סבתל'ש = סבתא לשלושה. כאן בארץ הם שלושה.
הימים חולפים להם ועוד מעט יגיע זמן הטיסה לבוסטון, לפגוש את הנכד החדש. הרביעי. בעצם אני סבתל'א - לארבעה.
וההתרגשות בשיאה. משני הצדדים.
בינתיים חלק ניכר מזמננו עובר בעזרה עם הנכדים שכאן בארץ.
'נוֹקֶת' ממשיכה להיות ילדה רגועה ומתוקה להפליא.
אוכלת וישנה, עושה את מה שצריכה לעשות בחיתול, והכל במן רוגע ונועם שכנראה גם נובע מהטבע שלה (גם נשמותק היה תינוק כזה) וגם מהרוגע והעדינות שמקרינה בתי.
הגדולים שניהם אוהבים אותה ושמחים בה, אבל חכמוד הוא דווקא זה שמתעניין בה יותר, מלווה אותה, מכניס לה מוצץ, מבקש להחזיק אותה, עוזר לה עם גיהוקים, נוכח כשרוחצים אותה, ומתייחס אליה מידי פעם גם כשהוא שקוע בפעילויות אחרות.
לנשמותק יותר קשה.
כמה שחכמוד היה לחוץ ודרמתי לפני שהיא נולדה, ונשמותק היה רגוע וחיובי ורק נצמד לבתי בכל הזדמנות - עכשיו משהיא נולדה חכמוד נרגע והשתחרר, ונוטל חלק פעיל בנוכחותה של התינוקת המתוקה בבית. ואילו נשמותק מתעלם ממנה רוב הזמן, וקצת מלין על העובדה ש"שוב היא יונקת" (או "אני רוצה שהיא תפסיק לאכול לך את הציצי"), וקצת יותר מחפש את קרבתה ותשומת לבה של בתי וגם של חכמוד.
בעצם, הבנו בתי ואני באחת משיחותינו האינסופיות, לא רק ש'נוקת' גוזלת מתשומת לבה של אמא, היא גוזלת גם מתשומת לבו של האח הגדול האהוב, שעד היום היה לגמרי שלו.
בתי עושה הכל כדי להעניק לשניהם תשומת לב ואהבה: מבחינת חכמוד אלה שיחות ואפייה ביחד והתעניינות בתכניות טלוויזיה שהוא צופה בהן או משחקים שהוא משחק בהם, ומבחינת נשמותק זה גם כל זה אבל בעיקר חיבוקים. הרבה חיבוקים.
לא פשוט להיות הילד האמצעי (הוא מצהיר על עצמו שהוא ה'נוטלה'), אבל אני סומכת על בתי וחתני שינווטו בהצלחה בים המהמורות ההורי.
פיסית הלידה הזאת היתה ממש קלה לבתי, והיא התאוששה ממנה מהר מאד. רגשית היא מודעת ומזהה מתי ההורמונים משתלטים - אופוריה מטורפת או עצב ובכי לכאורה ללא סיבה. כשהרגישה שמשהו לא הולך חלק עם ההנקה ישר הזמינה יועצת שהזכירה לה דברים ששכחה ועשתה לה סדר.
והיא גם לא נמנעת מלתת בקבוק עם סימילק כשהיא מרגישה עייפה או כאובה.
כך נקבעה לה גם שיגרה שהיא מניקה את התינוקת כשהיא מתעוררת בלילה ולפנות בוקר, אבל בשש וחצי בבוקר חתני נותן לה בקבוק, וכך בתי יכולה להמשיך לישון עוד קצת.
כשאני באה אני עוזרת עם כל השלושה, אבל בעיקר מקדישה זמן ותשומת לב לבנים בשלב זה. אמנם דואגת להיות עם 'נוקת' כשבתי הולכת לישון קצת, אבל בעיקר לוקחת את נשמותק לשיעור פסנתר או לחבר, משחקת איתם בקלפים, מקריאה סיפור (או שמקשיבה יחד עם חכמוד כשנשמותק מקריא, הוא מאד אוהב להקריא סיפורים), או סתם צופה איתם בטלוויזיה.
כש-T נמצא שם בלעדיי הוא גם מבשל להם הרבה פעמים, שזה בהחלט מקל על בתי וחתני. למרות שהם מסתדרים מצוין גם לבד.
באחד הביקורים התחיל בטלוויזיה פרק של "אלווין והצ'יפמנאקס".
"איזה מזל שסבא לא כאן" אמר נשמותק, "הוא לא מסוגל לשמוע את זה". וזה נכון, הקולות המצחיקים של הסנאים החמודים האלה משגעים את T (והאמת שגם את חתני).
"וגם" הוסיף נשמותק לספר לבתי, "סבתא אומרת שהיא לא מבינה מה הם אומרים בכלל".
"כן," עניתי, "הם מדברים מהר ומוזר וקשה לי להבין אותם".
"זה משום שהם מדברים בעברית", אמר נשמותק, "אבל במבטא סנאי".................
מי גאון של סבתא?
בשלישי בערב היתה מסיבת הפתעה ליום הולדת הארבעים של אחותו של חתני, ו-T ואני התנדבנו לשמור על הילדים, שלושתם. הקראתי לגדולים סיפור לפני שהלכו לישון, בעת שבתי הניקה את הקטנה, ולקחנו אותה עלינו לגיהוק כשבתי וחתני יצאו מהבית.
אחרי שני גיהוקים היא התחילה לדרוש עוד אוכל.
ניסיתי להרגיע, לתת מוצץ, להלך איתה מעט בחדר....כלום לא עזר.
הציוצים העדינים הרגועים והפה המחפש שד התחלפו בבכי של ממש.
"בדרך כלל היא ישנה עד אחת עשרה בלילה אחרי הנקת הערב", אמרה לנו בתי בטלפון, "אבל אם היא בוכה ככה אתם יכולים לתת לה בקבוק".
'נוקת' הסתערה על הבקבוק כאילו היא בצום מהבוקר....שאיבות יפות (כיאה לילדה שיודעת לינוק משד) והבעת פנים של "זה מה שרציתי, לא יכולתם לעשות את זה מיד??". אחרי חצי מנה היא פשוט נרדמה, והשארתי אותה על הכתף עוד כחצי שעה (חיכיתי לגיהוק, שלא הגיע) ומילוי רציני של החיתול (בתי ביקשה שלא אחליף לה כדי שלא תתעורר.....מודה שהיה לי קשה עם זה אבל הבנתי שהיא צודקת) השכבתי אותה והיא ישנה שנת ישרים רגועה עוד הרבה אחרי שהוריה חזרו הביתה (באחת עשרה וחצי)............בסך הכל היה ערב בייבי סיטר מוצלח.
בששי הם לא באו לארוחת ערב, ואכלנו אצל הורי ב'אחוזה', אבל בשבת בבוקר אספנו את הגדולים ובילינו איתם בבריכה של הקאנטרי, ולקחנו אותם גם לארוחת צהריים ב-BBB, המסעדה האהובה עליהם.
הערב אנחנו מוזמנים לארוחה אצלם (וגיסתי הבטיחה לי שתדאג להורי), וניקח את חכמוד ונשמותק אלינו לישון, לארוחת הבוקר האהובה עליהם (קרפים עם נוטלה) ושוב לבריכה בבוקר.
אחר כך לא אראה אותם שלושה שבועות - כי אהיה בבוסטון - וכמו שחכמוד תמיד אומר "סבתא, תמיד את מתגעגעת למישהו".............
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה