להפתעתי התברר שהיום האחד הזה שבו השבתתי את עצמי כדי להתאושש מהצינון עשה את העבודה אפילו טוב יותר משקיויתי, ואחר הצהריים כבר הרגשתי הרבה יותר טוב. למחרת אפילו התעמלתי כרגיל, וכמובן חזרתי להשתתף בפעילות המשפחתית, הבית, הנכדים.
לעומת זאת T "הצליח" לחוות עוד שני התקפי כאבים, אחד מהם ממש חזק, בהפרש של יומיים זה מזה, מה שהגביר את סימני השאלה לגבי למה בארץ ההתקפים האלה מגיעים כל שבועיים/שלושה ובחו"ל זה כבר קרה שלוש פעמים, שניים מהם בהפרש של יומיים.
המזכירה של הפרופסור הבטיחה שתנסה לארגן את הגסטרוסקופיה עוד לפני הטיסה שלנו לניו זילנד, אבל בינתיים אין משהו אחר באופק. הפרופסור הסביר שזה חלק מהתהליך. קודם בדיקות דם - שהיו תקינות - אחר כך CT - שהיה תקין, עכשיו הגסטרוסקופיה, ואחר כך אם יהיה צורך יהיו בדיקות נוספות. זה מתסכל ומתיש וגם כמובן מדאיג - אבל בסך הכל בין ההתקפים ולעיתים בעיות העיכול, T מרגיש טוב. מתפקד. ישן. אוכל. מתעמל.
הפחד הזה שיש משהו לא טוב שאוכל אותו מבפנים ועד שיגלו מהו יהיה מאוחר מדי, לא נוטשת אותי. אבל כרגע לא יודעת מה עוד אפשר לעשות.
הביקור הזה אצל בני ומשפחתו המתוקה היה מאד מוצלח. עזרנו מאד, התקרבנו מאד לנכדים - גם לקיקה וגם לסביבוני - מילאנו מעט את המצברים של הגעגוע, ויש לנו למה לצפות: הם קבעו תור בשגרירות בתל אביב לחידוש ויזת ה- DEPENDENT של כלתי (שפגה כאשר בני חידש את ויזת האמן שלו, שגם אותה הוא צריך עכשיו להטביע בדרכון שלו) והזמינו כרטיסי טיסה לדצמבר לביקור בן שלושה שבועות בארץ. זה הפך את הפרידה לקלה יותר, לדעת שבעוד קצת יותר מחודשיים ניפגש שוב. והפעם הם יראו גם את בתי ומשפחתה. ושוב את הוריה של כלתי.
כמה תמונות מהביקור:
 |
| זכינו לשמוע את בני מנגן בהופעה בבית פרטי |
 |
| המפגש המרגש עם הנכדים ביום שהגענו לבוסטון |
 |
| רגע נדיר שבו כולנו ישבנו לאכול ביחד |
 |
נהנית עם קיקה המתוקונת
|
 |
| סביבוני מתרפק על סבא T |
 |
| קיקה מטורפת על סבא שלה |
 |
| קיקה על סביבוני כל הזמן |
 |
| נהניתי מאד להקריא לסביבוני סיפורים |
 |
כמעט מהיום שהוא נולד סביבוני אוהב להקשיב לסיפורים. הוא בוחר ספר, מתיישב עלינו או לידינו, מקשיב רוב קשב וגם משתתף בהקראת הסיפור וממחיז את מה שקורה בעלילה. בערב האחרון ישבתי עם סביבוני לפני השינה בזמן שבני קילח את קיקה וכלתי היתה ב"גיג" כלשהו (למרות שאין לה כרגע ויזת עבודה, לאחרונה היא התחילה להופיע בהתנדבות היכן שהיא רק יכולה רק כדי להישאר בעניינים, לנגן ולטפח את כל הקשרים שלה עם מעסיקים ומוסיקאים אחרים). הוא שיחק עם המכוניות שלו ואני בחרתי באקראי ספר מהמדף שלו, שהתברר לי אחר כך שזה ספר שהוא עדיין לא הכיר. יש לבני ולכלתי אוסף יפה של ספרים שהם קיבלו במתנה מישראלים מקומיים שהילדים שלהם כבר גדלו. חלק מהספרים ישנים מאד ודווקא משובחים מאד. את חלקם אפילו אני לא מכירה. הספר הזה היה של פניה ברגשטיין, וקוראים לו " ויהי ערב" . ספר מיושן אמנם (יש שם ביטויים כמו "ילדה לא טובה") אבל מתוק ומקסים.
היה נדמה שסביבוני רק חצי מקשיב, תוך כדי שהוא משחק עם המכוניות שלו, אבל אחרי שסיימתי להקריא, הוא ביקש שאקרא אותו שוב. אחר כך כאשר בני בא להשכיב אותו לישון (ואני האכלתי את קיקה והרדמתי אותה) הוא ביקש את הסיפור הזה שוב. |
 |
| סבא מאכיל את קיקה |
מה עוד עשינו?
כמובן שעוד הליכות נהדרות לאורך הנהר, לפעמים גם לקראת השקיעה
יום אחד לקחנו את סביבוני למוזיאון הילדים בבוסטון
זו בעצם משחקייה ענקית בת 3 קומות, שחלק מהמיצגים הם גם בעלי ערך מדעי ו"מידעי" (אינפורמטיבי), ובעיקר כיף גדול לילדים.
כמה פעמים הלכנו עם סביבוני לגן שעשועים - יש להם מגוון של גני משחקים בסביבה שלהם, כל אחד עם הייחודיות שלו. באחד יש אומגה שהוא מאד אוהב, בשני בקיץ יש מזרקות שאפשר להשתכשך בהן, באחרים יש מתקני טיפוס שהוא אוהב. התפעלנו עד כמה הוא התחזק והתפתח גם פיסית מאז שהיינו בבוטסון בפעם הקודמת. הוא מצליח לטפס על קירות, על חבלים, הרגליים שלו וגם הידיים שלו מאד מאד התחזקו. כמה שהוא תמיד היה מפותח מאד מבחינה מוטורית, גם במוטריקה מאד עדינה, בגפיים היתה לו חולשה וכעת נראה שגם זה השתפר לעין ערוך. מאד מאד משמח.
יום אחר נסענו לחווה מקומית בשם Wilson Farm שם יש עכשיו לקראת הלוואין (Halloween) מכירה (ותערוכה) מטורפת של כל מיני סוגים שונים של דלעת)
 |
| כלתי קנתה כל מיני דלעות (דלועים?) וקישטה את הכניסה לבית וסביבוני משחק בהן להנאתו |
פעם אחת נסענו עם כלתי וסביבוני לסופר מרוחק יותר מביתם (אבל שווה יותר, וגם זול יותר) והיתה שם בכניסה קרוסלה קטנה. כלתי הביאה שקית מלאה מטבעות QUARTER ובילתה עם סביבוני כעשרים דקות על הקרוסלה
 |
| כלתי התעלמה ממבטי העוברים ושבים והשתובבה עם הקטנצ'יק להנאתה ולהנאתו |
אני גם לא יכולה בלי לתעד את קיקה השובבה....שגם אוכלת מצוין את האוכל שלה אבל גם אוהבת לטעום הרבה דברים אחרים.......
 |
| איך לא גילו לי על נייר טואלט עד עכשיו? עד היום הסתפקתי במגבונים! |
 |
| הקרוקס של הבייבי סיטר הן מעדן של ממש! |
 |
| טעימים מאד השרוכים של סבא T |
ולאחרונה היא תפסה גם שהיא מסוגלת לזחול מהר במעלה המדרגות....שזו לא בעייה פרט לעובדה שלפעמים היא מאבדת שיווי משקל עדיין ועפה אחורה פתאום ....כך שחייבים להשגיח בשבע עיניים
 |
| סבתא אמפי אל תעזרי לי, רוצה לבד! |
בינתיים בני וכלתי כבר התקינו מחסומים - בלית ברירה וליתר בטחון.
ביום הטיסה עוד קפצנו לסיים כמה קניות אחרונות, עבור הנכדים. אחר הצהריים בני לקח אותנו לשדה התעופה ולמרבה השמחה כל תהליך הבטחון והצ'ק אין עברו מהר, חלק וללא תורים בכלל. גם הטיסה שוב היתה חלקה לגמרי ואפילו נחתנו חצי שעה לפני הזמן המתוכנן. אני הצלחתי לישון במשך כמה שעות אבל T לא הצליח להירדם בכלל!
גם בנתב"ג הכל עבר מהר והמזוודות הגיעו (!) ומהר (!). היה לנו מזל.
ביציאה מהטרמינל פגשנו את החום והלחות והפקקים הנוראיים, אבל נהג המונית שלקח אותנו נסע בכל מיני דרכים חלופיות והביא אותנו הביתה תוך פחות משעה.
החתולים קיבלו את פנינו בשמחה רבה ומאז כל הזמן נצמדים אלינו ומתפנקים. מיינקוני אפילו מנצל כל הזדמנות לשבת עלי ואף לשכב עלי כשאני נחה בצהריים, בקיצור - הרבה נחת!
בששי הזמנו את בתי ומשפחתה המתוקה וגם את הורי והיה כיף להיפגש עם כולם. באמת התגעגענו.
הנכדים שמחו מאד על כל המתנות שהבאנו להם. ובעיקר קיבלנו הרבה מאד חיבוקים.
הגדולים נשארו לישון והבוקר גילו מחדש את הלגו - שזנחו לפני כשנה - ושקעו בו כל כך, שלא רצו להפסיק לבנות, וכאשר בתי וחתני הגיעו עם שרי לאסוף אותם הם נשארו אצלנו עוד ועוד.....פשוט לא רצו ללכת.
מה שעוד קרה הבוקר הוא שגם אני וגם T ישנו עד 8:00 (!!) בבוקר, ולא התעוררנו להליכה/ריצה בכלל. שנינו קמנו עם כאב גרון, וכל היום הרגשתי לא משהו. נראה אם יהיה לי כוח להליכת ערב, לפחות. הנכדים התעוררו לפנינו, מה שלא קרה המון זמן, צחצחו בשקט שיניים וחיכו שנקום. בסוף מיינקוני כרסם את כפות הרגליים שלי, להזכיר לי שהוא רעב. גם הנכדים היו רעבים, וכאשר קמנו T הכין את הפרנץ' טוסט לחכמוד וואפל בלגי לנשמותק, אני הכנתי שוקו לשניהם - וכמובן נתתי אוכל לחתול. כולם יצאו מרוצים. היה מאוחר מדי (כלומר חם מדי) לצאת להליכה, אז לא יצאנו מהבית עד אחר הצהריים.
אבל למרות ההרגשה המעט ירודה התעקשנו לצאת להליכת ערב. דווא היה בסדר גמור.
בגלל שנפגשנו עם הורי אתמול עשיתי ליתר ביטחון הבוקר בדיקת אנטיגן, שיצאה שלילית.
מקווה שאתאושש מהר גם הפעם.
מחר מיינקוני יחגוג יום הולדת שנה. קבלנו אותו בגיל חודשיים בדצמבר אבל תאריך הלידה שלו השני באוקטובר.
מזל טוב מיינקוני 😻
