עדיין בנייסנה, הקדשנו את יומנו השני לבעלי חיים מסוגים שונים.
חזרנו מזרחה על ה-garden route לחלק מן האטרקציות שעברנו בדרך.
חילקנו את היום בין כמה שמורות.
תחילה ביקרנו סוגים שונים של קופים (שהסתובבו לידנו חופשי בשמורת MONKEYLAND)
ועל הדרך למדנו קצת על אורחות חייהם. פרט אחד שמצאתי בו עניין: כשרואים קופה נושאת קופיף על גבה, זו לא אמא שלו. זו מתבגרת שמתרגלת טיפול בגור. האמא תמיד לוקחת אותם על הבטן.....
אחר כך עברנו אל מעבר למגרש החניה, באותו אתר, לשמורה של ציפורים....
אחד הפלמינגוס ניגש אלי והתחיל למשוך לי בקצה המכנס.....האמת שקצת נלחצתי....ולכן אין לנו תמונות של המקרה הזה, אבל נחלצתי די מהר והמשכנו בדרכנו לאורך השמורה............
ביציאה גילינו שהכרטיסים שקנינו כוללים גם שמורה נוספת - בשם JUKANI - שמיועדת לבעלי חיים פראיים שהצילו אותם: מציידים, מחקלאים שפגעו בהם בעת שחדרו להם לחווה, וגם בעלי חיים שאנשים גידלו כחיות מחמד כשהיו גורים חמודים, וכשבגרו פתאום הבינו שלא ממש אפשר להחזיר חיות כאלה בבית....כל מיני.
התלבטנו. מצד אחד ממש ממש רצינו לראות סוף סוף נמרים וברדלסים (צ'יטה) ועוד, אבל מצד שני לא ממש התחשק לנו לצפות בהם מעבר לגדרות, אחרי שראינו כל כך הרבה בעלי חיים נהדרים חופשיים בטבע..........
בסוף התפתינו בכל זאת........ועל הדרך תרמנו לאגודה שעושה כה רבות כדי להציל אותם ולשקם אותם......
בערב אכלנו במסעדה אפריקנית בשם BAZALA.
לא ידענו למה לצפות אבל המליצו לנו על פשטידת SPRINGBOK - בשר ציד, סוג של צבי ששמו "דלגן". המסעדה, אמרה לנו בעלת בית ההארחה, מפורסמת בפאי הזה שלה.
היתה לנו חוויה מאד משונה במסעדה הזאת.
ברגע שנכנסנו עט עלינו מישהו (המנהל או בעל הבית), הושיב אותנו ואמר לנו שהוא מזמין עבורנו את מנת הבית המפורסמת שלו. לא ידענו מהי מנת הבית, וביקשנו בכל זאת לראות תפריטים.
המסעדה הייתה מפוצצת באנשים (שבת בערב), ולמרות שהיו הרבה מלצרים, נראה היה שהם די מסתובבים בבלגן ממקום למקום.
כשהגיעו התפריטים התברר שמנת הבית היא פּוֹיקֶה של זנב שור, שאמנם נראה לי שנאהב, אבל ליתר ביטחון קראנו למלצרית וביקשנו שלא תביא שתי מנות כאלה, אלא שאחת מהמנות תהיה פשטידת הדלגן המפורסמת. כמו כן הזמנו שתייה ואת הכל היא התיימרה לזכור בעל פה, בלי לרשום דבר.
מאחר שהיינו עסוקים בשיחה ערה (לא זוכרת אפילו על מה), לא שמנו לב שעבר זמן ושום דבר לא הגיע לשולחן. המלצרים טסו על פנינו בדרכם ממקום למקום בלי להעיף מבט ובלי להתעכב. בסוף כשהצלחנו לתפוס את המלצרית שלנו, שאלנו מה קורה. היא הביאה לנו את השתייה.
כאשר סיימנו שנינו את כל השתייה שלנו ועדיין לא הגיע דבר, שמנו לב שחלפה כבר שעה מאז שבצענו את ההזמנה.
שוב לקח זמן ומאמץ לתפוס מלצר/ית, שאלנו מה קורה וכבר התחלנו להתעצבן ששעה שלמה כבר עברה והאוכל שלנו לא הגיע. היא פנתה למנהל שפנה למטבח.....הם לא אמרו במפורש אבל כנראה שההזמנה שלנו פשוט נפלה שם בין הכיסאות ואבדה לה.
עוד כרבע שעה/עשרים דקות חלפו להם ואז הניחו בפני T את הפשטידה, ובפני את הפויקה, כשהכלי סגור.
פתחתי את המכסה ונראה לי קצת מוזר שהבשר היה לבן, אבל התחלתי לאכול - וזה היה טעים. ואז בביס השני או השלישי הבנתי שקיבלתי בכלל פויקה של דג.
שוב קראנו למנהל, והוא - כולנו התנצלויות - החליף לנו את המנה......סוף סוף קיבלתי את זנב השור שהיה.....מגעיל ברמות אחרות. הבשר היה קשה, בלתי לעיס ומתובל בצורה מוזרה (ואני ממש פתוחה לטעמים חדשים). כבר הצטערתי שהסבתי את תשומת לבם לטעות והחזרתי את הדג, שהיה ממש טעים.
נתתי ל-T לטעום, וזה דווקא היה לו בסדר, אז פשוט התחלפנו במנות. ה"דלגן" היה מעולה, ממש טעם גן עדן.
אז למרות כל העיכובים והטעויות הצלחנו לאכול באותו ערב ואפילו היה לנו טעים.
חזרנו מזרחה על ה-garden route לחלק מן האטרקציות שעברנו בדרך.
חילקנו את היום בין כמה שמורות.
תחילה ביקרנו סוגים שונים של קופים (שהסתובבו לידנו חופשי בשמורת MONKEYLAND)
ועל הדרך למדנו קצת על אורחות חייהם. פרט אחד שמצאתי בו עניין: כשרואים קופה נושאת קופיף על גבה, זו לא אמא שלו. זו מתבגרת שמתרגלת טיפול בגור. האמא תמיד לוקחת אותם על הבטן.....
אחר כך עברנו אל מעבר למגרש החניה, באותו אתר, לשמורה של ציפורים....
אחד הפלמינגוס ניגש אלי והתחיל למשוך לי בקצה המכנס.....האמת שקצת נלחצתי....ולכן אין לנו תמונות של המקרה הזה, אבל נחלצתי די מהר והמשכנו בדרכנו לאורך השמורה............
ביציאה גילינו שהכרטיסים שקנינו כוללים גם שמורה נוספת - בשם JUKANI - שמיועדת לבעלי חיים פראיים שהצילו אותם: מציידים, מחקלאים שפגעו בהם בעת שחדרו להם לחווה, וגם בעלי חיים שאנשים גידלו כחיות מחמד כשהיו גורים חמודים, וכשבגרו פתאום הבינו שלא ממש אפשר להחזיר חיות כאלה בבית....כל מיני.
התלבטנו. מצד אחד ממש ממש רצינו לראות סוף סוף נמרים וברדלסים (צ'יטה) ועוד, אבל מצד שני לא ממש התחשק לנו לצפות בהם מעבר לגדרות, אחרי שראינו כל כך הרבה בעלי חיים נהדרים חופשיים בטבע..........
בסוף התפתינו בכל זאת........ועל הדרך תרמנו לאגודה שעושה כה רבות כדי להציל אותם ולשקם אותם......
בערב אכלנו במסעדה אפריקנית בשם BAZALA.
לא ידענו למה לצפות אבל המליצו לנו על פשטידת SPRINGBOK - בשר ציד, סוג של צבי ששמו "דלגן". המסעדה, אמרה לנו בעלת בית ההארחה, מפורסמת בפאי הזה שלה.
היתה לנו חוויה מאד משונה במסעדה הזאת.
ברגע שנכנסנו עט עלינו מישהו (המנהל או בעל הבית), הושיב אותנו ואמר לנו שהוא מזמין עבורנו את מנת הבית המפורסמת שלו. לא ידענו מהי מנת הבית, וביקשנו בכל זאת לראות תפריטים.
המסעדה הייתה מפוצצת באנשים (שבת בערב), ולמרות שהיו הרבה מלצרים, נראה היה שהם די מסתובבים בבלגן ממקום למקום.
כשהגיעו התפריטים התברר שמנת הבית היא פּוֹיקֶה של זנב שור, שאמנם נראה לי שנאהב, אבל ליתר ביטחון קראנו למלצרית וביקשנו שלא תביא שתי מנות כאלה, אלא שאחת מהמנות תהיה פשטידת הדלגן המפורסמת. כמו כן הזמנו שתייה ואת הכל היא התיימרה לזכור בעל פה, בלי לרשום דבר.
מאחר שהיינו עסוקים בשיחה ערה (לא זוכרת אפילו על מה), לא שמנו לב שעבר זמן ושום דבר לא הגיע לשולחן. המלצרים טסו על פנינו בדרכם ממקום למקום בלי להעיף מבט ובלי להתעכב. בסוף כשהצלחנו לתפוס את המלצרית שלנו, שאלנו מה קורה. היא הביאה לנו את השתייה.
כאשר סיימנו שנינו את כל השתייה שלנו ועדיין לא הגיע דבר, שמנו לב שחלפה כבר שעה מאז שבצענו את ההזמנה.
שוב לקח זמן ומאמץ לתפוס מלצר/ית, שאלנו מה קורה וכבר התחלנו להתעצבן ששעה שלמה כבר עברה והאוכל שלנו לא הגיע. היא פנתה למנהל שפנה למטבח.....הם לא אמרו במפורש אבל כנראה שההזמנה שלנו פשוט נפלה שם בין הכיסאות ואבדה לה.
עוד כרבע שעה/עשרים דקות חלפו להם ואז הניחו בפני T את הפשטידה, ובפני את הפויקה, כשהכלי סגור.
פתחתי את המכסה ונראה לי קצת מוזר שהבשר היה לבן, אבל התחלתי לאכול - וזה היה טעים. ואז בביס השני או השלישי הבנתי שקיבלתי בכלל פויקה של דג.
שוב קראנו למנהל, והוא - כולנו התנצלויות - החליף לנו את המנה......סוף סוף קיבלתי את זנב השור שהיה.....מגעיל ברמות אחרות. הבשר היה קשה, בלתי לעיס ומתובל בצורה מוזרה (ואני ממש פתוחה לטעמים חדשים). כבר הצטערתי שהסבתי את תשומת לבם לטעות והחזרתי את הדג, שהיה ממש טעים.
נתתי ל-T לטעום, וזה דווקא היה לו בסדר, אז פשוט התחלפנו במנות. ה"דלגן" היה מעולה, ממש טעם גן עדן.
אז למרות כל העיכובים והטעויות הצלחנו לאכול באותו ערב ואפילו היה לנו טעים.
