לא יודעת איך זה בשאר המקומות אבל כאן בישוב נעים היום וקריר אלא אם יושבים ממש בשמש. אז כדי להפשיר מעט התיישבתי על הספסל בגינה, והתחרדנתי מעט בשמש הסתווית של סוף נובמבר, וזה עשה לי טוב.
לגבי ה-MRI: מזל שיש לנו קשרים. התברר שאחיינית של שותפנו (שהיא בכלל רופאת שיניים) היא החברה הכי טובה של מנהלת ה-CT באיכילוב, ובקרוב עומדת להתמנות למנהלת יחידת הדימות כולה שם. כך, כאשר שותפנו פנה אליה לקראת ביצוע בדיקת ה-MRI של T וביקש ממנה לזרז עבורנו את הפענוח, התברר שהרדיולוג שהיה אמור לפענח יצא לחופשה.
אז מה שהיא עשתה היה לפענח את ה-MRI בעצמה אבל גם מסרה אותו לרדיולוג MRI נוסף, וכך שניהם יחד הוציאו פענוח מפורט וברור עוד יותר מהקודם.
בשורה התחתונה - לא נראו שינויים בגודל ההרחבה בצינור המרה מאז ה-MRI הקודם. הרי היה גידול בהתרחבות בין ה-CT שבוצע ביוני לבין ה-MRI שבוצע בתחילת ספטמבר. אבל מאז ספטמבר ועד היום לא חל גידול נוסף. ולא צצו ממצאים נוספים, כנראה. אז אלה חדשות טובות בסך הכל, במיוחד כשחששתי שדחיית הניתוח עלולה לגרום לגידול - אם זה גידול - לגדול ואף להתפשט. אז על פניו זה לא נראה כך.
בנוסף הם לא מתרשמים שהריקמה ממאירה. וזה תואם את פענוח הדימות של תל השומר מספטמבר (של 'רופאחלופי' והצוות שלו) שגם הם אמרו שהתמונה לא נראית ממאירה.
T שלח את את הפענוח גם לפרופסור באיכילוב וגם ל'רופאחלופי' בתל השומר ועכשיו מחכים לשמוע מהם.
הסיכום אמנם היה שיהיה ניתוח אלא אם תחול הקטנה של ההתרחבות. ובכן זה לא קרה, אז הגיוני שבכל זאת יהיה ניתוח. אבל כרגע, לפחות, T פחות נוטה לחשוב שזה סרטן.
אז זה לגבי זה.
אתמול סוף סוף הגיע איש הבית החכם לתקן את המחשב החכם שעושה בעיות. סיפרתי שהוא התחיל לעבוד כשכיר ולכן פחות זמין ללקוחות הפרטיים שלו, אבל בסוף הצלחתי לשכנע אותו להגיע, לא לפני שהוא וידא שנהיה מוכנים לשלם 500 ש"ח לשעה פלוס מע"מ, לדעתנו מוגזם לחלוטין אבל זו מערכת שהוא פיתח ואנחנו לקוחות שבויים.
הגיע ועבד שעה וחצי ופתר. לפחות זה. אמרתי כבר כמה אני לא אוהבת כשיש משהו מקולקל בבית? אז כיף גדול כשהכל עובד כמו שצריך.
כיון שבעוד שבוע כבר נסע להביא הביתה את החתול החדש, הזמנת קצת ציוד ומזון לקראת בואו. ראינו בבית הגידול שלו מתקן גירוד שמשמש גם מתקן שעשועים, וחשבנו שיהיה נחמד אם יהיה לו (ואולי גם לחתולה ל') כיף לשחק עם זה, ובעיקר לגרד את הציפורניים על זה לפחות עד שנצליח (בתקווה שנצליח) להסיר לו את הציפורניים הקדמיות. מוצאת את עצמי מתרגשת לקראת בואו של היצור החמוד החדש.
אתמול בבוקר T התקשר אלי באמצע ההליכה (בבוקר אנחנו הולכים כל אחד בנפרד) והזהיר אותי לא לעבור במושב בו התקיף אותי הכלב ההוא כי הוא שוב מסתובב בחוץ חופשי וניסה להתקיף גם אותו. אני כבר לא עוברת במושב ההוא מאז תקרית הכלב. פשוט מצאתי לי מסלול אחר, ועל הדרך גם הוספתי קילומטר להליכת הבוקר שלי.
אחר הצהריים עברנו שם ליד הבית ההוא בתקווה לתפוס את הבעלים אבל לא היה אף אחד בבית. לא היה גם מספר או שם על הבית. הכלב עדיין הסתובב בחוץ, נבח עלינו אבל לא התקיף. השער היה פתוח, וכשהתקרבנו (וצילמנו, אותו ואת הבית ואת הרכב שעמד שם בחניה) הוא נכנס לגינה, אז סגרנו עליו את השער.
פתחנו קריאה במוקד המועצה שלנו אבל המפקחת חזרה אלי ואמרה שהמושב הזה מחוץ לתחום השיפוט של היישוב שלנו, והיא אמרה שהיא תיצור קשר עם הפיקוח של המושב ותעדכן אותי.
בערב היינו מוזמנים אל בתי וחתני והנכדים לארוחה, והיה ממש נחמד. הגענו מוקדם ושיחקנו עם הנכדים, ואז אכלנו ביחד ונהנינו מאד.
'שרי' התנדנדה בטבעות שחתני התקין בחדר המשחקים עוד בימי הסגר הראשון, וכל הזמן אמרה "תפתא תיאי" (סבתא תראי) והרמתי לה ושיבחתי אותה והיא שמחה מאד. אחר כך היא ביקשה שגם אני אתנדנד, ובלי לחשוב הרבה אמרתי שכואבת לי הכתף, אז היא הכריחה אותי לחשוף את הכתף כדי לראות, וכמובן שלא ראו כלום אז היא ממש רצתה שאתפשט כדי לראות טוב יותר. "זה לא פצע" הסברתי לה, "זה כואב בפנים". היה לה קשה להבין.
במהלך הארוחה היא ביקשה מיץ, וחתני - שהחליט להמעיט מאד את צריכת הסוכר בבית - הודיע שאין מיץ. היא היתה עייפה מאד והתחילה לבכות "מיץ, אני רוצה מיץ" ובתי (הרכרוכית) כמעט נכנעה ("היא עייפה, מה ייצא לנו מזה שהיא תבכה עכשיו כל הערב?") אבל חתני אמר (ובצדק) שאם הם אמרו לו אז ממש לא מתאים להישבר עכשיו אחרי סצינת ויכוחים ובכי. שרי המשיכה לבכות "מיץ, מיץ" עוד כמה זמן ואז בבת אחת עבר ל"חלב, אני רוצה לשתות חלב", ואת זה כמובן מייד הסכימו לתת לה. מצא חן בעיני איך שכל זה התנהל.
היא נרדמה מייד אחרי האוכל, ועוד ישבנו כולנו ופטפטנו וצפינו קצת בתכנית עם סיינפלד וסלב'ים אחרים שנוסעים במכוניות שוות ושותים יחד קפה. זה היה בנטפליקס, אני חושבת.
בתי וחתני מאד רוצים לעבור דירה, אבל הם מהסוג שמתבשלים לאט עם ההחלטות שלהם, ומאז שהם התחילו לבדוק אפשרויות המחירים של הדירות רק עלו ועלו. דירה אחת שהם בדקו עלתה תוך כמה חודשים במיליון שקל. זה ממש הזוי מה שקורה.
בסך הכל היה ערב ממש נעים, חזרנו הביתה די מוקדם והבוקר קמנו "מאוחר" בשש להליכה.
בתי סיפרה לי על תכנית בשם laliway שמאמנת נשים שאף פעם לא רצו, לריצה. זו תכנית שלא עובדת כמו תכניות הריצה הרגילות, ובתי המליצה בחום. הורדתי אותה (בתשלום) והתחלתי הבוקר את האימון הראשון. בעקרון זו תמיד תהיה ריצה של מקסימום חצי שעה, מקסימום יומיים בשבוע. בתי עושה לפעמים שלוש פעמים.
באימון הראשון הולכים שתי דקות ורצים דקה, לאורך כל מחצית השעה. אני בכושר טוב אז זו לא היתה בעייה. בסך הכל הלכתי שעה וחצי אבל מתוך חצי שעה עשיתי את האימון הזה. היה מצוין. בתי סיפרה שהיא חוזרת על אותם אימונים ככל שהיא צריכה עד שהיא מרגישה שהיא מסוגלת לעבור לדרגת הקושי הבאה. גם אני אעשה ככה. יצאתי מאד מרוצה מעצמי.
אחרי שאכלנו ארוחת בוקר והתקלחנו קפצנו לבקר אצל הורי, כך שלמרות שהם לא היו מוזמנים לבתי וחתני אמש, הם לא יצאו מקופחים.
לא יודעת מה עוד נעשה היום אבל סוף השבוע התחיל מצוין.
