיינו לא כל כך בא לי לכתוב כרגע.
לו הייתי צעירה יותר הייתי בהפגנות.
בינתיים התחזיות השחורות של T מתחילת הקורונה הולכים ומתממשים. אנשים כבר ברחובות, ויש כבר אלימות. עכשיו התמונה שהוא דמיין של הצורך להגן על הבית שלנו מפני פורעים וונדליסטים - כבר לא נראית כל כך דמיונית.
מצבי הרבה יותר טוב, כלכלית, משל רוב האזרחים - אבל גם אני מרגישה את השלכות המשבר הכלכלי. דיירים שלא מצליחים לשלם שכר דירה (שזו הכנסתנו העיקרית) או שמשלמים שכר דירה סמלי כשהם יכולים, לקוחות ייעוץ של T (שלא מפסיק לרגע לעבוד בשבילם) שלא משלמים....כן, גם אנחנו מרגישים את זה בכיס. לא כמו המובטלים, לא כמו בעלי רוב העצמאים ובעלי העסקים - אבל מרגישים. ונראה שזה רק יילך ויחמיר.
בריאות לכולם.
