בתאריך 20/08/2026 ביקש מוטי במדור השרביט החם שנספר על החדרים שלנו בצעירותנו.
מעניין שהדבר הראשון שקפץ לי לראש כשקראתי את הפוסט שלו היה מפגש אימון אחד עם מתאמנת שלי מלפני כמה שנים. אני לא נוהגת לספר כאן כלום על המתאמנים שלי (בעבר כן סיפרתי בפירוט על האימונים שאני עצמי עברתי, אבל זו זכותי - מבחינת שיתוף הדברים האישיים שלי) אבל בגדול אני יכולה לומר שהמתאמנת הגיעה מתוך מצוקה מסויימת שתוך כדי אימון ועבודת עומק על זכרון ילדות, נפתרה כאשר הבינה שמה שחסר לה+, שמה שהיא צריכה עכשיו זה את המרחב הפרטי שלה. מקום משלה שבו היא תוכל ליצור, לעבוד, לבוא לידי ביטוי באופן חופשי. זו היתה ממש פריצת דרך עבורה.
בנושא "חדר משלי" היו לי כמה גלגולים בחיי.
נולדתי בקיבוץ לבית תינוקות, שבו כמובן שגם שיתפתי את המרחב שלי עם עוד הרבה תינוקות, וגם הורי לא היו שם כמעט. נדמה לי שכבר יצא לי לספר כאן על המטפלת ה"סובייטית" שניהלה את בית התינוקות ביד רמה ואיפשרה להורי להיות איתי ממש במינימום של המינימום ההכרחי, ורק לפי שעות קצובות מראש - בלי קשר למצבי, לרצוני, לבריאותי אפילו.
חייתי כך שמונה חודשים עד שלהורי נמאס מזה לגמרי, ולמרות היותם פטריוטים חלוצים שרופים, סוציאליסטים (אפילו קומוניסטים) נלהבים, שלפו אותי ויצאו ממש בחוסר כל (הכריחו אותם להשאיר בקיבוץ גם דברים שהביאו איתם מארגנטינה כשעלו ארצה שלוש שנים קודם לכן).
משם עברנו לגור באזבסטונים בשכונת תלפיות בירושלים. שם גרנו שלושתנו יחד בחדר אחד. הורי מספרים שלא נתתי להם לצאת לי מטווח הראייה לשנייה. אני עצמי זוכרת שרוב הילדות המוקדמת שלי החלום שלי היה שנחיה כולנו יחד בחדר אחד כל הזמן.
אחרי כשנתיים הוריה של אמי קנו להורי דירת שניים וחצי חדרים בקרית יובל, כאשר הסלון היה ה"חצי חדר". כשסבא שלי חלה בסרטן עברו הוא וסבתא שלי לגור איתנו, והורי עברו לישון בסלון. כשסבא נפטר סבתא נשארה לגור איתנו. בדירה הזאת היה לי חדר משלי עד שאחי נולד, כשהייתי בת חמש וחצי. כל ילדותי סבלתי מהמון פחדים וסיוטי לילה ורבים היו הלילות בהם עברתי באמצע הלילה לישון במיטה של הורי. כשאחי נולד הוא היה איתי בחדר, וגם כשעברנו לארה"ב כשהייתי בת תשע וחצי, בדירה השכורה הראשונה שלנו גרנו ביחד באותו החדר. זוכרת פעמים שהייתי נכנסת איתו למיטה כשפחדתי, למרות שהוא היה קטן וישן ולא שם לב בכלל שאני שם.
מאד אהבתי את אחי, ובאופן טבעי שיתפתי אותו בכל המשחקים ובכל הפעילויות שלי, והוא שיתף פעולה בהתלהבות. היו פעמים שאף לקחתי אותו איתי כשביקרתי אצל חברות. הוא לקח את זה מאד קשה כבסביבות גיל עשר החברות דרשו שנשחק בלעדיו ואף שנוציא אותו מהחדר. הוא היה בועט בדלת כשהיתה סגורה ולעיתים גם בועט בחברות (ואחר כך בחברים) שלי.
אחרי כשנתיים בארצות הברית עברנו לבית שכור שבו קבלתי חדר משלי. הוא היה קטן מאד - אחי קיבל את החדר הגדול יותר - אבל אני הייתי מרוצה עד הגג.
כנ"ל כשחזרנו לישראל, בדירה השכורה שבה גרנו בשנים הראשונות לחזרתנו - היה לי חדר משלי שהיה בעצם חצי חדר. אחרי כמה חודשים סבתא שלי שמה לב שאני מתקשה לארח את החברים שלי בחצי החדר, והיא התנדבה להתחלף איתי. היא לקחה את חצי החדר לעצמה, ואני קיבלתי חדר בגודל נורמלי.
תליתי פוסטרים של אריק איינשטיין ויהורם גאון על הקירות, והייתי מסתגרת שם עם עצמי, עם היומן שלי, ועם החברות שלי כשבאו לבקר.
אחרי כמה שנים הורי בנו בית פרטי בהרצליה ובו קבלתי חדר גדול משלי שהיתה לה גם מרפסת משותפת עם סבתא שלי, שהחדר שלה היה באותה הקומה. סבתא שלי ואני גם שיתפנו חדר אמבטיה. אחי קיבל חדר עם חדר מקלחת צמוד משלו בקומה אחרת, שם גם היה חדר השינה של הורי, וגם להם היה חדר מקלחת צמוד משלהם. הם ואחי שיתפו ביניהם מרפסת.
החדר הזה היה בעצם החדר האחרון שהיה לי בבית הורי. בו גרתי בכל שנות התיכון ושנות החובה בצבא, כי כשנכנסתי לקבע כבר התחתנתי ועברתי לגור עם T.
מאז T ואני חולקים חדר........וזה כמובן הכי כיף בעולם.
בתקופה שבנוסף לעבודה כשכירה בתחום המחשבים גם עסקתי בשעות הפנאי שלי במסאז' שבדי ורפלקסולוגיה, סידרתי לי בבית חדר טיפולים - שבו קיבלתי את הלקוחות שלי. אז גם זה היה סוג של חדר משלי.
גם כאן בבית הזה, כשהתחלתי לאמן, סידרתי לי חדר אימון משלי - באחד מחדרי האורחים. אבל אחרי כמה שנים עברתי לאמן רק בהתכתבות - דרך המייל - כך שהחדר הזה כבר מזמן לא משמש כקליניקה שלי.
את "פינת העבודה" והספרייה שלנו בבית הזה קבענו בחדר השינה שלנו, שהוא מאד גדול ומרווח. זה יפה ונחמד אבל אין בכלל פרטיות אם מישהו מאיתנו רוצה למשל לישון בזמן שהאחר עובד...או צריך לנהל שיחת זום או משהו. זה כמעט שלא קורה אבל בכל זאת...זוכרת שכאשר עוד עבדתי והייתי מקבלת טלפונים באמצע הלילה בגלל תקלה במחשב......או כיום אם T מנהל שיחת זום בדיוק בזמן שאני רוצה לישון צהריים......פחות מעשי. מזל שזה כמעט לא קורה. ובמקרה הכי גרוע יש עוד שני חדרי אורחים שאפשר לברוח אליהם 😊
אז זו היתה היסטורית החדרים שלי לאורך 67 שנות חיי...........
