אני לא יוצאת הרבה בימים אלה, אבל במעט שאני יוצאת יש לי הרגשה שאנשים מקפידים מעט יותר על חבישת מסיכות. לפחות על הפה אם לא גם על האף.
אולי מפחדים מקנסות.
אולי סוף סוף מפחדים מהמספרים הגואים של הנדבקים.
זה לא שבאופן מוחלט כולם מצייתים וכולם מקפידים - חלילה.
בהליכה היומית שלנו אנחנו נתקלים בעיקר בבני נוער שמצפצפים על כל ההנחיות. לא מסיכות ולא ריחוק ולא בטיח. וחבל.
ב"אסותא" השבוע לא רק שהקפידו שכולם יהיו עם מסיכות, הם גם היו מאד ברורים לגבי אילו מסיכות מותרות ואילו לא. למשל מסיכות עם מסנן - אסורות. גם מסיכות N95 ללא מסנן לא אהודות שם - בטח תוך כדי ביצוע הבדיקות (הן מקשות על הצמדת הפנים למכשירים).
בכל זאת היתה בתור מישהי שכל הזמן הורידה את המסיכה שלה מהאף (ורופאים שעברו לידה כל הזמן העירו לה על זה, והיא העלתה אותה ושוב הורידה) - וכשהיא קיבלה שיחת טלפון היא הסירה את המסיכה לגמרי כדי לענות. אז מה עשינו בזה? אני דווקא מצליחה לשוחח יפה בטלפון עם המסיכה, מה הבעייה?
הגעתי לשם בלי בעיות (לא היו חסימות כבישים בעזריאלי) ואפילו הוייז עבד לי כמו שצריך, בהלוך. בחזור הוא שוב איבד את הקשר ל-gps, וגם הגוגל מאפס לא הצליח להתחבר אליו. מזה זמן ששתי אפליקציות הניווט האלה עושות לי בעיות, וכל הזמן חשדתי בטלפון שלי - עד שאתמול התברר שגם לבתי זה קרה.
בכל מקרה אני טורחת ללמוד את המסלולים לפני שאני יוצאת מהבית כדי שיהיה לי מושג די ברור לאן אני אמורה לנסוע, כדי לא להיות תלויה באפליקציות שפתאום תחלטנה להתאבד.
הבדיקות (ראייה היקפית ו-OCT) התנהלו למופת ועכשיו רק נותר לי לקוות ששוב יוחלט שבעצם אין לי לחץ תוך עיני ואין צורך בטיפות.
מאז שנסגר חדר הכושר אנחנו עושים ערב ערב הליכות ביישוב ואני מרגישה עם זה מצוין. ודווקא הורי הודיעו שעבורם חדר הכושר פתוח, וסוף סוף הם חזרו להתעמל בשש וחצי בבוקר כמו שהם אוהבים, מאז שהמנויים החיצוניים (כמונו) לא יכולים להגיע. שמחה בשבילם.
בבוסטון תינוקי ממש פורח, התחיל סוף סוף לאכול טוב יותר ולצמוח - ובאמת קראתי שהניתוח הלכאורה הפשוט הזה שעשו לו (פתיחת סתימה בצינור שמוביל נוזלים מהכליה לשלפוחית השתן) הרבה פעמים מביא לשגשוג בתינוקות. לא הבנתי את ההקשר אבל בשטח רואים שזה נכון.
הוא עדיין לא מדבר או מנסה להגות הברות יותר מדי (למרות שלפעמים הוא מתחיל נאום של "דה דה דה") אבל הוא לגמרי מתקשר. יש לו כבר סימנים ל"די" וגם ל"אוכל" ולא "בוא לשחק איתי" וגם ל"אני כועס" (שזה כל כך חמוד שנראה לי שהוא בעיקר מסמן את זה כדי להצחיק את כלתי) ונדמה לי שגם לבקשת עזרה.
הוא הולך חופשי וגם מטפס ועולה במדרגות, ובגני שעשועים אוהב להתגלש וגם להתנדנד (אבל בעיקר בנדנדות שאפשר לשכב עליהן) אבל בדרך כלל מכל המתקנים הוא מעדיף למצוא איזה שער שאפשר שעות לפתוח ולסגור, לפתוח ולסגור.
בבית הוא הכי אוהב לבשל. יש לו עכשיו סט סירים ומחבתות משלו (וגם ירקות ומוצרי אוכל אחרים מפלסטיק) שקיבל מתנה ליום הולדתו מבתי ומשפחתה, שהוא משחק בהם שעות, אבל גם עדיין אוהב את הדבר האמיתי - ואתמול קיבלנו סרטון שבו הוא בוחש משהו במחבת תוך כדי שכלתי מחזיקה אותו על הידיים, ואז לוקח את המכסה של המחבת ומניח אותו במיומנות מעוררת התפעלות.
הוא מת על כלבים וחתולים ויש המון תמונות שבהן רואים אותו נעצר ומלטף כלב שהוא פגש בפארק. בני אומר שאנשים עפים עליו - כזה קטנצ'יק (ממש קטן לגילו) אבל עצמאי ומלא ביטחון ושמחת חיים. קשה בימי הקורונה ואין להם כל כך קשר עם אנשים אבל פוגשים אנשים עם מסיכות בפארק ויש איזושהי אינטראקציה פה ושם, בעיקר עם ישראלים.
בששי הגיעו לארוחה בתי ומשפחתה. נוקת כבר ממש הולכת, וכמובן קוצרת מחיאות כפיים על כל צעד ושעל. היה תענוג ממש לראות את שלושת הילדים משחקים יחד בבלונים, והקטנה אפילו לא נבהלה מדי כשאחד מהם התפוצץ ("בום טראח מה קרה? הבלון התפוצץ, הבלון נקרע").
היתה ארוחה נהדרת - עם פריקסה (סנדביץ' טוניסאי) ש-T הכין, אסאדו בתנור עם ירקות וערמונים, כרובית בתנור (סטייל אייל שני) ומשום מה גם עוף עם תפוחי אדמה שנדמה לי שרק בתי אכלה ממנו - כולם היו מפוצצים. בגלל שאנחנו בדיאטה ובמהלך השבוע אוכלים בצהריים בעיקר מרק ירקות עם עוף, ובערב סלט עם גבינה וביצה, ארזתי להם את רוב הדברים לקחת הביתה.
אחרי שהם הלכו עם נוקת, שיחקנו קלפי רביעיות כלי תחבורה עם נשמותק וחכמוד והם הלכו לישון מוקדם יחסית (לבקשתה של בתי, שאמרה שערב קודם הם ממש הלכו לישון מאוחר מדי) וישנו טוב בלילה - פרט לחכמוד שנכנס אלי למיטה באמצע הלילה בגלל סיוט.
אצלי הוא כמובן ישן מצוין.
הוא סיפר שהוא קרא בעיתון על אפליקציית "טיק טוק" שגורמת לילדים לעשות דברים מסכני חיים עד כדי התאבדות, ושזה ממש מפחיד אותו ומדיר שינה מעיניו בלילה. כשהרגענו אותו שבטלפונים שלו ושל נשמותק הוריו התקינו תוכנת פיקוח הורים שלא תאפשר לו להיחשף לדברים כאלה, הוא אמר שהוא יודע את זה, אבל דואג לחברים שלו.
בבוקר אחרי ארוחת הקרפים הרגילה הם ביקשו לעשות "עבודות" (הם קוראים לזה "עבודות פרך") בתשלום כי הם חוסכים למשהו שהם רוצים לקנות. T נתן להם לטאטא עלים בגינה, ואחר כך לקטוף ליצ'י - והם נהנו מזה מאד. יש לנו ליצ'י נהדרים השנה.
"שילמנו" להם על זה (5 ש"ח כל אחד על כל אחת מהעבודות) והם היו מאד מרוצים.
אחרי כן שיחקנו קצת טריוויה - וחכמוד נעלב באמצע כי הרגיש שנשמותק יודע יותר ממנו - וקשה לו עם זה, אבל אז התחלפנו והנכדים שאלו את השאלות ו-T ואני ניסינו לענות - ואיפשרנו להם לענות במקומנו כאשר הם ידעו את התשובות, וחכמוד נרגע.
בתי אספה אותם מוקדם יחסית כי הם נסעו לים.
אחר הצהריים ביקרנו אצל הורי (מעבר לגדר) וגם אחי וגיסתי הגיעו באותו הזמן ופטפטנו לנו כולנו שם במשך שעה וחצי בערך - זה היה מאד נחמד, אפילו לא היה חם מדי, ואף הצטיידנו בספריי נגד יתושים מבעוד מועד. T תמיד נעקץ שם, וגם גיסתי.
להפגנה לא הלכנו אבל תמכנו בהם מרחוק.
המצב עגום ורק יהיה יותר גרוע וייקח שנים להתאושש מזה.
לא מאמינה שהממשלה תשכיל לתקן את דרכיה - בעיקר כי מי שעומד בראשה טרוד בעינייניו הפרטיים ומסכל כל רעיון שעלול לקדם או לפאר מישהו שעלול לסכן את מעמדו. מרתיח ומתסכל. נראה מה יהיה.
אולי מפחדים מקנסות.
אולי סוף סוף מפחדים מהמספרים הגואים של הנדבקים.
זה לא שבאופן מוחלט כולם מצייתים וכולם מקפידים - חלילה.
בהליכה היומית שלנו אנחנו נתקלים בעיקר בבני נוער שמצפצפים על כל ההנחיות. לא מסיכות ולא ריחוק ולא בטיח. וחבל.
ב"אסותא" השבוע לא רק שהקפידו שכולם יהיו עם מסיכות, הם גם היו מאד ברורים לגבי אילו מסיכות מותרות ואילו לא. למשל מסיכות עם מסנן - אסורות. גם מסיכות N95 ללא מסנן לא אהודות שם - בטח תוך כדי ביצוע הבדיקות (הן מקשות על הצמדת הפנים למכשירים).
בכל זאת היתה בתור מישהי שכל הזמן הורידה את המסיכה שלה מהאף (ורופאים שעברו לידה כל הזמן העירו לה על זה, והיא העלתה אותה ושוב הורידה) - וכשהיא קיבלה שיחת טלפון היא הסירה את המסיכה לגמרי כדי לענות. אז מה עשינו בזה? אני דווקא מצליחה לשוחח יפה בטלפון עם המסיכה, מה הבעייה?
הגעתי לשם בלי בעיות (לא היו חסימות כבישים בעזריאלי) ואפילו הוייז עבד לי כמו שצריך, בהלוך. בחזור הוא שוב איבד את הקשר ל-gps, וגם הגוגל מאפס לא הצליח להתחבר אליו. מזה זמן ששתי אפליקציות הניווט האלה עושות לי בעיות, וכל הזמן חשדתי בטלפון שלי - עד שאתמול התברר שגם לבתי זה קרה.
בכל מקרה אני טורחת ללמוד את המסלולים לפני שאני יוצאת מהבית כדי שיהיה לי מושג די ברור לאן אני אמורה לנסוע, כדי לא להיות תלויה באפליקציות שפתאום תחלטנה להתאבד.
הבדיקות (ראייה היקפית ו-OCT) התנהלו למופת ועכשיו רק נותר לי לקוות ששוב יוחלט שבעצם אין לי לחץ תוך עיני ואין צורך בטיפות.
מאז שנסגר חדר הכושר אנחנו עושים ערב ערב הליכות ביישוב ואני מרגישה עם זה מצוין. ודווקא הורי הודיעו שעבורם חדר הכושר פתוח, וסוף סוף הם חזרו להתעמל בשש וחצי בבוקר כמו שהם אוהבים, מאז שהמנויים החיצוניים (כמונו) לא יכולים להגיע. שמחה בשבילם.
בבוסטון תינוקי ממש פורח, התחיל סוף סוף לאכול טוב יותר ולצמוח - ובאמת קראתי שהניתוח הלכאורה הפשוט הזה שעשו לו (פתיחת סתימה בצינור שמוביל נוזלים מהכליה לשלפוחית השתן) הרבה פעמים מביא לשגשוג בתינוקות. לא הבנתי את ההקשר אבל בשטח רואים שזה נכון.
הוא עדיין לא מדבר או מנסה להגות הברות יותר מדי (למרות שלפעמים הוא מתחיל נאום של "דה דה דה") אבל הוא לגמרי מתקשר. יש לו כבר סימנים ל"די" וגם ל"אוכל" ולא "בוא לשחק איתי" וגם ל"אני כועס" (שזה כל כך חמוד שנראה לי שהוא בעיקר מסמן את זה כדי להצחיק את כלתי) ונדמה לי שגם לבקשת עזרה.
הוא הולך חופשי וגם מטפס ועולה במדרגות, ובגני שעשועים אוהב להתגלש וגם להתנדנד (אבל בעיקר בנדנדות שאפשר לשכב עליהן) אבל בדרך כלל מכל המתקנים הוא מעדיף למצוא איזה שער שאפשר שעות לפתוח ולסגור, לפתוח ולסגור.
בבית הוא הכי אוהב לבשל. יש לו עכשיו סט סירים ומחבתות משלו (וגם ירקות ומוצרי אוכל אחרים מפלסטיק) שקיבל מתנה ליום הולדתו מבתי ומשפחתה, שהוא משחק בהם שעות, אבל גם עדיין אוהב את הדבר האמיתי - ואתמול קיבלנו סרטון שבו הוא בוחש משהו במחבת תוך כדי שכלתי מחזיקה אותו על הידיים, ואז לוקח את המכסה של המחבת ומניח אותו במיומנות מעוררת התפעלות.
הוא מת על כלבים וחתולים ויש המון תמונות שבהן רואים אותו נעצר ומלטף כלב שהוא פגש בפארק. בני אומר שאנשים עפים עליו - כזה קטנצ'יק (ממש קטן לגילו) אבל עצמאי ומלא ביטחון ושמחת חיים. קשה בימי הקורונה ואין להם כל כך קשר עם אנשים אבל פוגשים אנשים עם מסיכות בפארק ויש איזושהי אינטראקציה פה ושם, בעיקר עם ישראלים.
בששי הגיעו לארוחה בתי ומשפחתה. נוקת כבר ממש הולכת, וכמובן קוצרת מחיאות כפיים על כל צעד ושעל. היה תענוג ממש לראות את שלושת הילדים משחקים יחד בבלונים, והקטנה אפילו לא נבהלה מדי כשאחד מהם התפוצץ ("בום טראח מה קרה? הבלון התפוצץ, הבלון נקרע").
היתה ארוחה נהדרת - עם פריקסה (סנדביץ' טוניסאי) ש-T הכין, אסאדו בתנור עם ירקות וערמונים, כרובית בתנור (סטייל אייל שני) ומשום מה גם עוף עם תפוחי אדמה שנדמה לי שרק בתי אכלה ממנו - כולם היו מפוצצים. בגלל שאנחנו בדיאטה ובמהלך השבוע אוכלים בצהריים בעיקר מרק ירקות עם עוף, ובערב סלט עם גבינה וביצה, ארזתי להם את רוב הדברים לקחת הביתה.
אחרי שהם הלכו עם נוקת, שיחקנו קלפי רביעיות כלי תחבורה עם נשמותק וחכמוד והם הלכו לישון מוקדם יחסית (לבקשתה של בתי, שאמרה שערב קודם הם ממש הלכו לישון מאוחר מדי) וישנו טוב בלילה - פרט לחכמוד שנכנס אלי למיטה באמצע הלילה בגלל סיוט.
אצלי הוא כמובן ישן מצוין.
הוא סיפר שהוא קרא בעיתון על אפליקציית "טיק טוק" שגורמת לילדים לעשות דברים מסכני חיים עד כדי התאבדות, ושזה ממש מפחיד אותו ומדיר שינה מעיניו בלילה. כשהרגענו אותו שבטלפונים שלו ושל נשמותק הוריו התקינו תוכנת פיקוח הורים שלא תאפשר לו להיחשף לדברים כאלה, הוא אמר שהוא יודע את זה, אבל דואג לחברים שלו.
בבוקר אחרי ארוחת הקרפים הרגילה הם ביקשו לעשות "עבודות" (הם קוראים לזה "עבודות פרך") בתשלום כי הם חוסכים למשהו שהם רוצים לקנות. T נתן להם לטאטא עלים בגינה, ואחר כך לקטוף ליצ'י - והם נהנו מזה מאד. יש לנו ליצ'י נהדרים השנה.
"שילמנו" להם על זה (5 ש"ח כל אחד על כל אחת מהעבודות) והם היו מאד מרוצים.
אחרי כן שיחקנו קצת טריוויה - וחכמוד נעלב באמצע כי הרגיש שנשמותק יודע יותר ממנו - וקשה לו עם זה, אבל אז התחלפנו והנכדים שאלו את השאלות ו-T ואני ניסינו לענות - ואיפשרנו להם לענות במקומנו כאשר הם ידעו את התשובות, וחכמוד נרגע.
בתי אספה אותם מוקדם יחסית כי הם נסעו לים.
אחר הצהריים ביקרנו אצל הורי (מעבר לגדר) וגם אחי וגיסתי הגיעו באותו הזמן ופטפטנו לנו כולנו שם במשך שעה וחצי בערך - זה היה מאד נחמד, אפילו לא היה חם מדי, ואף הצטיידנו בספריי נגד יתושים מבעוד מועד. T תמיד נעקץ שם, וגם גיסתי.
להפגנה לא הלכנו אבל תמכנו בהם מרחוק.
המצב עגום ורק יהיה יותר גרוע וייקח שנים להתאושש מזה.
לא מאמינה שהממשלה תשכיל לתקן את דרכיה - בעיקר כי מי שעומד בראשה טרוד בעינייניו הפרטיים ומסכל כל רעיון שעלול לקדם או לפאר מישהו שעלול לסכן את מעמדו. מרתיח ומתסכל. נראה מה יהיה.
