עדכונים שוטפים

קררררררר אבל בבית נעים.
בשבוע שעבר העזתי ונכנסתי לצובר הגאז שלנו כדי לראות מה היתרה שיש לנו.....
זו פעולה שאמורה להיות פשוטה יחסית, אבל מחייבת ש-T או הגנן יגזמו פתח במעגל השיחים שמקיף את הצובר.
וכיון שחורף אז כל המשטח שמסביב בוצי (ובדיעבד התברר לי שיש שם גם הרבה הפרשות של חתולי רחוב ששורצים לנו בגינה).
למזלי התלבשתי בהתאם. נעלי הליכה אטומות למים, מכנסי טריינינג, גם הם אטומים למים פחות או יותר, ומעיל שגם הוא לא חדיר למים....(ברור שאחר כך כל זה נכנס אחר כבוד לכביסה!).

אז פותחים את מכסה הצובר (די כבד.......) וקופצים פנימה (הוא שקוע באדמה) ומנקים קצת מאבק ומבוץ את השעון המראה את אחוז הגאז....ואז התברר שיש קצת מעל 30 אחוז. שזה הזמן להזמין את המשאית של אמישראגז - שאף פעם לא מגיעה תוך פחות משבועיים....😞

החורף הוא הזמן שבו הכי הרבה גאז הולך לנו, בגלל הקמין.
שלושים אחוז (טוען T) אמור להספיק לנו עד סוף החורף, אבל אני כמובן בלחץ ובינתיים מפעילה יותר את המזגן מאשר את הקמין......ליתר ביטחון.

בינתיים (איך לא?) הלך לנו המחשב של "הבית החכם" - שברוב חוכמתם (וקצת יהירותם) של T ואיש הבית החכם שהתקין וקינפג לנו אותו, הוא הדבר היחיד שמסוגל להדליק את דוד החימום החשמלי (לחימום מים), שקיים בעצם רק לצרכי גיבוי למערכת חימום הגאז.
אז לפי חוקי מרפי ברור שאם ייגמר לנו הגאז, גם לא יהיה לנו איך להדליק את הדוד! 😨

עכשיו דרשתי משניהם (שממילא שוחחו בטלפון אודות המחשב התקול) שיסדרו לי מתג בבקשה שאיתו אוכל להדליק את הדוד בלי קשר למחשב הבית החכם!!!

בגזרת הנכדים הרבה נחת.
היינו בחמישי, T ואני, כאשר הוא הכין להם צהריים ואני הבאתי את נוקת מהגן (ראיתי שאם נותנים לה משהו לשחק איתו באוטו היא מפסיקה לבכות), וחתני גם הגיע מוקדם והיה ממש נחמד.
נוקת כבר יושבת, זוחלת חופשי על גחונה וגם מוחאת כפיים, ואומרת "בה, פה, בה, פה" במתיקות ממיסה.
תינוקי מטפס על כל דבר (שאפשר ושאי אפשר) והולך כמה צעדים עם ההליכון שלו, עד שנופל.
מתפקע מצחוק מכל מיני דברים - אין דבר ממיס יותר מהצחוק שלו.

בששי כיון שהיה קר וגשום באנו כולנו אל בתי וחתני, אנחנו והורי, והבאנו "קייטרינג" - T בישל בבית וגם הביא פילה סלמון והכין אצלם. חתני הכין כנאפה מעולה (שטעמתי מעט ממנה, כי אני ממש ממש שומרת בשבועות האחרונים) והיתה ארוחת ששי ממש ממש נחמדה. וגם נשאר להם (ולנו) אוכל לימי השבוע, והם (ואנחנו) מאד מבסוטים מזה.

חכמוד ונשמותק התבאסו מזה שהם לא ישנים אצלנו (לא יכולנו אפילו לקחת אותם איתנו בתום הארוחה כי יחד עם הורי לא היה מקום ברכב). לא נורא. בפעם הבאה.

בשבת חזרתי סוף סוף לחדר כושר (אחרי כל המחלות, ועבודה עם גיסתי על האלבום לחתונה של אחייניתי) והיה ממש טוב.
T בינתיים היה גם אצל מומחה כתף עם הצילום והאולטרסאונד וגם אצל האורתופד הרגיל - שלבקשתו של המומחה ביקש עבורו בדיקת MRI. עכשיו נחכה ונראה אם מכבי ייצאו גדולים ויאשרו. הבנתי שהם קשים עם העניין הזה.

בכלל, עם כל כמה שאנחנו מרוצים שעברנו מלאומית, יש כמה דברים שנראה לי שלאומית היו יותר נדיבים לגביהם. למשל קולונוסקופיה. במכבי שולחים אותך קודם כל לבדיקת "דם סמוי". קמצנים.

האלבום שהכנתי עם גיסתי לאחייניתי יצא נהדר. היא עוד לא ראתה אותו (ביקשה שיישלח אלי).
היא (גיסתי) נכנסה לאובססיה לגבי התת משקל של אמא שלי.
זה נכון שאמא שלי באמת
 בתת משקל, וזה נכון שהיא ממשיכה לרדת כל הזמן.
היא טוענת שהיא אוכלת, ושמאז המחלה היא אוכלת יותר, אבל לא מצליחה לעלות.
כשהיא אצלנו אני רואה שהיא אוכלת יפה, וגם הפסיקה להגביל את עצמה עם מנות שניות וקינוחים. אבל לא יודעת מה קורה כל השבוע כשהיא בבית.
מצד שני היא בריאה, מרגישה טוב, בדיקות הדם שלה מצויינות (באופן אבסולוטי, לא רק יחסית לגילה) - אני באמת לא יודעת מה נכון לעשות כאן.
ולגיסתי יש איזו שריטה עם זה, עם אנשים רזים מדי. אחותה, למשל.
מה שקרה, בין היתר, הוא שמאז שהורי בארץ אמי מתעמלת הרבה יותר ממה שהיתה מתעמלת בארה"ב. היא יוצאת לאיזה חמש או שש הליכות ביום, בנוסף לחדר כושר כל יום (ופלדנקרייז פעם בשבוע, אבל זה לא שורף קלוריות).

גיסתי לוחצת על אמא שלי לראות דיאטנית, שאולי תבין מה בדיוק קורה כאן, ותמליץ לה על תפריט, מצד אחד, ורמת פעילות גופנית, מצד שני, מאוזנים יותר.
אמא לא מזדרזת לקבוע תור, ובינתיים מנסה לבד (לטענתה) להעלות במשקל.
ואני, ששונאת שמתערבים לי במשקל (בכיוון ההפוך כמובן) לא ממש שלמה עם להתערב לאחרים.

היום יש לי במקרה תור אצל דיאטנית עבור עצמי. אצלי זה בדיוק ההיפך מאמא שלי: לא משנה כמה אני שומרת, מתעמלת, מצמצמת את את הכמויות ומקפידה על מה אני מכניסה לפה, אני כל כמה זמן עולה בעוד ק"ג. זה מאד מאד מתסכל.
אולי אוכל להתייעץ עם הדיאטנית גם לגבי אמא.

לגבי המיטה - היא אכן הוכיחה את עצמה כנוחה ברמות על, וגם הכריות החדשות שקנינו (ice ergonomic של אירופלקס)

התגלו כשדרוג רציני לשינה (במיוחד של T) והקלה גדולה על הכתפיים הדואבות. 

T גם פינק אותנו בסדינים מכותנה מצרית שהזמין באינטרנט, ובאמת אין מה להשוות מבחינת התחושה הנעימה שהם נותנים. 

כמובן שהמובילים לא הגיעו בחמישי לאסוף את הזבל שלהם...........

כרגע זה ספוג מים מהגשם....כשיתייבש קצת ננסה להעמיס על הגג של הרכב שלי (שיש לו סוג של גגון) ולהסיע את הכל אחר כבוד למיכל הקרטונים (שגם אליו כל זה לא ייכנס, אבל נוכל להניח לידו). מעצבנים.

'ביוכימיה' יצאה לפנסיה והשבוע ניצלנו את העובדה הזאת כדי להיפגש ספונטנית (אצלה בבית) לקפה, אחרי התור החצי שנתי הקבוע שלי אצל הא.א.ג. היה ממש נחמד, וכיף שהיא כבר לא עובדת. בינתיים בנוסף לעזרה עם כל הנכדים (יש לשלושת ילדיה)  היא ו'המהנדס' עסוקים בהכנת הדירה שלהם (שעברה תמ"א) למעבר, נראה מה היא תחליט לעשות בזמנה הפנויה אחרי שהפרויקט הזה יסתיים. 

אז עד כאן עדכונים שוטפים.........המשך שבוע טוב. 

מיטה חדשה

כשאובחנתי עם הרפלוקס - אי אז בשנת 2006 - והבנתי שאני חייבת לישון מעט מוגבהת, קנינו מיטה מתכווננת.

זה לא היה זול אבל זה באמת שירת אותנו הרבה שנים, והקל מאד עלי עם הרפלוקס אבל גם על שנינו כאשר כאב מעט הגב (על ידי הגבהת הרגליים) ושימח מאד את הנכדים שאוהבים לשחק עם זה כשהם שוכבים במיטה שלנו וצופים בטלוויזיה לפני שהם הולכים לישון (במיטות שלהם בחדרנו). 

אני אוהבת מזרנים קשים יותר, שתומכים בגב ובגוף, ולכן הלכתי אז על המזרון הכי קשה שהיה להם - שלא היה קשה מספיק, אבל זה מה שאפשר היה אז להשיג במיטה מתכווננת. 

אגב T בחר אז מזרון רך יותר, ותוך שבוע סבל מכאבי גב וביקש להחליף למזרון כמו שלי. טוב שהם מאפשרים זאת. 

עם השנים הבנתי כמה דברים לגבי המיטה שלנו.

כאמור המזרון עדיין היה רך מדי ופחות מדי תומך, להרגשתי.

המיטה היתה נמוכה יחסית, וככל שהתבגרתי זה התחיל להפריע לי יותר.

למיטה היו שוליים יפים רחבים מעץ של כעשרה סנטימטר שבלטו החוצה ושלצערי הייתי נתקלת בהם וחוטפת חבורות כל הזמן על השוקיים. 

ולסיום - עם השנים התחלנו להרגיש שהיא צרה מדי עבורנו (מטר ששים על מאתיים). 

בין בעיות הכתפיים של שנינו (לא נעים כשאחד מתהפך מתוך שניה ופוגע בשני בכתף בטעות) וביקורי הנכדים אצלנו כשהם באים לישון, התחיל להרגיש צפוף.

כבר לפני כשנה התחלנו לדבר על החלפת המיטה, אבל אני כל הזמן דחיתי את זה מסיבות שונות - שקשורות להוצאה הכספית הגבוהה הכרוכה בכך. 

אבל החודש החלטתי שזהו, גם הגיע הזמן, וגם אפשרי כלכלית וגם יכולתי לומר שזו מתנת יום ההולדת שלי. 

T עשה חקר שוק מעמיק, ניפה כל מיני חברות וחנויות, ויצאנו בוקר גשום וקר אחד לשלוש חנויות שהחלטנו שהן הטובות ביותר עבור מה שאנחנו רוצים: מיטה בגודל 200 על 200, מתכווננת עם מזרון משובח ותומך. 

אולי בגלל מזג האוויר ואולי מסיבות אחרות היינו לגמרי לבד בכל שלוש החנויות. 

קיבלו את פנינו מאד יפה, נתנו לנו סיור מעמיק ושירות מצוין בשלושתן, ולהפתעתנו הצלחנו גם לקבל הנחות רציניות בשלושתן (והצינים מבינינו מייד יגידו שגם ככה הם לא הפסידו עלינו, כמובן). 

בכל חנות הסברנו שאנחנו בודקים עוד חנויות, ושבכל מקרה נחליט באותו היום ונודיע להם כך או אחרת מה החלטנו. 

בשתי החנויות הראשונות מצאנו מיטות שאהבנו, וגם מזרונים משובחים - לא קשים מדי, לא רכים מדי - אבל עדיין באותה טכנולוגיה וחומרים כמו אלה שיש לנו בבית. 

בחנות השלישית מצאנו טכנולוגיה אחרת לגמרי - ולמרות שמבחר המיטות שלהם היה קטן יותר ובסך הכל המיטות עצמן היו פחות יפות, המזרון הזה ניצח. וגם כאן קיבלנו מחיר ממש מצוין (יחסית, זה עדיין יקר). 

כבר תוך כמה ימים קיבלתי הודעה שנקבל את המיטה השבוע (ממש מהר - תוך פחות משבועיים - כאשר חלק מהחנויות מתחייבות לחודש אספקה, וחלק לשלושה חודשים). 

בינתיים הפצנו את השמועה שאנחנו מוסרים את המיטה הנוכחית, אמנם בחינם אבל הפירוק, הובלה והרכבה על חשבון הלוקח, וכן שיש לקחת את המיטה הישנה יום לפני אספקת המיטה החדשה. לא רצינו לישון במיטה אחרת יותר מלילה אחד. 

שאלנו גם חברים, וקרובי משפחה, אם הם רוצים את המיטה שלנו.

חלק הביעו רצון אבל התחרטו מכל מיני סיבות. אמרו שיבואו לראות ולא מצאו זמן. לא התאים להם היום שבו רצינו שיקחו את המיטה. לא היה להם איך לפרק ולהוביל ולהרכיב אותה ולא רצו לשלם לאיש מקצוע על זה. מיטה ששווה הרבה מאד כסף ניתנת לכם בחינם - ואתם מתקמצנים על ההובלה שלה...........זה נשמע קצת הזוי. 

אבל לא התרגשנו, כי מקסימום ידענו שאנחנו יכולים לשלם למובילים שלנו שלוש מאות שקל כדי לקחת את מיטתנו הישנה איתם. 

ארבעה ימים לפני אספקת המיטה יצר מישהו קשר, הגיע לראות, התלהב, וביום שלפני אספקת המיטה החדשה הגיע עם האחים שלו ויחד פירקו ולקחו מכאן את המיטה. בסוף הכל הסתדר. וכיון שעשו זאת בעצמם, לא היו להם עלויות הובלה. 

המיטה הגיעה למחרת על הבוקר והמובילים באמת עשו עבודה טובה בהרכבתה. 

לפני שהם הלכו הכנתי להם כמובן (כרגיל) שתיה חמה והגשתי עוגיות.

גם נתתי להם טיפ יפה (בנוסף לדמי ההובלה). 

כשיצאו הסברתי שהם חייבים לקחת איתם את כל הקרטונים והקלקרים כי אין לי איך לפנות דברים גדולים כאלה ברכב שלי, אסור להשאיר ברחוב (הסברתי שמחלקים כאן קנסות על ימין ועל שמאל), וכשהם אמרו שראו מכולה ברחוב, הסברתי שהיא של מישהו שמשפץ ואסור להם לשים שם דברים (כל פינוי של מכולה כזאת עולה 1500 ש"ח, וכשאחרים דוחפים לכך פסולת כל כך גדולה למכולה, זה מחייב אותך לרוקן אותה מוקדם יותר מהמתוכנן). 

הם אמרו כן כן ונסעו, ואחרי כמה שעות צלצלה לי פקחית של המועצה בדלת.

יצאתי איתה לרחוב וראיתי את כל הקרטונים שלנו זרוקים על המדרכה, ועוד חוסמים כניסה לחניה של אותו בית שבו עושים שיפוץ. 

רתחתי. 

סחבתי (בעצמי, לבד) את הכל אל תוך החצר שלי (והודיתי לפקחית שבאה אלי ולא ישר רשמה לי קנס), והתקשרתי למובילים.

הם סיפרו שהם שאלו את הפועל שהיה ליד המכולה אם הם יכולים לזרוק שם את הדברים והוא הרשה להם.

אז מסתבר, אמרתי להם, שהפועל לא קובע, ושבטח בעלי הבית או הקבלן ראו את כל הפסולת הזרה במכולה ואמר לפועל להוציאה אותה למדרכה. 

כעסתי מאד ואמרתי שהסברתי להם מה המצב ביישוב, ושאני מכירה את השכנים ברחוב שלי, ושבגלל זה בקשתי מהם במפורש לקחת את הפסולת איתם ולהשליך אותה במקום אחר.......ושהם לא הקשיבו לי ועכשיו אני דורשת שיבואו לאסוף את הכל. 

הם אמרו שיגיעו ביום חמישי. 

T גם התקשר להתלונן על כך לחברה שסיפקה לנו את המיטה. 

נכון שהמשאית שלהם עמוסה בסחורה (היינו הראשונים שהם סיפקו להם באותו היום), אבל היה מקום למיטה שלנו, אז לקרטונים הריקים וודאי שהיה מקום. זה ממש לא בסדר איך שהם התעלמו במפורש מהבקשה שלי. 

בסופו של דבר יש לנו מיטה גדולה חדשה, רחבה (200 על 200), מתכווננת כמובן, עם מזרנים קשים ותומכים אבל עם שכבה רכה מפנקת למעלה. היא גבוהה (גם המזרון עבה וגם יש ארגז מצעים מתחת שמגביה את הכל), אין לה שוליים... מושלמת ממש.

יש פגם אחד קטנטן (נגד עין הרע....😉): בשלט רחוק (שהוא אגב אלחוטי) ההעלאה של ראש המיטה ומרגלות המיטה הפוכים - היכן שמצוירת העלאת/הורדת הראש זה מעלה/מוריד את הרגליים ולהיפך. מבלבל בהתחלה אבל אל קריטי. יכול להיות שהם חיווטו משהו הפוך כשחיברו את המזרון למנגנון...זה לא באמת משנה. 

בכלל במיטה הקודמת היו המון כבלים על הרצפה (הרובוט תמיד היה מסתבך עם זה) ועכשיו הכל בתוך הארגז. הרבה יותר אסתטי.

אגב בלילה היחיד שהיינו בלי מיטה ישנו אצל הנכדים (בקצה העליו של התמונה רואים את שתי המיטות שישנו בהן באותו הלילה) "רגליים אל רגליים" כמו שהם ישנים כשהם אצלנו. היה דווקא מאד נוח. גם להם יש מזרונים של 80 על 200 כל אחד.......

בקיצור יש לנו מיטה חדשה נהדרת.