טוביה החולב והרבה בצקים

 באופן מאד לא אופייני יצא לנו לאכול במסעדות פעמיים רצוף השבוע. 

בחמישי היו לנו כרטיסים להצגה "כנר על הגג" בהיכל התרבות, ובהיותי שונאת-לנסוע-לתל-אביב ועוד יותר שונאת-לחפש-חניה-בתל-אביב הפצרתי ב-T שנסע שעתיים מוקדם יותר ונאכל משהו קרוב לתיאטרון, וכך נגיע להצגה בנחת בלי לחץ וגם לא נרעב. 

כמובן שזכיתי בהמון לגלוגי חיבה מ-T על שאני רוצה לצאת לשם מוקדם, והוא שאל למה שלא נסע כבר בבוקר לתל אביב ונאכל גם ארוחות בוקר וצהריים שם....אבל בסוף הוא לא התווכח וזה יצא ממש מוצלח.

לשם שינוי הווייז לקח אותנו ליעד בזריזות ועקף את כל מכשולי העומסים בדרך, חניון הבימה היה די פנוי עדיין, שעתיים לפני תחילת ההצגה, ובאופן מפתיע מזג האוויר חייך אלינו. בריזה נעימה נשבה לה בעיר הגדולה ופתאום נזכרתי איך פעם היה נחמד לשוטט ברחובות תל אביב ולהתבונן סביב בבנייני הבאו האוס (חלקם משוחזרים ממש יפה) ובטיפוסים השונים  שמסתובבים שם. 

לא הזמנו מקומות מראש בשום מקום, ואחרי שניסינו כמה מסעדות על שדרות רוטשילד, נכנסו אל גזטה (GAZZETA) על מרמורק - מן בר יין חמוד וידידותי - עם תפריט מזמין ושירות טוב. הבנו מייד שמדובר על מנות קטנות שמיועדות לשיתוף, ונהנינו מכל ביס. הצלחנו לשלב בין סלט קיסר לדגים סיציליאנים, בין בורטה וניוקי אלוהי  - ו-T גם הזמין פוקצ'ה - היה טעים  וזריז, ואפילו הספקנו לשבת בהיכל התרבות עם כוס תה לפני ההצגה. 

את "כנר על הגג" ראיתי כבר בגרסאות שונות כך שלא ציפיתי שיחדשו לי אבל אני אוהבת את השירים ובא לי על הנוסטלגיה. נתן דטנר הפתיע בקול ערב מהרגיל (יצא לי לשמוע אותו שר לאורך השנים וגם לאחרונה, אבל הפעם הוא נתן את הופעת חייו לדעתי), וגם השחקנית ששיחקה את חווה - הבת השלישית של טוביה - היתה זמרת מעולה. חיפשתי ברשת ומצאתי רשימת שחקנים אבל ללא שיוך לתפקידים כך שאין לי מושג מי מהשחקניות הצעירות שיחקה אותה. 

הבעייה העיקרית - וזו שקלקלה מאד את חוויית הצפייה - היתה שבחלק הראשון (והארוך יותר) של ההצגה היתה בעיית סאונד קשה. המוסיקה צרמה, לא ניתן היה להבין את המילים שהשחקנים אמרו ושרו, זה היה די זוועה. זה כל כך חבל, היתה תזמורת חיה מאחורי הקלעים והשחקנים נתנו הופעה, והסאונד קלקל את הכל. לא ציפיתי לפאשלה כזאת בהיכל התרבות. 

אחרי ההפסקה הם תיקנו את זה אבל רוב השירים השווים הם בהתחלה. מבאס. 

גם מזל שאכלנו לפני ההצגה כי היא הסתיימה ממש מאוחר והיינו מתים מרעב אם היינו מחכים לאכול אחרי. 

למרות בעיות הסאונד נהניתי מאד - T פחות כמובן. מראש הוא לא אוהב מחזות זמר (אבל הסכים ללכת בשבילי, בכל זאת היה לנו יום נישואים השבוע), וראיתי שגם קשה לו לשבת במקום אחד כל כך הרבה זמן. טוב שהיתה הפסקה, שיכולנו לחלץ קצת עצמות. 

בששי הגיעה הטלוויזיה החדשה, אחרי ש-T פשוט התקשר לכמה מקומות והתנה את הרכישה באספקה מיידית. זו שהוא הזמין ממנה בסוף היתה ממש בסדר - אמרה שתבדוק ותחזור אליו, ואכן חזרה תוך כמה דקות עם הבטחה לאספקה בששי. מייד אחרי כן התקשרו המובילים לאשר הגעה, והבחורה התקשרה גם בששי לוודא שהטלוויזיה הגיעה בשלום. 

המוביל גם לקח איתו את הטלוויזיה התקולה - מקווה שירוויח מזה - ואנחנו מאד מרוצים. 

כיון שלא היתה ארוחת ששי, בתי והמשפחה היו בקמפינג בצפון, הזמנו את הורי למסעדה. חיפשנו מסעדה לשעה שבע בערב - מספיק מאוחר בשבילנו, מספיק מוקדם בשביל הורי. מצאנו מקום ברעננה שהתברר כמסעדת פיצות חביבה בשם פאצו (pazzo pizza) - כל מה שיש להם בתפריט זה פיצות שונות ומנות ראשונות איטלקיות. אז שוב יצא לנו לאכול בצקים. T ואני שיתפנו בינינו פיצה (המנות היו ממש גדולות) וכולנו שיתפנו סלט רומאי ובורטה (שוב!). הורי הזמינו פיצה כל אחד, ובסוף כמובן לקחו שאריות הביתה. 

השירות היה מצוין והכל היה מאד טעים - בהחלט נדיר ליהנות מארוחה במסעדה ועוד יומיים ברציפות. 

כמובן שמערכת העיכול שלי לא אהבה את ריבוי הבצקים (למרות הסלט שהקפדתי לצרף להם) וייקח כמה ימים עד שהיא תתאושש ותחזור לתפקד, אבל היי - טוב מידי פעם לשבור שיגרה. 

היום יצאנו להליכה/ריצה ממש מוקדם (השמש בקושי הספיקה לזרוח) כך שהיה קריר יותר ונעים. מאז לא יצאנו מהבית. קראנו, צפינו בטלוויזיה החדשה, נחנו צהריים...ובטח עוד מעט נצא שוב להליכה. שבת שלווה.

מחר יום כיף לנכדים / נינים באחוזה.....ובסוף אני אהיה איתם לבד (ועם הורי) כי דחפו ל-T איזו פגישה עם לקוחות בלי לתאם איתו את היום והשעה. זה ממש לא מצא חן בעיני אבל אין מה לעשות. מדובר בלקוח חדש ומשתתף צד שלישי שפחות יכול להתגמש. מקווה שאסתדר. 

בתי כבר בדרך הביתה ואני מקווה שהיא תצליח להביא אלי את הילדים מספיק מוקדם כדי ליהנות מכל הפעילויות ביום הכיף זה, אבל אני חושדת שיהיה קשה להעיר את שרי בבוקר. וגם את נשמותק. 

סיימתי לקרוא את "נמר מעופף" של יעל טבת קלגסבלד, שאפליקציית "עברית" נתנה לי במתנה. אהבתי אותו יותר מאשר את הספר הקודם שלה שקראתי - חתן הפרס. עכשיו מתחילה לקרוא את "סודו של המרקיז" (אבל באנגלית) בהמלצתה של שריתה. חלק מן הספרים האחרונים שהיא המליצה לי פחות אהבתי אז אני מקווה שלא אתאכזב גם הפעם.........

השבוע שלי שהיה

ימים שגרתיים למדי עוברים עלי.
נפגשתי כמה פעמים עם 'מחברת', ובכל פעם שמחה מחדש שחזרנו להיות זו בחייה של זו.
אגב היא אמרה שהיא רוצה לכתוב בלוג ומצאתי את עצמי נלחצת מהאפשרות שהיא תמצא את הבלוג הזה.
לא שנכתבים כאן דברים שאני לא מספרת לה ממילא, אלא משום שיש פה ושם גם פוסטים בהם - כמו עכשיו - אני כותבת עליה. ושמתי לב שכאשר אני יודעת שמישהו קורא כאן, אוטומטית אני מפסיקה לכתוב עליו, מפסיקה להזכיר אותו כמעט. וזה חבל לי, אבל זה איזה מנגנון פנימי אוטומטי שאני לא נלחמת בו, כי לא משנה כמה אני אוהבת את האדם וכמה אכפת לי ממנו, וכמה שכל מה שאני חושבת וכותבת עליו מגיע מעומק הלב, ברגע שאני חושבת על זה שהוא יקרא משהו שכתבתי עליו - אני מתכווצת.
אז הרגשתי שאני לא ממש מתלהבת לעזור לה למשל בכך שאספר לך היכן אני כותבת, היכן כתבתי....
אבל גם לא יכולתי להיות מגעילה לגמרי, אז נתתי לה (בעל פה, ממש לא יעיל) שמות של כמה וכמה אתרים (כולל ישראבלוג ובלוגגר, ווורדפרס, ובלוגר עם ג' אחת) ואמרתי מה דעתי על האתר של קפה דה מארקר (זוועתי) ותפוז (גם)....
ועברנו לנושא אחר.

השבוע גם עברתי אולטרסאונד גניקולוגי אצל מומחית לנושא. בשנים עברו הגניקולוג שלי היה זה שהיה עושה לי בעצמו אולטרסאונד, יחד עם בדיקה, והשנה כשהחלטתי שאני זוג עיניים טרי והלכתי לגניקולוגית אחרת, היא החליטה לשלוח אותי. זה לא שהיא לא עשתה זאת גם בעצמה, בנוסף לבדיקה. אבל היא החליטה "למקרה שפספסתי משהו" להפנות אותי לבדיקה מעמיקה יותר. האמת שזה שימח אותי (וכאילו הצדיק את העובדה שעברתי לרופאה אחרת) אבל גם הלחיץ אותי.
אז גם האולטרסאונד ה"מקצועי" הראה שהכל כנראה בסדר. כנראה.....כי היה לה קשה למצוא את השחלות שלי (?!) בטענה שבגיל הזה הן קְטֵנוֹת ומתנוונות....בסוף היא מצאה את הימנית או את השמאלית - לא זוכרת, ולשאלתי אמרה שהגניקולוגית בדקה אותן ממילא במישוש....האמת - זה לא ממש הרגיע אותי.

זה היה השבוע שבו התקנו טלוויזיה של פרטנר. כבר שלוש שנים עברו מאז שהתנתקנו מ-YES, ובמשך כשנתיים הסתפקנו ב-KODI, עד שבהוראת בית משפט ירדו משם כל הערוצים הישראלים ואז רכשנו "עידן פלוס".....אבל ל-"עידן פלוס" יש (לפחות כאן אצלנו) בעיות קליטה איומות - כל הפרעה קטנה גורמת למסך שחור או פיקסלים פסיכודלים משוגעים - ואחרי שנה נמאס לי והתחלנו חקר שוק....

בהתחלה נראה היה שהעסקה המשתלמת ביותר עבורנו היא הטריפל של HOT, משום שכבר יש לנו דאבל של HOT - הרי עברנו להוט כשהתברר לנו שבזק לא מסוגלים לספק אינטרנט בפס רחב מספיק מבלי נפילות של כמה פעמים ביום....
אבל אז הגיע הטכנאי של הוט וראה את מערך התקשורת שלנו - הראוטר הראשי מחובר למֶתֶג (switch) רב כניסות שמעביר את האינטרנט לכל הבית, בנוסף הוא מחובר למצלמות האבטחה, לאזעקה, לבית החכם......

כדי להוסיף את הכבלים הוא היה צריך להחליף את הנַתָּב (router) הזה והוא חשש לגעת במערכת בכלל. הוא ביקש מ-T שיזמין את איש התקשורת שהקים לנו את המערכת, וכמובן T סירב, בטענה (צודקת) שהבאת איש תקשורת סתם תעלה המון כסף. בקיצור, ביטלנו את ההזמנה בהוט.
העסקה הבאה בתור מבחינת עלות/תועלת היתה של פרטנר.

אמנם המוטיבציה היתה הערוצים הישראלים, אבל כבונוס T קיבל את כל ערוצי הספורט (שהאיכות שלהם בקודי ממש גרועה) ולא תמיד זמינים השידורים החיים, ואת כל ערוצי הטבע. קיבלנו המון ערוצי ילדים עבור הנכדים, ומעט ערוצי סדרות וסרטים (שאת רובם אנחנו ממילא רואים בקודי) וכבונוס יש גם מנוי חצי שנה חינם ל-NETFLIX.

האיכות מצוינת אבל יש לזה כמובן את המחלות הרגילות של streaming (הזרמת נתונים??). נראה עד כמה זה יענה לנו על הדרישות לאורך זמן.

בששי הילדים הגיעו עם הנכדים (שאגב, לא שמחו שהורדנו את כמות הסוכר בגלידה הביתית....כנראה שהתרגלו למתוק, לצערי הרב) ובשבת אחרי האימון בקאנטרי הלכנו לחגיגת יום הולדת מוקדמת (מאד!) לנשמותק שנערכה בגן בן שפר ליד הבית שלהם, בהרצליה.
ככה זה עם ילידי אוגוסט - צריך להקדים או לאחר את חגיגת יום ההולדת. לא מספיק שזה חופש גדול, וחם, אז גם רוב הילדים בחופשה בארץ או בחו"ל עם משפחותיהם, ואין שום סיכוי לחגוג יום הולדת.
לחגוג בתחילת שנת הלימודים זה מבאס כי הרבה פעמים עדיין לא מכירים את כל הילדים.
בקיצור, הוחלט שנשמותק יחגוג עם חברו הטוב, שיום הולדתו חל עכשיו.
היתה מפעילה (די חלשה, לטעמנו) וכיבוד (צנוע, הפעם לא התבקשנו להכין שום דבר) - ובנוסף לילדי הגן הגיעו גם אמא של חתני ואחיותיו עם משפחותיהן....למזלם (ולמזלנו) היה מזג אוויר מושלם.
T קיטר ש"מה יש לנו לעשות שם" ו"זה עונש" אבל בהזדמנות הראשונה שנשמותק נדרש לבחור בן/בת זוג לאיזה ריקוד שהמפעילה לימדה אותם, הוא מיד רץ ל"סבוש". T שיתף פעולה יפה מאד (וזה גם הונצח בוידאו) ובסך הכל היה נחמד ולא באמת סבלנו שם.

אחרי השנ"ץ הגיעו 'שותפנו' ו'שריתה' לביקור וטעימת גלידות - התברר שלמרות השריטות של 'שריתה' בענייני אוכל ומתוקים במיוחד, דווקא בפני גלידות היא לא עומדת, והיתה כאן חגיגת טעימות של ממש.

מחר נחתום על ההסכם עם הדיור המוגן עבור הורי, והם כבר התקשרו עם חברת הובלות עבור המכולה שלהם........הדברים באמת מתקדמים בקצב יפה. אבא שלי הבין שאין לו סיכוי למכור את הבית בעצמו. קליפורניה זה לא כמו בישראל או אפילו בפלורידה - כאשר אתה מוכר את הבית בעצמך, לא מגיעים סוכני נדל"ן. הם דורשים שם בלעדיות הח___ת האלה, ועד שאתה לא מתקשר עם מישהו מהם אז "שיהיה לך בהצלחה" כמו שאומרים.
אז עכשיו הוא התקשר לסוכנת נדל"ן ונקווה שיילך לו יותר טוב. אמנם יש לו שנה שלמה עד שהוא צריך להשלים את הפיקדון באחוזה, אבל אני יודעת שהם שניהם היו מעדיפים שהבית יימכר לפני שהם עוזבים את ארה"ב.......נקווה לטוב.

בינתיים אבי מוכר באי-ביי את כל מה שהוא יכול, החל מציוד הכושר והגינה שלו וכלה במצלמת "לייקה" משנת 1956.....נראה שהפעילות והאקשן עושים לו ממש טוב. פרט לעובדה שהם רבים כל הזמן. עדיין. מקווה שגם זה יעבור בשלום.

בנוסף איזה ילד "עשה לו טובה" לאבא שלי ונכנס לו ברכב מאחורה - רכב שנת 2000 שהיה ברור שהוא לא יצליח למכור או לפחות ייאלץ לעשות זאת ב-$500 או מקסימום $1000. מפה לשם אבי תבע את חברת הביטוח של הבחור, החברה ניסתה לתקן, פירקה את הרכב ו.....לא הצליחה להרכיב אותו בחזרה מרוב שהוא ישן. בקיצור - הוא הוכרז כ-TOTAL LOSS ואבי קיבל פיצוי על סך.........$5000. לא ייאמן. אז אמנם עכשיו אין לו רכב, אבל כמה הם כבר נוסעים? כרגע הם מנסים להסתדר עם מוניות (אין לו אפילו סלולרי מספיק מתקדם כדי להפעיל אפליקציה של UBER), ואם הם יראו שיש צורך בכך הם ישכרו רכב עד תום התקופה שלהם שם.

זה היה השבוע שהיה....בתקווה שגם הבא יבוא עלינו לטובה..............