המלון בוויליאמס היה מוטל דרכים חביב, עם בעלת בית חביבה עוד יותר.
היא המליצה לנו על מסעדה קרובה, שמפאת הקור המקפיא וגם הרגל שלי שעדיין קרטעה קצת, נסענו אליה עם הרכב, למרות שבמצב רגיל היינו נהנים ללכת ברגל.
המסעדה, שעוצבה כמו מוסך (אולי פעם אכן היתה מוסך) היתה מפוצצת באנשים, וחיכינו כעשרים דקות עד שהושיבו אותנו. חיכינו עוד הרבה עד שהוגש האוכל, וניכר היה שהם לא היו ערוכים להתקפה כזאת של סועדים. אבל היה טעים, ונעים, וחזרנו למלון שבעים ועייפים, לנוח לקראת יום הטיול הבא, שהיה צפוי להיות מעייף עוד יותר.
יצאנו לדרכנו אחרי ארוחת הבוקר, שוב לנסיעה של שעה שלמה עד לגרנד קניון, והפעם לא נעזרנו בשאטלים, אלא נשארנו ברכב ועשינו מסלול scenic route בעצמנו לאורך שפת הקניון, עוצרים בנקודות מפתח ומתפעלים מהנוף.
ואז גילינו שבהמשך למסלול הנוף, יש יציאה מהקניון לדרך שעוקפת את כולו ממזרח ומצפון ואז מגיעה למחוץ חפצנו הבא: העיירה La Verkin שבמדינת Utah.
T היה מעט לחוץ לקראת שעות הנסיעה המרובות, אבל בסוף זה גם לא לקח יותר מדי שעות, וגם הדרך התגלתה כמופלאה ויפהפיה ומגוונת לא פחות מהגרנד קניון עצמו:
כל האזור הוא בעצם חלק משמורה אינדיאנית ענקית.
וכמו שבדרך לגרנד קניון מדרום עברנו מיקרו אקלימים שונים, כך גם בדרך הזו נענו ללא הודעה מוקדמת בין מדבר ליער ל....שלג.........
להפתעתנו כל הדרך ארכה כחמש וחצי שעות, כולל עצירה לארוחה באמצע. ולא התעייפנו בכלל.
La Verkin התבררה כעיירה קטנה וחמודה שממש צמודה לעיר גדולה יותר בשם Hurricane (תמיד שואלת את עצמי איך מישהו העניק שם כל כך לא הולם לעיר מדברית שלא גובלת בשום חוף ים.....אבל יש לכך סיפור כמובן, על המתיישבים המורמונים הראשונים ועל רוח בזק שהעיפה להם את הקרון....)
בחרנו אותה בגלל קרבתה לפארק הלאומי Zion (או ציון - גם כן שם שהוענק על ידי המורמונים....בתקווה למשוך קהל שהיה, לדעתם, נרתע משמות אינדיאנים או ספרדיים....)......אבל זה כבר בפוסט הבא
היא המליצה לנו על מסעדה קרובה, שמפאת הקור המקפיא וגם הרגל שלי שעדיין קרטעה קצת, נסענו אליה עם הרכב, למרות שבמצב רגיל היינו נהנים ללכת ברגל.
המסעדה, שעוצבה כמו מוסך (אולי פעם אכן היתה מוסך) היתה מפוצצת באנשים, וחיכינו כעשרים דקות עד שהושיבו אותנו. חיכינו עוד הרבה עד שהוגש האוכל, וניכר היה שהם לא היו ערוכים להתקפה כזאת של סועדים. אבל היה טעים, ונעים, וחזרנו למלון שבעים ועייפים, לנוח לקראת יום הטיול הבא, שהיה צפוי להיות מעייף עוד יותר.
יצאנו לדרכנו אחרי ארוחת הבוקר, שוב לנסיעה של שעה שלמה עד לגרנד קניון, והפעם לא נעזרנו בשאטלים, אלא נשארנו ברכב ועשינו מסלול scenic route בעצמנו לאורך שפת הקניון, עוצרים בנקודות מפתח ומתפעלים מהנוף.
ואז גילינו שבהמשך למסלול הנוף, יש יציאה מהקניון לדרך שעוקפת את כולו ממזרח ומצפון ואז מגיעה למחוץ חפצנו הבא: העיירה La Verkin שבמדינת Utah.
T היה מעט לחוץ לקראת שעות הנסיעה המרובות, אבל בסוף זה גם לא לקח יותר מדי שעות, וגם הדרך התגלתה כמופלאה ויפהפיה ומגוונת לא פחות מהגרנד קניון עצמו:
כל האזור הוא בעצם חלק משמורה אינדיאנית ענקית.
וכמו שבדרך לגרנד קניון מדרום עברנו מיקרו אקלימים שונים, כך גם בדרך הזו נענו ללא הודעה מוקדמת בין מדבר ליער ל....שלג.........
להפתעתנו כל הדרך ארכה כחמש וחצי שעות, כולל עצירה לארוחה באמצע. ולא התעייפנו בכלל.
La Verkin התבררה כעיירה קטנה וחמודה שממש צמודה לעיר גדולה יותר בשם Hurricane (תמיד שואלת את עצמי איך מישהו העניק שם כל כך לא הולם לעיר מדברית שלא גובלת בשום חוף ים.....אבל יש לכך סיפור כמובן, על המתיישבים המורמונים הראשונים ועל רוח בזק שהעיפה להם את הקרון....)
בחרנו אותה בגלל קרבתה לפארק הלאומי Zion (או ציון - גם כן שם שהוענק על ידי המורמונים....בתקווה למשוך קהל שהיה, לדעתם, נרתע משמות אינדיאנים או ספרדיים....)......אבל זה כבר בפוסט הבא
