ההתרגשות על עלייתו לתחייה של ישראבלוג ניכרת היטב והרבה בלוגרים מפרסמים פוסטי ניסיון. ברם - אין לנו דרך לדעת על כך כי עדיין אין חיווים במייל (למנויים) ואין דף ראשי שניתן לראות בו מי עדכן.
אז כשיש לי זמן אני נכנסת לראות אם עוד מישהו הגיב אצלי, ועונה לו.
מידי פעם אני נכנסת לרשימת הקבועים שלי או המנויים שלי לבדוק מי מהם עדכן.
זה מסורבל ולא יימשך לאורך זמן אם לא יתחילו בקרוב העדכונים במייל. זה ברור לי.
יש לישראבלוג עוד דרך לעבור עד שיגיע למצב שהיה טרם סגירתו, וגם אז יש לו דרך לעשות עד שיהפוך לאתר רלוונטי לימינו אלה. אבל הנוסטלגיה גוברת על הכל ובלוגרים רבים נכנסים לשם בהתרגשות רבה. זה סוג של בית, גם אם רעוע בינתיים.
בששי איך שהגיעו בתי עם משפחתה הודיע בר סימן טוב (נו - תלך כבר, תלך!) שעדיף לא לבקר אצל סבא וסבתא. טוב, that ship has sailed כמו שאומרים. סגרו את האורווה אחרי שהסוסים כבר ברחו. זה לא יקרה, כנראה. נסתכן ונמשיך להיפגש איתם, ונקווה לטוב. זו נקודת הסיכון היחיד שאנחנו חוטאים בה, זו פשוט גזירה שכבר לא יכולים לעמוד בה.
מה שכן, הורי הכריזו שהם ימשיכו להישאר ספונים בדיור המוגן בינתיים. מבינה אותם לגמרי.
הנכדים היו מאד מתוקים, כרגיל, בששי וגם בשבת. הגדולים ישנו אצלנו, כמיטב המסורת, ובבוקר הוריהם הגיעו עם הקטנה ויצאנו לטיול נחמד ביער לא רחוק מכאן. היה חם (למרות התחזית שהבטיחה מזג אוויר נעים) אבל היה כיף, והסתובבנו עד שנוקת התחילה להראות סימני עייפות וחוסר סבלנות.
בינתיים בבוסטון, תינוקי קיבל את מתנת יום ההולדת שלו (באיחור קל) מבתי וחתני - סט בישול (סירים, מחבתות, מאכלים מפלסטיק ואפילו כובע טבח וסינר) לקטנים. זה בעיקר מה שמעניין אותו ביום יום (הסירים והבישולים של הוריו) והוא פשוט חגג על זה.
בני וכלתי דיווחו שהוא ישב עם זה ושיחק שעות.
השעורה בעין שלי משתפרת מעט אבל עדיין רחוקה מאד מהחלמה מלאה. חטפתי אותה קשה הפעם.
גם לחכמוד יש (על העפעף העליון, אצלי זה על התחתון), והבנתי שגם אחותה של גיסתי חטפה את זה - כך שזה כנראה בכל זאת משהו באוויר בתקופה הזאת. אני חוזרת ומתעקשת שזה בגלל הרוח. 🤨
החדשות מעצבנות יותר ויותר, גם מהארץ וגם מהעולם, גם הקורונה וגם הפוליטיקה - מכל הכיוונים. אני צופה ומקשיבה כמה שפחות ודי מסתפקת במבזקים. שגם הם לא מלבבים.
וא פרו פו לא מלבבים: אנשים תשמרו על הפעוטות שלכם. אם אתם לא שוכחים אותם ברכב הם טובעים לכם בבריכות הביתיות. מה נסגר?
היתה לי שיחה אתמול עם T לגבי super spreaders - בהקשר של הקורונה.
אני זוכרת שכאשר הוא למד ייעוץ עסקי לימדו אותם, בהקשר של רשתות חברתיות, על אנשים כאלה שהם HUBS - אין באמת מילה שמתארת את זה בעברית כראוי. אנשים מרכזיים כאלה, מוקדי תקשורת (במקרה של רשת חברתית) שיש להם כל הרבה הרבה קשרים וחברים שאם אתה מעוניין להפיץ את עצמך ומרכולתך ברשת כדאי לך שיהיו לך קשרים עם האנשים האלה. מפיצי על כאלה.
אז מסתבר שגם במגיפות יש מונח כזה של מפיצי על. אנשים (במקרה של הגימנסיה העברית בירושלים אולי ילדים) שבאים במגע ונמצאים בקשר עם כל כך הרבה אנשים שאם הם חלו בקורונה, המוני אנשים יידבקו מהם.
זוכרת, במקרה של האיידס (להבדיל) איך דייל אחד שחלה באיידס (או נשא את נגיף ה-HIV) הדביק מאות ואלפי אנשים כי בכל מקום שאליו הגיע קיים יחסי מין עם המון אנשים. במקרה הוא היה הומוסקסואל ולכן האיידס התפשט כל כך מהר וכל כך הרבה דווקא בקהילה הזאת בהתחלה.
אז נכון לדעתי להתייחס ולטפל מקומית בכל מקום התפרצות שכזה. נותרת בעיני עדיין שאלה לגבי הבדיקות - לו היו מהימנות באמת הייתי אומרת שיש לעשות הרבה יותר בדיקות, גם במוקדי התפרצות אבל גם דגימות באופן קבוע, לפחות בקרב רופאים, מורים, מטפלים בקשישים, נותני שירות - שנפגשים עם הרבה אנשים ביום יום שלהם.
הבעייה היא שמשום מה המהימנות של בדיקות ה-PCR ממש לא עומדת בסטנדרטים שבדיקה כזו אמורה לעמוד בהם, ואין לי מושג מדוע.
ומה קורה עם הסרולוגיות?
והאם באמת קיימות כבר בדיקות מהירות של מעכשיו לעכשיו?
כרגיל רב הנסתר על הגלוי במגיפה הזאת. יאללה שיהיה כבר חיסון, אמין, זמין לכולם. ויפה שעה אחת קודם.
אז כשיש לי זמן אני נכנסת לראות אם עוד מישהו הגיב אצלי, ועונה לו.
מידי פעם אני נכנסת לרשימת הקבועים שלי או המנויים שלי לבדוק מי מהם עדכן.
זה מסורבל ולא יימשך לאורך זמן אם לא יתחילו בקרוב העדכונים במייל. זה ברור לי.
יש לישראבלוג עוד דרך לעבור עד שיגיע למצב שהיה טרם סגירתו, וגם אז יש לו דרך לעשות עד שיהפוך לאתר רלוונטי לימינו אלה. אבל הנוסטלגיה גוברת על הכל ובלוגרים רבים נכנסים לשם בהתרגשות רבה. זה סוג של בית, גם אם רעוע בינתיים.
בששי איך שהגיעו בתי עם משפחתה הודיע בר סימן טוב (נו - תלך כבר, תלך!) שעדיף לא לבקר אצל סבא וסבתא. טוב, that ship has sailed כמו שאומרים. סגרו את האורווה אחרי שהסוסים כבר ברחו. זה לא יקרה, כנראה. נסתכן ונמשיך להיפגש איתם, ונקווה לטוב. זו נקודת הסיכון היחיד שאנחנו חוטאים בה, זו פשוט גזירה שכבר לא יכולים לעמוד בה.
מה שכן, הורי הכריזו שהם ימשיכו להישאר ספונים בדיור המוגן בינתיים. מבינה אותם לגמרי.
הנכדים היו מאד מתוקים, כרגיל, בששי וגם בשבת. הגדולים ישנו אצלנו, כמיטב המסורת, ובבוקר הוריהם הגיעו עם הקטנה ויצאנו לטיול נחמד ביער לא רחוק מכאן. היה חם (למרות התחזית שהבטיחה מזג אוויר נעים) אבל היה כיף, והסתובבנו עד שנוקת התחילה להראות סימני עייפות וחוסר סבלנות.
בינתיים בבוסטון, תינוקי קיבל את מתנת יום ההולדת שלו (באיחור קל) מבתי וחתני - סט בישול (סירים, מחבתות, מאכלים מפלסטיק ואפילו כובע טבח וסינר) לקטנים. זה בעיקר מה שמעניין אותו ביום יום (הסירים והבישולים של הוריו) והוא פשוט חגג על זה.
בני וכלתי דיווחו שהוא ישב עם זה ושיחק שעות.
השעורה בעין שלי משתפרת מעט אבל עדיין רחוקה מאד מהחלמה מלאה. חטפתי אותה קשה הפעם.
גם לחכמוד יש (על העפעף העליון, אצלי זה על התחתון), והבנתי שגם אחותה של גיסתי חטפה את זה - כך שזה כנראה בכל זאת משהו באוויר בתקופה הזאת. אני חוזרת ומתעקשת שזה בגלל הרוח. 🤨
החדשות מעצבנות יותר ויותר, גם מהארץ וגם מהעולם, גם הקורונה וגם הפוליטיקה - מכל הכיוונים. אני צופה ומקשיבה כמה שפחות ודי מסתפקת במבזקים. שגם הם לא מלבבים.
וא פרו פו לא מלבבים: אנשים תשמרו על הפעוטות שלכם. אם אתם לא שוכחים אותם ברכב הם טובעים לכם בבריכות הביתיות. מה נסגר?
היתה לי שיחה אתמול עם T לגבי super spreaders - בהקשר של הקורונה.
אני זוכרת שכאשר הוא למד ייעוץ עסקי לימדו אותם, בהקשר של רשתות חברתיות, על אנשים כאלה שהם HUBS - אין באמת מילה שמתארת את זה בעברית כראוי. אנשים מרכזיים כאלה, מוקדי תקשורת (במקרה של רשת חברתית) שיש להם כל הרבה הרבה קשרים וחברים שאם אתה מעוניין להפיץ את עצמך ומרכולתך ברשת כדאי לך שיהיו לך קשרים עם האנשים האלה. מפיצי על כאלה.
אז מסתבר שגם במגיפות יש מונח כזה של מפיצי על. אנשים (במקרה של הגימנסיה העברית בירושלים אולי ילדים) שבאים במגע ונמצאים בקשר עם כל כך הרבה אנשים שאם הם חלו בקורונה, המוני אנשים יידבקו מהם.
זוכרת, במקרה של האיידס (להבדיל) איך דייל אחד שחלה באיידס (או נשא את נגיף ה-HIV) הדביק מאות ואלפי אנשים כי בכל מקום שאליו הגיע קיים יחסי מין עם המון אנשים. במקרה הוא היה הומוסקסואל ולכן האיידס התפשט כל כך מהר וכל כך הרבה דווקא בקהילה הזאת בהתחלה.
אז נכון לדעתי להתייחס ולטפל מקומית בכל מקום התפרצות שכזה. נותרת בעיני עדיין שאלה לגבי הבדיקות - לו היו מהימנות באמת הייתי אומרת שיש לעשות הרבה יותר בדיקות, גם במוקדי התפרצות אבל גם דגימות באופן קבוע, לפחות בקרב רופאים, מורים, מטפלים בקשישים, נותני שירות - שנפגשים עם הרבה אנשים ביום יום שלהם.
הבעייה היא שמשום מה המהימנות של בדיקות ה-PCR ממש לא עומדת בסטנדרטים שבדיקה כזו אמורה לעמוד בהם, ואין לי מושג מדוע.
ומה קורה עם הסרולוגיות?
והאם באמת קיימות כבר בדיקות מהירות של מעכשיו לעכשיו?
כרגיל רב הנסתר על הגלוי במגיפה הזאת. יאללה שיהיה כבר חיסון, אמין, זמין לכולם. ויפה שעה אחת קודם.
